|אזהרת תגובה פחות מכילה לפניך|
לכן אם אתה לא במקום לקרוא אותה - מוזמן בהחלט לדלג
או לקרוא ולזרוק לפח אם לא מתאים.
תשמע, הדבר הראשוני שעולה לי מהודעתך זה מה שכתבתי בכותרת -
בנאדם,
קח אחריות על החיים שלך.
קח אחריות על הצד שלך.
כל ההודעה כולה נשמעת כמו זריקת אחריות אחת גדולה.
מחילה, אבל זה ממש נשמע בבחינת "אכלו לי שתו לי".
התחתנתי - כי נקלעתי לסיטואציה, ילד ללא הכוונה וכו'
הבאתי 3 ילדים עם האישה הזו - כי מה? אתה מתאר זאת קורה למן ההתחלה.
אני מזכיר לה לצחצח שיניים - ?!
אני מזכיר לה להתקלח - ?!
איפה הצד שלך בסיפור?
קח אחריות על הצד שלך.
ודאי שזה לא תקין להזכיר לבן הזוג להתקלח ולצחצח שיניים. היא לא הבת שלך. ולא הבת בת 3 שלך. היא אדם בוגר.
אם היא לא עושה זאת? שלא. זה שלה. מה קשור להזכיר לה?
ועוד אתה מתאר שאתם נשואים לפחות עשור אם לא יותר. אז מה? היכן לקיחת האחריות שלך כאן?
להמשיך בדימניקה לא הגיונית שנים על גבי שנים? כן, גם מהצד שלך?
ואתה ממשיך
משתמש במילים שאני לא אחזור עליהן למה התחתנת איתה - ובכן היכן לקיחת האחריות *שלך* לכך?!
מצטערת לומר לך, אבל גם מהיכרות מקצועית וגם מניסיון אישי - אנשים יכולים להתחתן גם בגיל 18 ולהיות בוגרים ואחראיים על המעשים שלהם וללכת בעיניים הכי פקוחות, בוגרות, שקולות ואחריות לתוך מערכת הנישואין.
ומכיוון שאינני יכולה לתת פנים ושם לזוגות בפן המקצועי, כן חשוב לי לכתוב מהפן האישי - גם בעלי וגם אני התחתנו בגיל 18. כן. היום בני 36, נשואים ב"ה 18 שנים.
לא הוא ולא אני באנו בתור "ילדים ללא הבנה", אלא עם אחריות, רצינות, בגרות ורצון שלם.
ושוב, מכירה עוד סיפורים רבים שלא יכולה לתת להם שם.
הגיל עצמו לא צריך להיות פקטור, אלא שוב - לקיחת האחריות.
אתה יכול להיות בן 18 ואתה יכול להיות בן 30+, מה שמשנה שתדע לקראת מה אתה הולך, קח אחריות על חייך, תהיה גבר.
לא עשית זאת?
על מי האשמה?
על מי האחריות?
לא גם עליך?
נשמע שאתה פשוט זורק הכל על אשתך.
וריבונו של עולם, באילו מילים אתה מכנה אותה?
אשתך
אם 3 ילדיך
"שק תפוחי אדמה" - ?!?!
נשארתי ללא מילים כאן.
פשוט לא מכבד, מבזה ונוראי בעיניי.
לאף אישה לא מגיע שיקראו לה כך.
וחשבת פעם שאותו ה"שק" שאתה מכנה נשא בתוכו את 3 האוצרות שנשמע שאתה כה אוהב ורק בגללם נשאר?
אתה מצפה ממנה להישאר באותו משקל של החתונה?
אתה מצפה שלא תשתנה אחרי 3 לידות?
ואחרי יותר מעשור?
אתה נשארת בדיוק אותו דבר כמו בגיל 17?
וגם אם נניח נניח שכן - אתה ילדת?! ועוד 3 פעמים?!
מה עם ראייה יותר בוגרת ומציאותית שלך? שוב - לקיחת אחריות *שלך* לראות באישה אדם שלם ומדהים, ולא פקטור של מספר קילוגרמים ממש כמו שק תפוחי אדמה?!
באמת ה' ישמור עם הדימוי הזה.
אתה לא אוהב אותה ולא נמשך אליה כלל כדבריך,
עוברות שנים רבות ועוד שנים כדבריך ואין שינוי,
אתה מנסה אלפי שיחות ואלפי טיפולים זוגיים וכלום לא משתנה כדבריך -
אז מה?
