כל חיי אני נופל וקם כי למענך אני מוכן להילחם לעולם.
אך עם כמה שרק לך נתון ליבי ואליך תשוקתי וחשקי ואהבתי,
מקנאות בי הקליפות, על שאלי אהבתך ועל כן עושות הן ימים כלילות,
כדי לגרום לי ליפול ולחטוא ולהישבר ולבכות.
ובכל פעם שהן מצליחות אני מבולבל ומטולטל,
וזועק אליך, אבל- הקליפות שאוחזות מכסות ואוטמות ואני מרגיש שהן לא ישברו ולא יעזור שום עמל.
אך לאהבה שביננו אין סוף וגבולות ולכן היא בוקעת את כל החומות ואם אצטרך אשבור לעצמי את כל העצמות.
תמיד אמשיך להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות.
לא משנה לאיפה אפול, אתה תמיד תזכיר לי שאתה איתי בהכל.
אם אסק שמיים שם אתה ואציעה שאול הינך, ועל כן אבי מלכי אהובי נפשי תמיד אשא אליך, כי אין דבר שבוער בליבי יותר מאשר למסור את נפשי על הגדלת כבוד שמך.
אבי, אנא, שפתי תמיד תפתח וחיוך על פני תימרח ופי ישיר תהילתך,
ויספר לכל אדם וברייה בעולם הדר כבוד הודך וזיו שכינתך ונועם ומתיקות אין סוף שבדבקות באורך וקירבתך.