שרשור חדש
כ"ד באלול תשפ"ב 00:32📢 חשוב להזכיר שוב - יש לנקוט במשנה זהירות 📢נגמרו לי השמות

בכל מה שקשור לפורום עצמו, לשיחות אישיות או מסרים וכל העולם הוירטואלי בעצם שאנו חלק ממנו...

לקחת את הטוב, ולהיזהר מאוד מהלא.

 

(מצרפת שוב שרשורי עבר בנושא,

מעדיפה להיות "חופרת" או "נודניקית" בנושא ולהזכיר שוב ושוב ובלבד שזה יעזור ולו לאדם אחד.)

 

ותודה רבה לכל הגולשים/ות העירניים והאכפתיים שמיידעים ומדווחים גם בפרטי על דברים שאינם תקינים, אשריכם ישראל! 🙏

 

קורה פה בפורום משהו מטריד וחשוב לשים לב אליו | ערוץ 7

 

מימד הצללים של הפורום | ערוץ 7

כ"ב באייר תשע"ט 21:54​​​​​​​​​​​​כללים לגלישה בטוחה בערוץ​​​​​​​​​​​​​​ אלעד
עבר עריכה על ידי בסדר גמור בתאריך כ"א בטבת תשפ"א 11:18
 
 

כולנו רוצים להנות משימוש מועיל ובטוח בערוץ. רוב המשתמשים בערוץ הם אנשים טובים עם כוונות טובות, עם זאת יש לזכור שכמו בכל מקום גם כאן קיימים אנשים העלולים לפגוע ולנצל את תמימותם של אחרים. על מנת שהשימוש אכן יהיה בטוח אנחנו ממליצים:

  1. שימו לב עם מי אתם מדברים, לא לכל מי שפונה אליכם חייבים להגיב. גם אם התחלתם לדבר עם מישהו -אמין וסמכותי ככל שיהיה- ובאיזשהו שלב אתם מרגישים שלא נוח לכם להמשיך בשיחה מכל סיבה שהיא - אל תהססו להפסיק את השיחה ואף לחסום את אותו משתמש.
  2. הימנעו מדיבור על נושאים שהצנעה יפה להם, בפרט בשיחה עם בן המין השני. לעולם אל תדברו על נושא שלא נוח לכם לדבר עליו, אם מישהו לוחץ עליכם לעשות זאת חסמו אותו מיד.
  3. אל תשלחו תמונות שלכם למשתמשים אחרים, בטח שלא בעקבות הפעלת לחץ מצידם. אל תשתפו פרטים מזהים ו/או פרטי התקשרות אישיים (מספר טלפון, מייל וכדו') עם מי שאתם לא מכירים ולא ברורה לכם מה כוונתו.
  4. בכל מקרה של דיבור או העלאת תכנים בעל אופי מיני ללא הסכמה מפורשת מראש מצידכם, או שידול והפעלת לחץ לקיום דיבור כזה בין אם בשיחה אישית בערוץ ובין אם ע''י מעבר לפלטפורמה מקבילה (מייל, וואטסאפ וכדו'), או הפעלת לחץ לקבלת תמונות ופרטים אישיים – חיסמו את אותו הניק ודווחו עליו במסר לאחד מהאחראים לקבלת תלונות על הטרדות או במייל  divuah.a7@gmail.com. האחראים: @אלעד,@בסדר גמור@+mp8 ו@ענבל. כמו כן, בשיחות האישיות ישנה אפשרות לדווח על השיחה. הדיווחים ייבדקו ברגישות ובדיסקרטיות.

 

בברכת שימוש מועיל ובטוח, מנהלי הפורומים.


נ.ב
שירשור מושקע על הדברים שצריך להשמר מהם:
מימד הצללים של הפורום - נשואים טריים

נ.ב 
יום קשה? 
איך ממשיכים?? - נשואים טריים

כ"א תמוז 15:31מחפשים המלצה למטפלת זוגית/יועץ נישואים בדרוםיונה מצאה

אשמח להמלצות מהיכרות ושתכתבו בבקשה אם היא/הוא דתיים או לא. 

תודה רבה מראש

כ"ג תמוז 22:36אולי בבית מוריה בבאר שבע ידעויעל מהדרום
לק"י


ויש לך גם את @נגמרו לי השמות

כ"ה תמוז 18:19תודה יקרה על התיוג 🙏❤נגמרו לי השמות
כ"ז תמוז 18:07תודהיונה מצאה

למי בבית מוריה נראה לך שייך לפנות? למה שיידעו בעצם?

כ"ז תמוז 23:40לא יודעת למי לפנות. אולי מישהו פה יידעיעל מהדרום

לק"י


יש להם בית ספר להורים. השאלה אם יש שם גם מטפלים/ יועצים של זוגיות.

ב' אב 00:22יש פה קישור שיש בו פירוט של מטפלים בבית מוריהיעל מהדרוםאחרונה
לק"י


אפשר לשאול בטלפון שמופיע שם, כי לא בטוח שזה מעודכן (למשל הרב משה אילן שמופיע של כמנחה הורים, הוא גם מטפל זוגי עד כמה שאני יודעת).


חיבורים באר שבע | חיבורים - שמים את המשפחה במרכז

כ"ט תמוז 12:07חרות גנוד היא גם מטפלת של בית מוריהכפויית טובה
כ"ג תמוז 23:38אולימשה
כ"ז תמוז 18:06תודה.יונה מצאה

יש לה שם שאפשר לחפש בגוגל?..

כ"ז תמוז 18:08עדי דנה-פיקארמשה

כתוב בכרטיס שלה.

כ"ד תמוז 12:23שי וורדית אלדד - דתייםדרךחדשה_
כ"ז תמוז 18:05תודה רבהיונה מצאה
כ"ה תמוז 19:16חרות גנודכפויית טובה
כ"ז תמוז 18:06תודה רבהיונה מצאה

את יודעת אם היא דתיה?

כ"ז תמוז 20:40כןכןכפויית טובה
א' אב 21:53פשפשים- איך יודעים ואיך מטפלים במהירותתכלס'

אז אחרי כמה בקרים (לא רצופים)בהן התעוררתי עקוץ וצבוט, בוקר אחד ראיתי זוחלים על המיטה, וחשדתי שזה קשור.


הבנתי שיכול להיות שמדובר בפשפשים, האם אכן כך? איך פותרים את זה במהירות?

האם למישהו יש מדביר מומלץ באזור ירושלים? וכמובן מה המחירים?

א' אב 22:10כל הדברה עלתה לנו 1500 שקלאריק מהדרום

עשינו 3 הדברות, הראשונה המדביר לא ידע מה הוא עושה, השני הבאנו מדביר טוב אבל לא שמרנו על ההנחיות שהוא נתן לנו אז עשינו הדברה שלישית והפעם אטמנו את כל הסדקים בקירות וברצפה, כיבסנו הכל, שמנו כמעט את כל תכולת הבית בשקיות שחורות בשמש ושמנו מדבקות מתחת לרגלי המיטות.

מלבד זה בפעם השלישית הוא שם לנו כמות גדולה של רעל והיינו צריכים למצוא מהיום להיום מלון לישון בלילה עם הילדים.


חשוב למצוא מדביר מומלץ ולהקשיב להנחיות שלו, הם יכולים לישון חצי שנה ואז לפרוץ שוב, זה החרק הכי מטריד מלבד טרמיטים וקשה מאוד מאוד להיפטר ממנו אבל שווה את המאמץ.

א' אב 22:15תודה, שאלותתכלס'

1.האם זה באמת נראה כמו פשפשים?

2. אנחנו גרים בדירה שכורה, אם נעבור דירה זה יכול לפתור את הבעיה, או שזה יעבור אחרינו?

3. מכיר מדבירים מומלצים באזור ירושלים?

א' אב 22:551. יכול לראותאריק מהדרום

אתה יכול לצלם מקרוב יותר ולהשוות לתמונות בגוגל.

2. פשפשים יכולים לעבור איתכם גם במעבר הדירה, הם חרק מאוד נדבק.

3. לא, אנחנו לא מהאזור.

א' אב 23:10תודה.תכלס'
ב' אב 00:062. גם אם אתם עוברים, אל תשאירו את הדירה עם זהיעל מהדרוםאחרונה

לק"י


3. אנחנו לקחנו מדביר דרך האתר "מדרג".

נדמה לי שמוסיפים על זה בתשלום עוד קצת, אבל היה שווה.


מאחלת לכם להפטר מזה במהרה!

כ"ח תמוז 10:02רק לי נראה מזעזע הכותרת עם התמונה? 🤦‍♀️אונמר
כ"ח תמוז 10:03זאת התמונה של כותב המאמר... מה הבעיה?פשוט אני..
כ"ח תמוז 10:06קצת מטריד עם המבט והכותרת על מחיר הצניעות.אונמר

דעתי האישית

כ"ח תמוז 10:07חחח הוא סתם מחייך למצלמה, אין כאן משמעות נסתרתפשוט אני..
כ"ח תמוז 10:08לא חשבתי שהוא בכוונה זומם מזימות חחאונמר

סתם לא יצא להם מתאים
ובכללי לא הבנתי מה הקטע של מאמר כזה שגבר כותב.

אבל סבבה

כ"ח תמוז 10:12הוא לא סתם גברפשוט אני..

הוא המשמש של כ"ק הרב יוסף מוראד

כ"ח תמוז 13:52אני אישית חושבתאפרסקה
שזה קצת לא יפה לרדת על התמונה שלו ככה בפומבי ...
כ"ח תמוז 10:27חחחחחחרקאני

נראה שהוא מאיים עלינו

"זה מה שיקרה אם תהי חשופה ואאאעעע"

😂😂😂

כ"ח תמוז 11:31זאת התמונה שמופיע עם כל המאמרים שלוהסטורי
כ"ח תמוז 11:50לא מבינה מה הבעיה. וכתב יפה מאוד ואמיתיאורין
כ"ח תמוז 13:23דיינעמי28
אפשר בבקשה שגברים יפסיקו לספר לנו מה המחיר של לבוש חשוף? או בכלל על צניעות?


יש עוד 612 מצוות חוץ מזה, שיתעסקו עם שעטנז או משהו.

כ"ח תמוז 14:50קראתי את הכתבהנעמי28

ולרגע נרגעתי, כי מדובר על המחיר הזוגי ולא האישי שבחורה משלמת.


ואז התעצבנתי עוד יותר על התפיסה השוביניסטית שלו של אישה כאובייקט זוגי בלבד

שכל מטרתה בחיים היא מציאת בן זוג, אהבה ונישואים.


- " יש "גברים מתקדמים" - שלא אכפת להם איך האישה שלהם תתלבש"


- "גברים קשוחים שלא חוששים להיתפס כפרימיטיביים" (כלומר להגביל אל האישה שלהם בלבוש חושפני)


מאיזה שנה לעזאזל הוא הגיע.


ורק התמונה הפריעה לך בכתבה?

כ"ח תמוז 16:20גם לגברים הוא התייחס בהיבט הזוגי בלבדחושבת בקופסא

נראה שאת לא חושבת שהוא טוען ש"גברים הם אובייקט זוגי בלבד".


לי יותר מפריעים משפטים כמו "קשר זוגי בנוי, לפני הכל, על קשר פיזי. אחרת - הזוג לא היה יחד.".

או הקביעה שהסיבה שנשים מתלבשות חשוף בשביל הנאה רגעית. (זה נכון ב100% מהמקרים? זאת הסיבה היחידה?)

באופן כללי נראה שהוא פשוט מנחית את המסקנות שלו בלי לבסס או להסביר אותן.

נראה לי שהטענה המרכזית שלו היא לבוש שצנוע מחזק את הזוגיות בכך שהוא משאיר מרחב אינטימי שלא נחשף כלפי  הכלל. זה לא רעיון כזה מופרך, אבל הכותב בהחלט היה יכול לנסח אותו בצורה יותר מוצלחת.

כ"ח תמוז 16:48הוא מציג ככה גם את הגבריםנעמי28

אבל מסיר מהם כל אחריות ונותן את כל המשקל בכתבה הזאת על צניעות האישה.

משקל הרווקות המאוחרת וחוסר סיפוק בזוגיות - לפריצות שבחוסר צניעות אצל האישה.


ובהמשך הוא כן נותן אחריות לגברים

בצורה מעוות שבעיניי מדמה ילד שמלביש בובה.

בצורה כזאת שקבלת ההחלטות של האישה על הלבוש שלה קשורה לאיזה סוג גבר אתה.

גבר פתוח ומקבל מדי ואולי נאיבי לעומת גבר שמרן וקנאי (במובן הטוב של המילה לדעתו)


וכשהוא נותן את השיקולים של אישה לחוסר צניעות - כיף רגעי ואולי אפילו כסף.


כמה עמוק מצידו.


זה שהכתבה הזאת עוברת לרוב האנשים בגרון רק מראה כמה הפטריארכיה מוטמעת בנו.


צניעות היא לא בשבילכם ולא עבורכם (גברים)


והגיע הזמן שגברים יפסיקו לדבר עליה ויתנו את הבמה והכבוד לנשים לעסוק בה.

כ"ח תמוז 17:05אוקיי את הקצנת לכיוון השניחושבת בקופסא

נתחיל מהסוף: ברור שצניעות נועדה גם לגברים. אם לא הייתה משיכה מינית של גברים כלפי נשים לא היו הלכות צניעות, או שהם היו שונים משמעותית ממה שהם היום.

מסכימה שלהציג רק נקודת המבט הגברית על הנושא עלולה להיראות כמו החפצת האישה, אבל זה לא אומר שאין לגברים שום קשר לנושא.


 

הכותב הזה הציג טענה שהיא די נכונה באמצעים גרועים. אני מסכימה עם מה שאמרת על הלבשת הבובה והטענה על ההנאה של האישה מלבוש חשוף. (זה מה שקורה כשלוקחים בחשבון אך ורק את נקודת המבט הגברית, אם אצלם זה עניין של הנאה רגעית אז בהכרח זה כך אצל האישה) עם כל מה שכתבת נגדו בתגובה הזאת אני מסכימה, אבל קודם האשמת אותו בדברים שהוא בהחלט לא אמר שם.


 

את משליכה עליו את המושג הזה "פטריאכריה" בלי באמת לבדוק מה הוא אמר ומה לא כי אם הוא אמר כמה דברים "פטריאכלים" אז הוא בהכרח אפשר להאשים אותו בכל מה שנכלל תחת ההגדרה הזאת.

זאת בדיוק הסיבה למה המונח הזה מזיק ומיותר.

 

בעצם עיקר הטענה של הכותב, שמירת הגוף לקשר זוגי, דומה מאוד לטענה של אוריה מבורך בספר שלה, מה את מבקשת. רק שהיא הציגה אותה מנקודת מבט מאוד נשית (ולדעתי גם עיוותה מקורות בחז"ל ובהלכה כדי להגיע למסקנה שלה)

הוא פשוט כתב מנקודת מבט מאוד גברית, שאני מסכימה שמתעלמת מאוד מהעמדה של האישה. אפשר לטעון טענות רציונאליות במקום להאשים את כל יושבי הפורום (והעולם) ב"פטריארכיה".

כ"ח תמוז 17:27נקודת מבט גבריתנעמי28
עבר עריכה על ידי נעמי28 בתאריך כ"ח בתמוז תשפ"ה 17:46

בעינייך שווה לנקודת מבט מקטינה? 

של גבר שמסכים / בוחר לאישתו מה ללבוש?

 

ואני לא חושבת שהקצנתי.

סיכמתי בדיוק את מה שהוא אמר במילים אחרות.

1. האחריות של האישה (ורק של האישה, לא דובר כאן מילה על שמירת העיניים) בצניעות שלה על הקשר הזוגי.

2. מהי האחריות של הגבר? האחריות בהסכמת / בחירת הלבוש של האישה.


 

אני לא לגמרי מפריכה את הטענה שלו.

ברור ששמירה על אינטימיות ופרטיות היא חשובה בקשר זוגי.

אבל יש עוד כל כך הרבה דברים אחרים לפני, והדרך שהוא הציג את זה מעוותת כל כך.

 

וכן צניעות היא לא *בשביל* גברים, היא *גם*   בשביל הגברים - וזה מתבטא במובן ההלכתי והמאוחר יותר של התורה.

 

צניעות בעיקרה היא "הצנע לכת עם אלוקיך". לכן אישה מחויבת בצניעות על פי תורה גם כשהיא בחברת נשים בלבד וגם כשהיא לבד על אי בודד. (וגם גברים אגב)
 

ורק לאחר מכן יש את העניין שמתייחס לגברים של - "מפני עיוור לא תיתן מכשול"

 

רק שבחברה הפטריארכלית (וכן, אני לא חוזרת בי) ששמה את הגבר במרכז.

לקחו את הצניעות שהיא מצווה מהממת וקדושה של נשים, ושמו את השוליים של המצווה הזאת - הגברים, במרכז.

 

וסביב זה לצערי רוב הצניעות שלנו סובבת.

 

כ"ט תמוז 13:50לא קראתי את הכתבהממצולות

אבל מסכימה עם מה שאת כותבת

המחשבה הזאת

שנשים מתלבשות אך ורק בשביל גברים כל כך מקטינה

וכל כך לא נכונה

שאלוקים ברא את האישה הוא אמר על כל איבר ואיבר ההי צנועה

ולא ההי צנועה כי יש פה גברים

אישה צריכה להיות צנועה לעצמה

ושום גבר לא אמור להתערב בזה

בחיים לא שמעתי או קראתי על אישה

שמדברת על מה גברים צריכים לעשות

ואיך הם צריכים לשמור עיניים

לעומת מצוות הצניעות שכל גבר מצוי

מרשה לעצמו להגיד ולכתוב ככל העולה על רוחו

כאילו זה משהו שקשור אליו

ולא רק זה

גם להסיק מעצמו שאישה שלבושה בצורה מסוימת

תמיד מחפשת תשומת לב ותמיד זה יהיה מהצד הגברי

כאילו לדעה ולמחשבה של האישה על איך היא רוצה להתלבש ולהראות אין שום קיום

כ"ט תמוז 15:09מסכימה ❤️נעמי28אחרונה
כ"ח תמוז 16:42כן בעיקר רק אותך. התמונה בסדר.אדם פרו+

זה נדב גדליה.

ומותר לו לשים תמונה מחייכת.


זה שהבן אדם מחשיב את הצניעות,

לא אומר שאין לו שמחת חיים

והוא צריך לעטות על פניו עצבות מעושה.


כ"ח תמוז 23:09מה קשור. שיחייך תמיד.אונמר
כ"ח תמוז 14:08למי שמבין בביטוחים פרטייםלרפואה

עשינו ביטוח פרטי עלינו ועל הילדים.

ואז נולד לנו תינוק חדש, ולא זכרנו להוסיף אותו לביטוח הפרטי.

די מהר אחרי הלידה שלו התחילו כמה עניינים רפואיים, שאולי ביטוח פרטי יוכל לעזור לנו איתם.

יש סיכוי איכשהו שהביטוח בכל זאת יחול עליו?

יש משהו שחשוב לדעת לפני שפונים לחברת הביטוח?


 

@פשוט אני.. מתייגת כי נראה לי שאתה מבין בזה.

(הניק שלי חדש אבל אני ותיקה בפורום בשם אחר)

כ"ח תמוז 14:23מזל טוב והרבה בריאות!פשוט אני..

כשמצטרפים לחברת ביטוח עם מחלה קיימת, יכולות להיות 2 בעיות:

 

א. יש שאלון רפואי (לפעמים כאשר מצרפים תינוקות אז אין שאלון רפואי, כל חברה והנהלים שלה)

ב. יש תקופת אכשרה, במהלכה לא ניתן לתבוע את הביטוח, ואם מתגלית בעיה חדשה בתקופת האכשרה אז הביטוח לא יסכים לשלם לכם עליה גם אחרי תקופת האכשרה.

 

בקשר לסעיף א': פשוט מבקשים להצטרף לביטוח, ורואים בפועל האם חברת הביטוח שואלת על הבעיה הזאת. אם כן, אז או שתבחרו בחברת ביטוח אחרת (לכל חברה יש שאלון אחר) או שתצטרפו לביטוח הזה מתוך ידיעה שהביטוח לא יכסה את הבעיה הקיימת. 

 

בקשר לסעיף ב': לצערי אין לי רעיון חכם איך לעקוף את זה... 

 

למעשה שני הסעיפים מיועדים להגן על חברת הביטוח בדיוק מפני דוגמאות כמו שלך: אנשים שמצטרפים לביטוח כשהם כבר יודעים שהם צריכים אותו, כמו אדם שינסה לעשות ביטוח רכב אחרי שהרכב נגנב.

 

 

לפני הרבה שנים רציתי לעשות ביטוח מחלות קשות, ואחת מהשאלות בחברת "הראל" הייתה אם יש לי קרוב משפחה שהייתה לו מחלה במוח לפני גיל 50. עניתי שכן, לאמא שלי יש מחלה ניוונית במוח. אחרי כמה ימים חזרו אלי עם תשובה: אתה יכול להצטרף לביטוח שלנו, אבל כל מה שקשור למוח שלך יוחרג ולא יכוסה.

מה?! כל המוח מוחרג? הרי לאמא שלי לא היה סרטן במוח, לא היה שבץ, לא היה אלצהיימר, לא היה פרקינסון, ויש עוד רשימה אינסופית של מחלות שלא היו לה ולכן אין שום סיבה לחשוב שהסיכון שלי לחלות בהן גבוה יותר מאדם אחר. 

הם לא השתכנעו, אז עשיתי ביטוח ב-AIG שבכלל לא שאלו אותי כלום על ההורים שלי אלא רק על עצמי, כך שאין שום החרגה...

 

במקרה אחר, כאשר צירפתי את ילדיי לביטוח בריאות של הראל, בשאלון הרפואי הייתה שאלה האם הם עברו ניתוחים ב-5 השנים האחרונות. עניתי שכן, הבכור עבר כריתת שקדים.

חזרו אלי עם תשובה שהגרון שלו לא יכוסה במסגרת הביטוח. שוב התרעמתי, הרי יש אינספור מחלות בגרון שלא קשורות כלל לכריתת שקדים, ואם כבר אז הפוך - עכשיו ללא שקדים הסיכון לחלות קטן יותר ולא גדול יותר (אחרת לא היו עושים את הניתוח).

