אחווותאנחנו זוג צעיר עם 2 ילדים. הבעל אברך מתחיל צבא והאישה תורנית ופתוחה
נשמח להמלצות על יישובים דתיים תורניים אבל בסגנון מגוון (שלא כולם דוסים כבדים)
בנוסף, חשוב לנו שזה יהיה יישוב שיש בו כמות נכבדת של זוגות צעירים (בשנות ה-20)
ודבר שלישי, מאוד חשוב לנו יישוב קהילתי ומשפחתי
עם אווירה חמה
נשמח ממש לרעיונות🙏🏻☺️
את יכולה לנסות לדייק את התיאור הזה? כי זה ממש לא ברור מה את מחפשת.
גילאים זה מדיד,
רמה דתית ושות' אני ממליץ לא להתייחס מדיי . אם זה מדי טוב אז זה קבוצת סיכון, אם זה על הפנים אז זה אתגר לשיקול דעת.
כל המנעד באמצע עם הכל ניתן להסתדר בסוף כולם בני אנוש
ולא חסר דוסים שהם נוראיים בין אדם לחברו וכו
תבדקו בגוש עציון, יש כל מיני פרוייקטים חדשים
אולי אפרת למרות שלא ממש יישוב
דרוש תשובות כנות וישירות, לא מתייפייפות.
מה הייתם/ן אומרים על אברך/רב שנפל בקשרי לא ראויים עם נשים (נניח ללא מעשה ממש...וללא ניצול יחסי מרות, אלא מבחוץ לגמרי).
א. הייתם מוכנים שילמד ילדים שלכם בבית ספר יסודי?
ב. הייתם מוכנים שיהיה מורה מקצועי באולפנה של הבת שלכם?
ג. יש לו מקום בהעברת שיעורי תורה בישיבה או במסגרת של מבוגרים?
ד. אם היה בוחר להתאבד - הייתם אומרים 'חבל' או שפחות אחד יותר נחמד?
יש גם יותר גברים רוצחים וגנבים מאשר נשים, זה לאו דווקא בעיה בתחום המיני.
ויחד עם זאת יש הרבה פחות גברים שיודו שנשדדו על ידי אישה
קל וחומר אם הוטרדו על ידי אישה.
וגם. מושג ההטרדה נתפס שונה אצל שני המינים עבור אותה הסיטואציה.
ילד בן 15 שבת כיתתו תתפוס אותו במסדרון ותנשק אותו בכוח ירגיש שונה לגמרי מאשר ילדה בת 15 שבן כיתתה יתפוס אותה בכוח וינשק אותה.
אותו המעשה בדיוק.
אבל תפיסת המציאות שונה בשני המקרים.
כך שבתחום המיני הגבולות האפורים הם מאוד שונים.
כך שקשה מאוד לקבל תמונת מציאות אמיתית להשוואה בין מורים גברים מטרידים ולבין מורות נשים מטרידות.
ניתן דוגמה נוספת להמחשת העניין.
בית ספר תיכון חילוני
מנהלת בית ספר עומדת בשער בית הספר ורואה תלמיד מגיע לבית הספר עם בגדים צמודים מאוד כך שכל אבריו המוצנעים בולטים.
זה נתפס לגיטימי שהיא תעיר לאותו תלמיד שיחזור הביתה ויחליף לבגדים צנועים יותר.
האם את חושבת שמנהל גבר יכול להעיר לתלמידה שלו באותה הסיטואציה? (ואני לא מדבר אם זה תפקידו או לא)
לדעתי זה לא יעבור לתלמידה והוריה בגרון ויש מצב גדול שאותו מנהל "יסתבך" מאותה אמירה.
שוב. אותה סיטואציה. תפיסת מציאות שונה
אנחנו מחפשים לשבת משפחתית (משפחה מורחבת) מלון או קיבוץ דתי,
שיכול להכיל משפחה גדולה (כ-25 משפחות גרעיניות).