איפה לקיחת האחריות שלך על החיים שלך?
מה אתה מצפה שנאמר לך כאן שלא שמעת כבר?
שמה?
אדם צריך לקחת אחריות על חייו. על הבחירות שלו.
גם אם טעה - לבחור שוב.
אתה יכול לבחור בכל רגע נתון.
אם להישאר בטוב.
או להיפרד בטוב.
אף אחד לא ראוי להיות ברע.
לא להישאר ברע.
ולא להיפרד ברע.
לא.
אף אדם לא צריך לחשוב שנגזר עליו להיות אומלל ולהמשיך ולחיות באומללות כל חייו.
תבחר בטוב.
תבחר בחיים.
אתה כותב שאתה לא עושה צעד בגלל הילדים.
זה כמובן מובן, אבל חשבת רגע מה הם מרגישים וחושבים?
שהם רואים דינמיקה כזו רעילה בין ההורים שלהם?
שאבא שלהם מכנה את אמא שלהם שק תפוחי אדמה? (כן. ברור לי שלא אמרת זאת בפניהם, ותאמין לי שהם מרגישים את השדר והתדר גם בלי אף מילה אחת. הלוואי שהיינו חדים כמוהם בחושים הבריאים שלהם.)?
מה אתה מראה להם? איזה מודל לזוגיות?
איזה מודל לזלזול כה עמוק באמא שלהם?
איזה מודל של חוסר אהבה ולהישאר מכוח האינרציה?
מה הם יכולים להרגיש בעתיד שבגללם אבא שלהם היה תקוע במקום אומלל? שיקחו את כל העול הזה על הכתפיים שלהם?
איך הם אמורים למצוא זוגיות טובה, אנשים טובים, לפי איזה תיווך או איזו דוגמא אישית או איזה מודל?
מה הם עכשיו ולא רק בעתיד מרגישים בבית? בבית בלי אהבה בלי משיכה ועם כמויות של זילזול והקטנה ועוד?
זה *באמת* מה שהכי טוב להם?
אני לא עונה את התשובות, הן רק אצלך.
אבל קח גם את כל המכלול בחשבון.
ורק לחדד חידוד חשוב מאוד - אני ממש לא אומרת לך מה נכון או לא או איזו בחירה נכונה או לא.
בין אם תישאר ובין אם תיפרד - אין שום בעיה העיקר שתיקח אחריות ותבחר מה שהכי נכון לך, לאשתך, ולילדים. לכל המשפחה.
אנחנו לא יכולים להחליט בשבילך ולא יודעים גם את כל מציאות חייך. רק אתה.
ואתה שם בסל אחד דברים לא הגיוניים כמו להזכיר לה לצחצח שיניים ביחד עם הסבר על טסט או חשבונות וכן הלאה.
זה לא מקדם וגם לא נכון לעשות זאת.
צריך לעשות כאן הפרדה דבר דבר ולדון בו לעומק בפני עצמו.
כנ"ל על האמירה שלך שהכל תקין ומעולה מהפן הנפשי והפיזי.
נשמע תמוה וכדאי לבחון זאת - עבורכם ובשבילכם. אבל בצורה רצינית ולעומק ורק אצל אנשי מקצוע המומחים לכך.
ואם באמת במאת אין - אז שוב חוזרת להתחלה ולסיכום -
הסיכוי שמשהו ישתנה תלוי הרבה מאוד גם בך. גם בצד שלך.
בלקיחת אחריות שלך.
גם אם בעבר לא לקחת, גם אם בעבר עשית טעויות -
אתה גדל ויכול לבחור תמיד.
זה הרבה גם בידיים שלך.
לשנות דינמיקות לא הגיוניות (כמו לא להזכיר לה לצחצח שיניים או להתקלח, למשל),
להיות קצת עם עין טובה על כל מה שהיא *כן* ולא רק מה היא לא, ובטח שלא ביחס מחפיר כלפיה כשק תפו"א,
לראות כמכלול את מציאות חייך, חייכם, ושל הילדים ולקיחת כל הצדדים בחשבון ולא רק צד אחד שבטוח אם אבא ואמא תחת אותה קורת גג אז הכל תותים. כי זה ממש לא נכון...
וכן הלאה
העיקר - לקחת אחריות.
ולבחור.
את הבחירה הכי נכונה עבורכם כמשפחה. מה שהיא לא תהיה.
ב"ה שתהיה ברכה והצלחה