אחרי שהם שוב התייעצו עם עצמם, הם אמרו שלא כל הגרון יוחרג אלא רק אם יהיו סיבוכים כתוצאה מהניתוח.

איזה סיבוך כבר יכול להיות 3 שנים אחרי הניתוח הזה, אמרתי לעצמי, והצטרפתי לביטוח...

 

בקיצור - אפשר להתמקח על ההחרגות שלהם! לא לקבל כאמת מוחלטת את התשובה הראשונה.

כ"ח תמוז 14:34תודהלרפואה

אוף, מבאס שלא היה לנו במודעות להוסיף אותו מיד אחרי הלידה.

אז בעצם כל מה שכבר ידוע עכשיו - הם לא יעזרו לנו בשום דבר שקשור אליו?

כ"ח תמוז 14:45זה קצת יותר מורכב מזהפשוט אני..

קודם כל - לנסות להצטרף, ולראות מה השאלון הרפואי (לפעמים עושים את השאלון בטלפון).

 

לא צריך להגדיל ראש בשאלון, לענות רק על מה ששאלו ולא לתרום שום מידע מעבר למה שהם שואלים. 

 

למשל: 

"האם הילד אובחן עם X?"

לא לענות "הוא עכשיו בתהליכי אבחון", או "אנחנו חושדים שכן אבל מחכים לרופא". לענות כן רק אם כבר יצא אבחון רשמי, בכל מצב אחר - לענות לא.

 

"האם הומלץ לכם לבצע בדיקה Y?"

לענות כן רק אם קיבלתם המלצה מרופא. אם ההמלצה הגיעה מחבר או מגוגל, אז לא לזה הם מתכוונים ואפשר בכיף לענות לא.

 

"האם היו אשפוזים מאז הלידה?"

להגיד כן רק אם היה אשפוז, לא לנדב מידע כמו "היינו במיון כמה פעמים אבל בסוף שחררו אותנו הביתה".

 

בקיצור - הבנת.

 

מאוד יכול להיות שתצליחו לעבור את השאלון ללא כל בעיה, אם לא בחברת הביטוח שלכם אז באחת אחרת. 

אני מסייג כי יש מחלות ומצבים שכל החברות שואלות עליהם בלי יוצא מן הכלל, כמו סרטן לא עלינו.

 

וגם אם יחריגו, תנסי שההחרגה תהיה הכי מצומצמת שאפשר, ולתקופה הכי קצרה שאפשר. אפשר להתמקח על זה. 


בקשר לתקופת האכשרה, לזה אני באמת לא מצליח למצוא פתרון טוב, מקווה שמישהו אחר כאן יצוץ עם רעיון.

 

אם תכתבי מה בדיוק הבעיה הרפואית אז יהיה יותר קל להבין מה אפשר לעשות...

כ"ח תמוז 15:03דיברתי עכשיו עם מי שעשה לנו את הביטוח פעם שעברהלרפואה

(קוראים לזה סוכן ביטוח? אני לא ממש מבינה בזה)


הוא אמר שבגלל שיש הרבה דברים שעוד לא ברורים אז לא יאפשרו לעשות לו ביטוח כרגע.

(בין השאר - ממצא גנטי מסוים, שהביטוי שלו לעתיד לא לגמרי חד משמעי).


לנסות לעשות את זה באופן עצמאי? או שאם הוא אמר שאי אפשר אז אין טעם?

כ"ח תמוז 15:04אני לא איש מקצוע אבל נשמע לי מופרך מכל מופרךפשוט אני..

לחברות ביטוח אסור לשאול שום דבר על גנטיקה

איסור דרישת מידע גנטי ממבוטח או מאדם המבקש לרכוש פוליסת ביטוח

כ"ח תמוז 15:07בדקתי גם עם הרבפשוט אני..
כ"ט תמוז 14:46רק הוותיקים יזכרופשוט אני..אחרונה

שבעבר הייתי מעלה מם של שטיסל לפחות פעם אחת ביום,

והייתי מסיים כל פוסט ב''שכוייח וכל טוב''...


אח התקלקלתי.


וקוגעל זאת סדרה מאכזבת ביותר.

כ"ח תמוז 15:11אני אומר - בדיוק ההפך!פשוט אני..
עבר עריכה על ידי פשוט אני.. בתאריך כ"ח בתמוז תשפ"ה 16:24

אם הדברים עוד לא ברורים ועוד אין אבחנה רשמית,

זה בדיוק הזמן להצטרף לביטוח לפני שיהיו אבחנות ואז זה באמת יהיה מאוחר מדי.

 

 

נ.ב.

 

דמוקרטיה והכל, מותר לך לעשות מה שאת רוצה כמובן, כן? אני סתם אדם אנונימי שלא יודע כלום על שום דבר ואולי אני בכלל סוכן איראני...

 

אבל... אם בכל זאת את רואה טעם בדבריי ורוצה ליישם את העצות שלי... לדעתי עדיף לא לתת מידע שלא התבקשת במפורש לתת, וזה כולל גם את סוכן הביטוח...

כ"ח תמוז 16:08דיברתי איתו לפני שקראתי את התגובה שלךלרפואה

קודם כל, תודה על העצות.

אז עדיף לפנות עכשיו ישירות לחברת ביטוח בלי הסוכן? או לנסות בחברה אחרת?

בעצם לא להגיד כלום חוץ ממה ששואלים אותי בפירוש?

כ"ח תמוז 16:22כן לכל השאלותפשוט אני..
כ"ח תמוז 15:32לא מספיק מניסיון,יראת גאולה

אני יודעת שתינוק חדש בד"כ מקבל את תקופת ההכשרה של כל המשפחה/ של ההורים.

אולי תנסו לבקש לצרף אותו לביטוח, בלי לציין ששכחתם לעשות את זה סביב הלידה. אלא כאילו עכשיו התפניתם לטפל בזה ואתם מעוניינים לצרף את התינוק החדש שנולד.

כ"ח תמוז 16:09תודה! ננסה לראות אם אפשרלרפואה
כ"ח תמוז 16:03לא מבין בזה. אבל מברך בהצלחה רבה ורפואה שלמההעני ממעש
כ"ח תמוז 16:08אמן, תודה!לרפואה
כ"ח תמוז 16:09נראה שיחריגו את העניינים הרפואיים הספציפיםאריק מהדרום
אבל שווה בכל זאת לעשות גם ביטוח בריאות לילד לדעתי.


לבת שלנו לא עשינו ביטוח בריאות כשנולדה ובתוך חצי שנה היא התגלתה כאלרגית לחלב ברמה מסכנת חיים.


זה היה די בעסה אבל ביטוח לאומי כן עזר בכל זאת.

כ"ח תמוז 16:23סליחה על השאלהפשוט אני..

אבל...

ביטוח פרטי עוזר במקרים של אלרגיות מסכנות חיים?

כ"ח תמוז 16:24כמה שהבנתי זה מאוד תלוי בפוליסהאריק מהדרום
אבל זה כבר היסטוריה, לא חושבים על זה יותר בעיקר גם שביטוח לאומי עוזר.
כ"ח תמוז 16:25אדייק את השאלהפשוט אני..

יש בכלל הוצאות רפואיות הקשורות לזה?

אני לא מדבר על סייעת צמודה, זאת לא הוצאה רפואית מבחינת הביטוח...

כ"ח תמוז 16:26אם עושים טיפול באלרגיה, זו הוצאה מכובדתיעל מהדרום

לק"י


ועל זה אין לנו החזר....

כן יש לה קצבה, אז זה משהו שאפשר להיעזר בו.


מעבר לזה, לא חושבת שיש משהו.

כ"ח תמוז 16:27הבנתיפשוט אני..

רק בריאות!

כ"ח תמוז 16:29אמן!יעל מהדרום
כ"ח תמוז 16:34כןאריק מהדרום
יש טיפול בחשיפה תחת השגחה רפואית בבית חולים שמיר שעולה 15 אלף שקל ללא אפשרות של החזרים מהקופה בכלל, ניסינו את הטיפול תקופה אבל הילדה הפסיקה לשתף פעולה אז הפסקנו.


מעבר לזה גם נסיעות לבית חולים שמיר.


מעבר לזה תחליפי חלב משמעותית יקרים ממוצרי חלב.


מעבר לזה יש בגנים אוכל שמותאם לילדי כל האלרגיות, הסכרת, הציליאק וכו' בדיוק כמו שזה נשמע אוכל שילדה בגן נורמלית תסרב לגעת בו אז ולמרות שהארוחה בשרית והאוכל כשר היא חייבת לאכול דווקא מהמפעל שמייצר את האוכל הזה כי אין ביטוח והעולם מטומטם אז אשתי מכינה לה אוכל בכח בוקר והיא מבחאה מהבית.

כ"ח תמוז 16:36באסה ממש פשוט אני..

רק אגיד - מלבד הטיפול בבית החולים, אני מאמין ששום דבר שכתבת כאן לא היה מכוסה על ידי חברת ביטוח. הם לא מכסים נסיעות ואוכל וכו', אלא רק הוצאות רפואיות/פרא ממש.

 

אני מכיר את הטיפול של שמיר, בת של חברים טובים שלנו הבריאה בזכותם מאלרגיה לחלב, אבל מעולם לא ידעתי שזה עולה כ"כ הרבה כסף...

זה שהטיפול צריך להיות על חשבונכם למרות שהוא מציל חיים ולא סתם קוסמטי - הזיה אחת גדולה.

אבל אני מניח שכבר דפקתם את הראש בקיר ולא רוצה להוסיף שמן למדורה...

כ"ח תמוז 21:32מעבר לזה גם הוצאות על מזרקים ותרופותאריק מהדרום
זה גם דברים שביטוח פרטי לפעמים משתתף
כ"ח תמוז 16:40לטובת הורים לאלרגיים, אפשר לקבל החזר על א.צהרייםיעל מהדרום
לק"י


אצלינו החברה שמפעילה את הצהרון מחזירה (רק אחרי שביקשנו מהם).

כ"ז תמוז 22:57אתגרים מחוץ לזוגיות, איך הם משפיעים על הזוגיות?ילדה של אבא

אני מתכוונת לתקופות מאתגרות שכל אחד עובר בחיים (בעבודה/בצבא/בלימודים וכו)

או באתגרים משותפים- בגידול ילדים לדוג


איך לדעתכם זה משפיע על הזוגיות? במה ההשפעה תלויה והאם אפשר לשנות אותה?


בכוונה זאת שאלה פתוחה בלי מקרה ספציפי, בעקבות מחשבות שלי לאחרונה

כ"ז תמוז 23:07משפיע מאוד מאודנעמי28

לא כל כך הבנתי את השאלה

איך ומה והאם אפשר לשנות - תלוי במקרה.


כל דבר שאדם עובר משפיע ומתבטא בזוגיות.

בין אם הוא מספר על זה ובין אם לא.


אלא אם כן כשנכנסים בדלת שוכחים מהעולם שבחוץ, אבל זה לא קורה וגם לא בהכרח נכון שיקרה.

כ"ח תמוז 10:12בוודאי שמשפיעהסטורי
אבל במה ואיך אפשר לשנות - מאוד משתנה בין מקרה למקרה, בין עומס לעומס וגם בין זוג לזוג, ככה שלתת תשובה כללית, זה די בלתי אפשרי.


בגדול - לענ"ד ענייני כלכלה וכל מיני דברים אחרים שאנשים מעמיסים על עצמם וכד', זה חשוב, אבל אדם חייב להיות עם יד על הדופק וסדרי עדיפויות נכונים. כמו שכתבה פעם @נגמרו לי השמות יפה, אם בסוף לזוג תהיה דירה, אבל כבר לא יהיה זוג שיגור בה - השקענו אולי בקנקן והתעלמנו ממה שבתוכו.


יוצא מן הכלל, זה ענייני כלל הציבור. במלחמה, אדם מפסיק להיות אינוודואל ונהיה חלק מערך הרבה יותר מרכזי של כלל. כמובן, גם כאן יש מקום ליד על הדופק, האם הכרחי, האם יש אחרים שיכולים ואיך מאווררים בכל זאת, אבל בסופו של דבר, כמו שאדם מסתער מול הכדורים ויכולים להיות לזה מחירים, כך גם בהקשר הזוגי.

כ"ח תמוז 12:52משפיע מאדאור123456

כדי לחסוך עוגמת נפש צריך פשוט לשתף

אני התקופה לחוצה שמשפיעה עלי מאד ואם אני מתעצבת על שטיות זה לא אישי..כאלה

לי זה ממש ממש עוזר השהוא משתף אותי

יותר קל לי להכיל אותו ואני מפסיקה להרגיש שכל מבט או מילה שלו זה בגלל משהו שאמרתי או עשיתי

כ"ח תמוז 13:18אתגריםoo

מחוץ לזוגיות יכולים לעשות לה גם טוב וגם רע

תלוי אם יש תמיכה והכלה או להיפך

כ"ט תמוז 10:04כל דברתהילה 3>אחרונה

שעובר על כל אדם, משפיע עליו, ומשפיע גם על המעגלים שסביבו.

כמה שהמעגל יותר קרוב לרוב הוא יותר מושפע... וזוגיות היא כמובן מהקרובים היותר.

 

לגבי לשנות את ההשפעה, לא הבנתי למה הכוונה.. זה מאד אינדיוידואלי למה שעובר,

תמיד אפשר לתקשר, לחשוב יחד מה עושים, לטפל, לקבל עזרה, לנסות לצמצם השלכות וכו'

 

פרסומת
ט' תמוז 22:01בא לי למות זהו למה כל הניסיונות האלו 😢eoz

נשואה+2 כתבתי פה כבר לפני תקופה.

לצערי הרב מאוד התחברתי לבחור מהעבודה יחסית דיי מבוגר ממני, הוא גרוש.

היה ביננו חיבוקים ונשיקה.

ועכשיו אנייי אוכלת את עצמי לא יודעת מה עושים מכאן.

אם אני מספרת לבעלי הוא מתגרש ממני כבר אתמול.

אין לי מה להגיד , מה עושים תעזרו לי 

כ"ח תמוז 23:58אמרת משהו מאוד חשובמישהי נשואה

את צודקת

זו אבחנה חשובה

כ"ז תמוז 15:21אני לא חושב שרווקים הם חייזריםפשוט אני..

ולכן הם לא צריכים את הפורום שלנו בשביל לדעת שזוגיות זה לא סרט של דיסני

כ"ז תמוז 15:41ואתה חושב שהתמונה המשתקפת מהפורום הזהאריק מהדרום
משקפת את חיי רוב הנשואים?
כ"ז תמוז 15:52ברור שלאפשוט אני..
ואני סומך על האינטליגנציה של הקוראים שיבינו זאת...


כ"ז תמוז 18:02האמת שהתלבטתי אם לכתוב שםהסטורי
כמה פעמים בעבר עלו שם שרשורים מזועזעים ממישהו שהציץ בפורום הזה. הנקודה היא שבשונה מרווקים שמשתפים בכל דבר (ולפני כמה שנים שהפורומים בכלל היו יותר פעילים, היה שם הרבה יותר) - נשואים שומרים את החיים לעצמם.


התוצאה היא שמתייעצים כאן קצת על רעיון לנופש/מתנה וכד' ובעיקר כשאדם מרגיש מצוקה ובדידות והוא מנסה למצוא מוצא. כשהכל טוב וזורם, לא מתייעצים כאן ולא משתפים כאן...

כ"ז תמוז 20:24היה פה פעם שרשור כזהרקאני

שמישהי אמרה שטוב לה והמציאות לא מזעזעת כמו שמשתקף פה בפורום

וכל התגובות היו למה את מתגאה ומתנשאת....

כ"ח תמוז 08:30אני כתבתי את זה? 🤦‍♀️אונמר

לא סגורה אם פתחתי את השירשור שם או הגבתי,

אבל בטוחה שגם אם היו כאלה שלא בא להם בטוב בעין,

היו כאלה שראו את זה ועשה להם טוב על הלב.

בטוחה.

 

כ"ח תמוז 09:47כן 🤭 הנה מצאתירקאניאחרונה
כ"ז תמוז 13:01על ילדים מיוחדיםפשוט אני..

לפני מספר ימים נחפשתי לפוסט בפייסבוק, ובו אמא לילד אוטיסט כותבת שהבן שלה נקשר באופן מיוחד למכונית כלשהי ברחוב שלהם, והוא אוהב לגעת בה, לנשק אותה, להתחבק איתה וכו'. 

 

בעלת המכונית לא מרשה לו לעשות זאת, והאמא צעקה עליה בגלל זה, ונתנה לילד שלה להמשיך. 

 

האמא סיימה את הפוסט במילים:

כשהוא אובחן הבטחתי לעולם לא לנסות לשנות אותו, ולשנות את העולם למענו. וזה מה שאעשה כל עוד אני חיה. גם אם צריך לריב, לצרוח, להילחם כל מלחמה, אני פה, כמו לביאה, שתטרוף כל מי שינסה לפגוע.

 

(את הטקסט המלא אכניס לתגובה הבאה)

 

 

לקח לי קצת זמן להבין למה אני כ"כ מתנגד לפוסט הזה, למה הוא ממש עשה לי רע בלב.

הרי לכאורה אני אמור להיות בצד של האמא, להבין אותה, להבין את הקשיים שלה.

 

ובכל זאת, כשישבתי עם עצמי בנחת, הבנתי מה הבעיה המרכזית שלי:

הבן שלך הוא לא מרכז העולם.

 

כן, יש בעולם עוד אנשים רבים. גם ברגשות שלהם צריך להתחשב, אפילו אם הם לא אוטיסטים.

ילד שנוגע בכל מה שהוא רוצה כי הוא אוטיסט אז מותר לו, יכול בקלות גם לגנוב דברים שלא שייכים לו.

ילד שמותר לו לגעת במכונית לא שלו כאשר הבעלים מתנגדת לכך במפורש, יכול בקלות להפוך לנער שמנשק בחורה שלא מסכימה.

 

***

 

כשאת כותבת שלא תנסי לשנות אותו, את לא עושה לו טובה. הבן שלך צריך עזרה. הוא צריך להבין איך העולם עובד. 

דברים שעבורך ועבורי ברורים כמו שפת אם, בכלל לא ברורים בשבילו.

לך ולי ברור שאסור לגעת במה שלא שייך לי, אבל בשבילו זה לא ברור.

לך ולי ברור שאסור ללכת ברחוב ולהגיד לאדם אקראי "וואו אתה מאוד שמן", אבל לבן שלי זה לא היה ברור. והוא עשה את זה.

והוא שאל אנשים אקראיים ברחוב אם הם דתיים. וגם את הרופא שלו. וגם את המלצר במסעדה. וגם את השליח של שופרסל שהיה בכלל ערבי. 

כן, הייתה תקופה שהוא שאל כל אדם שהוא ראה האם הוא דתי. לקח לנו זמן להסביר לו למה ההתנהגות הזאת לא מקובלת. 

גם לקח זמן להסביר שלא אומרים לאנשים את מה שבאמת חושבים עליהם, כי זה יכול מאוד להעליב אותם.

והוא עדיין נכשל בזה, אבל יש התקדמות. 

אני עדיין מקבל טלפונים מהורים של חברים שלו, שהוא אמר להם משהו מאוד מאוד חצוף או מאוד לא במקום. אני עדיין צריך להתנצל בשמו ולהסביר את המצב.

אני עדיין צריך בכל חודש לזרוק את החולצות שלו לפח האשפה, כי הוא לועס אותן והורס אותן.

אבל היי, הוא כבר לא שואל אנשים ברחוב אם הם דתיים, ואנחנו אף פעם לא נפסיק לנסות לעזור לו להבין את הסביבה.

 

***

 

אם היינו מחליטים "לא לשנות אותו", היינו הורסים את חייו. הוא לא היה יכול להתמודד עם ילדים בגילו, הוא לא היה יכול להתמודד עם שינויים, הוא לא היה יכול להבין כשמרמים אותו או משקרים לו.

ובכלל, בחירת המילים "לשנות אותו" בכלל לא ראויה ונדמה שהיא מנסה להפעיל מניפולציה רגשית. 

הרי כל הורה "משנה" את הילדים שלו, מנסה ככל יכולתו לחנך אותם, לעצב את דמותם.

אני לא משנה את מי שהוא, וממילא גם אם הייתי מנסה לא הייתי מצליח. אני משפר את היכולת שלו להתמודד עם העולם, להבין אותו טוב יותר, ולהבין את המוסמכות שלו.

 

לא תמיד תהיי ליד הבן שלך, לא תמיד תוכלי להגן עליו ולכעוס על מי שפוגע בו.

יום יבוא והוא יצטרך להיות בלי אף אדם שמכיר אותו ומכיר את מגבלותו, וביום הזה הוא לא לא יוכל לנשק דברים שאינם שלו (ובטח שלא בני אדם) בלי שהוא יחטוף מכות או יוכנס לניידת משטרה.

כשאת כותבת שאת "תשני את העולם גם אם צריך לריב, לצרוח, להילחם" - איזה מסר את מעבירה לו? שבכל פעם שמישהו יגיד לו "לא", הוא יצטרך לריב, לצרוח ולהילחם?

 

להגיד לבן האוטיסט שלך "אנחנו לא יכולים לנשק מכונית שלא שייכת לנו" זה לא לשנות אותו אלא לעזור לו.

לשלוח אותו לפסיכולוג שיעזור לו בכלל להימנע מהרצון לנשק מכוניות, זאת עזרה הרבה יותר גדולה.

 

את מקבלת בכל חודש אלפי שקלים מהמדינה בשביל שתקחי את הבן שלך לפסיכולוגים הכי טובים, לפיזיותרפיסטים, לקלינאיות תקשורת, למרפאות בעיסוק...

ומה את עושה עם הכסף הזה אם לא "לשנות אותו"? קיבלת מתנה אדירה על חשבון משלם המיסים, את לא משתמשת בה בשביל להציל את הילד שלך?

לא משתמשת בכסף הזה בשביל לעזור לו ולקדם אותו?

 

***

 

מהצד השני, אני לא יכול שלא לקנא.

הרי האמא הזאת נלחמת בעולם (בדרכה השגויה) בשביל הבן שלה, בעוד ההורים שלי נלחמו בי בשביל העולם.