דרישות:
שיהיה הרבה מרחב לעשרות הילדים שיגיעו (כלומר מלון סגור בלי גינה גדולה עם דשא - לא רלוונטי. במובן הזה ברור שיש יתרון לקיבוצים אבל אולי כן יש מלונות עם מרחבים).
חדרים ברמה טובה (לא מחפשים לוקסוס אבל גם לא לישון במיטות קומותיים צפופות של ישיבה תיכונית).
ארוחות שבת - ברמה טובה, ולא כמו האחסניות שמגישות לסעודה שלישית בורקס שרוף עם ג'חנון מלפני שבועיים.
אפשרות לחדר אוכל פרטי, אולם פרטי למשפחה, בית כנסת פרטי.
יש במשפחה כמה חולי צליאק - זה אישיו? או שהיום בכל מלון וקיבוץ יודעים להתמודד עם זה כל עוד מודיעים מראש?
עוד משהו שאולי שכחתי וחשוב שיהיה?
אשמח לשמוע מניסיון במקום שבו עשיתם אירוע או הייתם אורחים באירוע.
תודה רבה לעוזרים!
קיבלנו חדר אוכל פרטי
היה נגישות (אם זה נדרש)
יש מרחבים למשחק בחוץ עם דשא
מהדרין (אם נדרש)
בנוסף יש פינת חי נחמדה (לא הייתי מגדיר גדולה. אבל נחמדה) בקיבוץ עם כניסה חופשית. (רצוי לברר אם עדיין קיים)
אפשר ללכת לבקר ברפת ובחליבה שם.
לא שאלתי במפורש לגבי הרפת והחליבה. אבל לא נראה לי שזה הפריע למישהו.
בית כנסת יש מרכזי. לא פרטי.
אבל אם אתם מניין משל עצמכם. אולי תוכלו לקיים את רוב התפילות בחד"א שתקבלו. בררו זאת מראש.
יתרון שזה בית מלון דתי
כך שיש אווירת שבת גם בלובי.
אין לי מושג לגבי מחירים.
מניח שלא זול
יש להם בית כנסת מרכזי, ובית כנסת נוסף לאירועים פרטיים.
יכול להיות שבאותה שבת הייתה קבוצה נוספת שכבר סגרה את הבית כנסת ההוא.
ולכן,
כאשר ניק מקבל הערה על כך שהוא יורד לפסים אישיים ולא מגיב עניינית,
ואז אחרי ההערה הניק כותב תגובה נוספת של גידופים,
ואחרי שמנהל מוחק את התגובה וכותב לניק באישי שהתגובה שלו נמחקה כי היא הכילה העלבות אישיות,
הניק בוחר במקום ללמוד ולתקן לתקוף באופן אישי ולהמשיך בהעלבות,
לצערי אין ברירה אלא לחסום את הניק.
אחרי שנה וחצי של ניהול - חסימה שנייה. אז לכל מי שחושב שאני נהנה מזה או שהיד קלה על ההדק, זה רחוק מלהיות נכון.
הערתי, מחקתי, כתבתי למה מחקתי, כתבתי באישי, ושוב נאלצתי למחוק...
זה לא נעים.
שכוייח וכל טוב.
נשואה+2 כתבתי פה כבר לפני תקופה.
לצערי הרב מאוד התחברתי לבחור מהעבודה יחסית דיי מבוגר ממני, הוא גרוש.
היה ביננו חיבוקים ונשיקה.
ועכשיו אנייי אוכלת את עצמי לא יודעת מה עושים מכאן.
אם אני מספרת לבעלי הוא מתגרש ממני כבר אתמול.
אין לי מה להגיד , מה עושים תעזרו לי
אני זוכרת את מה שכתבת לפני תקופה.
לפי מה שאת מתארת- חצית גבול. גבול אדום.
נראה שאת רוצה שבעלך יתגרש ממך כדי "להיענש" על ידו ולנקות מעט את המצפון שלך.
ואני אגיד לך ת'אמת...
