אשמח לעשות קצת סדר בעניין...
ב"ה זוכים לתרום כל חודש בסכומים גבוהים לגופים שונים (כולם זכאים לסעיף 64). הבנו שיש לנו אפשרות לבקש החזר על המס (משהו כזה🙈)
איך זה עובד?
ניסיתי לקרוא באינטרנט וקצת הלכתי לאיבוד...
אשמח לעשות קצת סדר בעניין...
ב"ה זוכים לתרום כל חודש בסכומים גבוהים לגופים שונים (כולם זכאים לסעיף 64). הבנו שיש לנו אפשרות לבקש החזר על המס (משהו כזה🙈)
איך זה עובד?
ניסיתי לקרוא באינטרנט וקצת הלכתי לאיבוד...
בעז''ה בהמשך היום אוכל להגיב באריכות, אם לא ישיגו אותי לפני כן
אפילו את המספר כתבתי לא נכון😅
שכירים - אפשר להגיש דו"ח למס הכנסה בסוף השנה (אפשר גם 7 שנים אחורה אם יש לכם קבלות).
מס הכנסה עוזר לעשות את זה סביב חודש אפריל בחינם, וכל רואה חשבון/יועץ מס יודע מה צריך לעשות במצב הזה אבל בעיקרון אפשר לעשות את זה גם לבד - זה בסך הכל למלא טופס שבשביל שכירים הוא יחסית פשוט.
פשוט לחפש באינטרנט דו"ח מס הכנסה?
ויש לנו על כל חודש כמה קבלות לכמה גופים שונים. על כל גוף ממלאים טופס בנפרד?
יאאבללה, זה מיליון עבודה🥵
בהרבה מקומות עבודה גדולים - מח׳ שכר מטפלת בעצמה בזיכוי המס על תרומות, בלי כל הטרחה מול מס הכנסה.
כמובן לתרומות שניתנו בשנה זו.
לשנים קודמות הזיכוי בדיעבד הוא רק מול מס הכנסה, דרך האיזור האישי, כפי שהוסבר כבר בשרשור.
כדאי לברר מול חשב השכר במקום בו את או בעלך עובדים האם אפשר להעביר דרכם את התרומות של 2025.
ושוב אני מזכיר שאני לא איש מקצוע ואין לי רישיון ולא כלום...
כאשר תורמים לעמותה עם סעיף 46, יש 2 אפשרויות לקבל זיכוי:
* זיכוי על תרומות שניתנו השנה: אפשר לעשות תיאום מס באינטרנט, זה לוקח 3 דקות. בתיאום המס מעלים את הקבלות, ואחרי יום-יומיים מקבלים אישור מפקיד השומה שמגיע לך זיכוי בגין התרומות האלה (35% מהתרומה).
את האישור מביאים לחשבת השכר בחברה, והיא אמורה לתת לך את ההחזר בתלוש השכר שלך. כלומר את תקבלי באותו החודש יותר כסף לבנק.
אם בהמשך השנה יש עוד קבלות אז אפשר לבצע את התהליך הזה שוב, אין הגבלה למספר הפעמים. רק לשים לב לא לפספס קבלות, כי אם באפריל עשיתי תיאום מס - אי אפשר אחר כך לדווח על קבלות מחודש מרץ.
https://www.gov.il/he/pages/pa010922-3
הנה למשל אישור שאני הוצאתי ממש לפני יומיים:
* זיכוי על תרומות משנים קודמות:
צריך להגיש טופס 135, אפשר להגיש דרך האינטרנט. בטופס עצמו כבר כתוב מה צריך לצרף אליו. אפשר להגיש עד 6 שנים אחורה, כלומר את לא יכולה עוד להגיש על שנת 2018 ועל קודמותיה.
זה קצת יותר עבודה מאשר האפשרות הקודמת, לכן לא כדאי לחכות. עדיף לבקש זיכוי על התרומות כבר באותה השנה שבה הן ניתנו.
מקווה שהבנתי אותך נכון...
אז על כל התרומות משנים קודמות לעשות עם טופס 135.
ותרומות מהחודש הקרוב כדאי לעשות עם תיאום מס.