אחחחח, החיים הם תקופה מאוד מורכבת...

כ"ז תמוז 13:02הפוסט המלאפשוט אני..

אז למי שלא יודע, יש לי ילד בן 7, ליאב, שהוא ילד עדין, טוב, רגיש, מלאך אמיתי. בין היתר הוא גם אוטיסט.
היום קרה לי מקרה שמטלטל אותי.


ליאב, מאוהב ברכב מסוים שחונה ליד הבית שלנו – דאצ'יה אפורה.
לא מדובר באהבה לרכב יוקרתי או מיוחד.
עבורו זו התרגשות. עוגן. משהו שהוא מזהה, אוהב, נמשך אליו.
הוא מבקש ללכת לראות את הדאצ'יה, לצלם סרטון, לחבק אותה, לנשק אותה.
ככה הוא מביע רגש.
וזו השפה שלו.


פעם אחת כשהלך לשם עם אחותו, בעלת הרכב יצאה עליהם בצעקות שיתרחקו מהרכב שלה.
מאז אני מלווה אותו בעצמי.
היום, כשהגענו שוב, היא ובעלה בדיוק חזרו הביתה וישבו ברכב.
ביקשתי מליאב שנעשה סיבוב עד שהם ייצאו, כדי להימנע ממפגש לא נעים.
אבל הם ראו אותנו, והלכו לשבת על ספסל קרוב כאילו בכוונה להישאר באזור.
כשחזרנו לחניון, ליאב ניגש לרכב, כולו התרגשות.


ביקש שנצלם אותו, חיבק, נישק ואז פתאום היא התחילה לפתוח ולנעול את הרכב עם השלט, שוב ושוב.
כדי שיתרחק.
וכאן נשבר לי הלב.
התפרצתי.
לא בכבוד, לא בנחת.
בכאב. באימהות. בזעם.


צרחתי עליה שמדובר בילד אוטיסט, שלא נוגע ברכב בשום דרך מזיקה.
שכל מה שהוא עושה זה לאהוב. להתחבר.
והיא? היא בחרה לראות בו מטרד.
היא אפילו פנתה אליו ישירות – "אל תיגע באוטו" – ופה כבר לא הצלחתי לשתוק.


בעלה, אגב, נראה מובך. היה בו רגע של חרטה, של רוך אפילו.
אבל היא לא ויתרה.
ואני לא שתקתי.
זה לא היה ויכוח על רכב.
זו הייתה צעקה על עולם שלם שלא מבין, שלא רואה, שלא עוצר רגע לפני שפוגע בילדים מיוחדים.
צעקה של אמא שמגנה בכל כוחה, רק כדי שלילד שלה לא יכבו את האור.

 


ואם מישהו קורא את זה עכשיו –
פעם הבאה שאתם רואים ילד נוגע במשהו שלכם, תעצרו רגע.
לפעמים זה לא חוצפה.
לפעמים זה ילד שלא מוצא את הדרך, ומנסה לאהוב את העולם בדרכו.
כשהוא אובחן הבטחתי לעולם לא לנסות לשנות אותו, ולשנות את העולם למענו. וזה מה שאעשה כל עוד אני חיה. גם אם צריך לריב, לצרוח, להילחם כל מלחמה, אני פה, כמו לביאה, שתטרוף כל מי שינסה לפגוע.

כ"ז תמוז 14:39בלי לקרוא הכלהעני ממעש

אתה צודק

זה עבודת אלילים מודרנית. עי' ערך לשחרר חטופים בכל מחיר. ועוד מרעין בישין . 

כ"ז תמוז 15:44היה לי מעניין לקרוא את מה שכתבתיעל מהדרום

לק"י


יש לי מחשבות בנושא.

בגדול אני חושבת שיש דברים שגם ילדים אוטיסטים צריכים ללמוד כדי להתאים את עצמם לסביבה. ויש דברים שטובים להם ולא מפריעים, אז גם אם זו לא הנורמה, אין מניעה שיעשו אותם.


בעיני האמא בפוסט הגיבה מאוד בקיצוניות.

גם אם בעלת הרכב יכלה להיות נחמדה יותר (יכול להיות שאם האמא היתה פונה אליה ומסבירה לה את המצב ומבקשת רשות, אולי היא היתה מסכימה. ואולי לא, אבל זכותה).


אני מצפה ומלמדת את התלמידים שלי לכבד את האחרים, ולא מוותרת להם כי הם על הרצף.

ומה אמורים לעשות כשיש מחלוקת או מריבה ביניהם?

להגיד לאחד "תתן לחבר שלך להציק לך. הוא על הרצף ולא לגמרי מבין איך מתנהגים"....

כ"ז תמוז 18:06מסכים אתך מאודהסטורי
אין לי ילד מיוחד, אבל יש אחות. היו לנו הרבה פאדיחות איתה. ההורים שלי הצליחו מצד אחד לחנך אותנו, שאין לנו במה להתבייש ומצד שני כן בעבודה מאוד קשה - ללמד אותה גבולות.
כ"ז תמוז 18:34אניoo

גם חושבת שצריך לעזור לילד ללמוד התנהגות נאותה עד כמה שניתן


אבל לא שופטת אמא לילד מיוחד


אני יודעת כמה קשה זה

גם אנשים עם חיים רגילים טועים הרבה

לאמא כזו מותר לטעות הרבה יותר

כ"ז תמוז 19:52חצי מסכיםמשה
המציאות באמצע: צריך לעזור לו עם סביבה מותאמת, וצריך ללמד אותו masking ושצריך לפעמים.
כ"ז תמוז 20:29כשקראתי אותך - הסכמתי לגמרי. עם כל מילה.יראת גאולה

אבל כשקראתי את הפוסט המקורי של האמא,

הבנתי שהיא צועקת משהו אחר -

היא כותבת מה אכפת לך שהילד נוגע ומנשק את המכונית כשזה לא עושה שום נזק?? נכון, זה נראה מוזר, ואולי לא נוח לך עם זה, אבל למה את מונעת מילד משהו שמשמח אותו אם אין לזה שום השלכה שלילית?

אם תלמדו לקבל את השונה, ולכבד אותו, תצליחו גם להכיל התנהגות מוזרה ולא ללעוג לה.


נכון, בקטע הסיום היא השתמשה במילים קיצוניות, שמהן אפשר להבין שהיא לא מתכוונת לחנך ולהגביל את הילד שלה על מנת שיתאים את עצמו לסביבה.

אבל אני לא בטוחה שהיא התכוונה לזה. כלומר, אני מקווה שלא. היא התכוונה למקרים כמו מה שתארה כאן, ילד בן 7 שרוצה לגעת ולנשק מכונית - התנהגות שכל הפשע שלה היא שהיא לא נראית טוב בעיניי הסביבה.

וכן, אני מסכימה איתה, שהחברה שלנו צריכה ללמוד להכיל גם התנהגויות מוזרות כל עוד אינן פוגעות בסביבה.


לגבי החינוך הספציפי להתנהגויות כאלו - האם צריך לחנך את הילד המיוחד להתאים את עצמו לציפיות של הסביבה או שנשאיר אותו כרצונו ואת החינוך נמקד בהתנהגויות שקשורות בבני האדם הסובבים אותו ולא בחפצים דוממים - אני משאירה את ההתלבטות הזו להורים ולאנשי המקצוע. קטונתי מלהכריע.

אני יודעת שיש אוטיסטים בוגרים שמאוד לא אוהבים את הגישה של לשנות את האוטיסט כדי שיתאים את עצמו לסביבה. אבל מצד שני כמו שכתבת, מה עושים בטיפולים הפסיכולוגיים, קלינאיות תקשורת וכו' אם לא ללמד אותו להיות מותאם לעולם בו רוב האנשים הם נוירוטיפיקלים?

כ"ז תמוז 20:46אבל לבעלת הרכב לגמרי מותר לסרבפשוט אני..

גם אם זה לא פוגע בה או ברכוש שלה.

 


 

וכאדם בוגר ולא אוטיסט, האמא צריכה להבין שזו זכותה של בעלת הרכב, לא לצעוק עליה ובטח שלא לתת לילד שלה להמשיך אחרי שבעלת הרכב הלכה.

כ"ז תמוז 20:50זה נכון. גם לתינוק אני לא מרשה לעשות הכליעל מהדרום
לק"י


כשזה נוגע לאחרים, כי הוא תינוק.


אני חושבת שיראת גאולה הסתכלה על זה בכללי- על התנהגויות לא מקובלות. אולי לזה האמא התכוונה (לא סותר את זה שבמקרה הספציפי הזה היא לא נהגה בסדר).

כ"ז תמוז 21:16כן, זה מה שהרגשתי שהאמא מנסה לבטאיראת גאולה

שלא נוגע ברכב בשום דרך מזיקה

צעקה על עולם שלם שלא מבין, שלא רואה, שלא עוצר רגע לפני שפוגע בילדים מיוחדים.

תעצרו רגע.

לפעמים זה לא חוצפה.

לפעמים זה ילד שלא מוצא את הדרך, ומנסה לאהוב את העולם בדרכו.


אלו המשפטים שלה שדיברו אלי,

וראיתי בהם רגשות מעבר לסיטואציה הספציפית.

כ"ז תמוז 21:23ממש ככהoo
'צעקה על עולם שלם שלא מבין, שלא רואה, שלא עוצר רגע לפני שפוגע בילדים מיוחדים.'
כ"ז תמוז 21:10ברור!יראת גאולה

אבל כאמא, היא צועקת לעולם - מה אכפת לכם??תלמדו לכבד, תלמדו להכיל, תלמדו לקבל. לא תפסידו מזה כלום. הוא סה"כ אוטיסט בן 7, מה כבר יקרה אם תאפשרו לו את מה שכל כך משמח אותו?

זה לא נעים שמישהו נוזף בילד שלך, גם אם מותר לו.

זה כאב לה, והיא ניצלה את ההזדמנות לומר לעולם את הרגשות שלה בנושא.


אני לא חושבת שזה מוצדק שהיא צעקה, או שזו התנהגות נימוסית ויפה, או שהיא צודקת שצריך לאפשר לילד כל מה שהוא רוצה.

אני כן מבינה את הרגש שלה, מבינה את הכאב שהיא מביעה, ואת השאיפה שלה שכן יקבלו את הרצונות המשונים של הילד ולא יכעסו עליו.


ואם כשהוא יגדל, הוא ייסע באוטובוס, ילטף בהתרגשות את התיק החדש שלו שאמא קנתה לו לכבוד העבודה החדשה, ויעשה לעצמו פרצופים מרוצים -

למה אנחנו מצפים מהסביבה? שיגחכו עליו, שיגערו בו, או שפשוט יקבלו את זה שהוא שונה?

אז בעיניי האמא כאן זה מתחיל. ועל הנקודה הזו אני לא חולקת עליה.

היא נעלבה.

וניצלה את ההזדמנות להעלות את התחושות שלה ואת הציפיות מהעולם להכלה ולהתחשבות.



לא התייחסתי ל'מי צודק'. ברור לי שהאמא לא צודקת, ולו רק בגלל שאין שום הצדקה לצעוק על בעלת הרכב.

התייחסתי לאמירה שמגיעה בפוסט שלה, שלדעתי היא רוצה להביע משהו נכון, גם אם לא הצליחה לבטא את זה.

כ"ז תמוז 21:25ואם כשהוא יגדלפשוט אני..
הוא ייגע בהתרגשות במכנסיים חדשים ויפים, של הבחורה שיושבת לידו?


הרי זה באמת יכול לקרות אם ילמדו אותו שמותר לו לגעת במה שהוא רוצה, ושמי שלא מסכים לכך הוא סתם רשע

כ"ז תמוז 21:29שוב, אתה צודק לגמרי.יראת גאולה

צריך ללמד את הילד התנהגויות וגבולות. זו אמירה שאין לגביה שום ספק לדעתי. ואני מקווה מאוד שגם האמא מבינה את זה.


מה שהתכוונתי לומר,

זה שהאמא מדברת, מתוך סערת רגשות, על קבלה של התנהגות מוזרה שכל חטאה הוא שהיא לא מקובלת, בלי שהיא פוגעת באף אחד.

ואת זה אני חושבת שזכותה לצעוק לעולם. והלוואי שאכן נצליח לקבל גם כשזה לא מוצא חן בעינינו.

כ"ז תמוז 20:46זו גם ההתלבטות שלייעל מהדרום

לק"י


למשל: האם ללמד ילדים לשחק בצורה נורמטיבית או לא.

אני נוטה לאפשר להם לשחק איך שטוב להם, ומצד שני, כן יש ילדים שמסוגלים ונהנים בסוף ממשחק גם בצורה הרגילה שלו. זה גם תלוי בילד וברמת ההבנה שלו.


לגבי האמא והמכונית, לא נראה לי שמה שמפריע לבעלת המכונית שזה לא נורמטיבי. אלא שהיא לא רוצה שיגעו לה במכונית. זה אולי קצת לא נחמד מצידה, אבל זכותה🤷‍♀️

אני לגמרי מסכימה שצריך לקבל התנהגויות לא "רגילות" ולכבד אותן (כל עוד זה לא פוגע באחרים).

כ"ז תמוז 21:20אני לא יודעת מה היה שםיראת גאולה

יכול להיות שמפריע לה שנוגעים,

אבל סה"כ זה לא משהו שבד"כ מעירים עליו, ילדים קטנים עשויים לגעת במכוניות בחניון מדי פעם...

והאמא ציפתה ליותר הכלה והתחשבות.

(לא יודעת אם זו זכותה. אני לא הייתי מעזה להעיר למישהו שנוגע בחפץ שנמצא במרחב ציבורי גם כשאני לא רואה 🤭)

כ"ז תמוז 23:14כתבת יפהנעמי28אחרונה

ומסכימה איתך.


לשני הצדדים יש מה ללמוד.

אני לא יודעת מה זה לחנך ילד אוטיסט ומה רמת האוטיזם שלו, והאם בכלל אפשר.

אבל אם יש אפשרות, מסכימה שצריך לחנך אותו - גם לטובתו.


ומצד שני אנחנו כחברה.

לקבל, לוותר על שטויות, להיות קצת יותר נחמדים במיוחד אם לא נגרם נזק.


(אולי היא לא ידעה שהוא אוטיסט)

ז' תמוז 12:13בעיות באישיות? איך מזהים?אישיות מופנמת

היי, על מנת שלא יזהו - ניק חדש. (מי שמזהה מפוסטים קודמים - לשמור לעצמו).

אמממ איך מזהים בעיה מאובחנת של אישיות מופנמת יותר מדי?

איך יודעים אם בן זוג סתם 'מופנם' או שזה ממש בעיה שבכלל אי אפשר לפתוח אותו למקומות האלה? 

ז' תמוז 12:21לא חושב שיש הגדרה רשמית ל''מופנמות יתר''פשוט אני..

אין מחלה או הפרעה כזאת ב-dsm,

וכמו הרבה תכונות אחרות יש כאן פשוט סקלה מאוד רחבה עם מספיק מקום לכל בני האדם.

 

אז אולי בעצם השאלה לא צריכה להיות אם זה מאובחן וכו', אלא האם יש דרך לגרום לאדם להיות פחות מופנם.

 

ואז צריכה להישאר השאלה, האם הוא עצמו בכלל רוצה את השינוי הזה, ולשם מה...

ז' תמוז 21:01השאלה שלי איך את מגיבה למה שהוא אומר/עושהאור123456

מקבלת בהבנה או תוקפת?

סתם מעלה אפשרות שבן אדם יכול להראות מופנם כי הוא חושש מהתגובה של מי שמולו

כ"ג תמוז 21:27לרוב זה בא לידי ביטוי ב־SzPD / AvPDים התכלת

לגופו של עניין:

 

זה בעיה ככל שזה בעיה, אפשר להיות נורא מופנם ולחיות חיים מאושרים ונחמדים בסביבת אנשים שזה מתאים להם (או לא בסביבת אנשים בכלל, אפשר להיות ר' שמעון במערה)

לגבי האפשרות לפתוח השאלה היא לְמה ועד כמה צריך ומה התועלת שתצא מזה

ללא מוטיבציה אמיתית לשינוי, אין סיבה שיתרחש שינוי

כ"ז תמוז 15:16לרוב?פשוט אני..

אלה הפרעות נדירות וקיצוניות, ממש לא מייצגות את רוב המופנמים.

כ"ז תמוז 16:26לא שרוב המופנמים הם כאלהים התכלתאחרונה

אלא שאלה הפרעות שהבסיס שלהן הוא מופנמות

ט"ז תמוז 23:34החיים שלי דפוקיםרונקיפליץ

נשואה כבר כמעט 10 שנים

2 ילדים מתוקים

ופשוט לא רוצה יותר

הגעתי מבית עם המון בעיות

ואני חייה עם בעל מטורף

שרוע בי רק את הרע

מעיר לי בלי הפסקה, כועס בלי סוף ופשוט אין לי מידות טובות.


הוא מבחינתו משתדל עד שמשהו קורה והוא תמיד יגיב בקיצוניות מוגזמת

כעס חסר פרופורציות

ולאחרונה החל לזרוק חפץ בשעת כעס


אין לי לאן ללכת..

אין לי כוחות להתמודד

ואין לי כל כך במי להיעזר

כואב לי הלב שלא הצלחתי לתת לילדים שלי בית טוב

כפי שהם ראויים לו

וכנראה גם ישפיע על עתידם

להתגרש ממנו זה יהיה סיוט רציני

הוא כבר היום עושה לי "דווקא" על המון דברים


בקיצור, אין מוצא .

אין לי כבר אוויר

י"ז תמוז 01:18חיים יש פעם אחתסוסה אדומה

ושום שינוי לא מתחיל בנס אלא בהחלטה, ולפעמים בהחלטה קשה.
 

יותר רע ממה שיש לך, לא יהיה. גם אם תהיה תקופה מאתגרת איתו.

 

את צריכה לבנות לך בזריזות מערכת שתתמוך בך בתהליך.

 

אם הוא התחיל לזרוק חפצים, זה יכול להגיע בקלות לאיבוד שליטה חמור יותר.

 

וחיבוק גדול גדול.

העולם מלא באנשים טובים שירצו לעזור לך, תעזי לבקש. את ראויה.

אם אין לך אוויר, זה הסימן שלך לצאת לנשום.

 

אח"כ תטפלי בעצמך, כי יש בעיות מהבית שדורשות טיפול שורש, ועד שלא נטפל בהם, נמשיך לזמן לעצמנו את אותן בעיות כדי שנלמד את השיעור.

י"ז תמוז 08:11הזמן הוא עכשיו. כשהילדים קטנים.די שרוט
תרשמי בגוגל "תמיכה לגירושין" ודברים כאלה וזה כבר יכווין אותך מעצמו.


הצעד הראשון זאת שיחת טלפון. משם תוכלי רק להתקדם.

י"ז תמוז 08:52תזהרי ממשהסטורי
אם בשעת כעס הוא זורק חפצים, זה עלול להחמיר יותר ולהפוך למסוכן. תפני עוד היום ללשכת הרווחה בשכונה שלך ותבקשי עזרה.


יתכן שיש מה לתקן, אבל את מוכרחה ליווי!

י"ז תמוז 09:10אין לאן להתדרד אחותי- זה הזמן ללכתלאחדשה

די לצרה בשעתה-
אל תחשבי כל כך רציתי בית טוב לילדיי,
לעשות עכשיו בחירה קשה ואמיצה זה הבית הכי טוב שיכול להיות!
זורק חפצים, עכשיו עכשיו ממש עכשיו טלפון לארגון בת מלך,
ומשם הכל יתגלגל.
את לביאה וחזקה,
השם איתך,
יש לאן לעלות והמון. שום גורל עדיין לא נחרץ!
חיבוק ענק

י"ז תמוז 10:51אני אכתוב לך משהו מה שאמרתי לחברת ילדות שלישדמות בחולות

שהיתה באותה סיטואציה בדיוק.

 

אם את לא קמה עכשו ופונה לרשויות- את הכותרת הבאה בעיתון.

 

כן, זה נשמע קיצוני... אבל קחי בחשבון שאי אפשר לדעת לאן כעס יוביל.

(היא סחבה עוד שנתיים איתו ושמעתי ממנה איך דברים הידרדרו.

עירבתי את הרווחה באיזור שלהם כי לא יכולתי לראות ולשמוע יותר- פחדתי על הילדים.

 תודה לא-ל היא שבוע אחרי הגט והיא מוגנת.)

י"ז תמוז 10:58הקו האדום הגיענהג ותיק

עם זריקת החפץ.

אולי עוד היה כבר קודם אבל זה בהחלט סימן לא טוב שחייב תמרור אדום.

לפנות למישהו, משפחה/חברה קרובה, קודם כל שלא תהיי לבד בכל זה.

במקביל לפנות לאנשי מקצוע שילוו אותך, למשל ארגון בת מלך או ארגוני נשים אחרות שייתנו לך את כל התמיכה והגב שאת צריכה


את ראויה ויכולה תקבל חיים אחרים וטובים יותר

בהצלחה 

י"ז תמוז 13:29תפני לפורום מיכל סלה. אל תנסי להיפרדהמקורית

ממנו לבד

אבל גם אל תישארי במצב הזה


י"ז תמוז 20:12חיבוק יקרהתהילה 3>

נשמע חוויות קשות ומציפות, גם ההוה, שמזכיר את הקשיים מהעבר (וזה בדרך כלל ככה, חוויה שלא נרפא תשחזר את עצמה

בלבושים שונים כדי שנזכה לרפא אותה). ממליצה לך ממש לקבל עזרה ולעשות תהליך אישי שבו תתחילי לרפא את פצעי וכאבי העבר שלך, וגם מתוכו תתחזקי ותוכלי לראות אם יש דרך לתקן את הזוגיות או שנכון לפמות לדרך אחרת.

והכי חשוב, לקבל ולבנות את עצמך מבפנים❤️

 

במידה והוא מתנהג בצורה אלימה (לא הבנתי מה הכוונה לזרוק חפץ) דבר ראשון תפני לקווי סיוע ותמיכה לנשים שמתמודדות עם אלימות. יש לבת מלך ויש לפורום מיכל סלה.

כ"א תמוז 23:18כולה זרק חפץ.אדם פרו+

זו לא עילה לגירושין.

