שלום,קוראים לי אביגיל ולומדת בכיתה ח

-כיתה מ-א-ו-ד מופרעת..לא ממליצה לאף מורה להתקרב..בת שרות עזבה אותנו במצע,מורות בכו..בקיצור

מניסיון(-ואני בתוך זה)יש כמה סיבות,למה תלמידים מפריעים:

-הם לא מתענינים בחומר הנלמד,משתעממים..

-הם לא מתחברים לצורה בה המורה מעביר את החומר.

-לחץ חברתי-יכול להיות מצב שילד באמת אוהב את המקצוע והמורה אך החברה לא ולכן..

נראלי אלא הסיבות העיקריות..

לפי דעתי,לא משנה רמת התחברותם לחומר..משנה יותר הדרך בה מלמדים מפאת שאם מלמדים בצורה משעממת זה לא כיף להקשיב,זה חובה ולכן הם מחפסים תעסוקה אחרת.אך אם מלמדים בצורה אחרת שבה המורה מרשה לעצמו לספר בדיחה פה ושם,מותר מעט ואפילו מספר קצת על עצמו והכל עם חיוך זה הרבה יותר כיף ללמוד.לפני כשנה המחנכת שלי היתה בחופשת לידה והחילפה הרב X-הוא לימד בצורה פשוט  וכולנו תיעבנו את המקצוע הזה,לאחר 3 חודשים כשהמורה חזרה-הפלא ופלא!!לא היתה מישהי שלא אהבה וחיכתה לשיעור!!!

אבל,כשילד נמצא בלחץ חברתי,הוא בדרך כלל מושפע,גם אם הוא מאוד מרחם על המורה ובאמצע שנה כבר קשה מאוד למורה עצמו לשנות את יחסו לתלמידים לרך ולכן,אני חושבת שכדי יותר ללכת פשוט בדרך הקשה אך לאחר מכן להוסיף בדרך הנעימה יותר.

השינוי צריך לבא לאט לאט.אבל שימי ♥,אם התלמידים ממשיכים-לכי בדרך הקשה.

ויש לי עוד הרבה מה להגיד..

מוזמנת לאישי-בשמחה ממש!!!

למורה. כל הכבוד לך! 

ואגב זה - למורה: אפשר ללמוד מעצם מה שעשתה הילדה הזו גם לשאלתך.

היא מכיתה כזו, לדבריה, ובכל זאת - באופן אישי מאוד רוצה לעזור לך...

וזאת האמת לגבי מרבית הילדים.

אז אולי כדאי לקחת, פה ושם, כמה ילדים ל"שיחה ידידותית" ולנסות להבין מה אוהבים מה רוצים וכו'.

וכמו שכתבה הילדה הנבונה הזו - אל תעשי את זה, במצבך, בפורום של כולם - כי אז יהיו כמה "שלא ירשו" שתהיה שיחה כזו רצינית מדי...

ראשית, לא הזכרת: באיזה שלב נכנסת ללמד אותם- האם מתחילת השנה או שאיפשהו לקראת סופה? מה הרקע שלך בהוראה ובאיזה כיתה מדובר? יתכן (בהתאם לתשובות לשאלות אלו, שיתברר שזו רק "התחלה שקשה".. )

כמה המלצות:

- להכנס לכיתה ולהתחיל ישירות בלמידה. לא להמתין מידי יותר ולתת לתלמידים זמן לאבד כיוון.. (את הנוכחות אפשר להשאיר לסוף, או בזמן שהם מבצעים מטלה)

- להכין איזשהו חוזה, מחויך כמובן שתולים בכיתה, או שכותבים על הלוח ובו הדברים החשובים לך בשיעור. אפשר לעשות זאת בצורה של חרוזים: " בשיעור לא מדברים- כי לחברנו אנו מפריעים, וללמוד אנו חפצים " 

- לגוון בשיעורים. פעם להציג מצגת, פעם סרטון קצר, פעם לשלב משחק וכך הלאה כיד הדמיון הטובה

סטטיסטית גילו שבד"כ אין דבר כזה כיתה לא ממושמעת אלא מדובר בכמה תלמידים בודדים שסוחפים אחריהם הלאה את שאר הכיתה.. נסי לאתר אותם ואולי לשלב אותם איכשהו במהלך השיעור או לקחת אותם לשיחה קצרה ומתוכה להבין את שמפריע להם

ראי ברכה והצלחה בעמלך!

bgffh

שלום לך מורה מסורה!