זה משנה על שם מי לעשות?
דרך התלוש שלי או של בעלי? התרומה על שם שנינו?
אפשר לקבל החזרי מס רק עד גובה המס שמשלמים, אז עדיף לרשום את התרומות על שם מי שמשלם יותר מס הכנסה.
ובכל מקרה, אם נניח בעלך משלם 10,000 ש"ח למס הכנסה בשנה, וכבר תרמתם השנה 29 אלף ש"ח (כלומר הזיכוי בשיעור של 35% כבר יותר גבוה מהמס שהוא משלם), אפשר מאותו הרגע ואילך להתחיל לתרום עם השם שלך.
אם סכום הזיכוי מגיע ליותר ממה ששניכם משלמים בשנה למס הכנסה, אין דרך חוקית לקבל החזר במצב כזה...
אני רואה בתלוש של בעלי ביטוח לאומי ומס בריאות, אלו הסכומים שעד לגובה שלהם נקבל החזרים או שהם לא קשורים? לא רואה סעיף של מס הכנסה.
רק ממס הכנסה
אם הוא מתחת לסף המס אז אין ממה להוריד.
היא למות.
בקשר למס הכנסה - אכן כמו שמשה כתב אם הוא לא משלם מס, אז אין ממה לקבל זיכוי על תרומות...
אז רק אם אני רואה בתלוש סעיף- מס הכנסה, עליו אפשר להגיש החזרים?
הבנתי נכון?
יחסוך לי בירוקרטיה
אבל למקרה שאת פשוט לא מוצאת וזה כן כתוב שם, הכי טוב לשאול את חשבת השכר. היא כבר תדע האם וכמה הוא משלם
אני רואה שבעבודה שהוא עבד לפני שנתיים כן היה הורדות של מס הכנסה, אני צריכה קבלות מלפני שנתיים של תרומות? או שאפשר קבלות מעכשיו?
של תלושי השכר.
אי אפשר לבקש החזר מס על שכר של לפני שנתיים, 2023, עם קבלות של 2025
וכאשר מבקשים על שנים קודמות - צריך להגיש את 106 של אותה שנה (את הסיכום השנתי, לא תלושי שכר בודדים)
מלבד למות
נכה שמקבל קצבה של 100% צמיתה פטור מבטל.
חייל שעובד במקביל לצבא
להיות עובד זר
ממש לא צריך למות.
אני חשבת שכר 😉
ואני שמח שאת כן ולכן יכולה למצוא את הטעויות שלי...
אני זוכר נכון?
אני באופן אישי לא מתעסקת עם העסקה של קטינים.
אז זה פחות ישב לי בראש.
אבל גם מתחת לגיל 18.
בלי ביטוח לאומי. התחלתי לעבוד בערוץ 7 בגיל 17.
@פשוט אני.. להלכה גבר נחשב מגיל 13. לא יודע מה איתך. אבל זה נכון שבאמת לגברים בריאים אין דרך להתחמק מביטוח לאומי מעבר לזה.
בחופש גדול.
ובכיתה יב כבר במקביל לבית הספר
וכדי לא לגנוב את השרשור לא ארחיב...
אבל המקום שאני עובדת בו לא מעסיק קטינים כי פשוט הם צריכים להיות הנדסאים/מהנדסים. וזה פחות מצוי מתחת לגיל 18
מס הכנסה או ביטוח לאומי או שניהם, כל מדינה והשטיקים שלה
אם מחכים ולא מבקשים את ההחזר באותה השנה, החל מסוף השנה מקבלים עליו ריבית שנתית של 4% + הצמדה למדד, והרווח פטור ממס.
אני לא בא להמליץ מה לעשות, אבל אני יודע שיש כאלה שמחכים בכוונה בשביל לקבל את הסכום הזה.
א. אם אתה תורם לכל אורך השנה ולא רק ביום האחרון, אז אתה לא באמת מקבל 4% ריבית בשנה כי הריבית מחושבת רק מסוף השנה. כלומר אם אתה תורם סכום אחיד בכל חודש, אז אתה "במינוס" במשך שנה שלמה ולא מקבל על זה שקל.