תתחילו להרגע

נראה שמעולם לא הייתם בבית דין.

אין צורך להכניס את האשה לסרטים.

לא מפרקים בית בישראל בגלל זריקת חפץ בכעס.

לא נעים אבל יכול לקרות.

כ"ב תמוז 00:13מעניין..............סוסה אדומה
כ"ב תמוז 05:14לא כזה מענייןאדם פרו+

לפי התורה אין פה עילה לגירושין.


 

וכי בגלל שאדם כעס פעם אחת או שתיים

 

מה שמעניין זה ש10 אנשים בפורום

ישר מכניסים את האשה למקרה מיכל סלה

ואם בגלל הסטרס שאתם משדרים היא

תגיד מילה או תעשה מעשה

שישאיר את הילדים האלה לגדול ללא אבא

איך כולכם כותבים מילים שיכולים לגרום נזק

לנפשות בכזו קלות וממשיכים לגלול לפוסט

הבא ולתת "המלצות" בלי שום הכשרה

ובלי שום היכרות עם פרטי המקרה

זה מה שמעניין.


 

ואני כותב בתור אחד שספג חפץ או שנים

וחווה אי שליטה במידת הכעס

אם ניסית לרמוז שאני כותב מתוך פוזיציה

לא יודע מה ניסית לרמוז עם כל הסימני נקודה...

כ"ב תמוז 13:52ספגת את הדברים האלו וזה בסוף הוביל לגירושים, נכון?חושבת בקופסא

אילו חיי נישואים מאושרים יכולים להיות עם אדם אלים וקפיריזי שלא שולט בעצמו בשעת הכעס?

אם הוא לא מוכן לטפל בעצמו, גם אם הוא לא יפגע באף אחד פיזית, האישה (או הגבר אם הוא הקורבן) והילדים לא יכולים לחיות שנים רבות באווירת פחד וחוסר ידיעה.

כ"ב תמוז 07:43קראת רק את המילים 'לזרוק חפץ' מכל מה שכתבה?קופצת רגע
איך הגעת למסקנה שזה רק 'כולה זרק חפץ'?


כ"ב תמוז 11:01מה???? לזרוק חפץ זה קו אדום!אור123456
כ"ב תמוז 13:37אני נשואה מעל 20 שנהמתיכון ועד מעון

ומעולם לא "זכיתי" שבעלי יזרוק על חפץ בשעת כעס.

זה ממש לא התנהגות נורמטיבית 

כ"ג תמוז 21:22נכון!אור123456

לא עלי ולא על שום מקום אחר

יש גבול לעצבים ...נשואה מעל 20 שנה

כ"ה תמוז 08:43מי שאומר שיש גבול לתגובה בשעת כעסמישהי נשואה
אם שופטים מצב שלא התמודדתם איתו.
כ"ז תמוז 10:00ממש לא נכון!אור123456
גם רצח יכול להיות בשעת כעס ...הגיוני? מתקבל?
כ"ז תמוז 10:45את משווה זריקת חפץ לרצח?מישהי נשואה

אגב שיהיה ברור אני לא מדברת על זריקת חפץ על מישהו

אלא אל חלל האויר

כ"ז תמוז 12:31לא !אור123456אחרונה
אני אומרת שאי אפשר לקבל איבוד שליטה בגלל כעס...
כ"ד תמוז 07:37היא לא כתבה שהוא זרק עליהאדם פרו+

אלא סתם, כמו המשבר כלים בחמתו.

 

ואם הוא היה זורק חפץ מתוך כעס

זהו הייתם סוגרים את הבסטה?

 

דיי כולם פה יודעים שהצדק איתי

ורוצים להמשיך להתווכח

מחמאה בשבילי

כ"ד תמוז 11:20אם בעלי היה זורק חפץרקאני

מתוך כעס

זה היה בעיה גדולה

הייתי עוצרת הכל

שולחת אותו לטיפול ומוודאת שאין מצב בעולם שזה קורה שוב


ברוך ה' בעלי יודע לשלוט בעצמו גם כשהוא כועס

ומעולם לא הביא לידי ביטוי כעס בצורה מכוערת כזו


אני לא מבינה למה אתה חושב שכולם מסכימים איתך

זריקת חפץ זה בהחלט גבול אדום זורח

כ"ד תמוז 11:36חייבת להודות שאני ובעלי נשואים כמה שנים טובותדיאט ספרייט

ויצא לי פה ושם לזרוק חפץ.

לא עליו.

לאוויר העולם.

לשמחתי בעלי הכיל את המקרה וחזרנו לשותפות השמחה שלנו.

אני מסכימה שזריקת חפץ בלבד, אין בה בכדי לסיים נישואים.

(אך לאור שאר הדברים שנכתבו אני כן חושבת שנדרש טיפול)

כ"ד תמוז 15:49ומה הגבול?סוסה אדומה

אדם שזורק חפץ מחוסר שליטה בכעסים שלו, מסוגל כנראה לעשות עוד כמה דברים מתוך עצבים.

מי יודע מה הגבול שלו? בספק אם אפילו הוא עצמו יודע.


"המשבר כלים בחמתו" זה חמור מאוד. זה אדם חסר שליטה, ולא סתם אנשים מהלכים על ביצים ליד אדם כזה. שזה עצמו סוג של אלימות.


אז או שילך לטיפול, או שיבין את ההשלכות של זה.


וזה לא משנה אם זה גבר או אישה.

אישה אלימה זה לא פחות חמור, בפרט כלפי הילדים.

אז מה קורה כשהם מאתגרים אותה? היא צורחת עליהם? מפליקה? מקללת? אומרת מילים קשות?


שליטה בכעסים זה מינימום.

ולזרוק חפץ זה לא סביר.

כ"ד תמוז 16:50זה בוודאי לא דבר להתגאות בודיאט ספרייט

אבל על זה בלבד, לא רצים להתגרש.

ולזה התכוונתי. 

כ"ז תמוז 10:02כל המשבר כלים בחמתו כאילו עובד עבודה זרהאור123456

זה לא תקין!!!

זה בן אדם ללא שליטה במעשים שלו ולכן הוא מסוכן!!!!

כ"ג תמוז 22:07תגגלי עוד רות דיין וולפנרגפן36
יש לה סיפורים על מקרים דומים
כ"ז תמוז 10:12צימר/וילת נופשSnoopy821

הי

 

מחפש לבן משפחה המלצה ממקור ראשון לצימר/וילת נופש עם בריכה במחיר שפוי ל10 אנשים (בתוכם תינוקות) לחודש אוגוסט

עדיפות אזור ירושלים/מרכז/בקעה

 

תודה

פרסומת
י"ט תמוז 08:25אתם אוהבים שאיך שהבן זוג שלכם ניראה?hii

היי, אני נפגשתי עם בחור כבר הרבה פגישות (אנחנו חרדים)

וסבבה לי איתו ממש, טוב לי איתו ונח לי וכיף לנו ביחד.

אבל אני מסתכלת עליו על הפנים- אני לא אוהבת את הפנים שלו!

ומצב שני הוא בחור מושלם!!!!!

מבחינת הכל! הוא עם אחלה אופי ומידות ולא יודעת אם אני ימצא משהו טוב ממנו
 

מה עושים? זה סבבה?

 

י"ט תמוז 08:46שאלה כנה, מורכבת וחשובהתדהר

קודם כל, זה טבעי מאוד — משיכה פיזית (ובפרט לפנים) היא חלק מהקשר, אבל היא רק אחת מהמרכיבים. את מתארת מצב מעניין שבו את מרגישה טוב, נוח, כיף, והוא מושלם בעינייך בכל הפרמטרים האחרים, אבל יש עניין נקודתי — חוסר משיכה לפנים.


אז מה עושים?


1. בודקים אם זה משתנה עם הזמן

הרבה פעמים, כשאדם הופך קרוב, אהוב, מוכר ובטוח — גם הפנים שלו הופכות להיות “הפנים האהובות”. יש תופעה מוכרת שבה כשנבנה חיבור עמוק, משהו בתפיסה החזותית מתרכך ומשתנה.


אנשים מספרים שלאחר תקופה של קשר טוב, האדם שפעם לא משך אותם – הפך פתאום ליפהפה בעיניהם.


2. מפרידים בין לחץ חברתי לאינטואיציה אמיתית

לפעמים אנחנו לא אוהבים איך מישהו נראה לא כי זה מפריע לנו באמת, אלא כי בראש רצות לנו מחשבות כמו:

•“מה יחשבו כשיראו אותנו?”

•“הוא לא נראה כמו ‘הטעם שלי’ הרגיל”

•“האם מגיע לי מישהו שנראה אחרת?”


שאלי את עצמך בכנות: האם באמת הפנים שלו מפריעות לך כשאת איתו — או שזה יותר עניין של תמונה בראש?

אם את לא מתביישת כשהוא מחייך אלייך, ואם את מרגישה טוב בנוכחותו — אולי זה סתם רעש.


3. בודקים מה חשוב יותר: המראה או החוויה?

בסופו של דבר, קשר ארוך טווח בנוי על איכות הקשר, תחושת השותפות, הביטחון, והכיף היומיומי. אם את אומרת שהוא “מושלם מבחינת הכל”, אז את כבר במצב נדיר מאוד.


שווה לשאול את עצמך:


אם לא היו פנים — האם הייתי רוצה להיות איתו לכל החיים?

אם התשובה היא כן, אז הפנים כנראה לא הסיפור האמיתי.


4. אבל חשוב גם לא להתפשר לגמרי

אם את מרגישה דחייה או אי-נוחות פיזית ברמה שאת לא מצליחה להימשך בכלל, זו כבר נורת אזהרה. הקשר לא יכול להחזיק לאורך זמן בלי משיכה כלשהי.


בשורה התחתונה:

תני לעצמך עוד זמן.

אם הוא באמת טוב אלייך ואת שמחה איתו — יש סיכוי לא רע שהלב ילמד לאהוב גם את הפנים, ואולי תגלי שמה שהפריע לך בהתחלה פשוט נמס.


ואם גם אחרי זמן, את עדיין מרגישה שהלב מסרב להתחבר, וזו תחושת בטן קבועה — כדאי להקשיב גם לזה.

אבל אל תמהרי לוותר על מישהו נדיר רק בגלל סטנדרט חזותי שיכול להשתנות לגמרי עם עומק הרגש. 

כ"ה תמוז 22:40ואם התשובה לשאלות האלועַלְמָה1

היא שהבעיה נעוצה ב "מה יחשבו כשיראו אותו"

איך מציעים להתמודד?

כ"ה תמוז 23:53יחשבו בכל אופן - אז שיחשבו...מישהי נשואה

גם אם לך באופן אישי לא היתה התלבטות.

את חושבת שכל מי שרואה כל אחד חושב שהוא יפה?

וגם- הוא אמור למצוא חן בעינייך

לא בעיני אנשים אחרים

שמעתי פעם מישהו שאמרה שהיא מעדיפה דווקא שבעלה לא יהיה חתיך כל כך

כדי שלא יסתכלו עליו

כ"ו תמוז 06:03תודהעַלְמָה1
כ"ו תמוז 07:05כפי שכבר הגיבו לך כאן - זו את שצריכה לחיות איתותדהראחרונה

מה חושבים אנשים אחרים- בכלל לא רלוונטי.

תמיד, אבל תמיד, אפשר למצוא דברים שלא עושים טוב בעין למתבונן מהצד. 

י"ט תמוז 20:01הוא צריך למצוא חן בעיניךסוסה אדומה

אם את מרגישה שאת נמשכת אליו, שאינטרקציה קרובה איתו לא תרתיע אותך (נסי לדמיין, ותרגישי מה זה מעורר בך, משיכה או רתיעה)...

אם את לא נרתעת מלהסתכל עליו, אלא רק "לא אוהבת" מלכתחילה את איך שהוא נראה, לדעתי זה בסדר.

 

באופן כללי הרבה פעמים הטעם שלנו מושפע גם מהרגלים ומתרבות.

ובכ"מ מציאת חן זה חשוב, אבל נראות זה חלק מאוד קטן מהפונקציה הזאת.

 

שורה תחתונה, אם הוא מתריע אותך - לא רלוונטי.

אם יש מציאת חן ומשיכה כללית והוא לא המראה שחשבת עליו מלכתחילה, בסדר גמור.

מופנה לנשים בעיקר.

כ"ה תמוז 08:51לא זה לא סבבהמישהי נשואה

תתייעצי עם מישהו בסביבה שלך

עכשיו זה רק שאלה קלילה

בהמשך בנישואין

בזמנים פחות זוהרים

זה יעלה לך כל פעם 

כ"ה תמוז 09:23חייבת להיות מציאת חן. לא להתחתן בלי זה!לאחדשה
כ"ה תמוז 12:04בסוף את צריכה לאהוב את המראה שלורקאני

לפעמים לוקח לזה זמן לקרות

לפעמים מתחברים מיד

אבל אם זה לא קורה בכלל אז לא

לא כדאי להתחתן בתקווה שתתחברי יום אחד

כ"ד תמוז 12:16מחפש יועצ/ת זוגיאיזו

היי, מישהו בקהל מכיר/יכול להמליץ על יועצ/ת זוגי מנוסה ומקצועי באזור ירושלים? 


י' סיוון 14:56איך מלבים את הגחלת?רק לרגע1

שלום וברכה לחברים היקרים. אני פעילה בפורומים השונים בערוץ כמה שנים טובות, פתחתי משתמש חדש בשביל הפוסט הזה.


רקע: נשואים כמה שנים טובות ברוך השם. אחרי כמה ילדים החלטנו שכרגע לא רוצים עוד, מתמקדים בלגדל אותם, אולי בעתיד הרחוק.


מצאתי את עצמי מפתחת את עצמי בפן האישי יותר, אחרי תקופה של שנים של הריונות והנקה לסירוגין, משתדרגת ומשקיעה זמן בפעילות גופנית, תזונה, התפתחות והעצמה ועוד.

נכנסנו לסוג של שגרה שוחקת, לקח לי זמן להודות שמשהו חסר לי גם בפן הזוגי, בהתחלה נבהלתי חשבתי שאני נפתחת יותר מדיי, ואז שיתפתי את האיש והוא דווקא הסכים למצוא דרכים לחדש את ה"גחלת הזוגית" אם אפשר לקרוא לזה ככה, למרות שהיה נראה שמה שקיים בשגרה מספיק לו. הפן הזוגי, התקשורת, השיחות, פעם בתור צעירים יכולנו להשקיע שעות בשיחות ועכשיו מטבע הדברים זה מתמסמס ולא משקיעים בזה מספיק זמן.

אז יש שיפור שהגענו אליו לבד כמו מפגשים ודייטים זוגיים,  יציאות משותפות וחופשות מדיי פעם.

השאלה שלי היא עקרונית, ובאמת שמגיעה ממקום שרוצה לצמוח ולא פרובוקטיבי.


איך נשארים בזוגיות אחת טובה, מיטיבה, מספקת, מהנה ממלאת למשך שנים? במיוחד היום, שהפיתויים בחוץ כל כך גדולים- נשים שמות בצד את המשפחה ומטיילות עובדות נהנות מתוך אידיאל (אני לא רוצה להגיע לשם אבל וואלה מהצד, פייר מקנאה קצת) יש לזה לגיטימציה רחבה אפילו גם בחברות היותר סגורות.

אני אוהבת ומחוברת לעולמות האלה, מנסה למצוא מסגרת מתאימה אבל מודה באשמה שלעתים רוצה לזלוג ולטרוף הכל.


בעלי שותף למחשבות שלי אבל הוא יותר פאסיבי אני יותר יוזמת את הרצון לשינוי והתקדמות.


אני מפחדת לשקוע בשגרה ואחרי שהילדים יגדלו, מה יישאר מהזוגיות שלנו? לא חסר לו כלום הוא מבחינתו הכל סבבה, ואני רוצה לטרוף את העולם.

יש ביננו פערים דתיים, מכילים את זה באהבה אבל זה גם מקשה על דרך הפעולה.


אנחנו עובדים מאוד קשה ביום יום, שגרה מבורכת אבל שוחקת, הרצון והצורך ב"פלפל" גדלים.


מאוד מקווה שהמסר ברור, הכוונה שלי היא באמת לשמוע מה יש כאן לחברים היקרים והמלומדים לומר מהנסיון והידע שלהם ולא לפתח דיון שהוא בעייתי, יודעת שהגבול הוא דק, נזהרתי במילים שלי.

י' סיוון 16:14קודם כל, לך ולכולם - זהירות רבה מ'נשמות טובות'הסטורי
שינסו לפתח שיח בפרטי על נושאים כאלו
י' סיוון 17:28^ בהחלטנגמרו לי השמות
י' סיוון 16:27ולגופם של דבריםהסטורי

בגדול, ככל שהזוגיות והשותפות בכלל יותר משמעותית, גם האינטימיות יותר משמעותית. כתבת שוב ושוב כמה אתם עסוקים, עמוסים, עבודה פיתוח אישי וכו' - אבל בשביל שיהיה יותר קשר משמעותי, חייבים להשקיע בו בכל הרמות.


יש לכם זמן שיחה אישי בלי הילדים? ארוחת ערב ביחד? זמן שיושבים על כוס תה ושומעים איך עבר היום אחד על השני? יוצאים אפילו לסיבוב בשכונה פעם בכמה ימים? יוצאים מידי פעם לפיקניק בחיק הטבע?

(כמדומני שכל הדוגמאות שרשמתי, לא מסתבכות עם פער דתי/תרבותי, כמובן במה שמתאים לשניכם אפשר גם כיוונים אחרים - מסעדה, חדר בריחה וצפונה). זה ממש קריטי, כי קשר משמעותי, לא יכול להתחיל רק בתוך החדר.


אחרי שאמרנו את זה, יש איך להשתדרג גם בתחום האינטימי עצמו. אם בעבר בשביל להשתדרג היה הכרח לרעות בשדות זרים - היום יש גם ברשת וגם במקומות אחרים הדרכות שגם אברך יכול להחשף אליהן בנעימות. המליצו כאן בעבר על התכנים של יהונתן שומר או יונתן קליין, אפשר לגגל. אין לי אחוזים אצל אף אחד, אישית יותר התחברתי לסגנון של יונתן קליין. תמיד השאלה כמה מוכנים להשקיע - יש מתכנים בסיסיים חינמיים ועד קורסים רציניים שמשדרגים את העניין הזה כמוקד וסביבו את כל האישיות.

אם לבעלך חשובה נקודת מבט תורנית - יש תכנים בנושא של הרב יהושע שפירא. יש גם סידרת שיעורים שלו בייחס לכל הגישה לזה (פחות תוכן פרקטי ממש), כמדומני שהיא בתשלום סמלי באתר של ישיבת רמת גן.

י' סיוון 16:50תודה על התגובה המפורטת ועל האזהרה.רק לרגע1

עושים כל מה שמפורט בתגובה שלך, בצורה כזו או אחרת.

גם עניין הלימוד וההתפתחות של האיש.


בסוף בסוף גם אם מוצאים זמנים לצאת מהשגרה, היא שגרה.

אין התרגשות אין כל כך חידוש.

זה מחזיק לזמן קצר ונעלם.

אני יודעת שאצל כל הזוגות השחיקה מגיעה, גם אצל מי שיש חיבור גדול וגם מי שפחות,

זה מעלה לי תהיות גדולות, ואני מנסה להבין אם יש לזה תשובות וטיפים שבאמת עוזרים.

י"ב סיוון 08:16קודם כל - אם עושים הכל, זה הרבה מאודהסטורי

ממש כל הכבוד לכם. (קל לדבר, אנחנו למרות המודעות מצליחים רק חלק מהדברים שיודעים שיהיו לנו משמעותיים...).
 

מעבר לזה, תמיד אפשר לחדש, יכול להיות שגם אם לבעלך סה"כ טוב, יכול להוסיף עניין שינוי כזה או אחר - יציאה קצת אחרת, משחק (אפילו משחקי לוח של ילדים, לפעמים יוצאים מאוד נחמדים כשעושים אותם כזוג), לשכור בריכה פרטית, אוכל מיוחד, בזהירות - קצת אלכהול.

 

אם כי בערבון מוגבל. מתחומים אחרים בחיים, בלי להכנס לפירוט, מכיר קצת את המקום שבו יש תחום שאני מחפש חידוש ואשתי פחות ואז אני משקיע ברעיונות חדשים, לפעמים זה עובד ויוצא מאוד מוצלח ולפעמים יוצא מייבש ו'סתם' השקעתי.

 

ואחרי הכל - שיהיה בהצלחה

י"ב סיוון 09:11שוב, כל מה שפירטת, קורה.רק לרגע1

ואפילו יותר.
הוא זורם איתי אבל לא יוזם וזה קצת מתיש לאורך זמן.
אבל תודה.

י"ב סיוון 12:53טוב, אז אין אלא לברך שתצליחוהסטורי
כפי שציינתי בסוף, מכיר את המציאות הזאת שמשהו רק לי חשוב. מזדהה עם המתיש...
י"ב סיוון 12:56אמן תודה.רק לרגע1

אני חושבת שמתברר לי פה מהתגובות שעיקר העבודה אולי נמצא בעבודה אישית שלי מול עצמי.
זה משמח ומתסכל גם יחד.
 

י"ב סיוון 13:43כנראה ככהנהג ותיק

ובנוסף נראה שמתסכל אותך שעם כל זה שהוא זורם איתך עדיין אין בו יוזמה וזה חסר לך.

התסכול של זה וגם זה מאוד מובן מוכר.

זה בהחלט דורש עבודה אישית על עצמנו והרבה עבודה על תיחזוק והבערת האש הזוגיות


הלוואי ותצליחי

שנצליח 

י"ב סיוון 14:57אמן. תודהרק לרגע1
כ' תמוז 00:23אני מאוד ממליצה לשמוע את אפרת צורכינור יהודיאחרונה

אחד הדברים המשמעותיים שהיא מתעסקת איתם זה נושא הפערים. שזה מה שאני מזהה כרגע שקורה אצלכם.

י' סיוון 17:00שולחת לך שתי תגובות נפרדותנגמרו לי השמות

כאן הראשונה.

מצרפת לך מאמר (שאני קוראת לו ספרון ) שכתבתי על הנושא הזה בכלליות של: "איך להגיע לאהבה גדולה גם אחרי החתונה".

