ז' בתשרי תשע"ח 15:49סיפור הלידה שליג'ינג'ר
טוב אז הפיצקית כבר בת חצי שנה,
וסוף סוף מצאתי זמן לשחזר ולכתוב..

תאריך לידה משוער בפורים. הריון שישי לא קל בכלל, בייחוד לא בשילוב העבודה התובענית שלי.

שבוע לפני, אני כבר חסרת כוחות לחלוטין. בטוחה שעוד רגע אני יולדת. ארגנתי מראש כבר את כל משלוחי המנות של הילדים וגם מאתנו. התחפושות מוכנות. תיק לידה מוכן.
סגרתי עם אמא שלי שאם הלידה תהיה בפורים או ביום יומיים לפני, הם ישארו בבית ובעלי והילדים יהיו אצלם.

בסוף פורים מגיע, וצירים אין. עשינו סעודה ענקית אצלנו ברגע האחרון- היה כיף ומעייף, וכל הזמן הזהרתי את בעלי שלא ישתכר כי היום אני יולדת בטוח. בעבודה כבר הודעתי שאני יוצאת לחופשה.

והנה עובר לו הלילה בשקט. וגם הלילה שאחריו. וגם זה שאחריו. וגם זה שאחריו. ואחרי שבוע הודעתי לבעלי חגיגית-
זהו. אני כנראה לא אלד את הגברת לעולם. היא נשארת בבטן עד להודעה חדשה.

לא יודעת מה נפל עלי פתאום. ממש הבנה שאני כנראה לא הולכת ללדת, יחד עם איזו מן שלווה (מטורללת במקצת יש לומר).

שבוע 41+1, ואין שום סימן ללידה מתקרבת. התיק שוכב מיותם בפינת החדר כבר 3 שבועות.. אני אומרת לאיש לילה טוב ונרדמת.

פתאום אני חולמת חלום ממש מוזר- שאני בבדיקה רפואית, והרופאה רוצה לבדוק לי פתיחה, אני מסבירה לה שאני לא הולכת ללדת והיא משכיבה אותי על הצד ופתאום- פק!
ירידת מים בתפר שבין חלום למציאות. אני מתעוררת בבהלה וצועקת לאיש- ירידת מים!

אני קמה לכיוון המקלחת והמים יורדים בשטף אדיר.
השעה 4 לפנות בוקר ואני לגמרי מבוהלת. המים אצלי פוקעים בדכ ממש צמוד ללידה ולא לפני כן ואני לא ככ יודעת מה אמורים לעשות.

תכננתי ללדת בלניאדו אבל זכור לי משום מה שלא נוסעים רחוק עם ירידת מים.

המשך בקרוב.
ז' בתשרי תשע"ח 16:21קראתי, מחכה להמשךאמאשוני
צריך לעשות חוק בפורום שלא מפסיקים סיפורי לידה באמצע בלי אזהרה בכותרת
ז' בתשרי תשע"ח 17:00מחכה גם להמשך..קטנה67
ז' בתשרי תשע"ח 17:25השארת אותנו באמצע המתחתאומים
מחכה להמשך
ז' בתשרי תשע"ח 17:43המשך 1ג'ינג'ר
מתנצלת על העיכובים.. מושאית הסיפור המתקתקה מעסיקה היטב את אמא שלה (צוחק)

אז היינו בזה שאני אחרי ירידת מים בשטף.
התקשרתי למיון יולדות בלניאדו- לשאול מה אני אמורה לעשות ואם יש בעיה להגיע אליהם. מאצלנו בשעה כזו כשהכבישים פתוחים אמור לקחת 50 דק.

בלניאדו אומרים לי שבלידה שישית וירידת מים בשטף לא כדאי לקחת סיכון ועדיף שאסע לבית החולים הקרוב ביותר בהקדם. התיק המיותם בפינת החדר מתחיל לממש סוף סוף את ייעודו ואנחנו מזעיקים את אמא שלי ונוסעים.

בדרך אני מתחילה לבכות לאיש שמה פתאום אני יולדת עכשיו? בכלל אני לא אמורה ללדת! (היגיון של הורמונים) ובכלל רציתי את לניאדו ומה אני אעשה בבית חולים אחר?

בשבריר של התאפסות אני מחליטה שנלך לשם רק לוודא שהכל בסדר כי אין שום צירים עדיין כשהמטרה היא לעבור משם ללניאדו. אחחח התמימות... .

מגיעים ב 4 וחצי למיון יולדות. בודקים אותי ואני עם פתיחה 1-1.5. אין צירים. אני באופטימיות- יופי! תודה! אנחנו ממשיכים הלאה! והצוות הרפואי במבט של- לא יקרה. מתחיל מסע הפחדות. אסור לך לעמוד. קחי כיסא גלגלים. ההמלצה שלנו היא שתיכנסי עכשיו לחדר לידה ונעשה זירוז.

אני- אבל התינוקת בסדר לא? הכל בסדר אז למה זירוז?
בקיצור מורחים אותי שם איזה 3 שעות ואז מגיעה רופאה מרשעת שמתחילה לצרוח עלי שאני לא אחראית ושהיא רוצה עכשיו לעשות אולטראסאונד. אני מנסה להיות הכי נחמדה בעולם. משתפת פעולה אבל מתעקשת להבין מה הסיבה שבגללה צריך זירוז.
הרופאה כנראה לא אוהבת את כל השאלות שלי. היא ממש מכאיבה לי עם המתמר למרות שאני והאיש מבקשים ממנה מספר פעמים לבדוק יותר בעדינות. היא אומרת שאמנם הכל בסדר אבל המדיניות שלהם היא לזרז במצב כזה. עונה בקצרה ובהפחדות בלי להסביר כלום. אני לא מסכימה לזירוז. יוצאת ממנה עם דמעות בעיניים ומספרת למיילדת שלוקחת אותי לחדר המתנה שאם הרופאה הייתה יודעת במה אני עובדת היא בחיים לא הייתה מתנהגת בכזאת גסות.

המיילדת שומעת איפה אני עובדת ומתחילה להיות נופת צופים. אני מרגיעה אותה שהיא בסדר גמור וגם אני. שולחת הודעה לבוסית שלי שאני בבי"ח x.

בשעה 10 וחצי בבוקר עדיין אין שום התקדמות (בטח! לא נותנים לי לזוז) אבל לפתע מגיעה אלי רופאה בכירה. היא יושבת איתי ועם האיש בסבלנות ובנחמדות אין קץ בודקת אותי בעדינות ומודיעה לי שאין שום בעיה. הראש מבוסס היטב- הם ישמחו ליילד אותי אצלם אבל אין מניעה שאסע ללניאדו. בגלל שזו לידה שישית הם ממליצים שאסע באמבולנס למקרה ש.. ובמיוחד שזו כבר שעה של פקקים.

אני פורצת בבכי של הקלה וביחד עם האיש מחליטה שאין לי שום כוונה ללדת אצלם, אין לי אמון, לא רוצה זירוז ובטח אם לא קיבלתי הסברים טובים למה צריך את זה. מחליטים להזמין אמבולנס על אף העלות הגבוהה (1700 שח! ) בשביל לדעת שאנחנו עושים מה שצריך ונוהגים באחריות כלפי האוצרית הקטנה.

ב 11 אני אומרת שלום ולא להתראות ועולה לאמבולנס- האיש ברכב שלנו נוסע אחרינו ואני עם פרמדיק באמבולנס מתפללת בכל לבי שלא יתפתח כלום בדרך..

המשך בקרוב
ז' בתשרי תשע"ח 17:54מתח..... את כותבת מרתק!!!!כח הרצון
ז' בתשרי תשע"ח 18:17לגמרי!!!חדשה.


ז' בתשרי תשע"ח 18:07מה זה ככה למתוח אותנו?חדשה ישנה
וסיקרנת במה את עובדת
ז' בתשרי תשע"ח 18:31בטח היא עו"ד צוקולטה


ז' בתשרי תשע"ח 19:44נכון אבל לא זה העניין. אאוטינג מדי לפרט ;)ג'ינג'ר
ז' בתשרי תשע"ח 22:12אולי תהיי גם דולה? צוקולטה

אני צריכה מישהי כמוך בלידה שלי חח

ז' בתשרי תשע"ח 22:19 האמת שאולי אצליח לדחוף את זה ללוז בגלגול הבאג'ינג'ר
וגם זה אולי

אבל זאת באמת עבודת קודש. רציני.
ח' בתשרי תשע"ח 16:24עיתונאית!עדינה אבל בשטח
ט' בתשרי תשע"ח 13:13מצטרפת לניחוש...כח הרצון
ז' בתשרי תשע"ח 18:08ממש במתח!טוווליי

את כותבת כל כך יפה שבכיתי כשקראתי על הרופאה המרשעת..

ולא הבנתי מה הקשר למקצוע שלך, יכולה להסביר או שזה אאוטינג מדי?

ז' בתשרי תשע"ח 18:31וואי איזה מתחחצוקולטה

אני ממש מקנאה בך איך יש לך כוח לעמוד על שלך..

אולי תבואי ללות אותי ללידה?

ז' בתשרי תשע"ח 18:44וואו ממש מתחת אותנו!אנונימית*
ז' בתשרי תשע"ח 19:28המשך 2 סוףג'ינג'ר
איזה מתוקות אתן! ממש נותנות חשק להמשיך לכתוב !

אז התחלנו את הנסיעה באמבולנס. הפרמדיק מוודא כל כמה דקות שלא מתחילים צירים ואז לפתע כמובן מתחילים צירים. אלא מה? ואני- אין מצב שאני יולדת באמבולנס. עם פרמדיק חרדי. לא אין יותר פדיחה בעולם מזה.

