הוא קרא לי אליו למעלה, אז באתי. והיה חשוך, ונוף לילה מטריף. כוכבים כמו שרק איפה שלמדנו יכולים להציע. רחוק ממקומות יישוב איפה שלמדתי. וטוב שכך, ויש בחינה שלא טוב שכך. באותו הלילה שתי הבחינות התקיימו והוא התחיל לדבר. ואני ידעתי שיש מצב שאלו יהיו הדיבורים, אבל עוד לא ידעתי שאני אין לי גבולות, ואני נחטף, רגשית, ואני לוקח תפקיד מציל, והמילים שלו מתארות סוף, ומפחדות לומר סוף, והמילים מתארות פחד, ומפחדות לומר פחד. ואני מקשיב, ומייעץ, והתסריט קבוע, אין הפתעות, ואיפה שאין הפתעות, אין גם פחד, וזה מה שאולי הוא היה צריך, רגע בלי הפחד. לפני שיחזור לפחד.
ובהמשך כשרבנו מול החברים, הוא הסתלבט עליי, ואני עליו. אבל הוא גם דאג להעריך בפניי את העובדה שאני לא משתמש במידע ששיתף כנגדו.
והוא לא ידע, שאם הייתי משתמש במידע, כבר לא היה לי "קלף" עליו, ואם אין לי קלף, אני כבר לא שולט במצב. ולא יכול להיות מעליו, אז בטח שאשמור אצלי, ולא אשתף.