סוגי טיפולים)

מעניין מה הפחיד אותו במיטה... אולי הוא ראה פרפר על הווילון, נגיד? מקווה שלא יקרו דברים כאלה שוב... אבל לפחות אתם כבר יודעים איך לפתור את הבעיה

וואלה אחלה טיפול.
אשתמש בטיפ הזה תודה.

אבל העיקרון שלו (לפי מה שהבנתי) הוא חשיפה מוגנת לדבר שהציף טראומה.

התנסיתי בזה רק פעם אחת בעצמי, אז אני לא באמת יודעת לעומק את כל התהליך הנדרש...

הוא עוד לא ממש מדבר אז לא הבנו.

נראה לי שהוא חלם משהו

קודם כל את אמא מדהימה, איזה סבלנות הייתה לך בשבוע הזה! וואו...

זה מזכיר לי שפעם הבן שלי, בערך בגיל הזה, צרח צרחות אימים כמה לילות ברצף שיש לו ג'ירפה בלול... זה היה מאוד מצחיק אבל הוא באמת פחד ממש והיה קשוח . בדיוק ניצלנו את ההזדמנות לפרק את הלול ולהעביר אותו למיטת מעבר ואז אמרנו שאבא זרק את הג'ירפה רחוק רחוק ... ועד היום הוא בן 3 וחצי הוא זוכר את זה, זה ממש היה טראומטי בשבילו, הג'ירפה הזאת...  הוא רואה תמונה של הלול והוא אומר לי- שמה הייתה הג'ירפה ואבא זרק אותה. וזה נתן לו עוצמה וכוח שאבא גיבור על הדברים המפחידים.

ממש אוהבת סורים כאלה, על הקשר התמים בין אחים.

הרבה פעמים לאחים יותר קל להבין את האחים הקטנים שלהם, הם היו שם רק לא מזמן..

תודה על השיתוף והרבה נחת!!

כל ההתחלות קשות, וזו וואחד התחלה.

זוכרת איך בראשון שלי נכנסתי הביתה והיה ערב ואני עם כל כובד העולם על הכתפיים, ואיך אני אצליח לדאוג לו, וההנקה שלא הסתדרה בכלל בהתחלה, והלימודים, ותכף יגיע החורף, האם אני אצליח לשמור שיהיה לו מספיק חם...

וכשיצאתי לטיול בחוץ וראיתי אימהות שילדו כמה חודשים לפני והן נראות שמחות וטוב להן עם התינוק התפללתי להיות באחרי כמה חודשים האלה, שאני כבר מכירה אותו יותר ויודעת יותר מה הוא צריך...

בקיצור, כל כך כל כך מובן, ואין לי הרבה איך לעודד לימים או השבועות הקרובים, אבל את עוד תראי שיום אחד תקומי ותרגישי שעשית דרך והנה הגעת לימים האלה שהכל יותר רגוע ויותר מוכר ומצליחים לשמור על שיגרה נינוחה ומשמחת. ואם זה לא עובר ואת מרגישה אבודה ושאין לך כח לפצפון ולחיים תפני תגידי לאחות בטיפת חלב או רופא/ת המשפחה, זה לא חייב להיות ככה לאורך זמן ואפשר לסדר את זה.

מזל טוב! תאספי את הרגעים של היופי המופלא הזה, אל תתני לזה לעבור לך מתחת לאף 🤗

נראלי אם היה צריך להגדיר איך זה נראה היו כותבים בדיוק מה שכתבת!

אז זה ממש הגיוני!!

כמה דברים קטנים..

זוגיות- ממליצה ממש אח יש אפשרות להשאיר את הקטן ולצאת רק אתם יחד לשעתיים!!

עצמך- השינוי, היצור הקטן שתלוי בך, התנודות ההורמונליות- הכי ממליצה לך לצאת מדי שבוע נגיד רק את לסיבוב, בעלך עם התינוק- רגע יש לך זמן שאת לא בדאגה מתמדת שהכל בסדר , כי ככה זה בילד ראשון בעיקר..., (וגם לבעלך זה יעזור להתחבר לתינוק, אז עוד יתרון על הדרך)

הנקה- הרבה עור לעור אם מתאים לך, מפריש חומרים אצלך ואצלו שעוזרים, אפשר מקלחת עם התינוק זה חוויה מיוחדת.. אם מסתדר  בטיחותית...

להניק בשכיבה, ככה יהיה לך נוח ותהיי יותר רגועה בהנקה..

ודברים שמעשירים חלב- אוכל טוב, שינה כמה שיותר,  קווקר, יש כאלה שעזר להם מורינגה, חילבה..

והעצה הכיייי טובההההה!!!

*לישון מתי שרק אפשר* הכי עוזר להכל !

לגנוב חצי שעה גם אם כל הבית הפוך ובעלך נמצא לזמן קצר

כשתשני הכל ישתפר!!! המצברוח, הזוגיות, התנודות, ההנקה...

לק"י

יש זמן אחרי לידות, שתחושת הדכדוך היא נורמלית וחולפת.

יש כאלה שבזמן בהנקה, מרגישות תחושת דכדוך.