אנחנו מתחילים לתזמן ביחד ואני מתלבטת אם להגיד לאיש שנעצור בצד שישאיר את האוטו איפה שלא יהיה ויהיה איתי באמבולנס. והנהג אמבולנס מתחיל פתאום להתברבר בדרך!!

באמת כשאני נזכרת ברגעי הלחץ האלו יש לי צמרמורת.

מגיעים אחרי שעה וחצי (!) ללניאדו וטסים למיון. הצירים כמובן נחלשים ונעלמים .

פתאום נוחתת עלי מן שלווה ואני מבינה שעשיתי את מה שהכי נכון לי. הפרמדיק והנהג למרבית הפדיחה באים איתי לתוך המיון בשביל לחכות לאיש שיסדיר את ההתחייבות לתשלום. בבדיקה במיון פתיחה 1.5. ראש מבוסס. מים לא מקוניאליים (שכחתי לציין שבביח הקודם הרופאה גם חשבה שהמים אולי מקוניאליים)
טוב בגלל שהייתה ירידת מים נאשפז אותך אבל יש לך עוד זמן. הכל בסדר נחכה שתתפתח לידה. כשתרגישי שמשהו מתפתח תגידי.

אני - לא צריך זירוז? משהו? השגחה?
הם- מה פתאום הכל בסדר יש לך עוד זמן. תנוחי. את רק צריכה אנטיביוטיקה ל gbs.

השעה 14:00. אני והאיש יושבים מותשים בחדר המתנה עם אנטיביוטיקה לוריד. מנמנמים על הכסאות. מסביבנו זוגות בלידה ראשונה- אני משועשעת אבל גם מתרגשת בשבילם. סוף סוף נושמת קצת. מתפללת. שתהיה לידה קלה, בבריאות וידיים מלאות.

פתאום מתחילים טיפונת צירונים כואבים. אני נכנסת ומבקשת להיבדק. פתיחה 2.5. אני אומרת לרופאה שממש חשוב לי לקבל אפידורל בגלל ששמעתי שאחרי ירידת מים הצירים מאוד כואבים ואני מותשת.

היא מחליטה לפרגן לי. מכניסה אותי לחדר לידה ומזמינה מרדים. האיש לידי קורא ספר יונה. המרדים מגיע, אני בפתיחה 2.5 כאמור עם מעט צירים אבל כואבים. השעה 14:30. מעט צירים נצפים במוניטור אבל אני לא מרגישה כלום.

אני והאיש מפטפטים קצת. רגעים של תפילה חסד ונחת. פתאום ב 14:50 המיילדת עוברת ליד החדר- אני מבקשת שתבדוק אם משהו זז למרות שעברו רק 20 דק'.

את בפתיחה מלאה! תלחצי!

אני מה? אין מצב!
המיילדת מעמעמת אורות.
האיש בשוק. אני לוחצת פעמיים ו 3.200 קג של אושר צרוף וורדרד מחליקים לאוויר העולם.

הקטנה נצמדת אלי להנקה ארוכה. מתוקה ויפהפיה.
שנינו צוחקים בשוק. בלי זירוזים והתערבויות מיותרות. הלידה הכי קלה שהייתה לי אי פעם (חוץ מהמסע הארוך בדרך אליה).

תודה ענקית לה'. הטוב כי לא כלו רחמיך.
ז' בתשרי תשע"ח 19:37וואוו מהממת!!!חיכיתי חיכיתי
כתבת בצורה מרתקת!
מודה שהיו רגעים שהייתי בטוחה שהסיפור יגמר אחרת,,,
הרבה נחת ואושר😁
ז' בתשרי תשע"ח 19:54וואו אחרי כל זה כזה סוף מתוק וכיף!מעין אהבה
מזל טוב
ז' בתשרי תשע"ח 20:16איזה סרטיםאמאשוני
ממש סיפור סיפור
העיקר שנגמר בשלום ושזכית ללדת במקום שרצית,
המון מזל טוב, נחת מהקטנה גדולה
ז' בתשרי תשע"ח 21:57איזו לידה חלומית...פנים נעימות
מגיע לך אחרי כל הטלאות שעברת...
מזל טוב!!!
ז' בתשרי תשע"ח 22:13וואוו נשמע חלוםם כיפלך.. המון מזל טוב ונחת!צוקולטה


ז' בתשרי תשע"ח 22:19תודה רבה! ג'ינג'ר
ז' בתשרי תשע"ח 22:21ריתקת אותי!חדשה ישנה
כולי הייתי בלחץ בקטע של האמבולנס..חחח

מדהים שהכל טס בסוף.. ישתבח שמו! מזל טוב
ז' בתשרי תשע"ח 22:22תודה זה באמת משחרר לכתוב את זהג'ינג'ר
ובזמן אמת זה היה הכי מלחיץ בעולם!
אלף פעמים תודה לה'.
ח' בתשרי תשע"ח 16:49וואו. לידה נהדרת.לב אמיץ

ואיזה קשב ומודעות לקול הפנימי. כל הכבוד.

ח' בתשרי תשע"ח 18:53תודה רבה רק חסדי ה'..ג'ינג'ר
ח' בתשרי תשע"ח 18:54סיפור מהמם!אנונימית*
ט' בתשרי תשע"ח 12:31איזה כיף! מזל טוב! למה קוראים ספר יונה?שרה'לה92
ז' בתשרי תשע"ח 19:50תודה לכולכן! אתן ממש מקסימותג'ינג'ר
הייתי צריכה לפרוק את זה
ז' בתשרי תשע"ח 21:29אין כמו לניאדו. יחס מצויין אחיות מקסימותאני לי
רופאים נחמדים ומיילדות מעולות
ז' בתשרי תשע"ח 22:20מסכימה לגמרי. זאת הייתה הלידה החמישית שלי שםג'ינג'ר
ח' בתשרי תשע"ח 19:18עו"ד קטן עליך- אולי סופרת של ספרי מתחפי5

איזה מרגש כתבת!!!

קראתי בנשימה אחת כאילו עכשיו זה קורה.

המון מזל טוב נחת ובריאות.

 

ח' בתשרי תשע"ח 19:53ג'ינג'ר
ה' הוא התסריטאי הטוב בעולם
י' בתשרי תשע"ח 21:55חח.באמת ריתקתרק אמונהאחרונה


ח' בתשרי תשע"ח 21:12מקסים מזל טוב!ניקיתוש

עוד שרשורים מהפורום

כ"ו תמוז 09:38שוב שאלה על הרדמהאובדת חצות

אני בהיפר מחוסר שינה

 

טוב, חברה הגיעה אלינו לעזור ולתמוך בתהליך ההירדמות העצמאית, ויצאנו לדרך. עשתה להם הכנה להיות גיבורים בלילה ולישון לבד במיטה שלהם.

 

שאלה ראשונה: מה נכון לעשות? איזה משלושת הגישות תוביל לזה שהוא סופסוף ילמד לישון במיטה שלו?

 

גישה א': 

לפני כמה ימים עשיתי את גישת ה-5 דק' להיות איתו, להגיד שאני אצא ואחזור לבדוק אותו- והוא קם אחרי 30-40 פעם בלילה. הוא כל הזמן פקח עין לראות מתי אצא והיה חרדתי וקפץ אחריי בכל פעם. היה סיוט אבל אולי שווה להתמיד בזה ולראות ישועות?

 

גישה ב':

יש גישה שאומרת לחכות עד שירדם- אבל לשבת על כסא ככה שהילד נרדם לבד (וזה לוקח נצח עד שנרדם וסיוט לשבת בכסא יכול לקחת שעות)-ניסיתי פעם, גם סיוט.

 

גישה ג':

גם לחכות עד שהילד ירדם אבל לשכב איתו במיטה הנפתחת (למי שקשה לו בכסא) זה מקל, עדיין ישנים גרוע, מחזירים את הילד כשבא אלינו אבל מצד שני הילד מתרגל שמישהו ישן איתו ושוב כל פעם שקמים הוא מזהה ומגיע. 

 

האם לשכב איתו במיטה הנפתחת שזה גם תענוג מפוקפק יכול להועיל? או שהוא עדיין רגיל לישון איתנו יחד?

 

שאלה שניה: פרס.

תאום אחד מתקדם וכל הזמן למעשה ישן לבד במיטה כבר ממזמן למעט כשאחיו מעיר אותו (תודה לאל), גם שלשה ימים יבש בתחתון לילה (לא שזה אומר שיהיה יבש כשנשים תחתון כי אנחנו בתהליך הזה מלא זמן וזה כנראה פיזיולוגי) ואני רוצה להעצים אותו -מגיע לו באמת שהוא ישן לבד במיטה ולא משגע אותנו בלילה-מגיעה לו מתנה גדולה מבחינתי.

הבעיה שזה עלול להעליב את התאום שמקשה עלינו בלילות ומתעורר מלא ובא למיטה. הוא חושב שהוא משתדל (מבחינתו הוא משתדל) אבל אנחנו עדיין באים לישון איתו ואם עוזבים אותו הוא שוב בא אלינו שוב ושוב ושוב. אני אולד סקול וחושבת ששווה להעצים את התאום שישן לבד, מגיע לו ואחיו יכול קצת לבכות העיקר שישאף לאנשהו ויבין שככה צריך. 

מצד שני אולי זה יכול לפגוע? או ליצור תחרות? לקנות לאחד ולשני לא? אבל כן צריכה להיות הפרדה בריאה ביניהם לפי התקדמות.

