את שר התקשורת החדש, ד"ר שלמה קרעי, אינני מכיר באופן אישי. אינני מכיר גם כמה ח"כים חדשים בליכוד וכמה שרים. אני מהדור הליכודי הקודם. דור הולך ודור בא. דור הולך ונשכח. ככה זה בחיים. ככה זה בפוליטיקה. רק מי שהיה שם, בחיים הפוליטיים הפעילים, בכנסת, במימסד התנועתי, מבין כמה טוב שכל זה מאחוריו. יש חיים אחרי הכנסת. השיחרור לא מוחלט. עוקב מרחוק, מפעם לפעם מגיע למשכן הכנסת, צופה לעתים בערוץ 99, כותב ומתעמת. בימים אלה של חילוקי דעות מרים, כמעט על סף פילוג, כולנו פוליטים. הן בכל זאת, חברי הממשלה, חברי הכנסת, חורצים גורלות – בהחלטותיהם, בחקיקתם, בדיוניהם הקולניים. להתנתק לגמרי, להיות אדיש – אי אפשר לי. השר קרעי הוא כיום מדוברים הבולטים של תנועת הליכוד, הן בכנסת, הן בתקשורת. דבריו נוקבים, חדים. עמדותיו מוצקות, אינן מעורפלות. נאמנותו ליו"ר התנועה, ראש הממשלה בנימין נתניהו, היא ללא עוררין. בסביבתי הקרובה, שברובה אפופת דאגה מהרכב הממשלה שקמה, הוא נחשב למוקצה, למרות דיבורו הרהוט והמנומק כהלכה. אולי משום שהוא חובש כיפה, מזרחי, בא מהפריפריה. הוא ללא ספק כוח עולה בליכוד – התנועה שהשכילה עוד מימי בגין ושמיר לקרב אליה את "ישראל השניה", לטפח כוחות פוליטיים חדשים מן הפריפריה. הודות לכך כבשה את השלטון. שלמה קרעי צמח לתפארת בסולם הפוליטי. כבר אי אפשר לזלזל בו, ללגלג עליו. ואולם מהלך שהוא מתכוון להוביל – מדאיג אותי. מאז הבחירות, כיוון שר התקשורת החדש את חיציו כלפי תאגיד השידור הציבורי, תוך שהוא מאיים לסגור אותו. יהיו בימין רבים שישושו על כך. בוודאי בימים אלה, שבהם מוקרן בערוץ 11 הסרט – "קרתגו". מה לערוץ ציבורי ולסדרה בסגנון "סטאלאג"? אבל הטענה של קרעי ודומיו נגד הערוץ היא כלפי חוסר האיזון הפוליטי שלו, כביכול מוטה כערוץ 12 עתיר הרייטינג, שמאלה. אינני סבור כך. פרט למעידות פה ושם, מהדורת החדשות של 11 טובה למדי, אינפורמטיבית אף יותר משאר הערוצים, נעימה לעין ולאוזן. מי לא אוהב את הגשתה של טלי מורנו? או של מיכל רבינוביץ? צריך להבין: הגם שהוא ערוץ ציבורי, אין זה ערוץ מטעם. הוא פועל על פי עקרונות עיתונאיים ללא רבב. השר קרעי ואחרים רואים זאת אחרת. על הערוץ להיות בשליטת השר. האיום בסגירתו, או בשינוי מתכונתו, הוא גם איום מוסווה כלפי כלי תקשורת אחרים, הגם שאינם ממומנים בכסף ציבורי-ממשלתי. לבנימין נתניהו סיבות טובות לגנות כלי תקשורת ועיתונאים שעויינים אותו, שמרבים בביקורת כלפיו, בין אם הוא בראש הממשלה או ראש האופוזיציה, בין אם הוא נאשם ובין אם הוא חף כל עוד לא הוכח אחרת. כלום האם הביקורת מוצדקת או פגעה בבחירתו? האם תנועת הליכוד לא שמרה על כוחה, מול חולשתה בתקשורת, מול האיפה ואיפה שחלקים נרחבים בטלוויזיה או בעיתונות נוהגים כלפיה? עוד באותו נושא: מה שבגין הבין לקראת יום פקודה הסירו את היד מיד ושם כיבוש ההפגנות קחו למשל את עיתון "הארץ". זהו בטאון מרצ (זוכרים מפלגה כזאת?) והשמאל הקיצוני לכל דבר ועניין. הנושא הערבי הוא בראש מעייניו של שוקן וחבורתו. ישראל היא הכובשת, הדורסנית, הפאשיסטית. שימו לב לכותרות מאמרי המערכת באחרונה: "מותר להניף דגלי פלסטין", "די לרדיפת נפאר", "מתנחלי הגליל", "שר הכיבוש", "חקיקת ההרס מתחילה" וכו'. מדהים לאילו תהומות של תבוסתנות יכול לרדת עיתון עברי, שהיה בראשיתו לפני מאה שנה ויותר נושא דגל הציונות. עיתון שהשפעתו הפנימית מצומצמת ביותר. קחו את השעתיים שלפני חדשות ליל ששי בערוץ 12. שעתיים של שטיפת מוח גסה נגד אנשי הימין, הדתיים והחרדים בידי המגישים וסגל המרואיינים הקבוע. האם הדבר השפיע במשהו על תוצאות הבחירות? אולי נהפוך הוא! יתר על כן, יש לימין ערוץ משלו, טוב למדי, 14, שכולו מוטה ימינה. אז על מה יוצא הקצף על 11? יכול להיות שנידרש מהערוץ הציבורי תיקון, שיפור, יתר איזון, אבל אל לנציגי השלטון לכפות זאת. ראשי התאגיד הם שצריכים לעשות חשבון נפש תקשורתי, לפי שיקול דעתם העיתונאי, ונוכח הביקורת. הכוונה לסגור את הערוץ או להכתיב לו קו פוליטי מסויים, כזה שתואם את עמדות הממשלה - היום זאת, מחר אחרת – אסור שתתגשם. מצד שני, כמו שהתקשורת תפקידה לבקר, לחשוף פגמים וכשלים, ולעתים גם להחמיא, גם לאישי הציבור מותר לבקר אותה, להצליף בה. אבל התערבות כוחנית, באמצעות הפסקת תזרים המימון – לא יקום ולא יהיה! השר קרעי הוא איש משכיל וגם אידאולוגי מאוד. אני מאמין שכוונתו לפגוע בחופש הביטוי גם אם אינו לרוחך, ערך דמוקרטי ראשון במעלה, לא ייצא אל הפועל.
About an hour after the end of Rosh Hashanah, we opened the door and saw an envelope on the floor.