אני סטודנט לשנה ראשונה והדבר הכי חשוב שלמדתי כד כה שזה שיעור ניווט כיתה.

מהנלמד בשיעור בנושא משמעת הינו:

א- אין נכנסים אם תלמיד לויכוח: מאבקי כוח כיוון שהמורה תמיד בעימדת כוח נחותה.

ב- בכדי לנטרל הפרעה יש להבין את מקורה, ז"א שכדי שתזמני לשיחה אישית ותכירי אותה לעומק

במעשה כזה את יצרת קשר ומשדרת אכפתייות. סוד ההצלחה הוא לזהות ולטפל.

ב- אין משתמשים עם אותה שיטת הרתעה מס' פעמים, יש צרוך לשנות כי התלמידים ינסו להפרה.

ג- לרוב להוציא אינו פיתרון, יש לשנות דרכי הוראה שיתאמו לתלמיד "מפריע" לנסות לחברו לשיעור להשתמש בו יותר, יול להיות שהוא יהיה העוזר שלך בחלוקת דפים ומחיקת הלוח כך הפכת אותו למשמעותי יותר.

ד- רוב ההפרעות הן לשם תשומת לב,אז לא להימנע לתת עד גבול מסוים.

יאנוש קורצ'ק התמודד עם ילדים בתופה בה החיים היו קשיים יותר, התיסכול שלך זה ברכה בשבילו כי בטח היה מצליח איתם.אז אנה ממך גם שקשה היזכרי למה ולשם את פועלת כי הילדים האלו יהיו אזרחים ותלמידם טובים בזכות דבר קטן שאמרת להם.      בהצלחה 

דרור ויינברג זצ"ל היה אומר כי "אין תירוצים יש תוצאות"( מתוך, וקראתם דרור, כתבה מליץ לווינשטיין)

ישנו הבדל משמעותי בין ילדה בכיתה ח לבין ילד בכיתה ד ולכן קשה לי לתת פתרונות מעשיים.

מה שאני כן יכולה לומר לך זה שכאשר קבוצה (לא משנה איזו) נתקלת בראש חזק, כלומר של"ראש" יש כללים ברורים מה מותר ומה אסור, זה יוצר אצלם תחושת בטחון וכבוד.

חשוב שיהיה ברור לך ולהם מה מקובל ומה לא, ושתהי עקבית בכך.

לדוגמא: אם החוקים אצלך זה שאין לקום סתם בזמן השיעור, אז אם את רואה מישהו שקם, לא להתנפל עליו בצעקות כיצד העיז (צעקות לא מבוקרות נתפסות הרבה פעמים בעיניי תלמידים כחולשה, שלמורה אין דרך אחרת לנקוט מלבד לצעוק-מה שבדר"כ נכון), אלא לשאול בקול תמה מדוע קם באמצע השיעור. ואם את מחליטה שזה אסור אז לא לאפשר פעם כן ופעם לא, לזה כן ולזה לא.

נתקלתי במורה שלימדה בכיתה לבנות מופרעות שלא ידעו כבוד מה הוא והיו חסרות מעצורים לגמרי. המורה נכנסה לכיתה, מעולם לא הרימה את קולה, לא נכנסה לקטטות מיותרות, הבהירה להם בצורה חד משמעית את חוקיה והיתה עקבית לגביהם. הכיתה בהתחלה קיללה אותה, זילזלה וכו. אבל כאשר ראו שהיא איתנה בדעתה הם נרגעו. זה השרה בהם בטחון וכבוד כלפיה. (כמובן שכל זה בתנאי שהמורה יודעת להעביר את החומר בצורה ברורה שלא תיצור בילבול ושהיא מנסה ליצור עניין בחומר.)

דבר אחרון: חשוב לכבד את התלמידים, אך חשוב יותר לדעת שלכבד מישהו לא אומר לוותר לו ללא סיבה מוצדקת.

בהצלחה!! יישר כוח

יש קטע כזה למורים להתייחס יותר לאלה שמפריעים. או שנותנים עונש קולקטיבי לכל הכתה כי כמה תלמידים לא התנהגו בסדר..