כ"ו תמוז 23:41למה מגיע לו?ריבוזום

הוא התאמץ בשביל זה? התגבר ועבד קשה?

כ"ו תמוז 19:07אחרי לידה ראשונה..מרבה רגליים

ב"ה הלידה עברה בשלום ובבריאות. בסה"כ גם התקופה של אחרי הלידה בסדר, בהודיה גדולה על בתינוק המצוק והבריא, על התמיכה והעזרה שאני מקבלת מהמשפחה..

אבל עדיין, לא פשוט, כמה שהתכוונתי לזה, שמעתי, קראתי ואני במודעות גבוהה לכל התופעות של אחרי לידה, לא קל, ואשמח לעצות ממי שעברה את זה-


תחושת הדכדוך שפתאום צפה באמצע היום בלי שום סיבה, רצון עז לבכות..רגישות יתר לכל דבר..

מטפלת בצפון החדש באהבה גדולה וגם בדאגה גדולה שכניראה באה ביחד עם הלידה והעובדה שיש עכשיו יצור קטן שאני צריכה לדאוג לכל צרכיו..


ההנקה- הייתי אצל יועצות. הנקה ומנסה מאןד, עם הזמן יש שיפור אבל עדיין התפוקה של החלב שלי נמוכה למרות כל המאמצים, העצות והנסיונות..כואב לי שאני לא מצליחה לספק לתינוק שלי חלב טבעי ובריא לאורך כל היום..


הזוגיות- פתאום בתקופה שהכי צריך יש תחושת ריחוק, פתאום תמה לה תקופה של זוג, ומרגיש לי כל כך רחוק, משונה, לא מצליחה לייצר קרבה נורמלית, עייפות, ריחוק פיזי, עומס נפשי..


מחשבות על מה יהיה כשאחזור ללימודים והעבודה.. איך מצליחים לתפקד? איך.אצליח להשאיר את התינוק בידיים של מטפלת בגיל כזה קטן??


הכל בבלבלה אחת גדולה..


תודה לאל המשפחה שלי עוזרת לי ותומכת הרבה וחש בי גם אמונה גדולה שהכל יסתדר, עם כל הבלבול, אבל עדיין זקוקה לשמוע ממי שעברה את זה..


תודה >3


כ"ו תמוז 19:55מוכר, ומאוד מאוד לא קל...כתבתנו

כל ההתחלות קשות, וזו וואחד התחלה.

זוכרת איך בראשון שלי נכנסתי הביתה והיה ערב ואני עם כל כובד העולם על הכתפיים, ואיך אני אצליח לדאוג לו, וההנקה שלא הסתדרה בכלל בהתחלה, והלימודים, ותכף יגיע החורף, האם אני אצליח לשמור שיהיה לו מספיק חם...

וכשיצאתי לטיול בחוץ וראיתי אימהות שילדו כמה חודשים לפני והן נראות שמחות וטוב להן עם התינוק התפללתי להיות באחרי כמה חודשים האלה, שאני כבר מכירה אותו יותר ויודעת יותר מה הוא צריך...

בקיצור, כל כך כל כך מובן, ואין לי הרבה איך לעודד לימים או השבועות הקרובים, אבל את עוד תראי שיום אחד תקומי ותרגישי שעשית דרך והנה הגעת לימים האלה שהכל יותר רגוע ויותר מוכר ומצליחים לשמור על שיגרה נינוחה ומשמחת. ואם זה לא עובר ואת מרגישה אבודה ושאין לך כח לפצפון ולחיים תפני תגידי לאחות בטיפת חלב או רופא/ת המשפחה, זה לא חייב להיות ככה לאורך זמן ואפשר לסדר את זה.

מזל טוב! תאספי את הרגעים של היופי המופלא הזה, אל תתני לזה לעבור לך מתחת לאף 🤗

כ"ו תמוז 21:54וואו חידה ראשונה זה אושר מטורףףףףף ו.. שוק של החייאוהבת את השבת

נראלי אם היה צריך להגדיר איך זה נראה היו כותבים בדיוק מה שכתבת!


אז זה ממש הגיוני!!


כמה דברים קטנים..

זוגיות- ממליצה ממש אח יש אפשרות להשאיר את הקטן ולצאת רק אתם יחד לשעתיים!!


עצמך- השינוי, היצור הקטן שתלוי בך, התנודות ההורמונליות- הכי ממליצה לך לצאת מדי שבוע נגיד רק את לסיבוב, בעלך עם התינוק- רגע יש לך זמן שאת לא בדאגה מתמדת שהכל בסדר , כי ככה זה בילד ראשון בעיקר..., (וגם לבעלך זה יעזור להתחבר לתינוק, אז עוד יתרון על הדרך)


הנקה- הרבה עור לעור אם מתאים לך, מפריש חומרים אצלך ואצלו שעוזרים, אפשר מקלחת עם התינוק זה חוויה מיוחדת.. אם מסתדר  בטיחותית...

להניק בשכיבה, ככה יהיה לך נוח ותהיי יותר רגועה בהנקה..


ודברים שמעשירים חלב- אוכל טוב, שינה כמה שיותר,  קווקר, יש כאלה שעזר להם מורינגה, חילבה..


והעצה הכיייי טובההההה!!!

*לישון מתי שרק אפשר* הכי עוזר להכל !

לגנוב חצי שעה גם אם כל הבית הפוך ובעלך נמצא לזמן קצר

כשתשני הכל ישתפר!!! המצברוח, הזוגיות, התנודות, ההנקה...

כ"ו תמוז 23:20תודה רבה❤️מרבה רגליים
כ"ו תמוז 21:57מזל טוב! כמה זמן את אחרי לידה?יעל מהדרום

לק"י


יש זמן אחרי לידות, שתחושת הדכדוך היא נורמלית וחולפת.

יש כאלה שבזמן בהנקה, מרגישות תחושת דכדוך.

כ"ו תמוז 23:19שבועיים אחרי..מרבה רגליים
וכן יש לי תחושת דכדוך בהנקה ובשאיבה..
כ"ו תמוז 23:21אני חושבת שזה שלב שהדכדוך עדיין תקיןיעל מהדרום
לק"י


אני אחפש בגוגל.

כ"ו תמוז 23:27אז לפי גוגל- ראיתי שבחלק מהמקומות כתוביעל מהדרום

לק"י


שהדכדוך אמור לחלוף תוך שבועיים.

הייתי מחכה עוד קצת לראות אם זה משתפר.


לגבי ההנקה- אני מבינה שזה תקין, זו תחושה זמנית שחולפת ומגיעה רק בזמן ההנקה.

כ"ו תמוז 23:46רק מציינת שקצת כאב לילב אוהב

התרגלנו שהולכים ובודקים לפי הספר מה נהוג

כאילו אנחנו רובוטים כאילו הנפש היא ספר ידוע מראש וזהה ואחיד לכולם.

רגע בוא נראה, אה לפי הספר כתוב כאן, שעד שבועיים זה תקין לך להיות בדכדוך, מעל שבועיים תתחילי לברר כי נשמע לא תקין...


מקצינה כמובן ויודעת את ההגיון מאחורי זה ושגם יש מציאות אמיתית של דכאון אחרי לידה וחשוב לברר ולשים לב לזה.

אבל וזה אבל חשוב לכל נפש יש סביבה אחרת, תנאים אחרים, קצב אחר ועוד המון דברים שייחודיים רק לה, לתחם את כולם תחת גרף של זמן זה.. לא יודעת לי זה קשה.

כ"ו תמוז 23:51אז מה את מציעה בעצם?יעל מהדרום

לק"י


אני מבינה שסטטיסטית לרוב זה חולף לבד אחרי שבועיים.

מעבר לזה כנראה שזה פחות חולף לבד, אז כדאי להיות עם יד על הדופק. ולמצוא דרכים לטפל בזה.

וגם אם זה לא ממש דיכאון, אז למצוא מה עושה טוב. לצאת החוצה עם התינוק, לפגוש חברות, לאכול וכו'.


(אני קצת מבינה מה שאת אומרת, אבל זה לא שכל אחת יודעת איך הנפש שלה מגיבה במצבים כאלה וכאלה).

כ"ו תמוז 23:59לא לרוץ להגדרות, כן להיות קשובלב אוהב

ולהבין שהנפש שלי היא ייחודית לי

למרות הסטיסטיקה.

זה כן עוזר לנרמול, במיוחד אחרי לידה שצריך להיות במעקב אחרי זה. ויש גם מאפיינים ייחודיים לדיכאון לאחר לידה שגם מצריכים מעקב.

אבל בגדול גם אם זה פיזיולוגי לחלוטין, ויש בזה מן האמת, הטיפול הוא בכל אופן אותו טיפול.

אם רוצים אפשר לקחת כדורים הרי גם בלי להיות תחת הגדרה של "דיכאון אחרי לידה" וטיפול ריגשי זה טוב תמיד.

אז חוץ מנרמול ומעט הבנה בנוגע לסימפטומים לא רואה למה כל כך הדחיפות לרוץ להגדיר.

והאמת גם אין לי התנגדות נחרצת להגדרות. זה עוזר? אוקי אז יש הגדרה רק בבקשה שלא נשכח את הייחודיות שלנו, זה הכל.


( זה מזכיר לי שפרקתי לחברה את התחושות שלי אחרי הלידה, וזה היה ממש סמוך ללידה יחסית, והיא הקשיבה והקשיבה ואז אמרה "ואי לב אוהב תבדקי שאין לך אולי דיכאון אחרי לידה" עכשיו, באמת?? שעה אני שופכת את נפשי וזה הפנינים שיש לך להגיד לי? במיוחד שזה כל כך לא היה קשור אליי ההגדרה הזאת, לא היה לי את הסימפטומים וזה רק הראה לי לפעמים כמה קל לרוץ להגדרות במקום שניה פשוט להקשיב ולהיות ולתמוך ולהבין...) 