ב. אם פקיד השומה חושב שבכוונה הגשת באיחור את הדוחות שלך בשביל לקבל ריבית והצמדה, הוא יכול לשלול ממך את ההטבה הזאת. לא מכיר מקרה שבו זה אכן קרה, אבל עדיין יש לו את הסמכות.
ג. אני מכיר כמה וכמה מקרים של אנשים ששלחו בקשות להחזר מס, ופתאום קיבלו מכתב לפיו הם אלה שחייבים כסף למס הכנסה... לא כדאי להתעסק איתם, אתה אף פעם לא יודע מה הם ימצאו. לכן לדעתי הכי טוב לקבל החזרים תוך כדי השנה בלי צורך בהגשת דוחות ונתונים כלשהם.
רואה החשבון שלי מגיש באיחור (מותר לו, הוא צריך עבודה כל השנה ולא רק סביב מאי) ואני משתדל כל שנה לשלם יותר מס הכנסה ממה שאני צריך לפי ההוראות שלהם. לפעמים הם מחזירים, ולפעמים משתנה משהו בחישוב לרעתי ואז אני לא צריך לשלם להם ריבית על האיחור הזה.
רואה חשבון חכם יגיד לך גם פשוט לשלם להם "תשלום כללי על חשבון" עוד לפני שהוא מגיש דו"ח סופי, כדי לחסוך ריבית.
אם אני לא משלמת מס בכלל, ולא שילמתי בשנים קודמות.
האם יש אפשרות לקבל החזר מס כלשהו?
או שזה רק על מיסים שמשלמים?
אני רק רוצה לוודא שלא פספסתי שום דבר.
קניית דירה, קניית רכב, חופשת לידה וכו', אין שום סיבה שאני יכולה להיות זכאית פתאום?
אם לא שילמת מס הכנסה כי השכר נמוך אז אולי את זכאית למענק עבודה.
את גם יכולה לפתוח טפסי 106 שלך ולראות שם בצורה ברורה יותר אם שילמת בשנים האחרונות או לא.
תגגלי על זה.
אבל ההחזר הוא רק אם מורידים לך מס הכנסה בתלוש.
בוודאות לא שילמתי מס אף פעם.
כי למעשה אף פעם לא לקחו חח
לדוגמה ניירות ערך, ואז אולי מגיעים לך החזרים.
אני עושה החזר מס כל שנה על שנה שעברה ככה יותר פשוט לי במקום כל פעם להגיש.
מה שצריך לעשות זה לאסוף את כל הקבלות של השנה הקודמת ולצרף אותם לקובץ אחד (אפשר גם להגיש על שנים שעברו עד 6 שנים אחורה אבל על כל שנה בנפרד).
בנוסף השנה ביקשו ממני להוסיף טבלה של מספר העמותה והסכום של התרומה ובשורה האחרונה סיכום של כל התרומות (סתאם רוצים לחסוך לעצמם זמן..)
את הקובץ הזה אתם מגישים יחד עם טופס 135 עבור אותה השנה, דרך האתר באופן מקוון לבקשת החזרי מס.
הכי מהר זה להגיש דרך מערכת פניות לציבור.
בדר"כ לוקח עד חודשיים עד שמקבלים אישור ממס הכנסה.
אצלי זה מגיע למעל 10,000₪ בשנה.
ממש שווה להתאמץ קצת בשביל זה, בהצלחה רבה.
עשיתי זאת בעבר בעצמי, ממש לא מצריך איש מקצוע אם שניכם שכירים
מספר 26: לביטוח מפני אובדן כושר עבודה לשכיר לפי חישוב בטופס 134
מה זה טופס 24 ואיך אני יודע אם עשו לי ביטוח מפני אובדן כושר עבודה?
כל מה שכתוב לעשות על פי טופס 106 אין לי בעיה, אבל פה פתאום מופיע טופס אחר.
בנוסף, איך אני מגיש את הקבלות? אני סורק את כולן ומצרף קבצים? יש לי הרבה קבלות על תרומות ששמרתי לאורך השנים
תודה רבה למי שיכול לענות
אשמח להמלצות מהיכרות ושתכתבו בבקשה אם היא/הוא דתיים או לא.
