כמה מוזר להרגיש לבד

כשיש לך כל כך הרבה

כמה מוזר לחיות בתוך ריק

שלעולם לא יתמלא

המטרה מאוד ברורה

וגם האמצעים

אז איך הלכתי לאיבוד

בתוך הנתונים?

תתעוררי, וכדאי שמהר

את עשירה, את מוצפת

את אהובה ומחובקת

על מה את מתלוננת?

שתי אמיתות

איך יכול להיות?

ולמה כל ערב

הלב בוחר לבכות?

לפעמים אתה מרגיש כמו עלה

עף לו ברוח, רק עולה

ולפעמים אתה מרגיש כמו הגשם

יורד מהמרום אל תוך תהום

ולפעמים אתה מרגיש כמו השמש

מאיר אל העולם מתוך חיוך

לפעמים אתה מרגיש כמו השקט

קול שנעלם אל השממה

לפעמים אתה מרגיש ולפעמים אתה כבר לא

לפעמים אתה מרגיש כמו כל יכול

ולפעמים אתה מרגיש הלך הכל

לפעמים אתה מרגיש הכל מגיע

ולפעמים אתה מרגיש הכל אבוד

לפעמים יש פעמים שמפעימים

ולפעמים יש פעמים שמדהימים

לפעמים יש פעמים שנעימים

ולפעמים יש פעמים על הפנים

לפעמים יש מזל שהפעמים רק לפעמים

מה קורה חבר'ה?

בעז"ה אני מתכוון להוציא ספר שירה על המלחמה.

אשמח ממש אם מישהו ממכם יהיה מעוניין לעשות סקירה מקדימה שתביא נקודת מבט אחרת על הספר ותיתן לי ביקורת כנה.

מי שבעניין מוזמן לענות פה או בפרטי ואשלח לו את הקובץ של הספר.

תודה מראש.

המרדף אחרי ה...

אחרי שאסיים את התואר,

ממש בעוד כמה ימים – 

תהיו בטוחים שאמשיך לרדוף

בקפדנות אחרי חיים מאושרים.

לְבֵנָה לְבֵנָה –

התלכלכתי במרדף אחרי ה... שושנה העליונה.

אחרי הדבר הכי טהור

אחרי החתונה, זה יעבור.

1200 שקלים חדשים

במרדף אחרי ה... אנשים הנכונים, 

שילמדו אותי איך להמשיך לרדוף, 

לרדוף אחרי חיים מאושרים.

המרדף אחרי עצמי,

אחרי שתיגמר המלחמה –

אדם בתוך עצמו הוא חי 

ולא במקלט עם כל השכונה.

המרדף אחרי הזנב,

מעגלים- מעגלים

המרדף אחרי הנקודה החסרה

שכבר דרכתי עליה בלי משים.

הוא קרא לי אליו למעלה, אז באתי. והיה חשוך, ונוף לילה מטריף. כוכבים כמו שרק איפה שלמדנו יכולים להציע. רחוק ממקומות יישוב איפה שלמדתי. וטוב שכך, ויש בחינה שלא טוב שכך. באותו הלילה שתי הבחינות התקיימו והוא התחיל לדבר. ואני ידעתי שיש מצב שאלו יהיו הדיבורים, אבל עוד לא ידעתי שאני אין לי גבולות, ואני נחטף, רגשית, ואני לוקח תפקיד מציל, והמילים שלו מתארות סוף, ומפחדות לומר סוף, והמילים מתארות פחד, ומפחדות לומר פחד. ואני מקשיב, ומייעץ, והתסריט קבוע, אין הפתעות, ואיפה שאין הפתעות, אין גם פחד, וזה מה שאולי הוא היה צריך, רגע בלי הפחד. לפני שיחזור לפחד.

ובהמשך כשרבנו מול החברים, הוא הסתלבט עליי, ואני עליו. אבל הוא גם דאג להעריך בפניי את העובדה שאני לא משתמש במידע ששיתף כנגדו.

והוא לא ידע, שאם הייתי משתמש במידע, כבר לא היה לי "קלף" עליו, ואם אין לי קלף, אני כבר לא שולט במצב. ולא יכול להיות מעליו, אז בטח שאשמור אצלי, ולא אשתף.

בדרך כלל אני לא כותב שירים פוליטיים כאלה, אבל הפעם יצא

ארה"ב

דוד רחוק, מעבר ים

בכל ביקור עטור מתנות

בעת גורל יקבע הדוד

שלום או קרב בין המדינות

אחות אוהבת מלאת חיבה

עוטפת בחיבוק מוחץ

אך ביום דין תהא פתאום

צרה לופתת מכבש לוחץ

בת-ברית חיץ נחרץ

אויב יבוא, היא תהלום

לפתע כשתרעד הקרקע

"סטופ!" תאמר, "עכשיו שלום"

ובואי

תפשטי את ידיך

הנשואות אל על

הכוספות ומבקשות

טיפת מרגוע

ובואי

הסירי את מרבד העלים

שטווית בלכתך

בדרך זרועה בוץ

וסופות

ובואי

לטפי את שלהבות נשמתך

את מחולות כיסופייך

חוללי שנית

כשתיקה רווית מחשבות

את אש רוח נפשך

הוסיפי לחזות

את אושר מבט עייניך

נשאי שנית

ובואי

הכניסיני תחת כנפייך

כגונן אם על עוברה

לחשי מילות אהבה

בין מפלי האימים

של סערות חיי

ובואי

בין לילה

לאיילת השחר

בין עומק כוסף

לים מרובד

בין כניעה חרישית

לתוך זרועות הלבד

האירי שנית לילותיי

חשפי את אור טוהרך

הנגלה עתה

למול ירח

שותק.