כ"ז תמוז 00:10אני חושבת שבמקרה הזה זה דוקא מרגיעיעל מהדרום

לק"י


לשמוע שזה נורמלי ולרוב חולף מעצמו.

(בנוסף לשאר מה שכתבו פה, שזה שינוי בחיים וכו').


בכללי אני מסכימה, שלא צריך ישר להגדיר כל דבר ולמצוא שם לכל בעיה.

כ"ז תמוז 00:30כן, מבינה מה את אומרתלב אוהב

יש לזה את היתרון הזה..

ותודה על השיח הנעים ☺️ 

כ"ז תמוז 00:43🙏יעל מהדרום
כ"ו תמוז 23:32מה? חשבתי חודשיים!! שבועיים זה כלוםםםםאוהבת את השבת
ילדת אתמול!
כ"ו תמוז 22:51ואוו ואוו... אני כל כך מבינהלב אוהב

זה ממש תקופה כזאת

אחרי הלידה. הורמונים. דכדוך ברמות שונות...

תחושת דאגה לתינוק. ובכללי המון תחושות שצפות...

זה ממש מובן.

אני זוכרת שהיה לי קשה שלא הצלחתי לפרוק את התחושות שלי בהתחלה וזה רק העמיס עליי יותר

עד שישבתי ופשוט כתבתי על המחשב מלא מלא מלא.

ואו כמה פרקתי.

עם ההורמונים של אחרי הלידה הכל מועצם פי 400 בערך... ואם יש לך גם רגישות בלי קשר אז בכלל...

אני לא באה לייאש, רק באה לנרמל

ולעודד שזה יכול לעבור. לתת לזה מקום. לא להבהל.

לנסות לישון כמה שאפשר זה מאוד עוזר להחלמה גם הנפשית.

ואם את יכולה לנסות למצוא חברה לדבר איתה, לכתוב על דף או כל צורת פריקה אחרת, זה מאוד עוזר


בהצלחה והמון המון מזל טוב!!! גידול קל ונעים בע"ה 

כ"ז תמוז 00:59את שבועיים אחרי לידהאיזמרגד1אחרונה

מזל טוב!! וזה כלום זמן, הכל עדיין נורמלי

תני לעצמך זמן. עברת טלטלה ענקית, פיזית ונפשית. לא חושבת שיש מה לחשוב עכשיו על העתיד, חוץ מלהחזיק בראש שעוד 3 חודשים מעכשיו הכל יראה אחרת לגמרי. בעז''ה הכל יסתדר, אתם תלמדו מחדש איך לאזן ולסדר את הזוגיות, העבודה והחיים עם תינוק🙂 רק תני לזה זמן.

(וכמובן כמו שכבר כתבו פה- אם את נותנת לזה זמן אבל התחושות נשארות אותו דבר, כדאי לבדוק דיכאון אחרי לידה. אבל בשלב הזה הכל נורמלי לגמרי.

כ"ה תמוז 21:32מישהי היה לה חשדות בהריון לתסמונת דאוןשיישאר חסוי
כמו עצם אף קצרה ומוקד אקוגני (או שניהם יחד...) ובסוף לא היה כלום והילד בריא?
כ"ה תמוז 21:51מוקד אקוגנישומשומ

היה לי פעמיים

פעם אחת הרופא שלח אותי לאקו לב ובפעם השניה הרופא צחק על הרופא ששלח אותי ואמר שזה כלום..

ברוך ה' שני הילדים בריאים 🙏🏻

כ"ה תמוז 21:56רק מוקד אקגוני זה באמת לא נחשב סיכוןיעל מהדרום

לק"י


קוראים לזה "סימן רך".

היה לי בהריון אחד, אז עשיתי חלבון עוברי.

וזהו...

כ"ה תמוז 22:44לי היה הריון אחד עם כמה תסמיניםשם משתמשת חדש

לא העצם אף

אבל מוקדים אקוגניחם וגם ריבוי מי שפיר וגם חלק במח מורחב

קיצר היה הריון מתוח וקשוח

אבל ילדה בריאההה ומתוקההה ב''ה🙏🙏❤️

כ"ו תמוז 02:28למישהי כן היה עצם אף קצרה?שיישאר חסוי

רוצה להתעודד...

יש 2 סימנים אבל עדיין הרופא אמר שרוב הסיכויים שהכל בסדר כי יש גם סימנים לטובה- גפיים ארוכות למשל...

מחכים לייעוץ גנטי. אני במתח קשה

כ"ו תמוז 08:21מאחלת לך בשורות טובותפעם אחרת
אכן קשוח וההמתנה מורטת שערות! אבל בע"ה נתפלל שהכל יהיה בסדר!
כ"ו תמוז 08:34ממליצה לך לעשות ניפט בהקדם, אל תחכי לייעוץ הגנטיאנונימית בהו"ל

את יכולה להתקשר למכון פועה והם יקשרו אותך עם מחיר מיוחד שלהם.

אמנם זה לא 100% אבל את יכולה לחפש שרשור שהיה פה לא מזמן על הסיכוי שלו לתת תשובה שלילית כוזבת.

באופן אישי עשיתי לא מזמן (לא בגלל ממצאים מדאיגים אלא בגלל סיכויים בינוניים בבדיקות הסקר),

הרופאה אמרה לי שאני צריכה לדעת שזה לא 100%, אז בעקבות הדברים של @פשוט אני..  ידעתי לשאול אותה על מקרים שידועים ברפואה על תשובות שליליות כוזבות,

והיא אמרה שהיה מקרה אחד לפני 7 שנים (בקיצור לא רלוונטי). אז תודה @פשוט אני.. שבזכותך היא לא באמת הלחיצה אותי.

 

 

כ"ו תמוז 08:44וואו איזה משמח לקרוא 🌷פשוט אני..
כ"ו תמוז 08:59כמה נתונים טכנייםפשוט אני..

אשתי עשתה בדיקת ניפט, דרך מכון פועה זה עולה 1,800 ש''ח לבדיקה של 7 התסמונות השכיחות פלוס מין העובר (אפשר לשלם 2,500 ש''ח בשביל הבדיקה הכי רחבה שיש), ואם יש ביטוח פרטי עם נספח הריון או ביטוח משלים בדרגה הכי גבוהה של קופת החולים, אז מקבלים את רוב הכסף בחזרה.


תוך 48 שעות קיבלנו תשובה שלילית לכל התסמונות שהם בדקו, וידענו את מין העובר, וכל זה בשבוע 9...


אחר כך הולכים לשקיפות עורפית בראש רגוע יותר, כי גם אם עולה ממצא מחשיד לתסמונת דאון - כבר יודעים שזה חסר משמעות.


עם זאת,

אני מזכיר שני דברים:


א. הבדיקה מעולה לאיתור תסמונת דאון, אבל יש מאות תסמונות אחרות שהיא כלל לא מתיימרת לזהות או שהיא כן מתיימרת אבל עם אחוזי דיוק של 80 עד 90 אחוז, שזה לא מספיק טוב.

מי שרוצה לשלול את כל מה שהמדע יכול לשלול - רק בדיקות מי שפיר או סיסי שילייה יועילו.

עם זאת, בדרך כלל נשלחים לבדיקות האלה רק בגלל החשש לתסמונת דאון, ואם זאת הסיבה היחידה - אז ניפט בהחלט עושה את העבודה בלי לסכן את העובר ובשלב הרבה יותר מוקדם.


ב. יכולות להיות הרבה מאוד בעיות בהריון שהן כלל לא גנטיות. דברים שאפשר לראות בשקיפות ובסקירה ואף בדיקה גנטית לא תוכל לזהות.

כך שתשובה שלילית בניפט או במי שפיר לא מבטיחה לצערי שההריון תקין או הילד בריא, וחשוב ללכת לכל הבדיקות המומלצות.

כ"ו תמוז 11:26גם שאר בדיקות ההריון הן לא ודאיותמתחדשת11

ובהחלט לא צריך ללכת לכולן בשגרה.

הוודאות אצל בורא עולם

קרו מקרים שאמרו משהו אחד, ומתברר ששום דבר והכל תקין

ומנגד גם הפוך שהכל תקין, והתברר הפוך

כ"ו תמוז 11:58יש בדיקות ודאיותפשוט אני..

כמו מי שפיר וסיסי שילייה.

 

אין מקרים, בטח לא מהשנים האחרונות, שאמרו משהו שהתברר כשגוי בבדיקות האלה.

ואם יש, זה אחד למאות אלפים או אחד למיליונים.

 

בכל מה שקשור לסקירות US - יש דברים שאפשר לראות שם בוודאות מוחלטת, ויש דברים שאפשר לפספס. תלוי בסוג הבעיה, במקצועיות של הרופא, במנח של העובר...

אבל זה שהבדיקות האלה לא נותנות ודאות של 100%, לא אומר שמומלץ לוותר עליהן.

 

לא מסכים עם ההמלצה הגורפת "לא צריך ללכת לכולן בשגרה".

 

את יודעת בכמה הריונות שגרתיים מצאו דברים מאוד קשים אצל התינוק בבדיקות האלה?

ברוך ה' זה לא המצב השכיח, רוב העוברים בריאים, ועדיין יש מקרים שבהם בהריונות מאוד תקינים פתאום מגלים שלעובר אין גפיים (קרה לשכנה שלנו), שהלב שלו לא בנוי נכון, שהמוח לא התפתח בצורה שמאפשרת חיים ועוד כל מיני מרעין בישין. מה תעשי אם בגלל ההמלצה שלך "לא צריך ללכת לכולן", יוולד תינוק עם פגם מאוד מאוד קשה?