גם מעשה כזה לא ירגיע אותך... אלא ידרדר את המצב הנפשי שלך.
קחי את עצמך בידיים וגשי לטיפול/ ייעוץ.
אל תעשי שום דבר נמהר ללא ייעוץ והכוונה.
אני לא חושבת שתקשיבי למה שאני כותבת, אבל שווה לי לנסות.
(אני מכירה לא מעט סיפורים של נשים כמוך, ותדעי שיש דרך להתגבר ולגדול מהסיטואציה- רק כשלוקחים אחריות ומכניסים אשת מקצוע לעניין)
אז זהו שאני לא רוצה לפרק את הבית
אבל נקלעתי למקום שאני לא יודעת איך יוצאים ממנו
אם את בקטגוריה של אנשים רגישים שלוקחים הכל "ללב" יש פורום שלם כדי להתחיל לעשות עם עצמך עבודה רגשית. לבכות לא יועיל לך ולהתגרש בטוח לא כמו שכתבה האישה החכמה שמעליי..
ולגשת לטיפול מחר!
שום עבודה לא שווה את הבית שלך!
לא את הדמעות של הילדים שלך ותלב של בעלך
תעזבי ותפתחי דף חדש. יכול להיות שלא תספרי לבעלך וזה לא סוף העולם. אבל להמשיך לעבוד עם ההוא שאין לו בעיה ללכת עם אשת איש - זה הדבר החמור!!!
בהנחה ואת בחרטה עמוקה כמו שנשמע תעצרי הכל מיד.
תחתכי את הקשר בכל צורה שהיא.
כולל לעזוב את העבודה
בשלב השני והמיידי לפנות לטיפול ועזרה
כנראה גם הקשר הזה הגיע מחוסר שהיה לך ואת צריכה למלא אותו עם בעלך, זה דורש עבודה
לגמרי לחתוך כמה שיותר מהר את הקשר כולל לעזוב את העבודה
הבית שלך חשוב יותר מכל עבודה!!!
ודברים כאלה אם לא חותכים בקאט אחד נורא קשה להפסיק
עורכת עכשיו כי זה נשמע שבאתי להטיף לך אבל זאת לא הכוונה.
אני באמת חושבת שזה מה שחסר לך פה. את צריכה להחליט מה את רוצה ומה את עושה, לא הניסיונות ולא ההוא מהעבודה וגם לא בעלך.
כשתחליטי מה את רוצה את כנראה תדעי מה לעשות כדי לממש את זה.
תסתכלי רחוק איפה את רוצה את החיים שלך, ועל מי את משפיעה בדרך
אבל עברת גבול "לא תקרבו לגלות ערווה", שאם לא תתפסי אותו עכשיו תעברי כבר על איסורי כרת וסקילה.
אם את לא רוצה שהחיים שלך יתפרקו,
את בשלב שאת צריכה כאן ועכשיו בלי רחמים עצמיים ובלי להסתבך, להתפטר סופית ולנתק כל קשר מהגרוש ההוא מטוב ועד רע.
פשוטות.
ולעבוד על הרצון.
אין מנוס מעבודה קשה.
תגידו כל כמה זמן אתם עושים שבת אצל ההורים?
בעלי לא ממש מתלהב מהרעיון לבוא להורים שלי ואני מנסה למעט בזה כשאפשר, מגיעים לשם פעם בחודש, חודש וחצי.. זה נחשב נורמלי? או יותר מידי? מבינה שקשה לו לפעמים אבל מצד שני גם אני מתגעגעת לשבתות עם המשפחה שלי וזו גם הזדמנות להורים שלי לראות את הנכדים כשבאמצע שבוע לא תמיד מתאפשר.. מרגישה קצת מתוסכלת מזה שכביכול אני גורמת לו לעשות משהו שלא רוצה
לדעתי זה המון ממש
אולי תלכו לבקר אותם בימי שישי ותחזרו הבייתה לשבת
ככה אנחנו עושים לפעמים
גם אם בשוגג.