אני אחפש בגוגל.

לק"י

שהדכדוך אמור לחלוף תוך שבועיים.

הייתי מחכה עוד קצת לראות אם זה משתפר.

לגבי ההנקה- אני מבינה שזה תקין, זו תחושה זמנית שחולפת ומגיעה רק בזמן ההנקה.

התרגלנו שהולכים ובודקים לפי הספר מה נהוג

כאילו אנחנו רובוטים כאילו הנפש היא ספר ידוע מראש וזהה ואחיד לכולם.

רגע בוא נראה, אה לפי הספר כתוב כאן, שעד שבועיים זה תקין לך להיות בדכדוך, מעל שבועיים תתחילי לברר כי נשמע לא תקין...

מקצינה כמובן ויודעת את ההגיון מאחורי זה ושגם יש מציאות אמיתית של דכאון אחרי לידה וחשוב לברר ולשים לב לזה.

אבל וזה אבל חשוב לכל נפש יש סביבה אחרת, תנאים אחרים, קצב אחר ועוד המון דברים שייחודיים רק לה, לתחם את כולם תחת גרף של זמן זה.. לא יודעת לי זה קשה.

לק"י

אני מבינה שסטטיסטית לרוב זה חולף לבד אחרי שבועיים.

מעבר לזה כנראה שזה פחות חולף לבד, אז כדאי להיות עם יד על הדופק. ולמצוא דרכים לטפל בזה.

וגם אם זה לא ממש דיכאון, אז למצוא מה עושה טוב. לצאת החוצה עם התינוק, לפגוש חברות, לאכול וכו'.

(אני קצת מבינה מה שאת אומרת, אבל זה לא שכל אחת יודעת איך הנפש שלה מגיבה במצבים כאלה וכאלה).

ולהבין שהנפש שלי היא ייחודית לי

למרות הסטיסטיקה.

זה כן עוזר לנרמול, במיוחד אחרי לידה שצריך להיות במעקב אחרי זה. ויש גם מאפיינים ייחודיים לדיכאון לאחר לידה שגם מצריכים מעקב.

אבל בגדול גם אם זה פיזיולוגי לחלוטין, ויש בזה מן האמת, הטיפול הוא בכל אופן אותו טיפול.

אם רוצים אפשר לקחת כדורים הרי גם בלי להיות תחת הגדרה של "דיכאון אחרי לידה" וטיפול ריגשי זה טוב תמיד.

אז חוץ מנרמול ומעט הבנה בנוגע לסימפטומים לא רואה למה כל כך הדחיפות לרוץ להגדיר.

והאמת גם אין לי התנגדות נחרצת להגדרות. זה עוזר? אוקי אז יש הגדרה רק בבקשה שלא נשכח את הייחודיות שלנו, זה הכל.

( זה מזכיר לי שפרקתי לחברה את התחושות שלי אחרי הלידה, וזה היה ממש סמוך ללידה יחסית, והיא הקשיבה והקשיבה ואז אמרה "ואי לב אוהב תבדקי שאין לך אולי דיכאון אחרי לידה" עכשיו, באמת?? שעה אני שופכת את נפשי וזה הפנינים שיש לך להגיד לי? במיוחד שזה כל כך לא היה קשור אליי ההגדרה הזאת, לא היה לי את הסימפטומים וזה רק הראה לי לפעמים כמה קל לרוץ להגדרות במקום שניה פשוט להקשיב ולהיות ולתמוך ולהבין...) 

לק"י

לשמוע שזה נורמלי ולרוב חולף מעצמו.

(בנוסף לשאר מה שכתבו פה, שזה שינוי בחיים וכו').

בכללי אני מסכימה, שלא צריך ישר להגדיר כל דבר ולמצוא שם לכל בעיה.

יש לזה את היתרון הזה..

ותודה על השיח הנעים ☺️ 

זה ממש תקופה כזאת

אחרי הלידה. הורמונים. דכדוך ברמות שונות...

תחושת דאגה לתינוק. ובכללי המון תחושות שצפות...

זה ממש מובן.

אני זוכרת שהיה לי קשה שלא הצלחתי לפרוק את התחושות שלי בהתחלה וזה רק העמיס עליי יותר

עד שישבתי ופשוט כתבתי על המחשב מלא מלא מלא.

ואו כמה פרקתי.

עם ההורמונים של אחרי הלידה הכל מועצם פי 400 בערך... ואם יש לך גם רגישות בלי קשר אז בכלל...

אני לא באה לייאש, רק באה לנרמל

ולעודד שזה יכול לעבור. לתת לזה מקום. לא להבהל.

לנסות לישון כמה שאפשר זה מאוד עוזר להחלמה גם הנפשית.