 

שוב, אני לא מנסה להחליץ וברוב המקרים הכל טוב, אבל יש סיבה שהמדינה מממנת לכל אשה את הבדיקות האלה (ולא, ההנאה של ההורים לראות את העובר היא לא הסיבה) - אלה בדיקות שבאמת מצליחות לאתר מומים.

 

כ"ו תמוז 12:53כתבתי על שאר הבדיקות שאינןמתחדשת11

מאתרות בהכרח פגמים גנטיים, עליהם כתבת

שאין בהם וודאות. ולכן אני עדיין חושבת שלא כל אחת חייבת לעשות אותן

יש גישות שעודף בדיקות מזיק לעובר

עי רבנים גדולים שמבינים בתחום

כך שזה לא רחוק מהאמת

ובכלל הבדיקות הסטטיסטיות לפעמים מאתרות דברים שלא קיימים..

נכון, הן גם צודקות

ולפעמים כשהכל תקין, הכל יוצא לא תקין


סוף דבר אם את מחליטה לעשות את הבדיקות קחי הכל בערבון מוגבל

וודאות יש רק אצל בורא עולם.

כ"ו תמוז 13:53וגם בבדיקה גנטית לא תמיד התוצאה חד משמעיתאנונימית בהו"ל

לפעמים יש ממצאים חד משמעיים שיש מוטציה מסויימת, אבל לא נדע איך זה ישפיע על התינוק למעשה.


אצלנו למשל היתה שקיפות עורפית עם סיכון גבוה לתסמונת דאון.

עשינו מי שפיר - בדיקת שבב, ויצא תקין.

עכשיו אחרי שהתינוק נולד, היו לו כמה עניינים רפואיים, שבעקבותיהם עשינו בדיקת אקסום (בדיקה גנטית מלאה יותר, לעומת השבב שבודקת רק שינויים כרומוזומאליים).

וכן מצאו משהו, שמסביר את העניינים הרפואיים שלו (לפחות את חלקם), אבל זה עדיין לא מספיק בשביל לדעת מה יהיה איתו כשהוא יגדל. כי בחלק מהמקרים זה משפיע גם על הקוגניציה (יכול להיות ברמה של ליקוי למידה, יכול להיות גם פיגור), ובחלק מהמקרים זה ההשפעה מינורית יותר והילד עם קוגניציה תקינה.

בקיצור, זה ממצא וודאי, אבל לגמרי לא חד משמעי. ואם היינו יודעים על זה בהריון, לא היינו מפילים, אבל היינו עוברים את ההריון עם יותר לחץ וחוסר וודאות שלא באמת היה תורם לנו במשהו...

כ"ו תמוז 14:27גם בשגרה יש את הבדיקות ההכרחיות יותרממתקית

ויש את הסטטיסטיות שלדעתי פחות אמינות, ולפעמים מלחיצות.

כשהייתי צעירה יותר לא ביצעתי את כולן, בגיל מאוחר ביצעתי כי הסיכונים עולים עם הגיל.

נראה לי, בהריון תקין, לגלות מקרים קשים כפי שתיארת זה אחד למיליון. עושים מה שצריך, ואם הכל בסדר, הכל טוב. לא צריך לעשות גם סיסי ומי שפיר אם הכל תקין...כי אולי בהריון התקין שלי יגלו משהו. 

כ"ו תמוז 15:08כתבתי לעשות את מה שמומלץפשוט אני..
אם הכל תקין והביצית צעירה, לא ימליצו על בדיקת מי שפיר או סיסי שילייה...
כ"ו תמוז 14:52ולפעמים זה גם עשוי להציל (טריגר סיפור עצוב)בארץ אהבתי

כי עצם הגילוי מאפשר טיפול, ובזכות הגילוי בהריון אפשר להציל את העובר.

יש דברים הגילוי רק לאחר הלידה עשוי להיות מאוחר מידי.


(ושמעתי ממישהי שאני מכירה, שהיא הכירה אישית סיפור כזה, של מישהי שלא עשתה סקירות בכלל, והתינוק נפטר לאחר הלידה בגלל משהו שאם היו יודעים מראש היו יכולים לטפל בו מיד ולהציל אותו).

כ"ו תמוז 08:42לי היה אף שטוחshiran30005

ב 2 ילדים, בנוסף מוקד אקוגני וגם ראש מקרופלציה משהו כזה

אקו לב וסקירות מכוונות יצאו תקינות פרט לממצאים הנל. שלחו למי שפיר ולא עשיתי מכיוון שלי יש ראש קטן ואף קטן אז לא התרגשתי ולא הזיז לי בכלל.

ב"ה הילדים יצאו בריאים 🙌

כ"ו תמוז 09:14מבחינה רפואיתפשוט אני..
עבר עריכה על ידי פשוט אני.. בתאריך כ"ו בתמוז תשפ"ה 9:27

הגודל של האף והראש שלך פשוט לא שייכים...

 

לא סתם עושים את בדיקת השקיפות העורפית בשלב מאוד מוקדם של ההריון.

 

בשלב שבו עושים את הבדיקה, יש שונות קטנה מאוד בגודל של העוברים.

גם עובר שנולד להורים בגובה 1.4 מטר עם אף קטנטן, יהיה בגודל של עובר שנולד לשחקן NBA עם אף ארוך.

 

כשהרופא אומר שיש לעובר אף קטן, הוא לא מתכוון שזה ביחס לאנשים שכבר נולדו שאז יש אלפי גדלים וצורות ומידות, אלא ביחס לעוברים בשבוע הזה של ההריון - כלומר ביחס לעוברים בשלב שבו לגנטיקה של ההורים כמעט ואין השפעה על הפרופורציות של הגוף. 

 

בקיצור, האף הקטן של ההורים לא מסביר את האף הקטן של העובר בשלב הזה של ההריון, ולא מקטין את ההסתברות שהממצא הזה מעיד על תסמונת דאון.

 

כמו כן, זה לא שהאף הקטן עצמו מהווה בעיה (רפואית או אסטתית). אנחנו פשוט יודעים שאצל עוברים בריאים רק X אחוז הם בעלי אף קטן בשלב הזה של ההריון, ואילו אצל עוברים עם תסמונת דאון זה 5X (המספרים סתם בשביל הדוגמה, זה תלוי כמה האף קטן...). כנ"ל מוקדים אקוגניים בלב ועוד כל מיני ממצאים שמעלים את החשד.

 

אם הסיכוי לתסמונת דאון עולה בעקבות הממצאים האלה, ובסוף עושים בדיקה ומגלים שאין את התסמונת (ותסמונות אחרות), אז הממצא הזה הופך להיות חסר משמעות.

 

 

כ"ו תמוז 09:52לא ביצעתי שקיפותshiran30005

אצלי גילו את הממצאים בסקירה, אבל הייתה לי הרגשה ממש טובה שזה כלום מניסיון העבר עם הילד הגדול יותר לכן לא ייחסתי לזה משמעות.

קול פנימי אמר לי להתעלם. וב"ה באמת היה בסדר

כמובן שכל אחת תעשה מה שהיא חושבת שנכון לה

כ"ו תמוז 09:54לדעתי כשיש ממצא של אף קטןפשוט אני..
צריך לשלוח את העובר לרבנות, למחלקה לבירור יהדות



(סתם סתם! בלי עגבניות בבקשה!)

כ"ו תמוז 12:19חחחח אני מאוהבת בבן שליshiran30005
האף כפתור שלו זה מה שמייחד אותו 
כ"ו תמוז 14:20וואו. יפה שהיית בטוחה בעצמך!!ממתקית

באמת צריך לשים לב למבנה ההורים גם, לפעמים זה פשוט מבנה גוף גנטי.

כ"ו תמוז 08:53לא היה לי, אבל אני כן ממליצה לעשות עם ניפט או מידיאט ספרייט

שפיר במקרה הזה.

כדאי להתייעץ עם מכון פועה. 

כ"ו תמוז 09:23חשוב לי להבהיר נקודה חשובהפשוט אני..

כל הדברים שבודקים בשקיפות עורפית כדי להעריך את הסיכון לתסמונת דאון ותסמונות אחרות, הם ממצאים סטטיסטיים.

 

אם עובי השקיפות גדול, אם האף קטן, אם הגפיים קצרות, אם יש ממצאים בלב, אם משקללים את גיל הביצית* - כל אלה רק נותנים בסוף את הסיכוי הסטטיסטי לתסמונת דאון, בהתבסס על מיליוני עוברים בריאים וחולים בעשרות השנים האחרונות.

 

כלומר בסוף הרופא (או יותר נכון המחשב שלו) יידע להגיד שבהתבסס על כל הממצאים, הסיכוי לילד עם תסמונת דאון הוא X.

 

זה בעצם אומר 2 דברים:

1. לא יעזור לשאול ברשת "האם היה לכן את זה ובסוף נולד ילד בריא".

עשו מחקר על מיליוני תינוקות, וגילו שאצל רובם המוחלט נולד ילד בריא, אבל אצל אחוז מסוים כן הייתה תסמונת דאון.

אז גם אם כאן כווווולן יגידו לך שנולד להן ילד בריא, זה לא ישנה את הסטטיסטיקה. הסיכון קיים, שווה לבדוק אותו אם את רוצה להיות בטוחה, הסיכון לא נעלם בגלל שבפורום לכולן נולד ילד בריא.