אם לא גורמים בינכם לבעיות בשלום בית,
אז לא יזיק לו לסבול קצת פעם בחודש, חודש וחצי כדי שאת תהי שמחה יותר.
בסוף הדרישות שלך לא מאוד גבוהות.
אפשר במסגרת האפשר להתחשב, לאפשר לו למשל לצאת לנוח בחדר כשיש רעש וצהלולים.
אבל לא רואה סיבה שתרגישי לא בנח.
רק מוסיפה שיתכן שהוא נפגע ממשהו (שקשור למשפחה) ולא מרגיש בנח לשתף אותך בזה.
אז תנסי לגשש ואם צריך, גם לפתור את זה...
זה בסדר גמור שתצפי שיבוא לקראתך גם אם זה דורש ממנו קצת להשקיע.
אני שומעת אותך ויש רושם שאת מאוד מתחשבת ודואגת לו. וזה יפה מאוד, תמשיכי ככה.
אל תחיי עם רגשות אשם על זה שמידי פעם את צריכה שיעשה מאמצים בשבילך.
שוב, אם אפשר להתחשב בו במסגרת האפשר, תתחשבי.
קשר משפחתי זה דבר חשוב.
כל עוד לא פוגעים בו או בזוגיות שלכם, אין סיבה שתוותרי על הצרכים שלך. במיוחד כאישה שרגילה לבקר בבית אמה.
תמצאו פתרון, אבל אל תוותרי על עצמך.
והבית שלך כן זה שהקמת קודם ואת צריכה להשקיע בו יותר זה דעתי
ואם היה כזה, שברתי שמאלה חזק
לא היינו אצל הנורים שלי שבת כבר כמה שנים וטוב לנו
להורים של בעלי הולכים מדי כמה חודשים לסעטדה וחוזרים לבית
מניחה שזה לא התשובה שאת מחפשת לשמוע🤭
תשבו תדברו תבואו אחד לקראת השנייה.אולי יש שבתות פחות עמוסות ותוססות עם פחות אנשים? כדאי לנסות ללכת אז
ולכן בגלל שלדעתי שלום בית זה דיני נפשותאם אין משהו חכם לומר ממש עדיף לא לומר וזהו בעזרת ה' מאחל לכם שתמצאו את הפתרון הנכון לשניכם על הצד הטוב ביותר
תנסו להגיע להסדר שעובד בשביל שניכם.
מצידך אולי אפשרי לנסוע לבד בימי השבוע עם הילדים.
מצידו להשתדל לבוא לקראתך כמה שהוא יכול, אם זה חשוב לך.
אצלנו יש אחים שמגיעים בקושי פעם בשנה להורים, אחרים פעם בחודש ואחרים כל שבת.
כל אחד ומה שמתאים לו.
הם באים אלינו.
הם הגיעו לשלב שמגיע להם להפסיק לטרוח, ולקבל נחת מהילדים והנכדים...
נשים, אתן מחמיאות לגברים שלכן- אתה יפה/חתיך/אני נמשכת אליך?
גברים, אתם מקבלים מחמאות כאלו מהנשים שלכם?
אשתי לא אומרת לי דברים ואני כבר בטוח שזה בגלל שהיא לא חושבת את הדברים האלו עליי. ולפני שתשאלו, כן אני מחמיא לה, והמון.
מוכר, וכואב …
זוכר יום אחד, עוד כשהיינו מאורסים, ישבה אצלי בדירה (השכורה שאז גרתי בה כסטודנט), והבעתי בפניה ביקורת, שאני לא שומע ממנה מילות אהבה, כפי שאתה מתאר …
זה עזר לתקופה קצרה..
זה האופי.. חי עם זה בידיעה שיש ביננו אהבה רבה ומשיכה ותשוקה וחוסר (כאשר אני נעדר מהבית) וגעגוע, אך אין לכך ביטוי במילים מבוטאות בקול…
בעיקר בגלל שגם הוא אומר שזה משמעותי לו.