ואם את יכולה לנסות למצוא חברה לדבר איתה, לכתוב על דף או כל צורת פריקה אחרת, זה מאוד עוזר

בהצלחה והמון המון מזל טוב!!! גידול קל ונעים בע"ה 

מזל טוב!! וזה כלום זמן, הכל עדיין נורמלי

תני לעצמך זמן. עברת טלטלה ענקית, פיזית ונפשית. לא חושבת שיש מה לחשוב עכשיו על העתיד, חוץ מלהחזיק בראש שעוד 3 חודשים מעכשיו הכל יראה אחרת לגמרי. בעז''ה הכל יסתדר, אתם תלמדו מחדש איך לאזן ולסדר את הזוגיות, העבודה והחיים עם תינוק🙂 רק תני לזה זמן.

(וכמובן כמו שכבר כתבו פה- אם את נותנת לזה זמן אבל התחושות נשארות אותו דבר, כדאי לבדוק דיכאון אחרי לידה. אבל בשלב הזה הכל נורמלי לגמרי.

היה לי פעמיים

פעם אחת הרופא שלח אותי לאקו לב ובפעם השניה הרופא צחק על הרופא ששלח אותי ואמר שזה כלום..

ברוך ה' שני הילדים בריאים 🙏🏻

לק"י

קוראים לזה "סימן רך".

היה לי בהריון אחד, אז עשיתי חלבון עוברי.

וזהו...

לא העצם אף

אבל מוקדים אקוגניחם וגם ריבוי מי שפיר וגם חלק במח מורחב

קיצר היה הריון מתוח וקשוח

אבל ילדה בריאההה ומתוקההה ב''ה🙏🙏❤️

רוצה להתעודד...

יש 2 סימנים אבל עדיין הרופא אמר שרוב הסיכויים שהכל בסדר כי יש גם סימנים לטובה- גפיים ארוכות למשל...

מחכים לייעוץ גנטי. אני במתח קשה

את יכולה להתקשר למכון פועה והם יקשרו אותך עם מחיר מיוחד שלהם.

אמנם זה לא 100% אבל את יכולה לחפש שרשור שהיה פה לא מזמן על הסיכוי שלו לתת תשובה שלילית כוזבת.

באופן אישי עשיתי לא מזמן (לא בגלל ממצאים מדאיגים אלא בגלל סיכויים בינוניים בבדיקות הסקר),

הרופאה אמרה לי שאני צריכה לדעת שזה לא 100%, אז בעקבות הדברים של @פשוט אני..  ידעתי לשאול אותה על מקרים שידועים ברפואה על תשובות שליליות כוזבות,

והיא אמרה שהיה מקרה אחד לפני 7 שנים (בקיצור לא רלוונטי). אז תודה @פשוט אני.. שבזכותך היא לא באמת הלחיצה אותי.

אשתי עשתה בדיקת ניפט, דרך מכון פועה זה עולה 1,800 ש''ח לבדיקה של 7 התסמונות השכיחות פלוס מין העובר (אפשר לשלם 2,500 ש''ח בשביל הבדיקה הכי רחבה שיש), ואם יש ביטוח פרטי עם נספח הריון או ביטוח משלים בדרגה הכי גבוהה של קופת החולים, אז מקבלים את רוב הכסף בחזרה.

תוך 48 שעות קיבלנו תשובה שלילית לכל התסמונות שהם בדקו, וידענו את מין העובר, וכל זה בשבוע 9...

אחר כך הולכים לשקיפות עורפית בראש רגוע יותר, כי גם אם עולה ממצא מחשיד לתסמונת דאון - כבר יודעים שזה חסר משמעות.

עם זאת,

אני מזכיר שני דברים:

א. הבדיקה מעולה לאיתור תסמונת דאון, אבל יש מאות תסמונות אחרות שהיא כלל לא מתיימרת לזהות או שהיא כן מתיימרת אבל עם אחוזי דיוק של 80 עד 90 אחוז, שזה לא מספיק טוב.

מי שרוצה לשלול את כל מה שהמדע יכול לשלול - רק בדיקות מי שפיר או סיסי שילייה יועילו.

עם זאת, בדרך כלל נשלחים לבדיקות האלה רק בגלל החשש לתסמונת דאון, ואם זאת הסיבה היחידה - אז ניפט בהחלט עושה את העבודה בלי לסכן את העובר ובשלב הרבה יותר מוקדם.

ב. יכולות להיות הרבה מאוד בעיות בהריון שהן כלל לא גנטיות. דברים שאפשר לראות בשקיפות ובסקירה ואף בדיקה גנטית לא תוכל לזהות.

כך שתשובה שלילית בניפט או במי שפיר לא מבטיחה לצערי שההריון תקין או הילד בריא, וחשוב ללכת לכל הבדיקות המומלצות.

ובהחלט לא צריך ללכת לכולן בשגרה.

הוודאות אצל בורא עולם

קרו מקרים שאמרו משהו אחד, ומתברר ששום דבר והכל תקין

ומנגד גם הפוך שהכל תקין, והתברר הפוך

כמו מי שפיר וסיסי שילייה.

אין מקרים, בטח לא מהשנים האחרונות, שאמרו משהו שהתברר כשגוי בבדיקות האלה.

ואם יש, זה אחד למאות אלפים או אחד למיליונים.

בכל מה שקשור לסקירות US - יש דברים שאפשר לראות שם בוודאות מוחלטת, ויש דברים שאפשר לפספס. תלוי בסוג הבעיה, במקצועיות של הרופא, במנח של העובר...