 

ולהפך: אם במקרה שתי מגיבות מתוך עשר יגיבו שכן היה להן ילד עם תסמונת דאון, זה לא באמת אומר שהסיכון שלך הוא 20%. הסטטיסטיקה של 5 או 15 או 30 נשים לא מלמדת כלום, לטוב ולרע.

 

2. כל הממצאים האלה לא מהווים בעיה בפני עצמה, אלא רק אינדיקציה לתסמונות גנטיות מסוימות. אם בבדיקה (או אחרי הלידה) יתברר שהילד לא לוקה באף אחת מהן, אז הממצאים האלה יהפכו להיות חסרי חשיבות. זה לא שיש בעיה רפואית להיות עם אף קטן או עם שקיפות עורפית עבה, זה רק ניסיון לנבא את הסיכון לתסמונות. אם אין תסמונות, כבר אין משמעות לממצאים.

 

בסוף המטרה של הבדיקות היא לא להפחיד אלא לתת ידע, כדי שתוכלי לקבל בחירה מושכלת לגבי ההמשך.

 

כמו שבטח הרופא המליץ לך, לדעתי הבחירה המושכלת היא פשוט לבדוק במקום להיות במתח.

 

*גיל הביצית הוא הקובע ולא גיל האם.

אשה שהקפיאה ביציות או עשתה הפרייה מלאכותית בגיל 25, אם היא תיכנס להריון בגיל 40 מאותה ביצית או מאותו עובר קפוא, הסיכוי לתסמונת דאון יהיה לפי גיל 25 ולא לפי 40.

כ"ו תמוז 09:33אוי איך כולם כולם אופטימיים.. איזה שקיפותשיישאר חסוי

לא עשיתי לא שקיפות ולא סקירה מוקדמת (לא לזרוק עגבניות עכשיו. מיותר)

 

ואני בשבוע מתקדם- מעל 20.. בלי פרטים מדויקים..

 


 

הממצאים המחשידים הם מהסקירה המאוחרת

כ"ו תמוז 09:35חחח באמת מיותר פשוט אני..

זה לא משנה את המהות - קיבלת ממצא שהוא לכשעצמו לא מעיד על שום בעיה רפואית, הוא רק מעלה באחוז מסוים את הסבירות שיש לעובר תסמונות מסוימות.

עדיין רוב הסיכויים הם שהעובר בריא.

 

אם את רוצה לקבל תשובה ודאית ולא להיות במתח, רק בדיקה (ניפט או מי שפיר, כי סיסי שילייה כבר לא רלוונטי) תועיל.

 

אם את מעוניינת בניפט - רק תוודאי עם הרופא שהממצאים שעלו לא מעלים את הסיכון לתסמונות שעבורן ניפט לא מוצלח (מוצלח = מעל 99.99% דיוק).

כ"ו תמוז 22:40כנראה שאתה באמת בפורום של נשיםטרכיאדה

קשה להתווכח עם הגיון נשי... יש לו ישות משל עצמו.

ישראל מעל המזלות ונשים מעל הסטטיסטיקות

כ"ז תמוז 07:14אזפשוט אני..

אין ישראלים עם תסמונת דאון? הפלות? מחלות גנטיות נוראיות?


אני לא מסכים עם האמירה שנשים הן לא רציונליות...

כ"ז תמוז 07:30זה היה בדיחה כמובן עם שמץ של אמתטרכיאדה
כ"ז תמוז 07:30אפרופו סטטיסטיקה, זה לא מגובה במחקרטרכיאדה

שנשים הן פחות רציונליות מגברים?

כ"ז תמוז 07:32כן, הבנתי את הציניות פשוט אני..אחרונה

אבל כמו שכתבת, היה שם שמץ של אמת, וזה מאוד מורגש כאן בפורום...

כ"ו תמוז 14:18אצלי היה בלב העובר מוקד אקוגוני, וירך קצרהממתקית

טכנאית האולטרסאונד שעשתה לי אז אולטרסאונד הייתה חכמה ואמרה לי מיד שזה לא אומר כלום, ולחזור שוב אולי זה ייעלם. הייתי מעט בלחץ.

באחד הפעמים שהייתי היא כבר לא ראתה את הממצאים הללו, נולדה תינוקת בריאה ב"ה.

כ"ו תמוז 15:06לנו לא נצפה עצם אףנעה1987

או יותר נכון לא היתה הסתידות  של עצם אף בסקירה המוקדמת. בשקיפות הרופא בכלל לא התיחס לעצם האף. אבל יצאה תוצאה לא משהו בלי קשר לעצם האף .

הלחיצו אותנו מאוד . עשינו מי שפיר.

נולד לנו תינוק מתוק חייכן ובריא ב"ה

כ"ז תמוז 09:36בוכה פהשבב11

היום הייתה אמורה להיות הזרעה.

שבועיים אני עוברת גיהנום.

 

אתמול רבנו מריבה של החיים.

וזהו פספסנו את ההזרעה שנקבעה להיום.

 

אין לי כוחות.

כ"ז תמוז 09:39חיבוקקקק 🩷🩷🩷😭😭😭לפניו ברננה!
כ"ז תמוז 09:39אויששששש חבל אין דרך להןדיע להם שבבקשהירושלמית במקור

שבבקשה ימצאו שעה חדשה להיום? תמציאו משהו על תאונה אפילו... משנים מפני השלום אז בטח שלום בית...

לדעתי זה נשמע מהדברים שכמה שקשה שווה להבליג ולהתייחס לזה כאל טכני העיקר לא לפספס

כ"ז תמוז 10:16א"א, המעבדה נסגרת ב-9שבב11
כ"ז תמוז 10:34אוף. ומה האבא לעתיד אומר על זה? שתעברו אץ זה ביחדירושלמית במקוראחרונה
לפחות את האכזבה... אם לא את הכביכול לקח הנלמד...
כ"ז תמוז 10:22❤️❤️❤️❤️אנונימית מאושרת
כ"ו תמוז 20:29שאלת הריון, אשמח לדעת אם לעוד מישהי קרה ומה היה בסWwwo

עשיתי בדיקת בטא שהייתה ב"ה חיובית והתוצאה תאמה לשבוע 5-6 וזה תאם את החישוב שלי

אני חושבת שהחישוב שלי די מדויק כי בעלי ואני היינו ביחד אחרי הטבילה ואז הוא לא היה כמה ימים וגם היו לי סימנים של ביוץ (הפרשות וכו)

כשעשיתי אולטרסאונד יומיים אחרי לא היה שום סימן להריון.. שלחו אותי בדיחופות למיון, הגעתי לשם יום אחרי

בבדיקה-הבטא עלתה בצורה טובה כמו שצריך להיות אבל עדיין לא ראו שום הריון בשום מקום

בקיצור.. אחרי הרבה שעות במיון ואלטרסאונד נוסף ביחידת האוחטרסאונד הצליחו לראות משהו מאוד התחלתי

עברו שבועיים, חזרתי לבדיקה נות וב"ה יש דופק אבל במקום הריון שמתאים לסוף שבוע 7 הוא מתאים לתחילת שבוע 6, יותר משבוע הפרש

איך זה יכול להיות?? בעיקר שבדיקות הבטא שעשיתי כן התאימו לחישוב שלי

האם קרה למישהי?

יש מצב שיתפתח הריון תקין במצב כזה?

זה כנראה הסיכוי האחרון שלי להריון,  כל כך מקווה שהכול יהיה בסדר

כ"ו תמוז 20:56בדיקת בטא לא מודדתשלומית.

גיל הריון.

אמנם יש טווח מקובל לכל שבוע, אבל הטווח מאוד רחב.

כמובן אני לא חורצת גורלות ואין לי מושג מה יהיה, אבל הכי נכון לחכות עוד שבועיים ולעשות שוב אולטראסאונד...

כל השאר סתם השערות

כ"ז תמוז 06:23הבטא היתה בטווח הגבוה של השבוע המתאים לחישובWwwo
בוודאי שאחכה ואעשה עוד אולטרסאונד רק שבינתיים יש לי הרבה דאגות
כ"ו תמוז 21:49תתפלליקפצתי לבקר

סיכוי טוב שהכל תקין.

קרה לי שהגעתי למיון עם כאבים חזקים, אחרי בדיקה ביתית חיובית, ואחרי אולטרסאונד וסטיק במיון הרופאה הודיעה לי שאני לא בהריון. הייתי בהריון, ובאמת היה צריך לתקן את גיל ההריון.


לא מודדים שבוע לפי בדיקת בטא, רק לפי אולטרסאונד. גם לי יש כמה שלא התאימו לתאריכים שאני חישבתי של ביוץ ומחזור אחרון, לא ראו דופק כשיהיה צריך כבר להיות, הדברים לא התאימו, וב"ה כולם בריאים ושלמים

כ"ז תמוז 06:23ב"ה. מתפללת מאודWwwo
כ"ז תמוז 07:47לפני הבדיקת דם בשבוע 5-6עדיין טרייה

לא עשית שום בדיקה נגיד בשבוע 4?

כי לפי התאור שלך הכל נשמע תקין. 

זה נפוץ שמשנים את התאריך. 

גילית הריון מאוחר כך שאת לא יכולה באמת לדעת אם לא פשוט נקלטת מאוחר. 

גם זה שבעלך לא היה כמה ימים זה לא סותר את זה שנקלטת אחרי שחזר. 

ערך מסויים בבדיקת בטא לא אומר הרבה יכול להיות ערכים מחוץ לתחום שמגדירים לכל שבוע מה שחשוב זה העליה של הבטא ולא הערך האבסלוטי.