חוות דעת׃ למה אני מתכנן לבחור בקורח בבחירות הבאות

למשה רבינו תמיד היתה בעיה רצינית של קשר אמיתי לבוחר הממוצע. כבר במצרים, ילדותו ורוב בגרותו היתה בקרב האליטה המצרית, דבר שהקשה עליו להיות מקושר לבעיות של השכבות החלשות באוכלוסיה. קורח, לעומת זאת החל את חייו כנצר פשוט למשפחת לוי, ונאלץ במו ידיו לאסוף את  הרכוש שזכה בו.

המעריצים של משה יגידו שהוא "מר בטחון" (בה'), אך בפועל על נשכח את חולשתו נגד עמלק. כזכור לכולם במבצע יהושע, למרות כל החיצים שנפלו במרכז המחנה, כל מה שעשה משה זה לשבת על אבן.  לולא היה נתמך מימין, יש סיכוי גדול שכל המבצע היה נגמר בכי רע. מצב דומה היה גם בצפון כשמשה היה ירא מלהסתבך עם הענק מהבשן.

אז סלחו לי אם אני חש קצת אי נוחות לנגד האמירות הלוחמניות שלו כלפי העם הכנעני היושב בארץ ישראל. אמנם זו הארץ המובטחת, אבל החוק הבין-לאומי אומר שגם להם יש זכות ישיבה בארץ.

לגבי הטענה שהצבעה לקורח היא הצבעה לממשלת ערב-רב שתחזיר את העם מצרימה, אני חייב להשיב שקורח הבטיח כבר כמה פעמים להשתמש בערב-רב רק בשביל גוש חוסם. ממשלת קורח שתקום תהיה  בנויה ראשית על בסיס קואליציה עם מפלגת דתן ואבירם. בנוסף, רוב הסקרים מראים שמפלגת און-בן-פלט תעבור את אחוז החסימה, ותהיה מוכנה להצטרף לממשלה תמורת תיק בכיר ונוכחות בשתי  ועדות. קורח גם הבטיח לקיים משא ומתן עם המפלגות החרדיות וכבר הציע בפומבי להעביר את חוק "טלית שכולה תכלת" תוך שבועיים מהבחרותו לראשות הממשלה.

משה לעומת זאת, עדין מתנסח באותם הבטחות ישנות שהבטיח לפני ארבעים שנה, ונותן יד לקנאים כמו פנחס לקחת את החוק לידיים מבלי להרים גבה. יתכן באופן תכני הלז היה מוצדק בדקירת זמרי , אך  תדמיתנו בקרב עמי אירופה ניזוק ללא גבלין לאור המעשה.

עוד עניין שעומד על הפרק הוא "פרשת שלושת אלפים". הכוונה היא כמובן לשלשת אלפי הקורבנות  שמתו ב"חטא" העגל. למרות כל הפרשנויות החונפות, אי אפשר להכחיש כי משה היה מחוץ למחנה בזמן הקריטי, בניסיון לזכות באיזשהו פרס סמלי. אמנם זה היה ניצחון פוליטי, אבל עלינו לשאול אם פרס זה היה שווה את המחיר הכבד ששילם העם.

ואם כבר לדבר על מחיר, אני חייב למתוח ביקורת על התנהלותו של משה ביחס לכספי ציבור. מן ההגיון  שהעם ייסע בחלק מההוצאות באירוח נכבדים זרים, אך כשמשה עושה סעודת לחם בשביל חותנו בעוד שהחלשים בעם חייבים ללכת מעל לשלושים צעדים בשביל למצוא מנה אחת פשוטה של מן, אזי אפשר לשאול אם ההוצאות היו הכרחיות. האמת שכל העניין ההוא בכלל כרוך בצחנה, שכן כל הצעות החוק להוספת שרי האלף ולשינוי חוקת בתי הדין,  הגיעו מפגישה זו ,ללא כל שימוע מבג"ץ לגבי חוקיותם.

לסיכום, אל לנו לפחד מקריאות האבדון של משה אם נצביע לקורח. האדמה לא תבלע אותנו אם ניקח קצת סיכון על בן אדם שנלחם כל חייו למען העם והפרט.

אפשר למצוא מעשים נסתרים של עם ישראל מעצם ההתבוננות בעצמי