כל אחת מסיבה אחרת.. דיבור, נוזלים, שמיעה וכו..

לכולם הבדיקות שמיעה היו סבבה ולאחת יש קצת ירידה אבל לא עושים עם זה כלום..

רב האנשים ששמעתי הבדיקות תקינות ואם לא אז ב"ה שעלו על זה והילד וההורים כבר לא סובלים..

ונוזלים באוזניים זה ממש ממש נפוץ (ניתוח כפתורים די פשוט)..

הרבה ילדים עושים בגלל נוזלים באוזניים, וזה מאוד נפוץ.

תתחילי בלקבוע תור, גם ככה לוקח זמן עד שיש...

לאחד היה מבנה של תעלה קטנה שבתוספת לנוזלים גרם לו ירידה, עם הגיל זה משתפר ב"ה.

ככל הנראה אם לא נדלקה לך נורה אדומה עד עכשיו זה לא משהו קיצוני.

תתכן בהחלט ירידה בשמיעה כתוצאה מנוזלים שגורמת לזה.

או מבנה וכד'

זו בדיקה פשוטה ונחמדה לילדים ללא כאבים בכלל.

את צריכה הפנייה מרופא ילדים והתחייבות למכון שמיעה הספציפית אליו תלכי.

אני מרוצה מאד ממכון קדמה.

כל פעם שהייתי צריכה נתנו לי תור לאותו השבוע

בודקות/בודקים מקצועיים ואדיבים

חיבוק על ההלם, קשה לשמוע כל דבר אפילו קטנטן על הילדים שלנו.

אבל כל הכבוד לגננת ששמה לב לדברים ומפנה, זה חשוב מאד להתפתחות תקינה.

בשורות טובות

גם מתוך השערה של המטפלת שבגלל זה לא מדבר

הבדיקה יצאה תקינה והילד השלים לבד את הפער

יכולה להגיד על עצמי,

אם אני לא יושבת מתחת הסנטר של המרצה - אני מאבדת עניין.

אני לא מאובחנת עם בעיות קשב או משהו דומה

אבל אני פשוט יוצאת מריכוז אם יושבת במקום שהוא לא בהתחלה

אני אחלה בנאדם.. והמרצים ממש אוהבים את התלמידות שיושבות מקדימה

גם ילד שלא רואה טוב ישתף פעולה יותר כשהוא קרוב.

יתכן מאוד שבע"ה הכל תקין.

אם לא שמת לב לכלום עד עכשו אז כנראה אין בעיה קריטית.

אבל קושי בשמיעה או בראיה יכול לגרום לקשיים בלמידה ולעיתים קרובות ניתן לתיקון בקלות, אז חבל לפספס.

וזה סתם המלצה בגיל הזה לקחת אם אף פעם לא עשית.

באוזניים - בעיה שכיחה ונפוצה, שבמקרה הכי גרוע שלה מטפלים בה בניתוח פשוט מאוד.

(לצורך ההשוואה - אצלנו במשפחה, הילדים שלי וגם אני ואחים שלי, מתוך כעשרה או יותר ילדים שהיו להם בעיות בשמיעה רק אחת מהם באמת נזקקה בסוף למכשיר שמיעה באוזן אחת. היא גם עברה שני ניתוחי כפתורים וגם אני עברתי ניתוח, אבל כל השאר טופלו בתרופה או בצורה טבעית, נכון לעכשיו)

אז בלי לחץ - לכי לרופא אף אוזן גרון, הוא יבדוק את הילד וייתן הפניה לבדיקת שמיעה, תעשו את בדיקת השמיעה ואז תחזרו לרופא ותפעלו לפי ההנחיות שלו. ויש אפשרות כמובן גם לטפל באופן טבעי - תוכלי לחזור לכאן אחרי האבחנה כדי לקבל המלצות.

בע"ה הכול יהיה בסדר!

עלינו על זה בגלל שהיא לא הגתה מילים נכון

אבל לא היה בעיה באוצר מילים

בבדיקה עצמה כבר אמרו לנו שזה תוצאה מנוזלים ולא בעיה באוזן

עשינו ניתוח כפתורים

היתה התאוששות ממש קלה

והשיפור היה מידי

הרבה פעמים יש נוזלים באוזניים וזה עובר לבד.

אם לא, עושים ניתוח כפתורים.

ל 3 מתוך 4 ילדים אצלי היו נוזלים באוזניים לתקופה. זה עבר לבד, בלי התערבות.

אצל הקטן אנחנו עדיין במעקב.

היו בעיות שמיעה
גם כן בגיל גן. הגננת המליצה לבדוק שמיעה.

היו לי נוזלים באוזניים ועשו לי ניתוח כפתורים..

עשו לי 4 ניתוחי כפתורים סה"כ בילדות שלי.