אז אני שואלת- למה שיהיה אינטרס לתלמידים להתנהג יפה כשמבחינתם הם לא מקבלים את היחס הראוי לכאלה שמתנהגים יפה. או שלמה לי להתנהג יפה אם גם ככה אני יקבל עונש?

אני בטוחה שהמורים כן מעריכים את הילדים שמתנהגים כמו שצריך אבל בתור אחת מהאלה שאף פעם לא מתחצפות ולא מפריעות אני יודעת להגיד שזה הרבה יותר קשה ממה שזה נראה. יש לחץ חברתי חזק של לעשות בלאגן ורעש ולהתחצף וכו'.. וברגע שאין גבוי מ-ל-א מהמורים זה עוד יותר קשה. אתה מרגיש שהפסדת.

ובקשר למה שכתבת עם הנקודות, זה ממש תלוי בני כמה הם. כל העניין הזה עם הנקודות נתפס כמשהו תינוקי.. אז זה מאוד תלוי בני כמה הם.

הדברים שכתבתי לא נאמרו ח"ו מתוך זלזול ורצון לתקוף אלא ממקום של רצון לעזור. אגב אני חושבת על זה הרבה, מה אני בתור תלמידה יכולה לעשות בשביל ליצור לחץ חברתי לכיוון השני.

מדובר בכיתת תיכון ז-ט כאשר רוב הקבוצות הם קבוצות חלשות.

לא היה סתם.לא היה סתם גועלד השיר הזה בלופים

 איזה תקופה מטורפת תרתי משמע והשיר הזה ליווה אותי כל הפסח הזה

גם בדיוק יצא אז כל הזמן השמיעו ואתו

והייתי בטוחה שכל שיר ברדיו וכל מה שאומרים- מכוון אלי גוועלד ממש

רק אתמול הכל סגר עלי הכל נפל

וברחתי לשדות ,הגוף שורף הכל גדול עליי 

ליבי עייף

ושבעתי ניסיונות שבעתי נסיונות

ושוב אקום ארוץ לעבר השקיעה

התרגלתי כך לחיות להתרצות

מילים כלכך מדויקות אבאלה

פשוט איפה בן אדם יכול להיות- שהוא מתחיל להחזיק לנסות להחזיק הכל בידיים שלו-

ועם מנסים לסחוב לבד את הכל פשוט נופלים כי זה לא לגודל שלנו - אבאלה סוחב הכל איתנו וגם אותנו

ואנחנו כמו ילד קטן שמתעקש לסחוב משו כבד שאבא רוצה לסחוב ובסוף אבא נותן לו לנסות לסחוב לבד כמובן שמנסה לעזור והילד מתעקש

ואז הילד נופל ככה בדיוק אנחנו מתנהגים-אין לנו יכולות להכיל תעולם את החיים להבין יותר נכון

כלכך ניסיתי להבין ולהיות בשליטה וגם לא צריך להבין את אשר פשוט אין ביכולתנו להבין ולנסות כלכך חזק לאחוז להיות בשליטה להבין..

 וואו פשוט חסדים על הנפילה הזאת זה היה הכי כואב אבל זה היה כלכך קריאת כיוון מאבא באמת שאחרי המקרה הה

אז היתה לי התעוררות כמו אחרי מוות קליני באמת ככה הרגשתי

אבל זה כלכך שורף - שאחרי שנפלו לי כל האסימונים והבנתי שהכל היה דמיונות 

אז הבנתי שאבא רוצה אותי.חייה פה עם כל העוצמות -רוצה אותי.פה.חייה. רוצה דווקא אותי-את כוליי

והייתי בטוחה שאני הולכת על זה עד הסוף להיות פה פשוט להיות בעולם הזה לכבודו בהכי פשטות

אבל--

הכל תהליך שמשהו היה אמיתי הוא בא לאט.. וזה באמת לאט (ולא כתבתי ישר-אוף וזה מראה שהיתה כאן דרך..)

וזה כואב

כל הזמן לא מסופקת

לאן ניברח אבאלה לאן? מכל הרע הזה.שבורחים אליו.ואני יודעת שזה דופק ויעשה לי רע.