אבל זה שהבדיקות האלה לא נותנות ודאות של 100%, לא אומר שמומלץ לוותר עליהן.

לא מסכים עם ההמלצה הגורפת "לא צריך ללכת לכולן בשגרה".

את יודעת בכמה הריונות שגרתיים מצאו דברים מאוד קשים אצל התינוק בבדיקות האלה?

ברוך ה' זה לא המצב השכיח, רוב העוברים בריאים, ועדיין יש מקרים שבהם בהריונות מאוד תקינים פתאום מגלים שלעובר אין גפיים (קרה לשכנה שלנו), שהלב שלו לא בנוי נכון, שהמוח לא התפתח בצורה שמאפשרת חיים ועוד כל מיני מרעין בישין. מה תעשי אם בגלל ההמלצה שלך "לא צריך ללכת לכולן", יוולד תינוק עם פגם מאוד מאוד קשה?

שוב, אני לא מנסה להחליץ וברוב המקרים הכל טוב, אבל יש סיבה שהמדינה מממנת לכל אשה את הבדיקות האלה (ולא, ההנאה של ההורים לראות את העובר היא לא הסיבה) - אלה בדיקות שבאמת מצליחות לאתר מומים.

מאתרות בהכרח פגמים גנטיים, עליהם כתבת

שאין בהם וודאות. ולכן אני עדיין חושבת שלא כל אחת חייבת לעשות אותן

יש גישות שעודף בדיקות מזיק לעובר

עי רבנים גדולים שמבינים בתחום

כך שזה לא רחוק מהאמת

ובכלל הבדיקות הסטטיסטיות לפעמים מאתרות דברים שלא קיימים..

נכון, הן גם צודקות

ולפעמים כשהכל תקין, הכל יוצא לא תקין

סוף דבר אם את מחליטה לעשות את הבדיקות קחי הכל בערבון מוגבל

וודאות יש רק אצל בורא עולם.

לפעמים יש ממצאים חד משמעיים שיש מוטציה מסויימת, אבל לא נדע איך זה ישפיע על התינוק למעשה.

אצלנו למשל היתה שקיפות עורפית עם סיכון גבוה לתסמונת דאון.

עשינו מי שפיר - בדיקת שבב, ויצא תקין.

עכשיו אחרי שהתינוק נולד, היו לו כמה עניינים רפואיים, שבעקבותיהם עשינו בדיקת אקסום (בדיקה גנטית מלאה יותר, לעומת השבב שבודקת רק שינויים כרומוזומאליים).

וכן מצאו משהו, שמסביר את העניינים הרפואיים שלו (לפחות את חלקם), אבל זה עדיין לא מספיק בשביל לדעת מה יהיה איתו כשהוא יגדל. כי בחלק מהמקרים זה משפיע גם על הקוגניציה (יכול להיות ברמה של ליקוי למידה, יכול להיות גם פיגור), ובחלק מהמקרים זה ההשפעה מינורית יותר והילד עם קוגניציה תקינה.

בקיצור, זה ממצא וודאי, אבל לגמרי לא חד משמעי. ואם היינו יודעים על זה בהריון, לא היינו מפילים, אבל היינו עוברים את ההריון עם יותר לחץ וחוסר וודאות שלא באמת היה תורם לנו במשהו...

ויש את הסטטיסטיות שלדעתי פחות אמינות, ולפעמים מלחיצות.

כשהייתי צעירה יותר לא ביצעתי את כולן, בגיל מאוחר ביצעתי כי הסיכונים עולים עם הגיל.

נראה לי, בהריון תקין, לגלות מקרים קשים כפי שתיארת זה אחד למיליון. עושים מה שצריך, ואם הכל בסדר, הכל טוב. לא צריך לעשות גם סיסי ומי שפיר אם הכל תקין...כי אולי בהריון התקין שלי יגלו משהו. 

כי עצם הגילוי מאפשר טיפול, ובזכות הגילוי בהריון אפשר להציל את העובר.

יש דברים הגילוי רק לאחר הלידה עשוי להיות מאוחר מידי.

(ושמעתי ממישהי שאני מכירה, שהיא הכירה אישית סיפור כזה, של מישהי שלא עשתה סקירות בכלל, והתינוק נפטר לאחר הלידה בגלל משהו שאם היו יודעים מראש היו יכולים לטפל בו מיד ולהציל אותו).

ב 2 ילדים, בנוסף מוקד אקוגני וגם ראש מקרופלציה משהו כזה

אקו לב וסקירות מכוונות יצאו תקינות פרט לממצאים הנל. שלחו למי שפיר ולא עשיתי מכיוון שלי יש ראש קטן ואף קטן אז לא התרגשתי ולא הזיז לי בכלל.

ב"ה הילדים יצאו בריאים 🙌

הגודל של האף והראש שלך פשוט לא שייכים...

לא סתם עושים את בדיקת השקיפות העורפית בשלב מאוד מוקדם של ההריון.

בשלב שבו עושים את הבדיקה, יש שונות קטנה מאוד בגודל של העוברים.