גם זה שהיו לך הפרשות לא בוודאות מעיד על ביוץ יכול להיות שפשוט בייצת יותר מאוחר בחודש.

בעיקרון ממליצים להיבדק באולטרסאונד בשבוע 7-8 בדיוק בגלל כל זה. מניחה שאם לא היית הולכת להיבדק לפני שבועיים היית בתחושה שהכל תקין.

כ"ז תמוז 08:56העניין שהבטא התאימה לשבוע 6Wwwo

והיתה בטווח העליון וגם המשיכה לעלות עוד

הגיוני שבבטא מעל 3000 לא רואים שום סימן להריון??

כ"ז תמוז 09:24את אחרי בדיקת דופק אז זה כבר לא משנהעדיין טרייה
מה היה ערך הבטא כשלא ראו באולטרסאונד. ממה שזכור לי מ1000 אפשר לראות שק ומ10 אלף אפשר לראות דופק אבל זה גם תלוי במכשור. יכול להיות למשל שהיה עובר נוסף שנספג ובגלל זה ערך הבטא היה גבוה.
כ"ז תמוז 09:33תודה!Wwwoאחרונה
כ"ו תמוז 20:04דיכאון וחרדה 3 חודשים אחרי לידהאמאל7עה

כבר חודש וחצי מרגישה את זה לאחרונה ממש התגבר. עשיתי תור לפסיכיאטר.  וגם התחלתי לקחת ציפרלקס.

2 שאלות.

1. האם ציפרלקס מוריד תחושת דיכאון? הדיכאון יותר מפריע לי מהחרדה. יותר נכון כשמרגישה את הדיכאון אז מתגבר החרדה כי מלחיץ אותי הדאון הזה

2. האם נגמלת מהכדורים מהר( למי שהיתה צריכה לקחת)?

הפחד שלי זה שאהיה ים זה לכל החיים וזה לא יעבור לבד.


בבקשה בבקשה תרגיעו אותי . אני במקום נמוך. ועל פניו לא יודעת בכלל למה יש לי את זה כי יש בעל תומך. עוזרת . יוצאת להליכות כל יום. רואה חברות... אז לא מבינה למה סובלת כ"כ 

כ"ו תמוז 20:47לא מכירהoo

את הכדורים

לגבי השאלה למה יש את זה

לדכאון וחרדה תמיד יש טריגר/ים

פתרון אמיתי מגיע מהבנת הטריגר ומציאת פתרון

תינוק קטן/ עומס יתר זה טריגר קלאסי

כדי למצוא את כל הטריגרים אפשר לעקוב ולראות דברים שמשפיעים לרעה ומתדלקים את הדכאון/ חרדה

כ"ו תמוז 21:03תודה על התגובהאמאל7עה
אני בעז"ה מתחילה טיפול רגשי... כי יש לי מלא טריגרים
כ"ו תמוז 21:13אני סבלתי מדכאוןפלפלונת

מבינה את הפחד כי גם אני חששתי ולא ידעתי איך אצא מזה. ב"ה זה אפשרי. כעת קשה לך לראות אבל זה אפשרי. תקחי כדורים. תעזרי לעצמך להיות רגועה. ובע"ה תצאי מזה במהרה.

אני לקחת כדור מירו. לבערך שנה וחצי שנתיים ובהדרגה הפסקתי.

כ"ו תמוז 21:21ציפרלקס הוא לגמרי לדיכאון.מתואמת

לגבי הגמילה - אצל כל אחד זה אחרת.

תרגישי טוב!

כ"ו תמוז 21:32אני אתחיל בלהרגיע (מניסיון אישי)תהילנה

ולומר שדיכאון בכלל ודיכאון אחרי לידה בפרט הוא לגמרי פיזיולוגי. השאלה "למה" היא לא רלוונטית פה. כמו שלא תשאלי מישהי למה יש לה דלקת גרון, אם יש לה בעל תומך, עוזרת, חברות, הליכות. כל הדברים האלו לא קשורים - אם יש דלקת גרון לוקחים אנטיביוטיקה ומטפלים בלי להתפלסף יותר מידי. אותו דבר זה עם דיכאון- את לא בחרת את זה, זה לא בשליטה שלך ואת חייבת להכניס את זה לראש שלך שאין שום דרך שבה את יכולה "לשכנע" את הדיכאון או החרדה פשוט לעזוב אותך.


במקביל ובלי קשר- כמו שדלקת גרון תמיד קשורה לעוד דברים בגוף ואחרי האנטיביוטיקה ובמקביל נרצה להדוק מה אפשר לעשות כדי לחזק את הגוף, ככה גם דיכאון קשור גם לנפש ולכן במקביל לטיפול התרופתי נרצה לחזק אותה באמצעות טיפול רגשי ולבחון מה קרה וקורה בחיים שמשפיעים על הנפש.


לגבי השאלות שלך:

1. צ'יפרלקס בהחלט אמור להשפיע על הדיכאון וגם על החרדה. זה לוקח זמן וגם זו תרופה די גנרית, אז תקחי נשימה עמוקה כמה שאת יכולה. מעולה שקבעת תור לפסיכיאטר, נשמע שאת ממש מודעת לעצמך וזה מעולה. שתפי אותו המחשבות האלו ובכל התחושות, זה בדיוק תחום ההתמחות שלו וזה מה שהוא רוצה לדעת - איך ומה את מרגישה.

2. אני אישית (ומניחה שכל מי שאי פעם התמודד עם דיכאון) הייתי בטוחה שלעולם לא אצא מזה ושאצטרך כדורים לכל החיים. ולקחתי דברים יותר חזקים מצ'יפרלקס. ב"ה אני לגמרי לא שם וזה פרק בחיים שלי שחלף ונגמר ואני לעיתים ממש נדירות נזכרת בו. אפשר לצאת לגמרי מדיכאון קליני גם חמור, ולמעשה הסטטיסטיקה להחלמה היא ממש טובה  (לא רוצה לזרוק מספרים אבל תבדקי).

ב"ה אנחנו חיים בתקופה שיש תרופות וטיפולים ואנשי מקצוע שיודעים באמת לעזור.

שולחת לך חיבוק גדול, וכל הכבוד על האומץ להודות ולטפל זה השלב הראשון הקריטי בדרך להחלמה ובעז"ה את תצאי מזה. מאחלת לך הרבה חמלה עצמית וחמלה מהסביבה להעביר את התקופה הלא פשוטה הזאת. 

כ"ז תמוז 02:58ואו ריגשתאמאל7עה

תודה ענקית על התגובה. חייבת להוסיף שהדיכאון שאהיה חשה זה משו שאני חווה בשנים האחרונות ופשוט לא טיפלתי  ממש. הדיכאון והחרדה מכיעים לי יותר בשעות הערב. אז במשך היום אני פעילה וכו ובערב זה ממש כמו עננה שמשתלטת . ועכשיו שאחרי לידה ממש אין לי את היכולת להילחם בתחושות האלו יותר. ולכן התחלתי טיפול תרופתי.

שאלה לי אלייך. איזה סוג של טיפול עשית לצד הכדורים?

כ"ז תמוז 09:59בשמחה, יקרהתהילנה

האמת שלאורך הדרך ניסיתי כל מיני דברים, יש ספר בשם "ללא פרויד פרויד, ללא פרוזק" שמציע כל מיני דרכי טיפול אלטרנטיביות, נראה לי ניסיתי את כולן. ריצה, אומגה 3, שינה... חוץ מזה תרגלתי יוגה, ניסיתי קבוצת תמיכה, ביבלותרפיה, dbt (לא ביחד, כן? כל כמה חודשים הייתי מנסה משהו)

במקביל ניסיתי גם טיפול תרופתי לקשב וריכוז כי עלה החשד שזה גם קשור לזה.


את שואלת אם זה עזר?

ממבט לאחור נראה לי שזה היה חלק מתהליך ההחלמה שלי ובעיקר ההוכחה לעצמי שאני רוצה להילחם ולהחלים כי אצלי לפחות היה קושי מאוד גדול סביב המאבק של לבחור לרצות בחיים.


אני מדגישה שהכדורים היו הבסיס שלי לאורך כל הדרך, בלי זה לא היה סיכוי שאני אצליח לנסות לעזור לעצמי בכלל בשום צורה.


אבל הטיפול הכי הכי משמעותי שאפשר לי להוריד את הכדורים ושיפר את איכות חיי היה ללא ספק הטיפול הפסיכולוגי. וזה לא היה קל! עברתי 5 מטפלות שונות עד שמצאתי את האחת שאיתה הדברים התחילו לזוז. ב"ה עשיתי בעקבות זאת שינויים משמעותיים בתפיסות העולם שלי וגם במערכות היחסים סביבי. זה לקח כמה שנים טובות, אבל היום ב"ה אני חושבת שאני חיה חיים מאושרים ומדויקים לי יותר ממה שרוב האנשים זוכים, ואני אסירת תודה על זה.


אני יודעת שזה נשמע קצת קלישאה, ובדרך כלל אני לא אומרת דברים כאלו לאנשים שמתמודדים, כי כשאני הייתח בדיכאון שום דבר מזה לא עודד אותי, אבל בגלל שזה פורום פתוח אני מרשה לעצמי לכתוב וקחי מזה מה שמתאים לך. בלי לחץ. זה יכול להיות תהליך ארוך וזה בסדר גמור.