(שבת ארוכה לפנינו ואפשר ממש להדפיס אם לא הספקנו להשיג ספר 😅):

 

האם אפשר להגיע לאהבה גדולה גם אחרי החתונה? - יעל זק"ש

 

בשלב ההיכרות וההתחלה של כל קשר זוגי, לרוב חווה הזוג את ההתאהבות, הפרפרים וכו', ואלו מגיעים יותר בקלות ובלי מאמץ,

זה ממש "בילד-אין" מהשלב הזה, שנקרא "השלב הרומנטי".

לרוב, לאחר סיום השלב ההתחלתי (שיכול להימשך בין 2-30 חודשים בממוצע), נכנסים לתוך שיגרה, ואותו השלב המרגש, החדש, המסעיר, כבר איננו.

הרבה מן הזוגות חווים פתאום ירידה ברגש האהבה, בילבול, רגשות שליליים נכנסים פתאום, ואנו מוצאים את עצמינו שואלים: לאן נעלמה האהבה?!

 

מה שמשמח הוא - שאפשר להגיע להתאהבות, לפרפרים ושמחה שלמה גם שנים רבות לתוך הנישואין, הפעם באופן *מודע* ואקטיבי ולא פסיבי.

 

בגדול אפשר לחלק את שני השלבים האלה לשלב "האהבה הרומנטית" - שבו הכל בא בקלות כאמור, חדש, מרענן, מרגש וכו'

לשלב של "אהבה מודעת" - שבו גם אחרי 10, 20 ו30 שנות נישואין בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש, משקיעים, אוהבים, מתרגשים.

 

איך עושים את זה?

1. מבינים את הפער *המובנה מראש* שיש בשלבים השונים - ז"א, מבינים שכל היכרות התחלתית, מעצם טבעה ומעצם היותה חדשה מרגשת. ואותה ההתאהבות באה בקלות וללא מאמץ מעצם הריגוש, השוני, החידוש.

ז"א, שגם אם לצורך הדוגמא נכיר 20 גברים או 20 נשים - סביר להניח שבהתחלה יהיו "פרפרים" ועם כל אותם הגברים/נשים - אחרי כך וכך שנות נישואין, שיגרה, ילדים וכו' - זה יהיה בדיוק אותו הדבר (!)

זו נקודה סופר חשובה, מכיוון שכאשר בני זוג מרגישים פתאום שאין את "ההתאהבות" הזו שהייתה בהחלה,

הם חושבים (בלי כוונה כמובן) שמשהו דפוק או לא טוב או לא טוב מספיק בהם כזוג או בבעל/האישה שלהם,

ואם נדע *מראש* שזה שלב בלתי נפרד מהחיים עצמם,

ושלב הגיוני ונורמלי שיקרה גם אם נתחתן 700 פעם = אז הבנו שהבעיה לא בו/בי/בנו - אלא ה"בעיה" היא בעצם המהות והתבנית של הנישואין והקשר הארוך והמחייב.

 

2. מבינים שכמו כל דבר בטבע,

 מהאוטו הדומם שצריך וחייב דלק כדי לנסוע,

דרך הצמח הצומח שחייב פוטוסינתזה כדי לצמוח,

דרך קשרים בין חברים שחייבים תחזוקה והתעניינות כדי להמשיך להתקיים,

דרך עבודה שחייבים השקעה, מאמץ,

דרך לימודים או תארים שחייבים השקעה ומאמץ

שוב - *כל* דבר בטבע חייב אנרגיה כדי להתקיים!

לכן מטבע הדברים גם אהבה וגם זוגיות וגם נישואין

חייבים אנרגיה כדי להתקיים!

וזה לא "מוזר" או "לא פייר", אלא זה פשוט טבעי, זהו טבע העולם - כמו שלא נגיד "זה לא פייר שצריך לקרוע את עצמנו בשביל תואר ורק אז להשיג אותו", כך גם לא נגיד שאיזה באסה זה שצריך להשקיע גם אחרי החתונה...

אלו החיים...

בשביל כל דבר טוב צריך לעבוד.

ואני הכי אוהבת את הדוגמא של ילדים. פלא הבריאה. האוצרות שלנו.

שעד שיש הריון, ועד שעוברים 9 חודשים של קושי גדול, ועד שעוברת לידה כואבת ומפרקת, ולילות חסרי שינה, וגידול סיזיפי ואינטנסיבי וכו' - בסופו של יום הם האוצרות שלנו ולא נוותר עליהם לעולם מרוב שהם טוב עצום!

אז גם הזוגיות - כן, בהחלט צריכה תחזוקה.

השקעה.

עבודה.

מאמץ.

זמן.

אנרגיות.

כסף.

משאבים.

מחשבה.

התכווננות.

פניות.

מקום.

 

אם נשכיל להבין זאת ומההתחלה לטפח את הנישואין שלנו, להשקיע בהם,

להקדיש להם זמן, פניות מקום וכל הרשימה הנ"ל - הדרך להצלחה הרבה יותר קלה.

 

3. לומדים ומבינים מראש מהי בכלל מהות הנישואין

 

הבנת מהות הנישואין 

כאמור בכל דבר טוב בחיינו –                                                                                                         

דרושה השקעה ועבודה מתמדת בכדי להגיע לטוב הזה.

אם זה בדברים הכי פשוטים כמו פרנסה – אדם צריך לקום לעבודה יום יום ולעבוד כדי שבסוף החודש יכנס לו כסף לחשבון והוא יוכל לקנות אוכל ושאר דברים ולהנות מהכסף הזה.

בלי העבודה שלו – לא היה לו כסף – לא הייתה לו הנאה.

ובין אם זה בדברים יותר משמעותיים כמו ילדים – יש 9 חודשי הריון קשים, לידה קשה, גידול אינטסיבי וק-ש-ה – אבל האוצרות האלה שווים הכל!

וכן, גם כשהם גדלים הקושי לא נעלם אלא משנה צורה, ועדיין צריך להשקיע ולעבוד.

כמובן שלצד כל הקושי, האור, האהבה והקשר עם הילדים שלנו שווה לנו הכל, לכן זה מובן מאליו בשבילנו שצריך לעבוד בשביל זה…

 

עד לפני לא הרבה זמן,

אפילו בדור של סבא וסבתא שלנו,

היה לאנשים ברור כשמש שכמו שצריכים לעבוד בשביל פרנסה

וכמו שצריכים לעבוד בשביל הילדים

ואם קשה – ממשיכים לעבוד

כך גם בנישואין.

היה להם מובן מאליו שנישואין זו עבודה והשקעה בלתי פוסקים,

ויותר מזה, היה להם ברור שהם *רוצים* לעבוד בשביל זה.

 

היום עם כל הבלבול שנוצר בעולם כולו לגבי נישואין (וזה כאב לב גדול הדבר הזה),

היום אנשים חושבים שבן זוגם או בת זוגם הם ברירת מחדל חלילה

או שהם כאן כדי לבדר אותי,

או שהם כאן כדי לעשות לי טוב

וברגע שלא טוב לי, וברגע שקשה לי – זה אומר שמשהו *בהם* דפוק,

זה אומר שאנחנו בטח לא מתאימים

זה אומר שאנחנו צריכים להתגרש

ואז אמצא לי את המישהו/י "הנכון" שאיתו זה לא יקרה, ורק יהיה לי כיף ונעים ופרפרים ולבבות כל החיים.

 

ובכן… זה לא נכון.

וזה לא עובד כך.

כל גבר או אישה אחרים – גם איתם יהיו קשיים

גם להם יהיו חסרונות,

גם איתם לא הכל ילך חלק.

כי בחיים אין באמת משהו משמעותי שהולך חלק!

כך הקב"ה ברא את עולמו – בתנועה.

תנועה כל הזמן

יום – לילה

טוב – רע

חושך – אור

קודש – חול

צירים – לידה

קושי ועבודה – הנאה

וכו' וכו'

 

העולם הזה הוא תנועה מתמדת

והנישואים הם חלק מהעולם הזה, זה הכל.

 

הם לא שונים מגידול ילדים שגם הוא עבודה מתמדת

הם לא שונים מפרנסה שגם היא עבודה מתמדת

הם לא שונים מכלום, הם חלק מהעולם הזה.

 

רק שמשום מה הלבישו על נישואין בדורנו כל כך הרבה תסבוכות שרק ה' יעזור…

כמה כמה כאב לב יש לזוגות רק מהספקות הנוראיים האלה,

מההתלבטויות הבלתי פוסקות האלה,

החוסר ודאות וחוסר שלמות הזה.

 

אם רק היה ברור לאיש ולאישה מהרגע שהם עומדים תחת לחופה – שזה לנצח! *ל–נ-צ-ח*

שזו הבחירה האמיתית והנכונה שלי.

שהגבר שלצדי שייך לי.

שאני שייכת לו.

שאני מקודשת לו.

שהוא מקודש לי.

שכמו שהילדים שלי שייכים לי וגם אם הם יצרחו כל הלילה וישתוללו בלי סוף – אני עדיין אחבק אותם ואדאג להם,

גם אם הם יכולים "להוציא לי את המיץ" לפעמים – ברור לי כשמש שאהיה תמיד אמא שלהם ואשתדל עבורם.

אז מדוע בעצם זה כ"כ שונה עם בני הזוג שלנו?

זה לא צריך להיות שונה!

אנחנו צריכים להתייחס אליו/אליה כמו בשר מבשרנו, כמו החצי השני שלנו שכרתנו איתו ברית,

כמו מישהו ששייך לי, כמו חלק בלתי נפרד ממני ומהמשפחה הזו – ואז גם אנהג בהתאם.

זה לא אומר שלא יהיה לי קשה לפעמים!

אבל הידיעה שהוא שלי. וזהו!

ואני שלו. וזהו!

הידיעה הזו קריטית, פשוט קריטית!

השלמות הזו בבחירה, הידיעה הברורה שזה לנצח,

היא היא זו שעוזרת לעבור כל מכשול.

היא היא זו שאומרת שאם קשה – נעבוד על זה יחד.

 

עכשיו ברור שיש עבודה.

השקעה ועבודה.

לא חיים אומללים חס ושלום, אבל בהחלט השקעה ועבודה טובה.

עבודה מבורכת. עבודה אהובה. אהובה מתמשכת.

כמו עבודה של אמא בלהיות אמא.

כמו עבודה של אבא בלהיות אבא.

 

ואם קשה לי או לא כיף לי או לא נעים לי אבין את עצמי, אבין למה זה קרה,

אבין את בן הזוג, אבין למה זה קרה לו, נתקשר את זה, נדבר את זה, נפתור את זה.

ממקום ששנינו יחד עם אותה מטרה.

                                                   

       *****

 

איך לנצח את הסטטיסטיקה?

אם יש דבר שיכול להביא אותי לכדי דמעות זו המציאות העצובה בה זוגות על גבי זוגות שעומדים לפני חתונה, או אפילו כבר נישאו זה לזו – לא מפסיקים לשאול את עצמם – האם זה באמת זה?
האם נהיה יחד לנצח?
או שמא גם אנו נמצא עצמינו כחלק בלתי נפרד מהסטטיסטיקה האיומה של הגירושים?

החוסר ודאות הזו,
החוסר אונים הזה,
הבילבול,
הספקות,
סימני השאלה
הפחד וה"לא יודע" – הם האויבים הכי גדולים שלנו ושל האהבה שלנו!

הדבר הכמעט יחידי וההכי מרכזי שיקבע אם נהיה מהזוגות האלה שלנצח יחד, וכמה שיותר בטוב או מהזוגות האלה שמוצאים עצמם חלק מהסטטיסטיקה – הוא הידיעה הברורה שאנו כאן אחד עם השניה לנצח.
שבחרנו נכון.
שזה זה.
שלא צריך עוד לחפש בחוץ.
שיש שלמות בלב ובראש.
זו הבחירה אחד בשנייה כל יום מחדש.
זו המודעות שאשתי/אישי אינם מובנים מאליהם בכלל.
זו השקעת האנרגיה האקטיבית באהבה ולא פסיביות שרק מחכה שהכל יגמר ממש כמו נבואה שמגשימה את עצמה…

בחרתם אחד בשנייה בשלמות?
הרגשתם שלמות ובהירות מתחת לחופה ברגש בשכל ובלב?
מזל טוב!
אתם מהזוגות האלה שינצחו את הסטטיסטיקה!
למה?
כי *תבחרו* בזה!

*זה* הנשק הכי טוב שלכם לנצח אותה
ולא האם יש יותר טוב או יותר טובה מבעלי/אשתי.

הרי בכל מערכת יחסים שהיא יהיו יתרונות,
וגם חסרונות.
בכל איש ובכל אישה יהיו יתרונות
ויהיו גם חסרונות.

רק הקב"ה לבדו מושלם.

אין אדם מושלם! לא היה וגם לא יהיה.

אם נשכיל לקחת בשתי ידיים את הטוב ש*בחרנו* לעצמנו ולהמשיך להשקיע בו ולראות בו את הטוב שהוא אכן – נהיה המאושרים באדם.

אז בפעם הבאה שתראו זוג מאוהב בני 80
תאמרו לעצמכם – הם השכילו לבחור אחד בשנייה בכל יום מחדש,
הם השכילו להשקיע בביחד ובאהבה שלהם.
זה לא שהם מיוחדים בהכרח או יחידי סגולה או בעלי תכונות כאלה ואחרות – זה פשוט שהם השקיעו וידעו והיו בטוחים בביחד שלהם לא משנה מה ולמרות כל הקשיים והאתגרים והמשברים שמביאים איתם החיים בכלל וחיי הנישואין בפרט.

 

ואם אנחנו בתקופת משבר נזכור שיש גם דרך אחרת מלבד להתגרש.
נזכור שאפשר לבחור בטוב ולחזור לטוב!
שזו לא גזירת גורל כי אנחנו "זוג דפוק" חלילה או "לא מתאים" – אלא אנחנו פשוט צריכים לקבל כלים נכונים, ובעבודה נכונה לבחור אחד בשנייה מחדש. 

וזה שווה עולם. 

(כמובן שאין באמור התייחסות למקרי קיצון כאלה ואחרים שבהם כמובן הדבר הנכון והטוב ביותר לזוג ולכל הנפשות הפועלות הוא גירושים. גם זה כמובן קיים ובהחלט יש מקרים בהם זה יהיה הדבר הנכון לעשות.
אלא התוכן מכוון לכל אותם אלפי זוגות שיכולים לנצח את הסטטיסטיקה ולא היא אותם).

ו

אם קשה אז… פועלים!
אם קשה אז… מנסים!
אם קשה אז… נלחמים!

מדוע ברירת המחדל בזוגיות צריכה להיות שאם קשה=מפרקים, אם קשה=בורחים?!

מדוע בהורות, אין אף הורה אחד אוהב שכאשר קשה לו עם הילד שלו הוא בורח ממנו?
מדוע אין הורה אחד שאם הילד עובר קשיים ומציב אתגרים הוא לא נוטש אותו לאנחות, אלא להיפך, מוציא את הנשמה בשבילו ומנסה ככל יכולתו לתקן ולשפר ולעזור?

היינו פה קודם.
הזוגיות שלנו היא המקור.
האהבה שלנו היא זו שמלכתחילה יצרה את הילדים האלה.
צריך לתת לה את המקום שלה והכבוד שלה גם.
גם בשביל הילדים, שזו משאלתם העמוקה והגדולה ביותר,
אבל גם בשביל עצמנו. בשביל המקור שלנו.

אם נתייחס לזוגיות כמו להורות לפחות,
לאשתי/בעלי כמו לילד שלי מבחינת השורש היציב של האהבה והשייכות בלב,
אם נרגיש שאני שייך לאשתי, יש כאן שייכות,
שבעלי שייך לי, שהוא שלי ואני שלו, כמו השייכות שיש עם הילדים – אז גם אם כועסים, גם אם לא מסכימים, גם אם יש קשיים – עובדים על זה! לא זורקים את זה.
המוטיבציה לעבודה תהיה בראש ובראשונה ההתייחסות.
אם נשכיל להתייחס לשותפנו למסע החיים כאל מישהו עם שייכות, עם אמת, עם מקור הילדים האלה, כמשהו בלתי נפרד ממני – ממילא המוטיבציה להשקיע ולנסות גם שקשה תגדל פלאים.

מעבר לזה שכל דבר בעולם הזה צריך אנרגיה כדי להתקיים, צריך עבודה כדי להתקיים ולקרות,

יש עוד משהו מאוד מאוד חשוב:

הטוב הגדול יותר, השלם יותר, האמיתי יותר והשורשי והעמוק יותר – כל אלה באים *רק* אחרי ההשקעה

*רק* אחרי שעובר זמן של השקעה מתמשכת ומרוכזת.

 

לדוגמא:

לא דומה אהבה לתינוק בן יום

לאהבה לילד בן שנתיים

לאהבה לאותו הילד בן 10

 

ככל שהילד גדל,

ככל שנשקיע בו יותר – יותר נאהב אותו.

 

כמובן שמהתחלה אנו אוהבים אותו.

אבל אי אפשר להשוות את האהבה שהייתה לנו בלב כשרק ראינו אותו לראשונה, לאהבה שיש לנו בלב שהוא פתאום קורא "אמא", "אבא", לאהבה שיש לנו בלב שהוא כבר משחק עם האח הקטן, מחבק אותנו וכותב לנו ברכה ואנחנו "משחנשי"ם" איתו ומגלים בו עולם שלם ואישיות שלמה שלא הכרנו! ואז האהבה אליו מתעצמת אפילו עוד יותר!

 

אותו רעיון גם עם בני זוג,

בהתחלה יש אהבה, יש פרפרים וחיבה והתאהבות וכו'

ואחרי שנה הפוטנציאל הוא לעוד יותר!

ואחרי 10 שנים לעוד יותר

ואחרי 20 ו30 שנים לעוד יותר.

אם באמת בני הזוג השכילו כל חייהם להשקיע האחד בשנייה, להשקיע בקשר שלהם – אז נוכל לראות באמת זוגות בני 80 ממש מאוהבים עם מבט אוהב בעיניים ורכות ואהבה כה גדולים אחד לשנייה שזה פשוט ממיס את הלב!

 

כמובן שכל השנים הזוגיות צריכה להיות מתוחזקת – מושקעת – לברר קשיים ולא לטאטאם מתחת לשטיח, ליזום באופן אקטיבי גם התעוררות לאהבה וגם התעוררות לתשוקה – להשקיע ולהשקיע, כמו בכל דבר בעולם הזה!

ואו אז מגלים את הטוב העמוק יותר, הגדול יותר,

מה שלא היינו זוכים לו אם היינו נשברים באמצע!

מה שלא היינו זוכים לו אם היינו מרימים ידיים בקושי הראשון או השני או השלישי!

אז אם גם לכם יש קשיים… וחושבים אולי להרים ידיים?

רגע!

רגע יקרים!

אין לכם מושג עוד כמה טוב תוכלו לקבל מהקשר הזה ואחד מהשנייה עוד חודש! עוד שנה! עוד 10 שנים! עוד 20 שנים!

בבקשה אל תחשבו שאין מנוס מלסגור הכל ולהיפרד.

אפשר לפתור את זה! אפשר עוד לזכות ב"ה לכל הטוב הגדול שנישואין וזוגיות של 30 ו40 ויותר שנים יכולים לתת.

 

גם בהורות, גם בזוגיות, גם במיניות, גם בכל מערכת יחסים עם המשפחה, גם בעבודה, וגם בהכל – המתמיד זוכה!

לגמרי זוכה.

                                                           *****

 

עמדה נוספת שחשוב לפתח היא עמדה שמכירה בשינוי המציאות עצמה בנישואין.

כיוון שפעמים רבות כאשר אנו נתקלים בקשיים, העמדה הראשונית שלנו תהיה לייחסם לבן/בת הזוג – עמדה שתתהה למה אחרי החתונה בן הזוג השתנה, ולרעה,

בעוד שהרבה פעמים – *המציאות עצמה* היא זו שהשתנתה

ואנו פשוט שופטים את בן/בת הזוג שלנו, את עצמנו, ואת הזוגיות שלנו באותם כלים כמו המציאות שהכרנו.

דבר זה ודאי שאינו מקדם ואפילו עושה לנו עוול פעמים רבות. 

 

כי איך אפשר להשוות זוג רווקים שנפגשים פעם בתדירות כזו או אחרת,

בלי ילד אחד אפילו,

בלי לחוות הריון או לידה או שינוי של הגוף פיזי ונפשי,

בלי משכנתא על הראש,

בלי חובות, אחריות, פרנסה וכו'

בלי מציאות שוחקת ושיגרה,

בלי להילחם במודע ב"מובן מאליו" הזה שהוא האויב מספר 1 בנישואין – כי הכל חדש ומרגש ועם פרפרים שמכסים על כל ההתמודדות הזו,

ובטח ובטח שהשני/ה לא מובן לנו מאליו –

להיפך –

האישה הזו שכרגע יוצאת איתי – יכולה בכל רגע תיאורטית למצוא מישהו יותר טוב ויותר "שווה" ממני בכל קנה מידה.

האיש הזה שכרגע חבר שלי, יכול תיאורטית למצוא בכל רגע אישה יותר יפה/חכמה/מעניינת/מצחיקה/רגישה ממני…

אז גם אם רבים – לא רבים עד הסוף

גם אם עייפים או כועסים או עצובים – עדיין מגלים סוג מסוים של איפוק ולא מאבדים כל רסן,

גם אם קשה – מתאמצים הרבה יותר

למה?

כי הוא לא בכיס שלי.

כי היא לא בכיס שלי.

כי הוא/היא לא מובנים מאליהם.

 

המציאות של הנישואין –

היא שבתת מודע, ממש בלי כוונה רעה,

היא גורמת לשני בני הזוג להרגיש שזהו, עכשיו כבר "הגענו אל המנוחה והנחלה",

"הגענו אל השיא"

הכל עכשיו מובן מאליו

הוא כן בכיס שלי עכשיו.

היא כן בכיס שלי עכשיו.

כבר התחתנו. כבר יש טבעת.

אז אם רבים – זה עד הסוף.

ואם כועסים – נביע את זה עד הסוף.