תודה רבה מראש
ויש לך גם את @נגמרו לי השמות
היי, מישהו בקהל מכיר/יכול להמליץ על יועצ/ת זוגי מנוסה ומקצועי באזור ירושלים?
היי, אני נפגשתי עם בחור כבר הרבה פגישות (אנחנו חרדים)
וסבבה לי איתו ממש, טוב לי איתו ונח לי וכיף לנו ביחד.
אבל אני מסתכלת עליו על הפנים- אני לא אוהבת את הפנים שלו!
ומצב שני הוא בחור מושלם!!!!!
מבחינת הכל! הוא עם אחלה אופי ומידות ולא יודעת אם אני ימצא משהו טוב ממנו
מה עושים? זה סבבה?
קודם כל, זה טבעי מאוד — משיכה פיזית (ובפרט לפנים) היא חלק מהקשר, אבל היא רק אחת מהמרכיבים. את מתארת מצב מעניין שבו את מרגישה טוב, נוח, כיף, והוא מושלם בעינייך בכל הפרמטרים האחרים, אבל יש עניין נקודתי — חוסר משיכה לפנים.
אז מה עושים?
1. בודקים אם זה משתנה עם הזמן
הרבה פעמים, כשאדם הופך קרוב, אהוב, מוכר ובטוח — גם הפנים שלו הופכות להיות “הפנים האהובות”. יש תופעה מוכרת שבה כשנבנה חיבור עמוק, משהו בתפיסה החזותית מתרכך ומשתנה.
אנשים מספרים שלאחר תקופה של קשר טוב, האדם שפעם לא משך אותם – הפך פתאום ליפהפה בעיניהם.
2. מפרידים בין לחץ חברתי לאינטואיציה אמיתית
לפעמים אנחנו לא אוהבים איך מישהו נראה לא כי זה מפריע לנו באמת, אלא כי בראש רצות לנו מחשבות כמו:
•“מה יחשבו כשיראו אותנו?”
•“הוא לא נראה כמו ‘הטעם שלי’ הרגיל”
•“האם מגיע לי מישהו שנראה אחרת?”
שאלי את עצמך בכנות: האם באמת הפנים שלו מפריעות לך כשאת איתו — או שזה יותר עניין של תמונה בראש?
אם את לא מתביישת כשהוא מחייך אלייך, ואם את מרגישה טוב בנוכחותו — אולי זה סתם רעש.
3. בודקים מה חשוב יותר: המראה או החוויה?
בסופו של דבר, קשר ארוך טווח בנוי על איכות הקשר, תחושת השותפות, הביטחון, והכיף היומיומי. אם את אומרת שהוא “מושלם מבחינת הכל”, אז את כבר במצב נדיר מאוד.
שווה לשאול את עצמך:
אם לא היו פנים — האם הייתי רוצה להיות איתו לכל החיים?
אם התשובה היא כן, אז הפנים כנראה לא הסיפור האמיתי.
4. אבל חשוב גם לא להתפשר לגמרי
אם את מרגישה דחייה או אי-נוחות פיזית ברמה שאת לא מצליחה להימשך בכלל, זו כבר נורת אזהרה. הקשר לא יכול להחזיק לאורך זמן בלי משיכה כלשהי.
בשורה התחתונה:
תני לעצמך עוד זמן.
אם הוא באמת טוב אלייך ואת שמחה איתו — יש סיכוי לא רע שהלב ילמד לאהוב גם את הפנים, ואולי תגלי שמה שהפריע לך בהתחלה פשוט נמס.
ואם גם אחרי זמן, את עדיין מרגישה שהלב מסרב להתחבר, וזו תחושת בטן קבועה — כדאי להקשיב גם לזה.
אבל אל תמהרי לוותר על מישהו נדיר רק בגלל סטנדרט חזותי שיכול להשתנות לגמרי עם עומק הרגש.
היא שהבעיה נעוצה ב "מה יחשבו כשיראו אותו"
איך מציעים להתמודד?
גם אם לך באופן אישי לא היתה התלבטות.
את חושבת שכל מי שרואה כל אחד חושב שהוא יפה?