לא על מראה חיצוני, בעיקר על התנהלות מול לקוחות שמאוד מרשימה אותי, או יחס יפה לילדים.
יש עוד, אבל זה לא בא לי טבעי כמו שלו.
אני, לצערי, יותר ביקורתית
אז קודם כל אתה יודע מה השורש, ואת זה צריך לפתור.
ובאופן כללי,
יש כל מיני שפות של אהבה.
לא כולם מביעים אהבה באותה צורה.
אז אם זו הדרך שלך לקבל אהבה, תשתף אותה.
לא הייתי מבקשת ולא הייתי מבקרת.
אין מה לבקר, זאת כנראה לא השפה שלה, ואולי גם לא ממש יודעת להשתמש בה באופן טבעי. היא כנראה צריכה ללמוד.
ולא הייתי מבקשת, כי זה מעמיד את מי שמבקש במקום של "נזקק", ואת הצד השני במקום של נאשם או חייב. ואף אחד לא רוצה לתת מחמאות כי הוא חייב, ולקבל מחמאות כי חייבנו מישהו.
בקיצור, דברו על 5 שפות האהבה, תשאל אותה מה היא הכי אוהבת לקבל.
תן לה משוב חיובי על פעמים שבהם היא החמיאה לך ומה זה עשה לך...
ואם זה סימפטום לבעיה יותר עמוקה בינכם, עדיף לפתור קודם אותה, לא יעזור לנסות לפתור את הסמפטום.
היי, על מנת שלא יזהו - ניק חדש. (מי שמזהה מפוסטים קודמים - לשמור לעצמו).
אמממ איך מזהים בעיה מאובחנת של אישיות מופנמת יותר מדי?
איך יודעים אם בן זוג סתם 'מופנם' או שזה ממש בעיה שבכלל אי אפשר לפתוח אותו למקומות האלה?
אין מחלה או הפרעה כזאת ב-dsm,
וכמו הרבה תכונות אחרות יש כאן פשוט סקלה מאוד רחבה עם מספיק מקום לכל בני האדם.
אז אולי בעצם השאלה לא צריכה להיות אם זה מאובחן וכו', אלא האם יש דרך לגרום לאדם להיות פחות מופנם.
ואז צריכה להישאר השאלה, האם הוא עצמו בכלל רוצה את השינוי הזה, ולשם מה...
מקבלת בהבנה או תוקפת?
סתם מעלה אפשרות שבן אדם יכול להראות מופנם כי הוא חושש מהתגובה של מי שמולו
רקע קצר: נשואים יותר מעשור ב"ה, כמה ילדים מתוקים..
גרים הרחק מההורים, משני הצדדים,מבחירה. אוהבים את הפינה שלנו, מבקרים אצל המשפחה אחת לחודשיים בערך ומארחים אחת לחצי שנה (לא יודעת למה אני מציינת את זה, אבל לא משנה)
יש לבעלי אח שמתקרב לגיל ה30, רווק, ללא השכלה (למד בישיבה חרדית וסוג של חזר בשאלה ועכשיו מסורתי) בקיצור, הוא לא מצליח להחזיק עבודה יותר מחודשיים, גר עד לא מזמן אצל ההורים, חי על חשבונם.. תקופה מאוד ארוכה לא עבד, צבר חובות וכו'
ניסה לשקם את עצמו וליצור לעצמו סביבה חדשה (הסביבה באזור של ההורים לא מטיבה לו) עבר לגור אצל 2 אחים נשואים שגרים קרוב להורים לתקופה של חודש, חודשיים וגם לא החזיק שם מעמד... פחות התחבר...
לאחר תקופה של כמעט שנה אולי יותר שלא עבד.. משום מקום התקשר וביקש לבוא כי קשה לו ורוצה להשתקם והוא יודע שקשה לנו (בעלי אברך) אבל חייב להתרחק מהאזור.. וואלה התזמון לא משהו.. אני גם בהריון עם סוג של שמירה, גם תכננו להעביר את הקטן לחדר אחר כי הוא כבר בן שנה ועצרנו את זה...