ואם עייפים או אין כוח – פתאום נכעס ונהיה מתוסכלים מהשני הרבה הרבה יותר.

כי אנחנו יכולים.

הוא בכיס שלנו.

הוא מובן מאליו.

הוא נשוי לנו.

 

לכן כל עוד הקשר לא ממוסד, ואין את המחויבות הזו, יותר נוח להכיל צדדים מסוימים באישיות או חוויות חיים.

וברגע שהקשר הופך לרשמי, עם הזמן זה עלול להיעשות יותר ויותר קשה.

הסיבה הראשונה והעיקרית לכך היא כאמור *המובן מאליו*.

זהו האויב הראשי שעלול להרוג נישואים (וגם את הנישואים הכי טובים!) –

לכן ממש בבחינת "הקם להורגך – השכם להורגו!" נשכיל ללמוד זאת לעומק ולחסל את המובן מאליו הזה מראש, עוד שהוא קטן, במקום שהוא יחסל אותנו.

המובן מאליו הזה קורה כאשר הקשר נהיה ממוסד. יוצר מן מצג שווא כזה שכאילו הכל כבר "בכיס הקטן" שלנו.

המצב הזה גורם לנו לא להשקיע יותר מדי, ודאי לא כמו קודם שהשני *לא* היה בכיס הקטן שלנו, שהשני *לא* היה מובן מאליו, שתמיד היה את החשש שישב שם שאולי הוא/היא ילכו ממני אם אני _______ או אם אני לא _____ או ימצא יותר ___ ממני.

 

והסיבה השנייה שיותר קשה להכיל צדדים מסוימים באישיות או חוויות חיים לאחר שהקשר הופך להיות רשמי וממוסד היא תחושת הפיספוס.

כאשר קשר ממוסד, הדבר כאילו אומר למוח של כל אחד ואחת מאיתנו שזה "סופי", שזהו. זה ככה לנצח. (מה שלא היה כך לפני – שתמיד כל אחד חשב איפשהו במוח שמקסימום נפרדים, או מקסימום מישהו/י אחר/ת וכן הלאה) – כאשר מתחתנים והקשר רשמי וממוסד – כבר אין למוח את המחשבה שהכל פתוח, שיש המון אופציות בכל זמן נתון, שהוא חופשי ומשוחרר לבחור בכל שניה נתונה מה שהוא רוצה.

כבר אין לו את החופש והעמדה המחשבתית שכלום לא סגור לו וכלום לא סופי. 

אלא, כאשר הקשר ממוסד, גם אם הוא ממש טוב וגם ממש אוהבים – בגלל שאין את אותה עמדה מחשבתית של אפשרויות ומרחב, המוח יכול להגיד לנו, אפילו בתת מודע, "רגע!"

" לא רוצה שזה יהיה סופי! סופי זה מפחיד! סגור זה מפחיד! 

אני רוצה עוד אפשרויות! 

אני רוצה חופש! 

אני לא רוצה להתחייב ולהיות סגור וחתום כל הזמן!"

והקולות הללו נמצאים הרבה בראש של האנשים יותר בדור הזה – כי רואים סביבם כל הזמן באופן פומבי וגלוי זוגות שמתגרשים, גם זוגות שהיו אוהבים, 

וכל המדיה והתרבות בעקיפין רומזת שנישואין זה "כלא" ושהכל אבוד מראש וכן הלאה, 

והדברים בהחלט מחלחלים למוח, ואנשים כבר אוטומטית מפחדים מזה, והדבר לעיתיפ גורם לסוג של נבואה שמגשימה את עצמה כי היחס לנישואין במוח הוא שלילי במקום חיובי!

ואנשים מנסים אז כאילו להילחם ב"סופי" הזה ולהגיד לעצמם במוח (בתת מודע לפעמים) שהנה זה לא סופי, אפשר ללכת, זה לא סופי! 

 

והדבר הזה גורם לכך שמסתכלים על בן הזוג בצורה שונה, פחות אוהדת ומכילה ומקבלת. פתאום החסרונות והמגרעות בבן/בת הזוג מתעצמים, שמים עליהם יותר את הדגש ואת הזכוכית מגדלת עליהם, ואת כל הדברים הטובים לוקחים כמובן מאליו, (בדיוק הפוך ממה שהיה קודם, לפני החתונה). ואז יש יותר מריבות, ויותר פרצופים, ויותר עלבונות, והתרמיל של העלבונות והכעסים נהיה גדול יותר ויותר ככל שהזמן עובר, 

ואם לא מטפלים בזה מהר, ואם לא מקבלים כלים ומודעות לדעת שזה חלק אינטגרלי ממערכת הנישואים, וזו פשוט רק משוכה שצריך לעבור עם הרבה מודעות, השקעה, עבודה וכלים נכונים – אזי היחסים מדרדרים לאט לאט, ואז ככל שהזמן עובר יש יותר מטענים שהצטברו ונהיה יותר ויותר קשה לחיות ככה. 

 

לכן לדעת שזה קורה, וזה קורה לכולם, וזה ממש חלק מובנה במערכת יכול לעזור לכולנו.

לעזור לכולנו ללמוד זוגיות.

להבין שזוגיות היא לימוד.

ממש כשם שאף אדם לא נולד יודע לדבר / לשחות / לנהוג וכן הלאה – כך גם אף אדם לא נולד יודע זוגיות.

"תורה היא ולימוד היא צריכה".

עלינו ללמוד זוגיות כדי לדעת זוגיות. כולנו.

וככל שנלמד ונעמיק את הלימוד בתוכה – נדע יותר ונוכל גם לגדול ולצמוח בה יותר.

כאדם האינדיבידואל שאנחנו וכזוג שאנחנו, שזה הרבה פעמים בא ביחד ואין פלא גדול מזה!

 

ובאמת התשובה המעודדת והנחוצה לנו כ"כ היא לדעת שזה פתיר! שעוברים את זה!

שאחרי שעוברים את האתגרים הללו, אלו המובנים בתוך מהות הנישואין וגם אלו שלא מובנים אלא ספציפיים לזוג שאנחנו -

או אז הקשר ואהבה רק מתעמקים!

אנו נהיים קרובים יותר, עמוקים יותר, אוהבים יותר!

אנו מרוויחים את העומק הזה באהבה רק מהעבודה הקשה הזו וההתגברות על המשברים! 

לכן כל כך לא  כדאי לוותר על זה! לא לברוח באמצע, לא להישבר, אלא לעבוד על זה. עם המון אהבה, הקשבה והכלה – לעבוד על זה שיהיה לנו מדהים יחד. וזה לגמרי לגמרי אפשרי!

 

לכן נחסל את אותו מובן מאליו,

נלמד זוגיות,

ונדע לזהות את השלבים השונים בה,

נדע כיצד להפוך את היחסים שלנו מאהבה רומנטית – שכאמור יותר קלה וזורמת בהתחלה אצל כולם, ובכל תחילתו של קשר חדש מעצם היותו חדש ומרגש ומסעיר, ומאופיינת ב"שלב הרומנטי" של הקשר שבו הדברים נעשים בלי הרבה מאמץ ואפילו מגיעים באופן פסיבי -

*לאהבה מודעת*.

לאהבה עמוקה, נכונה, אמיתית, מבוססת, מלאה בעומק.

אהבה שיש בה גם התרגשות אבל גם הרבה מודעות .

אהבה שיוזמים אותה, שעובדים אותה, שיוצרים אותה,

אהבה אקטיבית, שהיא ממש פלא היצירה.

אהבה שמשקים אותה, שמשקיעים בה – שביחד ממש מעמיקים אותה ומגדילים אותה *במודע*.

 

ההבנה הזו, שאהבה היא לא רק רגש אלא גם בחירה, החלטה.

"אני מחליט שאני במודע בוחר לאהוב אותך אשתי. יום אחר יום."

"אני מחליטה שאני במודע בוחרת לאהוב אותך בעלי. יום אחר יום."

"לא, את לא מובנית מאליה! גם לא אחרי 30 שנות נישואין!"

"לא, אתה לא מובן מאליו! גם לא אחרי 50 שנות נישואין!"

שום דבר לא מובן מאליו. ובטח במציאות בארץ שלנו, שכולם יחיו עד 120 בשמחה ובבריאות, אך כאשר אשתי/בעלי קמים לצידי בבוקר – זה *באמת* לא מובן מאליו!

וכאשר הם משקיעים בי, חושבים עליי, דואגים לי, אוהבים אותי ושם בשבילי – זה הכי לא מובן מאליו שיש!

 

והדרך אולי הראשונה והכי חשובה לעשות את אותה עבודה של האהבה המודעת היא הזכוכית המגדלת.

לדמיין ממש שיש לנו ביד זכוכית מגדלת דמיונית  -

וכל משהו טוב, תכונה טובה, מאמץ או השתדלות שאשתי/בעלי עושים – להגדיל אותם בעיני עצמנו! ולהגדיל אותם בעיני בן/בת הזוג!

לראות את זה

להעריך את זה

להודות על זה.

 

כי מה אנחנו עושים?

לגמרי הפוך.

שוב, לא מכוונה רעה חלילה – אלא פשוט שככה אנחנו מחווטים.

אנחנו רגילים להיתפס לרע, לחסר, במקום לראות את הטוב.

אנחנו רגילים להעצים כל תכונה רעה או נפילה או התנהגות רעה של בעלי/אשתי,

להפוך את זה לחזות הכל,

לחשוב שאם בעלי או אשתי התנהגו כך או כך זה אומר *שהם* דפוקים חלילה,

שמשהו *בהם*, *באישיות* שלהם לא בסדר,

בעוד שכאשר *אנחנו* טועים, או *אנחנו* לפעמים כועסים/עייפים/עצובים/מתוסכלים ונאמר צועקים או מתנהגים התנהגות אחרת שהיא לא אידיאלית – אנחנו נוטים הרבה יותר לסלוח לעצמנו,

לפרש זאת כ*התנהגות שלנו שנובעת מהמציאות הקשה איתה אנו מתמודדים כרגע* ולא לאישיות שלנו שחלילה דפוקה ביסודה.

 

ומה שצריך לעשות זה *במודע* לעשות זאת גם כלפי בן הזוג!

במודע אם הוא מתנהג לא משהו – לומר לעצמנו בראש –

אה, זה בטח בגלל שהוא עייף ממש עכשיו

או טרוד

או לחוץ

או מתוסכל

או כואב לו

או קשה לו

בדיוק כמו שאנחנו אומרים על עצמנו אם טעינו!

זה לא שהאישיות שלו דפוקה!

כמו שזה לא שהאישיות שלנו דפוקה אם מעדנו פעם…

בנוסף,

חשוב מאוד מאוד גם להגדיל את הטוב *שכן* נמצא וקיים בבן הזוג,

להגדיל כל תכונה ועשייה טובה שלו במודע -*ולא* לקחת כמובן מאליו!

כי מה שעוד אנחנו עושים בטעות – זה את כל הטוב שהשני/ה עושים – אנחנו פשוט לוקחים כמובן מאליו

ואת כל הרע – מעצימים ומגדילים!

אז היא שטפה כלים? נו אז מה, ברור שתשטוף…

אז הוא קילח את הקטן וקם בלילה? נו אז מה? זה מובן מאליו, הוא אבא לא תורם זרע…

אז היא הכינה ארוחת ערב? מי ישמע… בואו נשתחווה למלכה…

אז הוא נתן לי להשלים שעת שינה והיה עם הילדים בשבת בצהריים? ממש כל הכבוד בוא נביא לו מדליה, ברור שהוא צריך לעשות את זה! זה התפקיד שלו!

 ועוד ועוד אינסוף דוגמאות.

 

אז לא!

זה לא מובן מאליו!

היא שטפה כלים!

והוא קם לתינוק ונתן לי לישון!

והיא הכינה אוכל בשבילי ולמעני גם כשהייתה גמורה מהעבודה ומהיום שלה!

והוא איפשר לי לצבור כוחות אפילו שגם היה משווע לשעת שינה ובכל זאת איפשר לי לישון ולקח פיקוד!

 

זה ל א מובן מאליו!

להעריך את זה

לומר תודה על זה

לראות את זה! קודם כל לראות את זה.

להגדיל את זה.

 

ואת הרע?

להקטין.

לא להדחיק או להתעלם אבל כן לשים בפרופורציות.

אז היא צעקה. אז הוא אמר. אז היא שכחה. אז הוא לא התאמץ מספיק.

בסדר. כולנו בני אדם. אז היה לה קשה. אז היה לו מעייף. אז היא לחוצה מאלף דברים על הראש שלה. אז הוא מתוסכל וקשה לו המצב החדש.

להבין שהשני לא עושה זאת מכוונה רעה או כי לא אכפת לו ממני, אלא כי כרגע ככל הנראה קשה לו עם משהו במציאות. והוא אנושי. בשר ודם.

ונוכל כמובן בהמשך ללבן ביננו את הדברים וגם את הרע הזה ואת החסרונות הללו לפתור בצורה נכונה ומקדמת.

 

אז נמשיך להתחזק בהבנה 

שגם בן זוג שהיה נראה אידיאלי ומושלם לפני החתונה

וגם בת זוג שנתפסה כאידיאלית ומושלמת,

כל אותם בני זוג שממש ענו על כל הציפיות שלנו לפני החתונה –

זה עדיין היה *לפני* החתונה!

הם עדיין לא היו במציאות בה הם יחד 24/7

עדיין לא היו במציאות של נישואין ומחויבות

עדיין לא היו במציאות של מובן מאליו שצריך להילחם בו

עדיין לא היו במציאות של הורות וילדים על כל אינסוף האתגרים שזה מביא עימו

עדיין לא היו בחוב של משכנתא או עול כלכלי מטורף על הצוואר יום יום שעה שעה

לכן המציאות העכשווית אינה ברת השוואה בכלל!

 

התכונות האלה שלהם,

אלה שהתאהבנו בהן,

אלה שראינו ומצאו חן בעינינו

אלא שקירבו בינינו – הן כולן עדיין שם!

רק שלפעמים מכסה אותם שמיכה ענקית של קושי של מציאות של חיי היום יום שלא היו בעבר!

אם רק נזיז את השמיכה הזו – נראה אותם זוהרים במלוא הדרם ויופים!

וזו לגמרי עבודה שבכוחנו, של כל אחד וכל אחת מאיתנו לעשות!

וזו העבודה הכי משתלמת ומתוקה שיכולה להיות!

 

למשל, 

-אם התאהבנו בבן זוג כריזמטי וסוחף

ועכשיו אנחנו מתבאסות שהוא כריזמטי וסוחף גם נשים בעבודה – זו אותה תכונה שלו. הוא לא השתנה.

אז נבדוק למה זה מפריע לנו עכשיו?

אם זה יושב למשל על המקום של חוסר ביטחון עצמי או חוסר אמון או חוסר ביטחון בקשר – נעבוד על הנקודה הזו לעומק והכל יסתדר.

 

-ואם התאהבנו באישה מעניינת, דברנית שלא משעמם איתה לרגע

ועכשיו היא "חופרת" לנו בלי הפסקה ורוצה כל רגע "שיחה" ו"לדבר על הדברים וללבן אותם" – היא לא השתנתה. היא אותה אחת.

זו המציאות שהשתנתה שעכשיו אולי אין פנאי כמו בעבר, או פניות הנפש, או אולי יש משקעים וחשש שלנו שב"שיחה" הזו אנו נצא הרעים

אז במקום לצבור ולאגור ולשמור בבטן עוד ועוד - נוכל לעבוד על הנקודה הזו ספציפית, ללבן ולפתור אותה בצורה נכונה, מקדמת ומטיבה.

 

-ואם התאהבנו באיש העולם הגדול שהכל מעניין אותו והוא תמיד נודד ומחפש הרפתקאות

ועכשיו אנחנו מתבאסות שהוא יוצא הרבה מהבית וכל פעם מחפש לו הרפתקה חדשה וצריך אותו עם הילדים והוא פחות – שוב, זה אותו הוא. רק המציאות שונה.

גם כאן, נוכל לעצור רגע ולהבין על מה זה יושב ומה *בדיוק* מפריע לנו ובזה לטפל. ועל זה לעבוד ולגשר יחד.

 

-ואם התאהבנו באישה חמה ואוהבת ופתאום אנחנו מגלים את הצד השני של זה – שהיא גם ממש כעסנית ויודעת לצעוק בלי עין הרע וזה מבאס אותנו מאוד כי מה הקשר בין היצור הצורח הזה להבין האישה החמה איתה התחתנתי?!

גם כאן נבין ששוב – זו אותה היא. אותה תכונה של הנפש שאם היא יכולה לאהוב עד הסוף ולהיות חמה עד הסוף – גם בכעס זה יכול להיות עד הסוף כי היא אולי יותר רגישה או יותר אכפת לה מדברים וכו' – זו אותה תכונה בשתי הקצוות שלה.

וצריך לבדוק *למה* היא צועקת, מה מפריע לה, מה קשה לה, מה הביא אותה לזה – ולטפל בזה.

 

תמיד צריך להגיע לשורש

להבין אותו

לקרוא לו בשם

ללמוד אותו, למה הגיע, ממה נבע, מה גרם לו לצמוח 

ואז לטפל בו.

 

כי הרבה פעמים אומרים שדווקא תכונות שאהבנו ובהן התאהבנו בבן/בת הזוג לפני החתונה – הן הן התכונות שהכי יוציאו אותנו מדעתנו אחרי הנישואים.

ואחרי שמבינים את המהות של זה, את המובן מאליו הזה, את הקצוות של אותה תכונה,

– אז מבינים שכל מה שצריך זה להבין שהמציאות השתנתה,

ולהתאים את עצמנו ואת הזוגיות שלנו למציאות העכשווית,

לראות שעדיין קיים כל הטוב הזה במי שמולי שבו התאהבתי,

להעצים את זה, לראות את זה, להגדיל את זה,

ובמה שקשה – לברר לעומק – ולטפל.

אף פעם לא לטאטא אלא לברר, לזהות – ולטפל. 

וכמה שיותר מוקדם יותר טוב בלי לצבור מטענים עצומים.

(וגם אם צברנו – זה עדיין לגמרי אפשרי גם אם יקח יותר זמן!)

 

                                                              *****

 

אם לא היינו חווים את כל הקשיים, המשברים והרע שעברנו – לא היינו באותו מקום של *טוב* ביננו כרגע.

כמה שזה נשמע מופרך, לפעמים רק מהמשברים אפשר לצמוח ולהעמיק בעוצמה הכי חזקה שיש,

לפעמים דווקא מהרע אפשר לחוות את הטוב יותר בשלמות ויותר בחוזקה ועוצמה.

וזה נכון לכל תחום בחיים – אדם שעובר ומתגבר על מכשולים וקשיים – לרוב יכול לצאת הרבה יותר מחוזק, עם הרבה יותר כוחות ותעצומות נפש שגילה על עצמו, 

הרבה יותר לעזור גם לאחרים מניסיון החיים שלו, 

הרבה יותר לפצח את השריר של הנתינה וגם של הקבלה, 

וגם לחוות את הטוב הרבה יותר בעוצמה כאשר הוא מגיע.

 

אם כך,

נמשיך לחזק אצלנו את ההבנה השורשית והכה חשובה שאומרת שה*מציאות של הנישואין* עצמה היא שגורמת לאנשים להרגיש לפעמים שבני זוגם הם מובנים מאליהם והכל מובן מאליו – המסגרת הזאת עצמה והמציאות הזו עצמה היא היא זו שיכולה לגרום חלילה לפזילות אם יש משהו לא טוב בקשר, 

או אם יש הרבה טוב, אבל אין את העבודה הפנימית הזו על ההבנה שהנישואין האלה בעצם ממש *לא* מובנים מאליהם, וממש יקרים יום יום גם אחרי 30 שנים יחד.

 

ההבנה הזו היא לא פחות מקריטית,

כי במקרה שאישה/גבר הגיעו כבר למצב כזה, או עלולים להגיע למצב כזה –

אם יחשבו שנייה שגם עם אותו גבר נאה וכריזמטי וחדש שהרגע הגיח למשרד – גם אם באמת יהיו איתו, ויחוו אהבה וטוב ופרפרים וכו' – ובסופו של דבר נגיד שאפילו יתגרשו ויתחתו איתו –

מה הם עשו בעצם?

החליפו גבר אחד באחר.

ומה יקרה עכשיו?

גם עם הגבר הזה – השני יקרה בדיוק אבל בדיוק אותו דבר –

שוב שגרה

שוב הרגשה של מובן מאליו

שוב הרגל

ואז יגיע גבר שלישי נאה יותר וכריזמטי יותר – ואז שוב אותו סיפור

ואז גם איתו

אחרי שלוש שנים

ועוד ילדים

ועוד 3 שנים –

שוב אותו דבר

ועוד גבר ועוד גבר ואין לדבר סוף!

 

כל האובר-ציפיות שאנו מלבישים על בן זוגנו,

כאילו הוא אמור לענות על כל שאיפותינו בחיים,

כאילו הוא יכול להיות מושלם,

כאילו הוא יכול להיות אנחנו עצמנו רק בגרסה הגברית

לאהוב כל מה שאנחנו אוהבת

להיות טוב בכל מה שאנחנו טובות

ואם אפשר גם שיהיה בנוסף מכיל ומחבק ונחמד ואוהב וגבר ומושך ו.. ו… ו.. ו…

(וכמובן להיפך גם מצד האישה) -

רגע! זה הרי בן אדם!לא מלאך, לא מושלם, בנאדם.

הוא לא יכול להיות גם וגם וגם והכל גם יחד.

אומנם הורגלנו שזה עובד ככה.

ראינו כל ילדותנו ובכל סרטי דיסני שהכל ככה.

שהכל מושלם

שהאביר על הסוס הלבן מושלם בהכל

שבן הזוג אמור לענות על כל רשימת המכולת ולהיות מקסים ונהדר תמיד בלי טיפת אנושיות או רגעי שבירה,

אבל הורגלנו לא נכון.

זו לא המציאות.

גם אנחנו לא מושלמות.

גם אנחנו רחוקות מלהיות נסיכות דיסני

גם אנחנו אנושיות

גם אנחנו כועסות, עייפות, עצבניות, עצובות

גם אנחנו עם השריטות שלנו…

 

וכמו שאנחנו "סולחות ומעבירות" לעצמנו –

כך כדאי שנעשה עבור בן הזוג.