וגם- הוא אמור למצוא חן בעינייך
לא בעיני אנשים אחרים
שמעתי פעם מישהו שאמרה שהיא מעדיפה דווקא שבעלה לא יהיה חתיך כל כך
כדי שלא יסתכלו עליו
מה חושבים אנשים אחרים- בכלל לא רלוונטי.
תמיד, אבל תמיד, אפשר למצוא דברים שלא עושים טוב בעין למתבונן מהצד.
אם את מרגישה שאת נמשכת אליו, שאינטרקציה קרובה איתו לא תרתיע אותך (נסי לדמיין, ותרגישי מה זה מעורר בך, משיכה או רתיעה)...
אם את לא נרתעת מלהסתכל עליו, אלא רק "לא אוהבת" מלכתחילה את איך שהוא נראה, לדעתי זה בסדר.
באופן כללי הרבה פעמים הטעם שלנו מושפע גם מהרגלים ומתרבות.
ובכ"מ מציאת חן זה חשוב, אבל נראות זה חלק מאוד קטן מהפונקציה הזאת.
שורה תחתונה, אם הוא מתריע אותך - לא רלוונטי.
אם יש מציאת חן ומשיכה כללית והוא לא המראה שחשבת עליו מלכתחילה, בסדר גמור.
מופנה לנשים בעיקר.
תתייעצי עם מישהו בסביבה שלך
עכשיו זה רק שאלה קלילה
בהמשך בנישואין
בזמנים פחות זוהרים
זה יעלה לך כל פעם
לפעמים לוקח לזה זמן לקרות
לפעמים מתחברים מיד
אבל אם זה לא קורה בכלל אז לא
לא כדאי להתחתן בתקווה שתתחברי יום אחד
נשואה כבר כמעט 10 שנים
2 ילדים מתוקים
ופשוט לא רוצה יותר
הגעתי מבית עם המון בעיות
ואני חייה עם בעל מטורף
שרוע בי רק את הרע
מעיר לי בלי הפסקה, כועס בלי סוף ופשוט אין לי מידות טובות.
הוא מבחינתו משתדל עד שמשהו קורה והוא תמיד יגיב בקיצוניות מוגזמת
כעס חסר פרופורציות
ולאחרונה החל לזרוק חפץ בשעת כעס
אין לי לאן ללכת..
אין לי כוחות להתמודד
ואין לי כל כך במי להיעזר
כואב לי הלב שלא הצלחתי לתת לילדים שלי בית טוב
כפי שהם ראויים לו
וכנראה גם ישפיע על עתידם
להתגרש ממנו זה יהיה סיוט רציני
הוא כבר היום עושה לי "דווקא" על המון דברים
בקיצור, אין מוצא .
אין לי כבר אוויר
ושום שינוי לא מתחיל בנס אלא בהחלטה, ולפעמים בהחלטה קשה.
יותר רע ממה שיש לך, לא יהיה. גם אם תהיה תקופה מאתגרת איתו.
את צריכה לבנות לך בזריזות מערכת שתתמוך בך בתהליך.
אם הוא התחיל לזרוק חפצים, זה יכול להגיע בקלות לאיבוד שליטה חמור יותר.
וחיבוק גדול גדול.
העולם מלא באנשים טובים שירצו לעזור לך, תעזי לבקש. את ראויה.
אם אין לך אוויר, זה הסימן שלך לצאת לנשום.
אח"כ תטפלי בעצמך, כי יש בעיות מהבית שדורשות טיפול שורש, ועד שלא נטפל בהם, נמשיך לזמן לעצמנו את אותן בעיות כדי שנלמד את השיעור.
הצעד הראשון זאת שיחת טלפון. משם תוכלי רק להתקדם.
יתכן שיש מה לתקן, אבל את מוכרחה ליווי!
די לצרה בשעתה-
אל תחשבי כל כך רציתי בית טוב לילדיי,
לעשות עכשיו בחירה קשה ואמיצה זה הבית הכי טוב שיכול להיות!
זורק חפצים, עכשיו עכשיו ממש עכשיו טלפון לארגון בת מלך,
ומשם הכל יתגלגל.