בכל זאת לא נעים להגיד לא לאח שנמצא בקושי...
הבהרתי לבעלי שבמידה והוא בא זה רק לחודש/חודשיים גג (כבר ציינתי שאנחנו אנשים שאוהבים את הפרטיות שלנו), שהוא חייב לעבוד (יש לו נטייה להיות סגור בתוך החדר ולא לצאת, לישון הרבה ולכן אמרתי לבעלי שאצלנו זה לא יקרה)
בכל אופן, נאלצנו להעביר את הילדים להצטופף בחדר אחד, חלק מהדברים הוצאנו לסלון כי העברנו גם מיטות לשם, הקטן נשאר אצלנו למרות שאין מקום, גם לא להפריד את המיטות (יוצא שבעלי ישן בסלון בימי נידה)
למה בעצם אני פונה אליכם?
כי עברו כבר חודשיים, ועושה הרושם שהאח לא מחפש לו דירה להשכרה, בעלי דיבר איתו ורמז לו שהגיע הזמן לחפש דירה אבל הוא אפילו לא ענה, רק הקשיב וזה כל כך הרגיז אותי כי הרגשתי שהוא לא גלוי איתנו לגבי השהייה שלו אצלנו, הרי בעלי אמר לו עוד לפני שהוא הגיע שזה לזמן של חודש חודשיים עד שישכיר דירה.
הוא לא משתתף בהוצאות הבית, אנחנו גם לא מעוניינים כי אנחנו מעדיפים שיחסוך את הכסף וישכיר לו דירה ושחלילה לא יחשוב שהוא גר אצלני בקביעות, בכל הקשור למטלות הוא עושה פעם בשבוע.. פה ושם..
בחודש האחרון הוא ביקש מהמעסיק שלו שיוריד לו בשעות ושיום מסויים בשבוע הוא לא רוצה לעבוד כי זה יום עמוס, לא קם בזמן- בעלי מעיר אותו כל פעם כדי לוודא שהוא לא מאחר לעבודה, יש פעמים שהוא מתארגן לאט ויוצא באיחור של שעה/שעה וחצי באדישות!
ואני תוהה לעצמי איך אתה רוצה להשכיר דירה שאתה מוריד לך בשעות העבודה? העבודה קשה פיזית, אבל מזכירה שום פעם שהוא בלי בשכלה, בלי הכשרה מסויימת, והוא רק מתלונן שזו עבודה קשה ושהוא רוצה עבודה משרדית.. הרגיש לי שהוא מנותק מהמציאות ונפל עלינו תיק.
מצד שני אני מרגישה שעשינו פה מצווה גדולה, כי הוא באמת היה אבוד והתחבר לאנשים לא טובים, המצב הנפשי שלו לא משהו וההורים שמחו שהוא משתקם אצלנו וחוזר לשמור שבת מאז שהוא בא אלינו.
אבל זה נהיה גדול עלינו.
אני ובעלי בקושי מתקשרים, הבית עמוס וצפוף גם ככה אני בסוג של שמירה ומרגיש לי שהוא פשוט חי בפינה משלו ולא רואה את הקושי שלנו...
בימיים האחרונים האווירה קצת מתוחה ואני פחות מדברת איתו או שואלת איך היה בעבודה.. מרגיז אותי שהוא לא מתקשר איתנו ולא משתף אותנו.. בעלי חושש לדבר איתו שוב ומחפש זמן לשיחה כדי להגיד לו שוב שישכיר דירה. להורים אין יכולת כרגע לעזור לו כלכלית... בקיצור פרקתי, קשה לי. והשם יסלח לי מרגישה רע עם עצמי שאני ככה, אבל אני רוצה שהוא ייצא וימצא לעצמו דירה.
אשמח לשמוע עצות, תובנות, מה לעשות??
סליחה על החפירה..