גם עובר שנולד להורים בגובה 1.4 מטר עם אף קטנטן, יהיה בגודל של עובר שנולד לשחקן NBA עם אף ארוך.

כשהרופא אומר שיש לעובר אף קטן, הוא לא מתכוון שזה ביחס לאנשים שכבר נולדו שאז יש אלפי גדלים וצורות ומידות, אלא ביחס לעוברים בשבוע הזה של ההריון - כלומר ביחס לעוברים בשלב שבו לגנטיקה של ההורים כמעט ואין השפעה על הפרופורציות של הגוף. 

בקיצור, האף הקטן של ההורים לא מסביר את האף הקטן של העובר בשלב הזה של ההריון, ולא מקטין את ההסתברות שהממצא הזה מעיד על תסמונת דאון.

כמו כן, זה לא שהאף הקטן עצמו מהווה בעיה (רפואית או אסטתית). אנחנו פשוט יודעים שאצל עוברים בריאים רק X אחוז הם בעלי אף קטן בשלב הזה של ההריון, ואילו אצל עוברים עם תסמונת דאון זה 5X (המספרים סתם בשביל הדוגמה, זה תלוי כמה האף קטן...). כנ"ל מוקדים אקוגניים בלב ועוד כל מיני ממצאים שמעלים את החשד.

אם הסיכוי לתסמונת דאון עולה בעקבות הממצאים האלה, ובסוף עושים בדיקה ומגלים שאין את התסמונת (ותסמונות אחרות), אז הממצא הזה הופך להיות חסר משמעות.

אצלי גילו את הממצאים בסקירה, אבל הייתה לי הרגשה ממש טובה שזה כלום מניסיון העבר עם הילד הגדול יותר לכן לא ייחסתי לזה משמעות.

קול פנימי אמר לי להתעלם. וב"ה באמת היה בסדר

כמובן שכל אחת תעשה מה שהיא חושבת שנכון לה

(סתם סתם! בלי עגבניות בבקשה!)

באמת צריך לשים לב למבנה ההורים גם, לפעמים זה פשוט מבנה גוף גנטי.

שפיר במקרה הזה.

כדאי להתייעץ עם מכון פועה. 

כל הדברים שבודקים בשקיפות עורפית כדי להעריך את הסיכון לתסמונת דאון ותסמונות אחרות, הם ממצאים סטטיסטיים.

אם עובי השקיפות גדול, אם האף קטן, אם הגפיים קצרות, אם יש ממצאים בלב, אם משקללים את גיל הביצית* - כל אלה רק נותנים בסוף את הסיכוי הסטטיסטי לתסמונת דאון, בהתבסס על מיליוני עוברים בריאים וחולים בעשרות השנים האחרונות.

כלומר בסוף הרופא (או יותר נכון המחשב שלו) יידע להגיד שבהתבסס על כל הממצאים, הסיכוי לילד עם תסמונת דאון הוא X.

זה בעצם אומר 2 דברים:

1. לא יעזור לשאול ברשת "האם היה לכן את זה ובסוף נולד ילד בריא".

עשו מחקר על מיליוני תינוקות, וגילו שאצל רובם המוחלט נולד ילד בריא, אבל אצל אחוז מסוים כן הייתה תסמונת דאון.

אז גם אם כאן כווווולן יגידו לך שנולד להן ילד בריא, זה לא ישנה את הסטטיסטיקה. הסיכון קיים, שווה לבדוק אותו אם את רוצה להיות בטוחה, הסיכון לא נעלם בגלל שבפורום לכולן נולד ילד בריא.

ולהפך: אם במקרה שתי מגיבות מתוך עשר יגיבו שכן היה להן ילד עם תסמונת דאון, זה לא באמת אומר שהסיכון שלך הוא 20%. הסטטיסטיקה של 5 או 15 או 30 נשים לא מלמדת כלום, לטוב ולרע.

2. כל הממצאים האלה לא מהווים בעיה בפני עצמה, אלא רק אינדיקציה לתסמונות גנטיות מסוימות. אם בבדיקה (או אחרי הלידה) יתברר שהילד לא לוקה באף אחת מהן, אז הממצאים האלה יהפכו להיות חסרי חשיבות. זה לא שיש בעיה רפואית להיות עם אף קטן או עם שקיפות עורפית עבה, זה רק ניסיון לנבא את הסיכון לתסמונות. אם אין תסמונות, כבר אין משמעות לממצאים.

בסוף המטרה של הבדיקות היא לא להפחיד אלא לתת ידע, כדי שתוכלי לקבל בחירה מושכלת לגבי ההמשך.

כמו שבטח הרופא המליץ לך, לדעתי הבחירה המושכלת היא פשוט לבדוק במקום להיות במתח.

*גיל הביצית הוא הקובע ולא גיל האם.

אשה שהקפיאה ביציות או עשתה הפרייה מלאכותית בגיל 25, אם היא תיכנס להריון בגיל 40 מאותה ביצית או מאותו עובר קפוא, הסיכוי לתסמונת דאון יהיה לפי גיל 25 ולא לפי 40.