את לביאה וחזקה,
השם איתך,
יש לאן לעלות והמון. שום גורל עדיין לא נחרץ!
חיבוק ענק
שהיתה באותה סיטואציה בדיוק.
אם את לא קמה עכשו ופונה לרשויות- את הכותרת הבאה בעיתון.
כן, זה נשמע קיצוני... אבל קחי בחשבון שאי אפשר לדעת לאן כעס יוביל.
(היא סחבה עוד שנתיים איתו ושמעתי ממנה איך דברים הידרדרו.
עירבתי את הרווחה באיזור שלהם כי לא יכולתי לראות ולשמוע יותר- פחדתי על הילדים.
תודה לא-ל היא שבוע אחרי הגט והיא מוגנת.)
עם זריקת החפץ.
אולי עוד היה כבר קודם אבל זה בהחלט סימן לא טוב שחייב תמרור אדום.
לפנות למישהו, משפחה/חברה קרובה, קודם כל שלא תהיי לבד בכל זה.
במקביל לפנות לאנשי מקצוע שילוו אותך, למשל ארגון בת מלך או ארגוני נשים אחרות שייתנו לך את כל התמיכה והגב שאת צריכה
את ראויה ויכולה תקבל חיים אחרים וטובים יותר
בהצלחה
ממנו לבד
אבל גם אל תישארי במצב הזה
נשמע חוויות קשות ומציפות, גם ההוה, שמזכיר את הקשיים מהעבר (וזה בדרך כלל ככה, חוויה שלא נרפא תשחזר את עצמה
בלבושים שונים כדי שנזכה לרפא אותה). ממליצה לך ממש לקבל עזרה ולעשות תהליך אישי שבו תתחילי לרפא את פצעי וכאבי העבר שלך, וגם מתוכו תתחזקי ותוכלי לראות אם יש דרך לתקן את הזוגיות או שנכון לפמות לדרך אחרת.
והכי חשוב, לקבל ולבנות את עצמך מבפנים❤️
במידה והוא מתנהג בצורה אלימה (לא הבנתי מה הכוונה לזרוק חפץ) דבר ראשון תפני לקווי סיוע ותמיכה לנשים שמתמודדות עם אלימות. יש לבת מלך ויש לפורום מיכל סלה.
זו לא עילה לגירושין.
תתחילו להרגע
נראה שמעולם לא הייתם בבית דין.
אין צורך להכניס את האשה לסרטים.
לא מפרקים בית בישראל בגלל זריקת חפץ בכעס.
לא נעים אבל יכול לקרות.
לפי התורה אין פה עילה לגירושין.
וכי בגלל שאדם כעס פעם אחת או שתיים
מה שמעניין זה ש10 אנשים בפורום
ישר מכניסים את האשה למקרה מיכל סלה
ואם בגלל הסטרס שאתם משדרים היא
תגיד מילה או תעשה מעשה
שישאיר את הילדים האלה לגדול ללא אבא
איך כולכם כותבים מילים שיכולים לגרום נזק
לנפשות בכזו קלות וממשיכים לגלול לפוסט
הבא ולתת "המלצות" בלי שום הכשרה
ובלי שום היכרות עם פרטי המקרה
זה מה שמעניין.
ואני כותב בתור אחד שספג חפץ או שנים
וחווה אי שליטה במידת הכעס
אם ניסית לרמוז שאני כותב מתוך פוזיציה
לא יודע מה ניסית לרמוז עם כל הסימני נקודה...
אילו חיי נישואים מאושרים יכולים להיות עם אדם אלים וקפיריזי שלא שולט בעצמו בשעת הכעס?
אם הוא לא מוכן לטפל בעצמו, גם אם הוא לא יפגע באף אחד פיזית, האישה (או הגבר אם הוא הקורבן) והילדים לא יכולים לחיות שנים רבות באווירת פחד וחוסר ידיעה.
ומעולם לא "זכיתי" שבעלי יזרוק על חפץ בשעת כעס.
זה ממש לא התנהגות נורמטיבית
לא עלי ולא על שום מקום אחר
יש גבול לעצבים ...נשואה מעל 20 שנה
אלא סתם, כמו המשבר כלים בחמתו.