אבל אין תדבר הזה שמחזיק - שבישבילו מתגברים

צריך לישון

ולהיות ילדה גדולה

אני ממש רציתי להיות כזאת

אבל עכשיו שצריך היאוש הזה

למה הוא בא

נשרף לו עוד יום

בעעע

אני צכה שיתפללו עלי

אנלא מצליחה להתפלל

אולי בגלל המחשב הזה

אוף זה לא קשור כל ההתנהלות שלי מבולגנת 

וכולם מתחתנים וזה בכלל לא קשור עכשיו כי שקודם היה לי טוב עם עצמי קלשאתי אבל המציאות

אם מישו קרא שיגיב..

למה העניים הטהורות שלי כבר לא

אוף 

ללכת על ה' עד הסוף להתעקש פשוט להתעקש

איכ באמת אנלא רוצה את זה פשוט לא!

אוקיי

אז עד שהיה לי קצת טוב בלב

והצלחתי לא להיכנס  לכאן

ממכר וסוחף בטרוף

וגם טאטע למה איפשר פשוט להתמקד במה שקורה עכשיו בלי להיסחף לסטנות כאלה קטנות מפעם שעושות אוצ בלב

וככ כואב

ופשוט לחיות אותך ותעכשיו

ודי במאת שאני צריכה חברה טובהטובה שנתלהב ביחד על טאטע ונבכה ביחד שכואב ונצעקקק לה' בתוך האוצצ הזה של העולם

ואני יחפור לה והיא לי

כן אני צכה בן אדם לידיי

זה תכונה שטאטע נתן הרבה בשביל שאני ירצה להתחתן

בן אדם ליידך שהוא שלך ואתה שלו

ואתם ביחד

ואני ככ קטנה וזה כואב

כי אתה מרגיש שיש לך מלא כח

וגם קוצים

ופשוט מגבילים אותך ברמה שכבר לא צריך להגביל

בסהכ יש לי רצונות טובים וטהורים

וזה קשה להיות בכורה להורים לחוצים שחיכו לך מלא שנים ואז שבאת אז הם חונקים קצת

תאמת שההרגשה הזאת של החנק כבר למדתי להעיף 

וזהו עכשיו זה תלוי בי

וגם הם קצת שיחררו אבל רק בנושא של להיות באולפנה

מעבר לא

אין לישון אצל חברות

ולא שום גבעה 

והנפש שלי צריכה את זה

זה פשוט וואו איך שהם שחכו תהרגשות שהיו להם שנה שעברה שהגיע משטרה הביתה

ושנסעתי למלא מקומות ולא אמרתי יענו ברחתי באלגנטיות

ואת כל השעקות שלה והלחץ 

ושהם צריכים לשחרר קצת כי כבר עברתי תגיל שאפשר להגיד לא לצאת מהבית

והם שחכו ממש

ומה שמעניין אותם או יותר נכון את אמא

זה הבגרות

והמתכונות

והמתמטיקה.

ופה זה נגמר

ויאוו זה מחרפן לי תשכל תסתכלי עלזה שהבת שלך בבית מוציע תמיץ של עצמה בשביל כלב אותך לדבר יפה להיות מדריכה טובה להיות אחות טובה חברה טובה בלימודים להצליח והיא לא מבינה שזה פשוט קשהה לא יודעת למה זה ככה אבל אני צריכה מלא דיבור עם אנשי לב וניגונים ולימודים ככה משיבת נפש וכאלה ועם לא אז באמת שאני נחנקת ומחפשת במקומות שלא בישבילי.

וכעע אני צכה אש והתלהבות ולצעוק לטאטע ולנגן מלא ולילמוד מלא קודש 

כי זה מה שמחייה אותי

אז למה להכניס אותי לקופה ככ קטנה ולהגיד לי זה לא הזמן להוציא את הכוחות על הדברים האלה

עכשיו תוציא אותם על הלימודים שזה מתמטיקה ועאנגלית ועוד מקצעות מפגרים

אינלי בעיה עם הקודש בכיף כל היום נלמד תורה אבל אני בתור בת לא ירדתי לפה בשביל לשרוף שעות ולשבור תראש ושירדו לי דמעות כי אנלא מבינה מתמטיקה נראה לך הגיוני ריבונו של עולם באמת תגיד לי למה הורדת אותיי

למה???????????????...

ממ נראלי בעצם זה לא קשור להפרעת אכילה.או שזה פשוט לא מאובחן?אוף לא ידעת.קשה שלא מובן.