לא עשיתי לא שקיפות ולא סקירה מוקדמת (לא לזרוק עגבניות עכשיו. מיותר)

ואני בשבוע מתקדם- מעל 20.. בלי פרטים מדויקים..

הממצאים המחשידים הם מהסקירה המאוחרת

זה לא משנה את המהות - קיבלת ממצא שהוא לכשעצמו לא מעיד על שום בעיה רפואית, הוא רק מעלה באחוז מסוים את הסבירות שיש לעובר תסמונות מסוימות.

עדיין רוב הסיכויים הם שהעובר בריא.

אם את רוצה לקבל תשובה ודאית ולא להיות במתח, רק בדיקה (ניפט או מי שפיר, כי סיסי שילייה כבר לא רלוונטי) תועיל.

אם את מעוניינת בניפט - רק תוודאי עם הרופא שהממצאים שעלו לא מעלים את הסיכון לתסמונות שעבורן ניפט לא מוצלח (מוצלח = מעל 99.99% דיוק).

קשה להתווכח עם הגיון נשי... יש לו ישות משל עצמו.

ישראל מעל המזלות ונשים מעל הסטטיסטיקות

אין ישראלים עם תסמונת דאון? הפלות? מחלות גנטיות נוראיות?

אני לא מסכים עם האמירה שנשים הן לא רציונליות...

שנשים הן פחות רציונליות מגברים?

אבל כמו שכתבת, היה שם שמץ של אמת, וזה מאוד מורגש כאן בפורום...

טכנאית האולטרסאונד שעשתה לי אז אולטרסאונד הייתה חכמה ואמרה לי מיד שזה לא אומר כלום, ולחזור שוב אולי זה ייעלם. הייתי מעט בלחץ.

באחד הפעמים שהייתי היא כבר לא ראתה את הממצאים הללו, נולדה תינוקת בריאה ב"ה.

או יותר נכון לא היתה הסתידות  של עצם אף בסקירה המוקדמת. בשקיפות הרופא בכלל לא התיחס לעצם האף. אבל יצאה תוצאה לא משהו בלי קשר לעצם האף .

הלחיצו אותנו מאוד . עשינו מי שפיר.

נולד לנו תינוק מתוק חייכן ובריא ב"ה

שבבקשה ימצאו שעה חדשה להיום? תמציאו משהו על תאונה אפילו... משנים מפני השלום אז בטח שלום בית...

לדעתי זה נשמע מהדברים שכמה שקשה שווה להבליג ולהתייחס לזה כאל טכני העיקר לא לפספס

גיל הריון.

אמנם יש טווח מקובל לכל שבוע, אבל הטווח מאוד רחב.

כמובן אני לא חורצת גורלות ואין לי מושג מה יהיה, אבל הכי נכון לחכות עוד שבועיים ולעשות שוב אולטראסאונד...

כל השאר סתם השערות

סיכוי טוב שהכל תקין.

קרה לי שהגעתי למיון עם כאבים חזקים, אחרי בדיקה ביתית חיובית, ואחרי אולטרסאונד וסטיק במיון הרופאה הודיעה לי שאני לא בהריון. הייתי בהריון, ובאמת היה צריך לתקן את גיל ההריון.

לא מודדים שבוע לפי בדיקת בטא, רק לפי אולטרסאונד. גם לי יש כמה שלא התאימו לתאריכים שאני חישבתי של ביוץ ומחזור אחרון, לא ראו דופק כשיהיה צריך כבר להיות, הדברים לא התאימו, וב"ה כולם בריאים ושלמים

לא עשית שום בדיקה נגיד בשבוע 4?

כי לפי התאור שלך הכל נשמע תקין. 

זה נפוץ שמשנים את התאריך. 

גילית הריון מאוחר כך שאת לא יכולה באמת לדעת אם לא פשוט נקלטת מאוחר. 

גם זה שבעלך לא היה כמה ימים זה לא סותר את זה שנקלטת אחרי שחזר. 

ערך מסויים בבדיקת בטא לא אומר הרבה יכול להיות ערכים מחוץ לתחום שמגדירים לכל שבוע מה שחשוב זה העליה של הבטא ולא הערך האבסלוטי.

גם זה שהיו לך הפרשות לא בוודאות מעיד על ביוץ יכול להיות שפשוט בייצת יותר מאוחר בחודש.

בעיקרון ממליצים להיבדק באולטרסאונד בשבוע 7-8 בדיוק בגלל כל זה. מניחה שאם לא היית הולכת להיבדק לפני שבועיים היית בתחושה שהכל תקין.

והיתה בטווח העליון וגם המשיכה לעלות עוד

הגיוני שבבטא מעל 3000 לא רואים שום סימן להריון??

את הכדורים

לגבי השאלה למה יש את זה

לדכאון וחרדה תמיד יש טריגר/ים

פתרון אמיתי מגיע מהבנת הטריגר ומציאת פתרון

תינוק קטן/ עומס יתר זה טריגר קלאסי

כדי למצוא את כל הטריגרים אפשר לעקוב ולראות דברים שמשפיעים לרעה ומתדלקים את הדכאון/ חרדה

מבינה את הפחד כי גם אני חששתי ולא ידעתי איך אצא מזה. ב"ה זה אפשרי. כעת קשה לך לראות אבל זה אפשרי. תקחי כדורים. תעזרי לעצמך להיות רגועה. ובע"ה תצאי מזה במהרה.