ואם הוא היה זורק חפץ מתוך כעס
זהו הייתם סוגרים את הבסטה?
דיי כולם פה יודעים שהצדק איתי
ורוצים להמשיך להתווכח
מחמאה בשבילי
מתוך כעס
זה היה בעיה גדולה
הייתי עוצרת הכל
שולחת אותו לטיפול ומוודאת שאין מצב בעולם שזה קורה שוב
ברוך ה' בעלי יודע לשלוט בעצמו גם כשהוא כועס
ומעולם לא הביא לידי ביטוי כעס בצורה מכוערת כזו
אני לא מבינה למה אתה חושב שכולם מסכימים איתך
זריקת חפץ זה בהחלט גבול אדום זורח
ויצא לי פה ושם לזרוק חפץ.
לא עליו.
לאוויר העולם.
לשמחתי בעלי הכיל את המקרה וחזרנו לשותפות השמחה שלנו.
אני מסכימה שזריקת חפץ בלבד, אין בה בכדי לסיים נישואים.
(אך לאור שאר הדברים שנכתבו אני כן חושבת שנדרש טיפול)
אדם שזורק חפץ מחוסר שליטה בכעסים שלו, מסוגל כנראה לעשות עוד כמה דברים מתוך עצבים.
מי יודע מה הגבול שלו? בספק אם אפילו הוא עצמו יודע.
"המשבר כלים בחמתו" זה חמור מאוד. זה אדם חסר שליטה, ולא סתם אנשים מהלכים על ביצים ליד אדם כזה. שזה עצמו סוג של אלימות.
אז או שילך לטיפול, או שיבין את ההשלכות של זה.
וזה לא משנה אם זה גבר או אישה.
אישה אלימה זה לא פחות חמור, בפרט כלפי הילדים.
אז מה קורה כשהם מאתגרים אותה? היא צורחת עליהם? מפליקה? מקללת? אומרת מילים קשות?
שליטה בכעסים זה מינימום.
ולזרוק חפץ זה לא סביר.
אבל על זה בלבד, לא רצים להתגרש.
ולזה התכוונתי.
נשואה+2 כתבתי פה כבר לפני תקופה.
לצערי הרב מאוד התחברתי לבחור מהעבודה יחסית דיי מבוגר ממני, הוא גרוש.
היה ביננו חיבוקים ונשיקה.
ועכשיו אנייי אוכלת את עצמי לא יודעת מה עושים מכאן.
אם אני מספרת לבעלי הוא מתגרש ממני כבר אתמול.
אין לי מה להגיד , מה עושים תעזרו לי
האם תכתבו בצוואה חלוקה באופן שווה או לכל אחד לפי הצורך שלו או לפי העזרה שהוא נותן להורה?
וגם בעזרה עוד בחיים, האם לפי היכולת הכלכלית של כל אחד?
צורך זה מושג חמקמק, אנחנו אף פעם לא באמת יודעים להעריך מי צריך כמה.
אולי יש ילד הייטקיסט עם ילד אחד, וילד אחד עובד סוציאלי עם 8 ילדים.
אבל מי יודע, אולי דווקא ההיטקיסט יצטרך מאות אלפי שקלים כדי לטפל במחלה קשה ח"ו לא עלינו, וזו אולי דוגמה קיצונית אבל בחיים כמו בחיים יכולים להיות איספור סיפורים.
לכן הכי טוב בשביל לא לפגוע, לא לגרום לטינה, מריבות, כעסים, מרמור... לתת לכולם את אותו הדבר.
ועם זאת, אצלי יש סייג קטן:
אני מקבל מביטוח לאומי אלפי שקלים בכל חודש, בתור קצבת נכות לילד עם אוטיזם.
בגלל שזה כסף שהתקבל מהמדינה ספציפית עבורו, והוא עובר דרכי רק כי החוק לא מאפשר למדינה לשלם ישירות לקטין, אז בצוואה כתבתי שהכסף הזה יעבור ישירות אליו ולא יהיה חלק מההון שיתחלק שווה בשווה בין האחים.