 

יש לו את הטוב שלו.

כמו שלך יש את הטוב שלך.

ויש לו את החולשות שלו

כמו שלך יש את החולשות שלך.

 

השוואות לא יעזרו, 

הן גם לא מציאותיות כלל.

וכל גבר אחר, גם אם היה הכי משכיל ומדבר ומעניין – היו לו את החסרונות *שלו*

ועם אותו צד של המטבע הזה – היה גם את הצד השני.

אולי הוא היה כעסן? אולי לא מכיל? אולי לא מכבד? אולי עקשן כפרד ולא זז מילימטר מעמדנו החכמה והנאורה?

ואולי ואולי ואולי.

באמת שאין לדבר סוף. 

 

לכן שכל אחד יחשוב עם עצמו טוב טוב –

הרי התחתנתי עם בעלי כי *הוא* זה שהיה נאה בעיני, וכריזמטי, ואהוב, וכל התכונות שאהבתי בו

ו*הוא* זה שעשה לי טוב ופרפרים וכל זה –

אז איתו התחתנתי.

ויש לי עכשיו שתי אפשרויות:

או לשמר ולחזק ולהרים למעלה את הקשר המיוחד הזה שיש בין שנינו, בלי שום רבע פזילה החוצה, ועבודה ואנרגיה שמושקעת ומושקעת רק בבית פנימה –

או להפסיד אותו ואת מה שיש לנו ולהיות בלופ אינסופי של חיפוש של עוד גבר כריזמטי ועוד אחד ועוד אחד ולעולם אין לדבר סוף, רק כאב לב ותחושת החמצה גדולה, כי עם אף אחד לא יהיה ניתן להגיע לשלמות,

לשחרור,

להרגשה שהנה הגעתי אל הבית שלי,

של שייכות וייחודיות,

של בנייה של מערכת נישואין של שנים רבות ולנצח שרק שעוברים עוד דברים ומנצחים עוד משברים ומתעמקים – רק בה אפשר לחוות אהבה מסוימת ושלמה שאי אפשר לחוות עם קשרים יותר קצרים (אפילו של שנים. לא דומה אהבה של 40 שנים לאהבה של 20 שנים).

אז את כל זה מפסידים.

 

החידוש הגדול הנוסף הוא שזה לא משנה כ"כ אם בעלי הוא יוסי או דני

או אשתי היא רינה או דינה –

מה שיעשה את העובדה שנצליח ונישאר יחד *בטוב* – היא העבודה *שלנו* בלבד!

היא הבחירה שלנו אחד בשני/ה כל יום מחדש בלבד!

היא היכולת שלנו *במודע* להשקיע,

במודע לאהוב,

במודע להעניק ולתת,

במודע לא לקחת את בן/בת הזוג כמובנים מאליהם –

בכוחנו לגמרי לעשות את חיי הנישואין שלנו מאושרים.

 

4. עוד רעיונות שיכולים לעורר ולהעצים את האהבה, מורכבים בעיקר משני רבדים:

א. להעמיק את מה שכבר קיים.

ב. לחדש ולגוון בדברים נוספים.

 

למשל, אם עד עכשיו יש לשניכם רגעים של אושר ואהבה בכל תחום שהוא - אפשר להמשיך בזה, להתמיד בזה, להעמיק את זה, ללמוד על זה, להשקיע עוד בזה,

ובנוסף לצד זה אפשר לפתוח את הראש והלב לעוד רעיונות מרגשים וכיפיים יחד.

בין אם זה טיול זוגי, צימר מפנק, בריכה פרטית, סרט יחד, ארוחה מושקעת, השקעה בחיי האישות, בילויים משותפים, טיסה או חופשה חלומית שניכם, לעשות יחד אטרקציות או פעילויות אקסטרים, לרקוד יחד, סנדאות יחד, מוזיקה יחד, לומר אחד לשנייה מילים חמות, מכתבי אהבה גם עכשיו, הודעות משמחות בפלאפון, להתכתב אחד עם השנייה כאילו "מחדש" באינטרנט או מייל וכדומה - יכול מאוד לשמח ולהצחיק ולקרב, 

 לחבק חיבוק ארוך של דקה שלמה לפחות, להביט בעיניים, להשקיע במסאז'ים או שמנים/ריחות/אווירה וכו', 

להעמיק בשיחות נפש אפילו עד אמצע הלילה מדי פעם, לומר אחד לשנייה מהם החלומות שלי, מהם הפחדים שלי, מהם הרצונות והשאיפות שלי ולשמוע מה שלו/ה, לשתף בעולם הפנימי שלי, להתעניין, ויש עוד אלפי דוגמאות - כל זוג יכול לחשוב ולמצוא מה משמח אותו ומתאים לו.

בעיקר לזכור שיכול מאוד לעזור

לתכנן את זה

לחשוב על זה

להשקיע בזה

להתכוונן על זה

להיות במודעות על זה

עם כוונה, עם בחירה שלמה, עם שלמות ועומק - ועצם זה עושה כבר חצי מהעבודה 

 

אז קדימה, לעבודה,

הכי מתגמלת ועם הפירות הכי מתוקים שיש

י' סיוון 17:06וואו איזו תגובה ארוכה ומפורטת! תודהרק לרגע1
י' סיוון 17:07באהבה,נגמרו לי השמות

אני באמצע לכתוב לך את השנייה

י"ט תמוז 18:12באמת הצלחת לקרוא הכל???אישה רגישה
י' סיוון 17:19בסופו של יוםהעני ממעש

יש תמיד גבולות מסויים קיימים . אם מצד המציאות אם מצד אחר.

במקביל לשינויים העוברים במתכוון ושלא במתכוון,

שיהיה בליווי כר נפשי שיתרגם את האירוע


עם דברים רבים ניתן להתמודד ולשנות ולעדכן,

אבל לזכור - 'יש לו מנה רוצה מאתיים ', 'אין אדם מת וחצי תאוותו בידו'


אני קורא לזה 'הסיגריה של סוף יום '

אחד מעשן להנאתו- אני מוצלח, וכו וכו, והנה כמה רגעי נחת

השני מעשן לדאגתו- אני מסכן, דופקים אותי, וכו וכו, והנה כמה רגעי נחת- בריחה מהמציאות ,


ולפעמים שני המעשנים הנ''ל, עם אותם נתונים


הצלחה רבה 

י' סיוון 17:52רב הנסתר על הגלוי בתגובתךרק לרגע1

זה בדיוק מה שאמרתי.

כתבת את זה במילים אחרות.

איך משנים את ההרגשה שממנה פועלים?

י' סיוון 18:17סיגריה אהעני ממעש

עבודה בשכל/ ברגש/ בשפה המתאימה לכל אחד

על מנת למנף את הקיים

לא הכל 'בראש' - אבל לא מעט 

י' סיוון 18:24מה העבודה, זו השאלה שלירק לרגע1
י' סיוון 18:32כל אחד והשפה שלוהעני ממעש

אולי סיוע מאיש מקצוע?


יש מי שמקבל השראה מסיפור / סרט תיעודי


מהכרת אירוע/ מישהו מרשים. שמתמודד עם xyz ומרגיש בעננים. לא כי מרמה את עצמו, אלא עבודה פנימית/ אולי בנוסף הבית בו גדל והמציאות שראה אצל הוריו ואחיו


מי שמוזיקה/ טטריס ירגיע אותו ויעצים את הנאתו מהחיים - הן שגרה והן נקודות ציון


י' סיוון 17:19והתגובה השנייה:נגמרו לי השמות

קודם כל זה מקסים שאת ובעלך מגיעים לכזו פתיחות וכנות וקשר קרוב.

יכולים לדבר על הדברים לעומק.

להציג גם שאיפות להעצמה אפילו לאחר שנים רבות.

זה מבורך וממש לא מובן מאליו ב"ה

 

גם מה שכבר עשיתם מעולה -

הדייטים הזוגיים שקבעתם

היציאות המשותפות והחופשות 

התקשורת 

ההכלה והכבוד ההדדיים שלכם 

וכן הלאה

 

גם בפן האישי, שחשוב מאוד לא פחות מהפן הזוגי (שהרי שני יחידים מרכיבים את הזוג שאתם.

וכאשר כל יחיד מלא ושמח ומאושר ובהתפתחות בפני עצמו - את היחיד *הזה* הוא יביא גם לזוגיות.

ולהיפך, כאשר אנו חסרים או מדוכדכים בפן האישי - זה מי שהזוגיות גם תפגוש.

לכן גם עבודה אישית, העצמה והתפתחות אישיים חשובים מאוד לזוגיות.

וגם זוגיות טובה ומטיבה חשובה לפן האישי.

כך שזה דו כיווני ומשפיע מאוד האחד על השני מכל הצדדים).

 

תמשיכו ככה!

בהתפתחות האישית

ובהתפתחות הזוגית.

 

חלק מאוד מרכזי מה"מפתחות" שכבר פיצחתם - זה שצריך בשביל זה השקעת אנרגיה אקטיבית.

גם אהבה וגם תשוקה אלו דברים אקטיביים לגמרי (ולא פסיביים כמו שטועים לעיתים לחשוב) שאפשר ממש ליצור.

וככל שנשקיע יותר אנרגיה בכך - גם הם יגדלו.

אנרגיה בצורה של כל המשאבים - זמן, פניות, מקום, מחשבה, רצון, תיכנון, כוונה, כסף, מרחב אישי, מרחב זוגי וכן הלאה.

ובדיוק כמו שהשקעתם את הנ"ל ביציאות משותפות, בחופשים, בדייטים זוגיים,

ובדיוק כמו שאת השקעת את הנ"ל בפעילות גופנית שאת עושה, בתזונה נכונה, בהתפתחות והעצמה אישיים שלך וכו' -

כך להמשיך.

ובאמת השמים הם הגבול.

בכל התחומים של הזוגיות.

 

ועכשיו לנקודה שגם מאוד מרכזית בהודעתך -

כתבת: "נשים שמות בצד את המשפחה ומטיילות עובדות נהנות מתוך אידיאל (אני לא רוצה להגיע לשם אבל וואלה מהצד, פייר מקנאה קצת) יש לזה לגיטימציה רחבה אפילו גם בחברות היותר סגורות.

אני אוהבת ומחוברת לעולמות האלה, מנסה למצוא מסגרת מתאימה אבל מודה באשמה שלעתים רוצה לזלוג ולטרוף הכל."

 

לענ"ד כדאי להעמיק בפסקה הזו שכתבת.

יכולות להיות בה עוד מפתחות יקרים עבורך, עבורכם.

 

למשל (כמובן שצריך לדייק מולך לעומק, רק מעלה כיוונים בצורה התחלתית):

- לברר ולהעמיק את התפיסה שנשים שמות בצד את המשפחה ו...

ולשים שם סימן שאלה.

האומנם?

האם זה בהכרח לשים *בצד* את המשפחה?

האם אי אפשר גם וגם?

גם להיות משפחתית ומחוברת ועם המשפחה

וגם לטייל מדי פעם

ולעבוד תוך כדי כמובן

ולהנות מאוד ואפילו מאוד מאוד?

כי מאוד יכול להיות שזה אפשרי גם וגם.

ואם את רואה בטיול או עבודה או הנאה את הרצון שבוער - מעולה!

אז כבר יש לך כיוון והתחלת לדייק למה *בדיוק* את מתכוונת שאת אומרת שאת רוצה "לטרוף את העולם".

והייתי מציעה להמשיך ולשאול את עצמך שם:

מה בעצם אני רוצה לעשות?

ומה עוד?

ומה עוד יסב לי אושר או הנאה או שניהם?

ומה עוד?

ומה עוד החלומות שלי?

ככה לכתוב אותם

אחד אחד

ואם למשל כתבת טיול - מעולה

עכשיו נסי לראות איך אפשר להכניס אותו בתוך החיים, בדומה למה שפירטתי למעלה שכבר הכנסתם לזוגיות דברים חשובים וגם בפן האישי - אז גם טיול. 

נכון הוא לא יהיה טיול של שנה, אבל טיול מסוים וכיפי ואהוב בהחלט יכול להיות!

ואם לא אפשרי החודש, אז מתי שכן אפשרי.

וכן הלאה לגבי עבודה שכתבת

לגבי הנאה שכתבת

להעמיק שם

גם בדיוק הרצונות

וגם בדרכי ההגעה אליהם

ובעיקר בעיקר לזכור שזה אפשרי גם עם ולצד משפחה אוהבת ומחבקת וחמה!

 

ובצורה דומה להכניס עוד הנאה, עוד רגעי כיף וטוב ואושר ו"פלפל" כמו שכתבת לחיים הזוגיים שלכם. בקדושה ובטהרה בנאמנות ובבלעדיות כמובן.

ואם זה בפן של חיי האישות - אז גם שם זה עולם ומלואו ואפשר ללמוד עוד יחד ולהעמיק עוד יחד ממקורות טובים וראויים.

 

לסיכום נסו לראות מה משמח אתכם, כל אחד בפני עצמו וגם יחד,

ולהכניס כל פעם משהו נוסף לתוך חייכם, בדומה לכל ההצלחות שכבר עשיתם

גם בשבירת שיגרה,

גם במרחב האישי וגם במרחב הזוגי

לברר מה מתאים לכם כמו סדנאות / ספרים / מפגשים / פעילויות / יציאות / נופים / העמקה / לימוד / משחק ועוד אלף ואחד דברים שקיימים ב"ה בטוב.

קחו את זה כעוד מקפצה עבורכם

כעוד קומה לעלות

ולהנות מהביחד שלכם

ומפירות עמלכם המתוקים ב"ה.

 

המון ברכה והצלחה

ושבת שלום ומבורך

י' סיוון 17:26מלבים עם המלב"יםדי שרוט
סטגדם פששש 🥁
י' סיוון 17:59וואו. לוקחת הרבה עצות טובות מהתגובה המשמעותיתרק לרגע1
י' סיוון 17:35לא הבנתי את הפסקה שכתבתנעמי28

"נשים שמות את המשפחה בצד, ומטיילות, עובדות ונהנות מתוך אידיאל- ואת לא רוצה להגיע לשם".

 

אני חושבת שההסתכלות היא קצת דיכוטומית בפן הזה ואולי כאן שורש הבעיה.
 

לעבוד בעבודה שמספקת, לטייל, לצאת עם חברות, לצאת לבד, לטוס לבד, ליהנות - זה לא לזנוח את המשפחה. לא חייב להתגרש כדי להגיע לשם.

(את מקנאה. זה חסר לך, למה לא?)

 

אז רגע לפני שאת בוחנת את גבולות אדומים,

תסתכלי על המרחב שבין לבין.

כשתטיילי במרחב הזה, אולי הוא יספק אותך, אולי כבר לא תרגישי שאת רוצה הכל מהכל ולשבור גבולות.

 

לפעמים בתוך המחנק כל מה שרוצים זה הכי רחוק משם, למרות שבפועל כמה שינויים קטנים וקצת חופש איפה שאפשר, יספיקו.


 

אז לדעתי, לפני שאת משקיעה בזוגיות, תשקיעי בחופש שלך בתוך הזוגיות הזאת.

 

 

ואולי בכל זאת תרצי יותר.

אז, תצטרכו לבדוק את הקווים שלכם שמוסכמים על שניכם ולראות אם ואיך אפשר להזיז.

 

(ואיזה פיתויים גדולים? כלום ושום דבר, תשאלי גרושות שיוצאות לעולם הזה.)

י' סיוון 17:46תשובהרק לרגע1

האמת לא ממש מבינה את התוקפנות בתגובה שלך. לא הבנת את הפוסט מוזמנת לשאול אני אסביר.

 

 

 

אני עושה את כל זה.

כל הזמן. יוצאת עם חברות מבלה נהנית.

דיברתי על נשים ששמות הכל בצד כפשוטו, ומשקיעות את כל חייהן בהנאות.


 

 

זה לא מספק אותי רוצה יותר.

לא מדברת על גירושין, יודעת שלא מחכה בחוץ שום דבר אחר.

אני לא מחפשת אישור "לצאת"

אני מחפשת דרגים לעבוד על היש, אם זה לא היה ברור.

י' סיוון 17:52ממש מתנצלתנעמי28

לא כתבתי בתוקפנות בכלל בכלל

סליחה אם זה נראה ככה

י' סיוון 17:59הכל טוברק לרגע1
י' סיוון 19:09יש מצב שחסרים לכם ריגושים בחיים בכלליהמקורית

ואת משליכה את זה על הקשר עם האיש?

אולי את מצפה ממנו/ מהקשר שלכם למלא לךחוסר שבכלל לא קשור לזה?

את מסופקת מהעבודה? שמחה מהחיים בכללי? מרגישה משמעותית ביום יום שלך?

י"א סיוון 23:44כן על הכל בגדולרק לרגע1

תמיד יש לאן להתקדם. בגדול כן.

הפן הזוגי נכנס לשגרה משעממת מאוד, במיוחד שמהצד שלו אין שום רצון וצורך לחדש ולהתחדש, ממש מתאים לו הרגיל. הכל יוזמה שלי זה גם קצת מתיש כל הזמן לחשוב על זה ולרצות את זה, ואז זה לופ, אני מפסיקה להשקיע ולדרבן שוב שגרה.

 

י"א סיוון 22:20מובן ממשנהג ותיק

התחושות והרצונות האלה מוכרות לגמרי, מזדהה לחלוטין.


אולי לייצר עם בעלך זמנים זוגיים שבהם תעשו דברים שלא עשיתם עד היום, פחות שגרתיים, וכאן את/אתם תחשבו ותחליטו איך אתם יוצאים מהקופסה של עצמכם.

לזוג אחד זה יהיה טיול אקסטרים, לאחר צימר, לשלישי סרטים ויש עוד המון דוגמאות.

השאלה מה עבורך/כם יהיה מעבר למה שהיה עד עכשיו שימלא לך/לכם את החלל הזה שאת מחפשת.

וכמובן לדבר איתו על הרצון הזה שאצלך, כאן זה גם תלוי בתקשורת בינכם, איך וכמה היא טובה/פתוחה?!

י"א סיוון 23:45תודה על התגובה.רק לרגע1

תקשורת פתוחה יחסית,

זה לא חסר לו כמו שאמרתי קודם אז הוא דיי זורם. יש דברים שהם מחוץ לתחום שלו, ויש מגבלות אחרות, לא רוצה לפרט בכוונה.

זה מצמצם את האפשרויות.

י"א סיוון 23:51מעולה שיש תקשורת פתוחהנהג ותיק

אי אפשר להשתמש בה כדי לשפר את המצב? כדי לפתוח את הלב בנושא?

את אומרת שהוא דיי זורם אבל יש דברים שמחוץ לתחום... מניח שיש פערים בינכם שמקשים... אולי


האמת, מאוד מאוד מבין. מכיר מקרוב רק ההיפך.

מתסכל מאוד


אל תתייאשי, תמשיכי לנסות

לבקש לצאת

ליזום דברים לא שגרתיים עבורכם

ככל האפשר

תחלמי ותנסי להגשים

ז' תמוז 12:10עם חברים כן?אישיות מופנמת
י"ג סיוון 11:34רצון לריגושעולו

לא קראתי את התגובות האחרות, אני מקווה שלא חוזר על דברים שנאמרו.

הפוסט היפה הזה פוגש כל אדם בזוגיות ארוכת טווח, בשלב כזה או אחר.

יש כל מיני דרכים לשפר את הזוגיות אבל כאן מאוד ניכר החוסר שלך באינטימיות רגשית ומינית בתוספת הפסיביות של האיש (אולי זאת הבעיה העיקרית)

אם היית כותבת לבעלך בפתיחות את מה שבלבך באמת, איך הוא היה מגיב? אם היית אומרת לו שאת זקוקה ליוזמה שלו לחיזור שלו, לרצון שלו?

זה מצריך אומץ, אבל זה שווה.

ואז אפשר ללכת לסדנאות, לבילויים כיפיים ביחד, להתמלא ביחד.

החוסר הזה הוא לא בריא בשום צורה.


י"ז תמוז 20:55לצד הצמיחה האישיתתהילה 3>

המבורכת, מתמידים בצמיחה רגשית, משותפת

העמקה של הקשר הרגשי, ומתוך כך של החיבור בכל הרבדים. זה הדבר האמיתי שמחיה את הקשר.

י"ט תמוז 11:25יש לי מרשםshindov

לא שלי . כה אמרה ד"ר יעל דורון. מממ"ש זמן. מילים מגע מתנות שרותים זמן. אם מקפידים למלא את החיים בדברים הללו. הקשר יכול להחזיק מעמד הרבה זמן. להחזיק אהבה דרוש מאמץ, זה ממש לא בא לבד. ופורומים דבר מאוד נחמד. יש פודקאסטים בנושא מכל הסוגים ומכל המינים. ויש שם דברים טובים. וגם לא...

י"ט תמוז 12:24ממליצה ללמוד את זה. יש היום המון קורסים בענייןתוהה לעצמי

אני יכולה להמליץ על ליאורה בוקסנבוים, אבל יש המון קורסים ושיטות, שווה לראות תכנים ווובינרים ולקנות משהו שיכול להתאים לכם ולקדם אתכם.

חוץ מזה, לנעוץ זמנים בזוגיות. דייטים קבועים, נופשים קבועים. אצלנו בתקופות שאנחנו מצליחים לעשות דייט פעם בשבוע זה נותן המון.

פרסומת
כ"ז סיוון 15:17החלום ושברו..לאחדשה

מאיפה שואבים כוחות?
התחתנתי מהסיבות הנכונות
עם האיש הכי נכון
עשיתי הכל כדי שיעבוד
נלחמתי ונלחמת באמת..
אבל זה לא עובד לי.


מסתכלת בקנאה 
(ויסלח לי היושב במרומים)
על מי שעוד לא עשה את הבחירה
הלוואי שהייתי יכולה לחזור אחורה וללחוש לעצמי באוזן כמה תובנות..

ופה נכנסת האמונה-
זה רצון השם
זו העבודה שלך
זה שלך.
ממה את בורחת?

ואיך לא נופלים לעצבות?
להאשמה והלקאה עצמית?
אם האחריות היא שלי- אז גם האשמה...

כמה כוחות מצופים מאשה אחת?