אני לקחת כדור מירו. לבערך שנה וחצי שנתיים ובהדרגה הפסקתי.

לגבי הגמילה - אצל כל אחד זה אחרת.

תרגישי טוב!

ולומר שדיכאון בכלל ודיכאון אחרי לידה בפרט הוא לגמרי פיזיולוגי. השאלה "למה" היא לא רלוונטית פה. כמו שלא תשאלי מישהי למה יש לה דלקת גרון, אם יש לה בעל תומך, עוזרת, חברות, הליכות. כל הדברים האלו לא קשורים - אם יש דלקת גרון לוקחים אנטיביוטיקה ומטפלים בלי להתפלסף יותר מידי. אותו דבר זה עם דיכאון- את לא בחרת את זה, זה לא בשליטה שלך ואת חייבת להכניס את זה לראש שלך שאין שום דרך שבה את יכולה "לשכנע" את הדיכאון או החרדה פשוט לעזוב אותך.

במקביל ובלי קשר- כמו שדלקת גרון תמיד קשורה לעוד דברים בגוף ואחרי האנטיביוטיקה ובמקביל נרצה להדוק מה אפשר לעשות כדי לחזק את הגוף, ככה גם דיכאון קשור גם לנפש ולכן במקביל לטיפול התרופתי נרצה לחזק אותה באמצעות טיפול רגשי ולבחון מה קרה וקורה בחיים שמשפיעים על הנפש.

לגבי השאלות שלך:

1. צ'יפרלקס בהחלט אמור להשפיע על הדיכאון וגם על החרדה. זה לוקח זמן וגם זו תרופה די גנרית, אז תקחי נשימה עמוקה כמה שאת יכולה. מעולה שקבעת תור לפסיכיאטר, נשמע שאת ממש מודעת לעצמך וזה מעולה. שתפי אותו המחשבות האלו ובכל התחושות, זה בדיוק תחום ההתמחות שלו וזה מה שהוא רוצה לדעת - איך ומה את מרגישה.

2. אני אישית (ומניחה שכל מי שאי פעם התמודד עם דיכאון) הייתי בטוחה שלעולם לא אצא מזה ושאצטרך כדורים לכל החיים. ולקחתי דברים יותר חזקים מצ'יפרלקס. ב"ה אני לגמרי לא שם וזה פרק בחיים שלי שחלף ונגמר ואני לעיתים ממש נדירות נזכרת בו. אפשר לצאת לגמרי מדיכאון קליני גם חמור, ולמעשה הסטטיסטיקה להחלמה היא ממש טובה  (לא רוצה לזרוק מספרים אבל תבדקי).

ב"ה אנחנו חיים בתקופה שיש תרופות וטיפולים ואנשי מקצוע שיודעים באמת לעזור.

שולחת לך חיבוק גדול, וכל הכבוד על האומץ להודות ולטפל זה השלב הראשון הקריטי בדרך להחלמה ובעז"ה את תצאי מזה. מאחלת לך הרבה חמלה עצמית וחמלה מהסביבה להעביר את התקופה הלא פשוטה הזאת. 

תודה ענקית על התגובה. חייבת להוסיף שהדיכאון שאהיה חשה זה משו שאני חווה בשנים האחרונות ופשוט לא טיפלתי  ממש. הדיכאון והחרדה מכיעים לי יותר בשעות הערב. אז במשך היום אני פעילה וכו ובערב זה ממש כמו עננה שמשתלטת . ועכשיו שאחרי לידה ממש אין לי את היכולת להילחם בתחושות האלו יותר. ולכן התחלתי טיפול תרופתי.

שאלה לי אלייך. איזה סוג של טיפול עשית לצד הכדורים?

האמת שלאורך הדרך ניסיתי כל מיני דברים, יש ספר בשם "ללא פרויד פרויד, ללא פרוזק" שמציע כל מיני דרכי טיפול אלטרנטיביות, נראה לי ניסיתי את כולן. ריצה, אומגה 3, שינה... חוץ מזה תרגלתי יוגה, ניסיתי קבוצת תמיכה, ביבלותרפיה, dbt (לא ביחד, כן? כל כמה חודשים הייתי מנסה משהו)

במקביל ניסיתי גם טיפול תרופתי לקשב וריכוז כי עלה החשד שזה גם קשור לזה.

את שואלת אם זה עזר?

ממבט לאחור נראה לי שזה היה חלק מתהליך ההחלמה שלי ובעיקר ההוכחה לעצמי שאני רוצה להילחם ולהחלים כי אצלי לפחות היה קושי מאוד גדול סביב המאבק של לבחור לרצות בחיים.

אני מדגישה שהכדורים היו הבסיס שלי לאורך כל הדרך, בלי זה לא היה סיכוי שאני אצליח לנסות לעזור לעצמי בכלל בשום צורה.