חריג נוסף שחשבתי עליו ממש עכשיו תוך כדי הכתיבה:
אם יהיה ילד שיצטרך הרבה כסף לא בגלל בחירה שהוא בחר בחייו (כמו מקצוע או מקום מגורים או מספר ילדים) אלא בגלל משהו שלא בשליטתו, למשל ילד שלא מסוגל לפרנס את עצמו מסיבות רפואיות או אוטיזם וכו' והוא יהיה תלוי כל חייו ברווחה, או שהוא בעצמו אבא לילד מאוד חולה ולכן לא יכול לעבוד אלא רק לדאוג ולטפל בילדו החולה וכיוצ"ב, אז אני כן בעד לתת לו יותר מאשר למי שיכול לדאוג לעצמו בכוחות עצמו.
אבל אני מדגיש שזה רק במצב שמדובר בהכרח, לא כאשר בגלל בחירות שהוא בחר הוא צריך יותר כסף.
מחולקת הכל לבן הזוג ואחר כך כל ילד רבע.
במהלך החיים, לדעתי כמעט בלתי אפשרי לחלק שווה בשווה.
דוגמא להמחשה, הלוואי והיתה רלוונטית- אם החלטתי לעזור לכל ילד בקניית דירה עם חצי מיליון ש''ח (הלוואי אמן!)- הגדול יקבל סכום שמספיק להון עצמי, בעוד שהקטן, באמצעות אותו סכום, יוכל כנראה לקנות רק עשירית דירה.
אז למה זה נחשב שווה בשווה?
דוגמא חלופית-
כשהגדול למד לתואר, ההורים היו מטופלים בילדים נוספים, ולא יכלו לממן לו את הלימודים. כשהקטן לומד כבר יש להם מאיפה. האם 'אסור' להם לממן את הקטן בשם השוויון??
ואחד האמצעים בכלל לא רוצה ללמוד, ומבקש את הסכום בשביל לטייל בחו''ל. האם הם 'מחוייבים' לתת לו?
אני בעד שכשההורים עוד בחיים, יתנו לכל ילד על פי יכולתיהם, צרכיו, והעקרונות שהם רוצים להנחיל (למשל, בדוגמא למעלה, הנחתי שאלה הורים הרואים יותר ערך בלימודים אקדמיים מאשר בטיולים).
אני גם חושבת שבירושה שווה בשווה
ובמהלך החיים לעזור לכל הילדים, כל אחד מה שהוא צריך.
יש חלק שיותר זקוקים לעזרה כלכלית,
ויש כאלה שתשומת לב מספיקה להם כדי לתת את הערך והתחושה שאוהבים אותם אותו דבר.
בתור האחות שפחות זקוקה לעזרה כלכלית ב"ה אני ממש שמחה שההורים שלי עוזרים לאחים שלי יותר,
ועדיין נותנים לי את התחושה שאוהבים אותי בדיוק אותו דבר.
גם בזוגיות ומניות
דרוש תשובות כנות וישירות, לא מתייפייפות.
מה הייתם/ן אומרים על אברך/רב שנפל בקשרי לא ראויים עם נשים (נניח ללא מעשה ממש...וללא ניצול יחסי מרות, אלא מבחוץ לגמרי).
א. הייתם מוכנים שילמד ילדים שלכם בבית ספר יסודי?
ב. הייתם מוכנים שיהיה מורה מקצועי באולפנה של הבת שלכם?
ג. יש לו מקום בהעברת שיעורי תורה בישיבה או במסגרת של מבוגרים?
ד. אם היה בוחר להתאבד - הייתם אומרים 'חבל' או שפחות אחד יותר נחמד?
כל אדם רואה את העולם דרך העיניים שלו.
אני מאמינה שיש גברים שמסוגלים לשמור על יחס נקי *יחסית*.
ואני לא חושבת שזה ככ נורא אם זה לא סטרילי לגמרי, העולם לא סטרילי וצריך לדעת לחיות בו ולחנך את הילדים שלנו להתמודד איתו.
אבל כן חושבת שצריכה להיות יותר מודעות לפוגעים, וחינוך למוגנות ומיניות בריאה.