ולמה אני בכלל מתלוננת על זה
עם כל מה שקורה מסביב?
מניחה שיותר 
"מניחה את זה כאן"

 

כ"ז סיוון 18:05גם אם היה לך יותר "שכל" כשהיית בוחרתמישהי נשואה

היום היית מרגישה חרטה

אני חושבת שזה נחלת כל הזוגות

יבואו עכשיו ויתנגדו

זה בסדר

זה טיבו של דיון ציבורי

אם מישהו עדיין לא התחרט זה בגלל שהוא לא הגיע לשלב הזה

כ"ז סיוון 19:10קודם כל הבעיה שלי היא שהיה רק שכל. בלי רגש בכלללאחדשה

אין לי בעיה לעבוד.

באמת שלא.

הפוך לגמרי מאמינה בזה ומבינה.

אבל כשאין בסיס, מכנה משותף

או כשבמהלך החיים את מבינה שאת משתנה באופן מהותי,

או הפוך, אמיצה סוף סוף להיות מי שאת באמת

וזה רחוק כל כך מהמציאות

2 קווים מקבילים.

זו לא שחיקה של זוגיות.

זו הרגשה של חוסר התאמה מה שמוביל אותי שוב לסוגיית האמונה, אני מאמינה בלב שלם שלא סתם השם שם אותי פה.

ו' תמוז 16:16הגזמת לעניות דעתיאישה רגישה
ז' תמוז 13:53כלל שכדאי ללמוד זה לא להכליליעל מהדרום
לק"י


סביר להניח שהרבה אנשים היו רוצים שבן הזוג שלהם יהיה יותר כזה או פחות כזה. זה עדיין לא אומר שהם מרגישים חרטה על עצם הנישואים לו.

כ"ז סיוון 18:24אחות יקרה,מהות

אותה האמונה שאומרת שזה מה' גם אומרת לא ליפול להלקאה עצמית כי (למרות שנדמה לנו שהחלטות /מעשים שהיו תלויים בנו הם מאיתנו), האמונה אומרת שלאחר מעשה, גם מה שכביכול באחריות האדם- הוא משמים!

הרב ארוש בספר "בגן האמונה" מדגיש שוב ושוב שליפול לייסורי מצפון על משהו שהיה , גם זה חוסר אמונה, כי אם הקב"ה היה רוצה, הוא היה נותן לך את הדעת שכרגע יש לך, כבר אז.

עד מעשה האחריות על האדם לבחור בטוב ובנכון, להתפלל על כך . לאחר משעשה- לדעת שזה היה רצון השם וגם זה ממנו יתברך.

 

 

כ"ז סיוון 19:13אני שם ממש.לאחדשה

יודעת 100 אחוז שזה רצון השם.

אין לי על זה שאלה


מה שיש לי עליו שאלה הוא הרצון, הרגש והיכולת שלי.

כ"ז סיוון 19:21שולחת חיבוק❤️המקורית

המקום שלך כאישה זה לא להילחם בעיניי

זה להיות מי שאת, ולקבל מהאיש שלך בהתאם, ולכוון אותו למה שהלב שלך צריך ממקום נכון

אין באמת דבר כזה זוג מתאים לאורך זמן, יש זוג מותאם.

הרבה פעמים משתנים במהלך החיים, וזה דורש התאמות בזוגיות..זה נורמלי ממש. זה מה שיפה בזוגיות ארוכת טווח, נבנים מהקושי גם אם הוא מבהיל בהתחלה.

וגם, זה יפה שהשתנית ואת מוכנה להיות את סוף סוף, והגיוני שעשית בעבר בחירות שהתאימו למי שהיית אז כי כאמור כולנו משתנים, אבל זה לא אומר שאת חייבת להיות מאוד לא גמישה כלפי בן הזוג או שאין לו דרך לעבור

הכל עובר דרך תקשורת וסבלנות..זוגיות היא מסע שלם בנבכי החיים והשינויים שמגיעים איתם.



כ"ז סיוון 20:28אם אני לר אלחם לא יהיה פה כלוםלאחדשה
ובור שאין בו מים יש בו נחשים
כ"ז סיוון 20:33לא בטוחהמקורית

לפעמים המלחמה מוציאה דברים מאולצים ולא טובים ולא טבעיים. ולפעמים גם גורמת לריצוי, שזה הכי רחוק ממה שאנחנו באמת, כי יש מטרה מסוימת ואנחנו חייבות להגיע אליה.


מה את חושבת, שהוא לא צריך אהבה? שהוא לא רוצה קרבה? שהוא לא רוצה שתהיו בטוב ותהיי שמחה?

אני לא יודעת, מלחמה זה מושג קשה שלא שייך בנושאים האלה בעיניי

אני אומרת - לשחרר וסבלנות. כשדוחקים, זה גם נראה בהתאם.

תשמרו על תקשורת ושיח טובים, תכבדי אותו, ברור, אבל בשום אופן לא לרדוף. זו דעתי


כ"ז סיוון 20:48הייתי שםלאחדשה

אולי לא עד הסוף.

צריכה לשחרר שליטה.

הוא רוצה, אין אצלו את מה שאני רוצה.

יש בו המון באמת והוא מתנה.

זו לגמרי אני..

וחסר לי.

תמיד היה...

כ"ז סיוון 21:02מכירה את המשפטהמקורית

אישה כשרה עושה רצון בעלה?.

זה לא סתם

אם תביעי את עצמך בצורה הנכונה, תוכלי לכוון אותו למה שאת צריכה ורוצה

זה לא יבוא מהשמיים בלי תיאום ציפיות, הוא לא נביא, הוא צריך ללמוד מה עושה לך טוב ומה נוגע בך, ועלעיך המחויבות להביע אחרת איך הוא יידע?

ואת צריכה להגיב בפרופורציה ובהערכה לכך שהוא רוצה לשמח אותך גם אם זה לא מדויק. כי זה דבר שלוקח זמן. וגם ללמוד לקבל ממנו צה שהוא יודע לתת ולהעריך, כי מי שנותן ודוחים אותו, זה סוגר אותו ולא עושה חשק להמשיך.

זה תהליך

וזה בסדר

אבל ככה נראית בנייה. בסבלנות,בעין טובה, במוכנות לקבל, בלימוד זכות, ולא מתוך אילוץ ומלחמה.

את יכולה לגשת לייעוץ בעניין זה יכול לעזור

אבל לא הייתי מתייאשת מראש

כ"ז סיוון 21:11❤️❤️לאחדשה
ו' תמוז 16:20אתם חיים בסרט...אישה רגישה

יש חוסר התאמה שמחייבת גירושים, גם בלי שיש אלימות!

גם לאישה יש נפש והקב"ה דורש גם את נפשה

ולכן גירושים הם גם מצווה אחת מ 613

האישה יכולה לכוון, ולבקש ולעשות אלף ניסיונות לתקן את המצב

ו - הלו? מישהו פה?  מישהו שומע??

השיח הוא על שני קווים מקבילים לחלוטין ולא מאכיל את הנפש של האישה

אז - היא צריכה להעביר את החיים ברעב רגשי??

לא. אני לא מאמינה שזה רצון ה'!

ו' תמוז 16:24למה את כועסת אבל..?המקורית
את חושבת אחרת? בבקשה, תפרשי את משנתך


אני מאוד מאמינה במה שכתבתי. 

ו' תמוז 16:26מעניין מה שאת אומרתאישה רגישה

תנסי לקרוא את זה בטון אחר. אולי כואב...

אני ממש לא כועסת!

סליחה שכך זה התקבל

ו' תמוז 16:39הכל בסדר❤️המקורית

מאמינה שכואב לך.

אבל לתת עצות ממקום כואב זה קצת 'טריקי'. אף אחד לא אמר לפותחת אסור לך להתגרש

הצענו כיווני חשיבה סהכ, כל אחד ומה שהוא מאמין שיעזור.


וקורה שיש דינמיקה לקויה בזוגיות.אבל זה לא אומר שאין מצב לתקן. אולי כן ואולי לא. 

ו' תמוז 16:40ואני נתתי את הזווית שלי...אישה רגישה

שוב, סליחה!

ז' תמוז 12:14גם האישה יכולה להתאמץאישיות מופנמת
ז' תמוז 13:03יש הבדל בין להילחם לבין להתאמץהמקורית
ובהחלט, צריך הרבה מאמצים כדי להיות במקום שאנחמו רוצים להיות בו. לא לכולם זה טבעי
שלשום 05:47הפתרון הוא טיפולהסטורי

האמת שבד"כ ממליצים על טיפול זוגי, אבל אצלך הייתי ממליץ קודם כל על טיפול אישי. להבין מי את ומה את באמת רוצה ואיך את הופכת את הבית שלך למקום מלא אהבה ואחווה ושלום וריעות.

אפשר ליצר אהבה גדולה גם אחרי החתונה. תחפשי בכ.א. של @נגמרו לי השמות, יש מאמר שהיא כתבה עם הכותרת הזאת.


בגדול צריך להיזהר עם הטענה של 'רצון ד''. כלומר וודאי שכל מה שמתרחש זה רצונו, אם זה מקדם אותך לפעול ולהיטיב, זה מצויין. אבל אם את מתבוססת ב'רצון ד'' וזה נותן לך להרגיש קרבן, שום דבר טוב לא יצא מזה לא לך לא לבעלך ולא לילדים שיגדלו בבית מלא תסכול.


גם האפשרות של גירושין, היא לפעמים רצון ד' - עובדה, הוא נתן בתורה מצווה כזאת. אני ממש לא ממליץ להתגרש, אבל כן ממליץ לקחת אחריות ולא להתבוסס בקורבנות.

שלשום 09:15מציעה הסתכלות קצת אחרתד' הוא האלוקים

נראה שאת נלחמת על העבודה שלו.

זה מצב לא אידיאלי, מבחינת שתיכם.

אני למדתי שאו שאני לוקחת אחריות, או שאני משחררת.

למה זה מפריע לך? 

אם בגלל הפן הכלכלי, אז אולי לתת לו להיות אחראי על החשבון בנק.

 (לא מכירה אתכם, יכול להיות שמתאים ויכול להיות שפחות)

אבל בכל מקרה לא לקחת אחריות על זה, את לא יכולה לגרום לבנאדם לעבוד אם הוא לא רוצה בזה מספיק.

אולי עד היום לא מצא עבודה שאהב, ושגרמה לו להישאר בה יותר מידי- אז אפשר לנסות אבחון תעסוקתי,

לא ממקום שלוקח אחריות עליו, אלא ממקום שרוצה לעזור לו להיות משמעותי, ולעבוד במשהו שהוא אוהב.

חיבוק ובהצלחה.

 

 

ז' תמוז 14:11למה להמשיך ככה כל החיים?אישיות מופנמת

כמעט תמיד אפשר לתקן ולהוסיף טוב.

מהיכן אתם? יש מטפלים טובים

י"ז תמוז 20:50חיבוקתהילה 3>אחרונה

לכל נשמה יש את המסלול והתיקון שלה בעולם הזה.

כנראה שזו הדרך שנועדה עבורך


 

ויחד עם זה, מותר להתאבל על החלום ושברו, מותר להצטער שכך קורה לך.

כשיודעים להתייחס נכון לכאב לא נופלים להאשמה והלקאה עצמית, שהם בסוף בריחה מהאבל והמפגש פנימה.


 

נשמע שעשית מה שידעת והשגת בכלים שנתן לך ה' אז,

ועכשיו נשאר לבקש את מה שה' רוצה ממך היום. האם הלכת והלכתם לקבל עזרה מקצועית? 

ו' תמוז 16:45מחמאות...נשויפנוי
עבר עריכה על ידי פשוט אני.. בתאריך ו' בתמוז תשפ"ה 17:01

נשים, אתן מחמיאות לגברים שלכן- אתה יפה/חתיך/אני נמשכת אליך?

גברים, אתם מקבלים מחמאות כאלו מהנשים שלכם?


 

אשתי לא אומרת לי דברים ואני כבר בטוח שזה בגלל שהיא לא חושבת את הדברים האלו עליי. ולפני שתשאלו, כן אני מחמיא לה, והמון.

ו' תמוז 16:55צרת רבים, נחמת שוטים?כושר

מוכר, וכואב …

זוכר יום אחד, עוד כשהיינו מאורסים, ישבה אצלי בדירה (השכורה שאז גרתי בה כסטודנט), והבעתי בפניה ביקורת, שאני לא שומע ממנה מילות אהבה, כפי שאתה מתאר …

זה עזר לתקופה קצרה..

זה האופי.. חי עם זה בידיעה שיש ביננו אהבה רבה ומשיכה ותשוקה וחוסר (כאשר אני נעדר מהבית) וגעגוע, אך אין לכך ביטוי במילים מבוטאות בקול… 

ו' תמוז 21:26לא ואין לי עניין בהןאריק מהדרום
להפך זה יראה לי מוזר ולא לעניין.
ו' תמוז 21:48מחמיאה לעיתים, משתדלת יותרשוקולד פרה.

בעיקר בגלל שגם הוא אומר שזה משמעותי לו.

לא על מראה חיצוני, בעיקר על התנהלות מול לקוחות שמאוד מרשימה אותי, או יחס יפה לילדים.

יש עוד, אבל זה לא בא לי טבעי כמו שלו.

אני, לצערי, יותר ביקורתית

ו' תמוז 21:54זה הדדי ביננואמ פי 5
ו' תמוז 22:36אם זה כי היא לא חושבת עליך את הדברים האלהסוסה אדומה

אז קודם כל אתה יודע מה השורש, ואת זה צריך לפתור.


ובאופן כללי,

יש כל מיני שפות של אהבה.

לא כולם מביעים אהבה באותה צורה.

אז אם זו הדרך שלך לקבל אהבה, תשתף אותה.

לא הייתי מבקשת ולא הייתי מבקרת.

אין מה לבקר, זאת כנראה לא השפה שלה, ואולי גם לא ממש יודעת להשתמש בה באופן טבעי. היא כנראה צריכה ללמוד.

ולא הייתי מבקשת, כי זה מעמיד את מי שמבקש במקום של "נזקק", ואת הצד השני במקום של נאשם או חייב. ואף אחד לא רוצה לתת מחמאות כי הוא חייב, ולקבל מחמאות כי חייבנו מישהו.


בקיצור, דברו על 5 שפות האהבה, תשאל אותה מה היא הכי אוהבת לקבל.

תן לה משוב חיובי על פעמים שבהם היא החמיאה לך ומה זה עשה לך...


ואם זה סימפטום לבעיה יותר עמוקה בינכם, עדיף לפתור קודם אותה, לא יעזור לנסות לפתור את הסמפטום.

ו' תמוז 23:11אהבתי את התשובה 💪🏼פשוט אני..
ז' תמוז 00:45כל אדם כל זוג והצרכים סגנון ודינאמיקה שלוהעני ממעש
ז' תמוז 09:17בלי להכנס לדינמיקה הפרטית שלנוהסטורי
כגבר, מאוד לא משמעותי לי המראה החיצוני שלי ויהיה לי מאוד מוזר אם זה מה שאשתי תראה בי. יש דברים הרב  יותר מהותיים בחיים.
ז' תמוז 21:02תגיד לה שאתה צריך את זה...אולי היא לא חושבתאור123456
שאתה צריך את המילים האלה גם היא בטוחה שאת כליל השלמות
י"ז תמוז 20:48יש הרבהתהילה 3>אחרונה

אנשים ונשים שמתקשים להחמיא. לרוב זה קשור מאד לסוג השיח והדיבור שספגו בבית. יש מקומות שפוחדים להחמיא בהל שמא מישהו יחשוב שהוא טוב מדי, ונתקלתי בכל מיני חסמים רגשיים להחמיא.

אז קודם כל, תדע שזה לא בהכרח מעיד על מה שהיא חושבת או לא חושבת עליך, וגם לא על זה שאתה מחמיא או לא.


אפשר להגיד לה כשהיא כן אומרת לך משהו טוב שממש כיף לך לשמוע והיית שמח לפרגונים ממנה.

י"ד תמוז 10:27איך הייתם מחלקים ירושה?צהרים

האם תכתבו בצוואה חלוקה באופן שווה או לכל אחד לפי הצורך שלו או לפי העזרה שהוא נותן להורה?

וגם בעזרה עוד בחיים, האם לפי היכולת הכלכלית של כל אחד? 

י"ד תמוז 10:35אני מאמין גדול בחלוקה שווהפשוט אני..

צורך זה מושג חמקמק, אנחנו אף פעם לא באמת יודעים להעריך מי צריך כמה.

אולי יש ילד הייטקיסט עם ילד אחד, וילד אחד עובד סוציאלי עם 8 ילדים.

 

אבל מי יודע, אולי דווקא ההיטקיסט יצטרך מאות אלפי שקלים כדי לטפל במחלה קשה ח"ו לא עלינו, וזו אולי דוגמה קיצונית אבל בחיים כמו בחיים יכולים להיות איספור סיפורים.

 

 

לכן הכי טוב בשביל לא לפגוע, לא לגרום לטינה, מריבות, כעסים, מרמור... לתת לכולם את אותו הדבר.

 

ועם זאת, אצלי יש סייג קטן:

אני מקבל מביטוח לאומי אלפי שקלים בכל חודש, בתור קצבת נכות לילד עם אוטיזם.

בגלל שזה כסף שהתקבל מהמדינה ספציפית עבורו, והוא עובר דרכי רק כי החוק לא מאפשר למדינה לשלם ישירות לקטין, אז בצוואה כתבתי שהכסף הזה יעבור ישירות אליו ולא יהיה חלק מההון שיתחלק שווה בשווה בין האחים.

 

חריג נוסף שחשבתי עליו ממש עכשיו תוך כדי הכתיבה:

אם יהיה ילד שיצטרך הרבה כסף לא בגלל בחירה שהוא בחר בחייו (כמו מקצוע או מקום מגורים או מספר ילדים) אלא בגלל משהו שלא בשליטתו, למשל ילד שלא מסוגל לפרנס את עצמו מסיבות רפואיות או אוטיזם וכו' והוא יהיה תלוי כל חייו ברווחה, או שהוא בעצמו אבא לילד מאוד חולה ולכן לא יכול לעבוד אלא רק לדאוג ולטפל בילדו החולה וכיוצ"ב, אז אני כן בעד לתת לו יותר מאשר למי שיכול לדאוג לעצמו בכוחות עצמו.

אבל אני מדגיש שזה רק במצב שמדובר בהכרח, לא כאשר בגלל בחירות שהוא בחר הוא צריך יותר כסף.

י"ד תמוז 22:02אהבתי*העני ממעש
י"ד תמוז 11:45הכי חשוב להשאיר משפחה מאוחדת. שווה בשווהbinbin
י"ד תמוז 13:38הצוואה שלנואריק מהדרום

מחולקת הכל לבן הזוג ואחר כך כל ילד רבע.

ט"ו תמוז 09:01בירושה הכל שווה בשווהעוד מעט פסח

במהלך החיים, לדעתי כמעט בלתי אפשרי לחלק שווה בשווה.

דוגמא להמחשה, הלוואי והיתה רלוונטית- אם החלטתי לעזור לכל ילד בקניית דירה עם חצי מיליון ש''ח (הלוואי אמן!)- הגדול יקבל סכום שמספיק להון עצמי, בעוד שהקטן, באמצעות אותו סכום, יוכל כנראה לקנות רק עשירית דירה.

אז למה זה נחשב שווה בשווה?


דוגמא חלופית-

כשהגדול למד לתואר, ההורים היו מטופלים בילדים נוספים, ולא יכלו לממן לו את הלימודים. כשהקטן לומד כבר יש להם מאיפה. האם 'אסור' להם לממן את הקטן בשם השוויון??

ואחד האמצעים בכלל לא רוצה ללמוד, ומבקש את הסכום בשביל לטייל בחו''ל. האם הם 'מחוייבים' לתת לו?


אני בעד שכשההורים עוד בחיים, יתנו לכל ילד על פי יכולתיהם, צרכיו, והעקרונות שהם רוצים להנחיל (למשל, בדוגמא למעלה, הנחתי שאלה הורים הרואים יותר ערך בלימודים אקדמיים מאשר בטיולים).

י"ז תמוז 14:04וואי מסכימה מאוד מאוד!רחלליאחרונה

אני גם חושבת שבירושה שווה בשווה

ובמהלך החיים לעזור לכל הילדים, כל אחד מה שהוא צריך.

יש חלק שיותר זקוקים לעזרה כלכלית,

ויש כאלה שתשומת לב מספיקה להם כדי לתת את הערך והתחושה שאוהבים אותם אותו דבר.

בתור האחות שפחות זקוקה לעזרה כלכלית ב"ה אני ממש שמחה שההורים שלי עוזרים לאחים שלי יותר,

ועדיין נותנים לי את התחושה שאוהבים אותי בדיוק אותו דבר.

פרסומת
י"ז תמוז 01:33אשמח להמלצה על טיפול ריגשי באזור המרכז שמתמחהסנדינה

גם בזוגיות ומניות

י"א תמוז 17:31תשובות כנותאישיות מופנמת

דרוש תשובות כנות וישירות, לא מתייפייפות.

מה הייתם/ן אומרים על אברך/רב שנפל בקשרי לא ראויים עם נשים (נניח ללא מעשה ממש...וללא ניצול יחסי מרות, אלא מבחוץ לגמרי).

א. הייתם מוכנים שילמד ילדים שלכם בבית ספר יסודי?

ב. הייתם מוכנים שיהיה מורה מקצועי באולפנה של הבת שלכם?

ג. יש לו מקום בהעברת שיעורי תורה בישיבה או במסגרת של מבוגרים?

ד. אם היה בוחר להתאבד - הייתם אומרים 'חבל' או שפחות אחד יותר נחמד?

י"ז תמוז 01:10ממש לאסוסה אדומה

כל אדם רואה את העולם דרך העיניים שלו.


אני מאמינה שיש גברים שמסוגלים לשמור על יחס נקי *יחסית*.

ואני לא חושבת שזה ככ נורא אם זה לא סטרילי לגמרי, העולם לא סטרילי וצריך לדעת לחיות בו ולחנך את הילדים שלנו להתמודד איתו.


אבל כן חושבת שצריכה להיות יותר מודעות לפוגעים, וחינוך למוגנות ומיניות בריאה.

פיקוד העורף