אבל הטיפול הכי הכי משמעותי שאפשר לי להוריד את הכדורים ושיפר את איכות חיי היה ללא ספק הטיפול הפסיכולוגי. וזה לא היה קל! עברתי 5 מטפלות שונות עד שמצאתי את האחת שאיתה הדברים התחילו לזוז. ב"ה עשיתי בעקבות זאת שינויים משמעותיים בתפיסות העולם שלי וגם במערכות היחסים סביבי. זה לקח כמה שנים טובות, אבל היום ב"ה אני חושבת שאני חיה חיים מאושרים ומדויקים לי יותר ממה שרוב האנשים זוכים, ואני אסירת תודה על זה.

אני יודעת שזה נשמע קצת קלישאה, ובדרך כלל אני לא אומרת דברים כאלו לאנשים שמתמודדים, כי כשאני הייתח בדיכאון שום דבר מזה לא עודד אותי, אבל בגלל שזה פורום פתוח אני מרשה לעצמי לכתוב וקחי מזה מה שמתאים לך. בלי לחץ. זה יכול להיות תהליך ארוך וזה בסדר גמור.

ואגב, מה שאת מתארת על דיכאון שנסחב שנים ועננה כזאת שיורדת בשעות מסויימות זה מאוד מאוד שכיח ושלא תתבלבלי לחשוב שאם יש לך שעות "טובות" אז זה אומר שאת לא בדיכאון. אני מדגישה את זה כי לפעמים זה מאוד מבלבל והסביבה גם מרימה גבה. "מה? את בדיכאון? תראי איזה יופי את מתפקדת!" אבל תפקוד הוא לא המדד היחיד לדיכאון. וזה שאת מצליחה להיות פעילה שעות מסוימות זה מדהים ומראה על העוצמות שלך, אבל זה לא אומר שכשהעננה יורדת כמו שהגדרת יפה, את נמצאת במקום פחות אפל ממישהי אחרת שלא מצליחה לקום בבוקר. דיכאון זה דבר חמקמק, ולכן קריטי שתמשיכי להיות נאמנה לעצמך ולתחושות שלך ולזכור שהמלחמה הזאת בתחושות היא לא דבר טבעי, והיא לא חלק מהחיים, ובעז"ה יום אחד היא תהיה מאחורייך. 

וגם לחרדות

עוזר לי מאוד מאוד

לא יודעת לגבי הגמילה, לי זה עוזר גם לכאב כרוני. אז לא מתכננת להפסיק לקחת

וטין לי בעיה לקחת כל החיים, מה ככ נורא בזה בעצם?

ברוכה הבאה למועדון ❤️‍🩹

Ho my box

עם כל מיני קןפסאות לדייטים בכל מיני רמות של פתיחות

אולי תמצאי שם משהו שיעניין אותך 

עשינו דייט שובר שגרה ליום הולדת.

ממש נחמד.

ממליצה מניסיון? כי באתר הכל נראה נוצץ, רוצה לדעת מהשטח.

אם כן, על איזה ערכה את ממליצה? כי ראיתי שיש שם כמה סוגים שיכולים להתאים...

קיבלנו מגיסתי קופסא שהיא קנתה. אמרה שאח שלי יבשן ולכן זה לא זרם, אבל בעיניה זה שווה. בפועל כששיחקנו אני פחות זרמתי, ואז גיסתי צחקה שיש לנו כנראה גנים יבשנים...

יש זוגות שהדינמיקה של למלא משימות כאלה זורמת להם ואז זה באמת מגניב ומושקע... אבל יש כאלו שזה פחות יזרום אצלם. אני הרגשתי שזה מאולץ לי מדי.

חושבת אבל שזה ככה היה בכל משחק זוגי שהיינו משתמשים בו... 

יכולה לנסות לפרט למה לא מתאים לדתיים (אם מעדיפה אני יכולה לפנות אליך בפרטי עם הניק האישי שלי) האם הרגשתם שזה לא מתאים כי היו גם תמונות לא ראויות? או שפשוט המשימות לא התאימו לכם?

האם זה קופסא לשימוש חד פעמי?

או שאפשר לשחק בה כמה שרוצים?

ונהינו מאוד!

לדעתי קראו לזה דייט שובר שגרה או משהו כזה

כן צריך לדעת שזה חד פעמי ולבוא עם ראש פתוח למשימות ולשאלות אבל אם אתם זורמים זה מעולה

אם רלוונטי באנגלית אז יש לך את אמזון… ששם את עלולה באמת להגיע לתמונות לא סימפטיות, אבל אם תחפשי נגיד כרטיסים או דברים מאוירים אולי זה משהו שיתאים לכם.

אגב גם אם לא רלוונטי אנגלית- מכירה שיש כזה כרטיסיות עם איורים שנותנים רעיונות, בשביל זה לא צריך שפה

קיבלתי בינתיים רק 2 תשובות

הבדיקה הראשונה בצום יצאה 85

הבדיקה שעה אחרי השתיה של הסוכר יצא 145. בתוך הטווח באתר של כללית

האם תקין????