ואגב, מה שאת מתארת על דיכאון שנסחב שנים ועננה כזאת שיורדת בשעות מסויימות זה מאוד מאוד שכיח ושלא תתבלבלי לחשוב שאם יש לך שעות "טובות" אז זה אומר שאת לא בדיכאון. אני מדגישה את זה כי לפעמים זה מאוד מבלבל והסביבה גם מרימה גבה. "מה? את בדיכאון? תראי איזה יופי את מתפקדת!" אבל תפקוד הוא לא המדד היחיד לדיכאון. וזה שאת מצליחה להיות פעילה שעות מסוימות זה מדהים ומראה על העוצמות שלך, אבל זה לא אומר שכשהעננה יורדת כמו שהגדרת יפה, את נמצאת במקום פחות אפל ממישהי אחרת שלא מצליחה לקום בבוקר. דיכאון זה דבר חמקמק, ולכן קריטי שתמשיכי להיות נאמנה לעצמך ולתחושות שלך ולזכור שהמלחמה הזאת בתחושות היא לא דבר טבעי, והיא לא חלק מהחיים, ובעז"ה יום אחד היא תהיה מאחורייך. 

כ"ז תמוז 10:17מדהים!! איזה דרך עברת ואו!... תודה על השיתוףלב אוהבאחרונה
כ"ז תמוז 08:06ציפרלקס עוזר לדיכאוןמקקה

וגם לחרדות

עוזר לי מאוד מאוד

לא יודעת לגבי הגמילה, לי זה עוזר גם לכאב כרוני. אז לא מתכננת להפסיק לקחת

וטין לי בעיה לקחת כל החיים, מה ככ נורא בזה בעצם?

ברוכה הבאה למועדון ❤️‍🩹

כ"ז תמוז 10:12חיבוק!💜בארץ אהבתי
ממליצה לך להציץ בבלוג של @קמה ש. המהממת (קישור לבלוג מופיע בחתימה שלה)...
פרסומת
כ"ו תמוז 10:05המלצה למשחק זוגי🙏אנונימית בהו"ל

מנסה לכתוב הכי מתאים שאפשר. הלוואי תבינו אותי בין השורות. מנהלות, אם זה לא מתאים ואולי מסחרי, אשמח שתחסמו ולא תמחקו, כדי שלא אחפש סתם את השירשור🤭


אנחנו לקראת סיומו של עוד סבב מילואים ארוך🥵💪


ואחרי מאות ימי מילואים ממש רוצה לקנות לנו משהו זוגי...

יש לנו ניסיון עם אביזרים זוגיים, אוהבים את זה ורוצים לקנות עוד. מכירים את האתר של "ואהבתם" אבל לא מצאנו משהו שמעניין אותנו. ונמנעים מחיפוש משותף אתרים אחרים מחשש למראות לא ראויים. יש לכן המלצות על אתרים שאפשר לקנות בהם?


בנוסף, ראיתי שהרשת מלאה במשחקים זוגיים, שמשלבים גם שיח וגם משימות פיזיות אינטימיות. ממש מחפשת המלצות למשחק כזה. אפשר שיהיה גם יקר, אבל שיהיה באמת מעניין, אטרקטיבי ורלוונטי לשימוש חוזר. אם מישהי מכירה מניסיון אשמח מאוד לשמוע.

כ"ו תמוז 10:35מגיבה כדי להגיב לך בהמשךאחת כמוני
כ"ו תמוז 21:54מסתכלת על זה שוב ולא בטוחהאחת כמוני
שזה מספיק שמור בקטע הדתי
כ"ו תמוז 10:37יש אתשומשומ

Ho my box

עם כל מיני קןפסאות לדייטים בכל מיני רמות של פתיחות

אולי תמצאי שם משהו שיעניין אותך 

כ"ו תמוז 10:52ממליצה עליהם מאודרק רגע קט
כ"ו תמוז 17:14תודה! מניסיון?אנונימית בהו"ל
על איזה ערכה את ממליצה? כי יש שם כמה שנראות רלוונטיות....
כ"ז תמוז 08:31כן.רק רגע קט

עשינו דייט שובר שגרה ליום הולדת.

ממש נחמד.

כ"ו תמוז 17:13תודה! באמת נראה טוב!אנונימית בהו"ל

ממליצה מניסיון? כי באתר הכל נראה נוצץ, רוצה לדעת מהשטח.

אם כן, על איזה ערכה את ממליצה? כי ראיתי שיש שם כמה סוגים שיכולים להתאים...

כ"ו תמוז 19:13לדעתי, זה ממש תלוי זוגננה123

קיבלנו מגיסתי קופסא שהיא קנתה. אמרה שאח שלי יבשן ולכן זה לא זרם, אבל בעיניה זה שווה. בפועל כששיחקנו אני פחות זרמתי, ואז גיסתי צחקה שיש לנו כנראה גנים יבשנים...

יש זוגות שהדינמיקה של למלא משימות כאלה זורמת להם ואז זה באמת מגניב ומושקע... אבל יש כאלו שזה פחות יזרום אצלם. אני הרגשתי שזה מאולץ לי מדי.

חושבת אבל שזה ככה היה בכל משחק זוגי שהיינו משתמשים בו... 

כ"ו תמוז 19:18ולגבי ואהבתםננה123
יכולה לנסות את האתר של שי נשי. חנות הלבשה תחתונה מאפרת שמוכרת גם אביזרים. לא יודעת אבל אם ההיצע שם שונה מואהבתם.
כ"ו תמוז 20:01לא יודעת אם מותר לכתוב את זהרק לרגע9
אבל בדיוק קנינו קופסה כזו וכתבנו להם שאנחנו דתיים (הם ביקשו לציין בהערות) וזה לדעתנו ממש ממש לא מותאם לדתיים. אמנם זה משחק מאוד מושקע והאריזה והכל נוצץ, אבל שנינו לא אהבנו בסופו של דבר וחלק גדול המשימות פשוט דילגנו כי היה ממש לא מתאים. 
כ"ו תמוז 20:11אין בעיה לכתוב תחושות שלך על מוצריעל מהדרום
כ"ו תמוז 20:21תודה על התגובה!!אנונימית בהו"ל
יכולה להגיד לי איזו קופסא זו הייתה? כי ראיתי שיש אחת שכתוב בה שלא מומלצת לדתיים.


יכולה לנסות לפרט למה לא מתאים לדתיים (אם מעדיפה אני יכולה לפנות אליך בפרטי עם הניק האישי שלי) האם הרגשתם שזה לא מתאים כי היו גם תמונות לא ראויות? או שפשוט המשימות לא התאימו לכם?

כ"ו תמוז 21:08תפני בפרטירק לרגע9
כ"ו תמוז 23:10רק מזכירה להיזהר מפניות בפרטי בנושאים אינטימייםטארקו
לשני הצדדים
כ"ו תמוז 21:14זו לא הייתה זו שכתוב שלא מומלצת לדתייםרק לרגע9
יש אחת שכתוב שכדאי לציין שדתיים בהערות כדי שיהיה יותר מותאם 
כ"ו תמוז 20:43ועוד שאלה לגבי ho my boxאנונימית בהו"ל

האם זה קופסא לשימוש חד פעמי?

או שאפשר לשחק בה כמה שרוצים?

כ"ו תמוז 21:09חד פעמירק לרגע9
לפחות האחת שאנחנו עשינו
כ"ז תמוז 08:54אנחנו עשינו קופסא של הוא מיי בוקסמדפדפתאחרונה

ונהינו מאוד!

לדעתי קראו לזה דייט שובר שגרה או משהו כזה

כן צריך לדעת שזה חד פעמי ולבוא עם ראש פתוח למשימות ולשאלות אבל אם אתם זורמים זה מעולה

כ"ו תמוז 12:16בפניםמרגול
לא התנסיתי בערכות בסגנון בדיוק של מה שאת מחפשת, כן ניסינו קלפי שיח כאלה… אז יש את ask q שזה ישראלי; משהו באיזור ה150-200 ש"ח לחבילה של 100 קלפים או יותר. יש להם על סתם שיח להעמיק, וגם על דברים יותר כמו שאת מחפשת


אם רלוונטי באנגלית אז יש לך את אמזון… ששם את עלולה באמת להגיע לתמונות לא סימפטיות, אבל אם תחפשי נגיד כרטיסים או דברים מאוירים אולי זה משהו שיתאים לכם.


אגב גם אם לא רלוונטי אנגלית- מכירה שיש כזה כרטיסיות עם איורים שנותנים רעיונות, בשביל זה לא צריך שפה

כ"ו תמוז 18:40עשיתי העמסת סוכר של 100 הבוקרמולהבולה

ועדיין אין תוצאות זה הגיוני?

רוצה כבר לדעת מה קורהההה

כ"ו תמוז 18:45כן, הרבה פעמים זה מגיע רק למחרתטריה
כ"ו תמוז 19:00אוי 🤦מולהבולה
כ"ו תמוז 19:08אויש.. קשה לחכות לתשובה.רותי7
מקווה שתקבלי במהרה תשובה שלילית!🙏
כ"ו תמוז 20:09מישהי מבינה בתוצאות של העמסה של 100???מולהבולה

קיבלתי בינתיים רק 2 תשובות

הבדיקה הראשונה בצום יצאה 85

הבדיקה שעה אחרי השתיה של הסוכר יצא 145. בתוך הטווח באתר של כללית

האם תקין????

כ"ו תמוז 20:17מקפיצהההמולהבולה
כ"ז תמוז 01:19אם זה בטווח זה תקיןיראת גאולה
בד"כ שתי התוצאות הבאות יגיעו רק מחר בערב (שמרו את המבחנות במרפאה למחר כי הן נלקחו אחרי שהדמים של הבוקר נשלחו כבר למעבדה).
כ"ז תמוז 10:10ואי אני בלחץמולהבולהאחרונה
רוצה כבר להיות אחרי 

You may like

פיקוד העורף