אבל אפילו בתור ילדה אני זוכרת איזה הקלה וכמה כיף היה לשמוע טוב פתאום אחרי הניתוח.

וקיבלתי המון תשומת לב ויחס כיפי בניתוחים

בקיצור זכור לי כחוויה טובה

חשבתי שהבת שלי היא השיא... (שני ניתוחי כפתורים ועוד ניתוח אחד לתיקון חור שנוצר בגלל רחד הכפתורים)

באילו גילאים עשית אותם?

ב"ה שנותרה לך חוויה טובה!

ניתוח כולסטאטומה שהוא ניתוח באוזן שמטרתו להסיר גוש לא תקין של תאים עוריים שצומחים בתוך האוזן...

בקיצור התעסקתי המון עם האוזניים

הניתוח כפתורים האחרון היה בכיתה א, והניתוח כולסטאטומה בכיתה ה'.

מאז ב"ה שומעת מעולה, ולא חוויתי שום בעיות חוזרות.

והניתוח כולסטאטומה קשור לניתוחי הכפתורים?

(ב"ה שמאז אין לך בעיות!)

כי לא הייתי בטוחה בפרטים...

אמר שלדעתו הניתוח האחרון היה אחרי כיתה א
ושהכולסטאטומה לא קשור בכלל לכפתורים.

הרופא אמר לי שכל עוד אין השפעה על השמיעה אז לא צריך לטפל וזה עובר עד גיל 6.

לקטן יותר כן יש ירידה בשמיעה, מחכה לתור לרופא לשמוע מה יגיד על זה

איזה כייף שלילד שלך יש גננת עירנית ששמה לב אליו!

אצל הבן שלי הגננת לא שמה לב לשום דבר (לא מאשימה אותה) אבל לי היה ברור שהוא לא שומע 100% ולקחתי לבדיקה וגיליתי שצדקתי.

הבדיקה קלילה ממש

אבל אצלי לבן ה3 היה קשה לזרום והייתי צריכה לעשות לו הרבה הכנה מראש ולהבטיח פרס כדי שיסכים לשתף פעולה.

בן ה4 זרם לגמרי.

אז תלוי בגיל ובילד, כדאי להכין מראש לבדיקה ומה יהיה שם.

בהצלחה בע"ה ! 

לדעתי די נפוצה, הייתי קובעת תור ולא מודאגת מזה יותר מידי כרגע.

להרבה ילדים יש נוזלים וזה יכול לפגוע בשמיעה.

לגבי הצעקות, גם הבת שלי לפעמים מדברת בקול כשהיא מתלהבת/ תוך כדי משחק/ רוצה שיקשיבו רק לה.

בקיצור, הגיוני להרגיש קצת מבואסת אבל אי אפשר לדעת, עצם זה שהמליצו בדיקה לא אומר בהכרח שיש בעיה (ובכל מקרה עדיף לבדוק ולדעת).

אני הלכתי קודם לאא"ג ילדים (אפשר גם. סתם רופא ילדים) שיסתכלל והוא אכן ראה נוזלים באוזניים. גיל שנה ו5.

אז הפסקנו מוצרי חלב וזה עבד! הילד התחיל לדבר (וגם ללכת) תוך שבועיים.

מסייגת שזה יכול להיות גם אלרגניים אחרים, סתם ניסינו עם אלרגן נפוץ והלך לנו בניסיון הראשון.

אם יש ספק אין ספק

תעשי והכי טוב גם שמיעה וגם ראייה כי ייתכן שאם לא רואים טוב זה משפיעה על השמיעה והריכוז ולא בהכרח שהשמיעה לא בסדר אלא הראייה לא תקינה בכלל

מקס' הכל טוב ואין כלום ב'ה תודה לאל עוד יותר טוב

אבל עדיף לתפוס את זה כשהם קטנים ויותר קל לטפל

כל ההתחלות קשות, וזו וואחד התחלה.

זוכרת איך בראשון שלי נכנסתי הביתה והיה ערב ואני עם כל כובד העולם על הכתפיים, ואיך אני אצליח לדאוג לו, וההנקה שלא הסתדרה בכלל בהתחלה, והלימודים, ותכף יגיע החורף, האם אני אצליח לשמור שיהיה לו מספיק חם...

וכשיצאתי לטיול בחוץ וראיתי אימהות שילדו כמה חודשים לפני והן נראות שמחות וטוב להן עם התינוק התפללתי להיות באחרי כמה חודשים האלה, שאני כבר מכירה אותו יותר ויודעת יותר מה הוא צריך...

בקיצור, כל כך כל כך מובן, ואין לי הרבה איך לעודד לימים או השבועות הקרובים, אבל את עוד תראי שיום אחד תקומי ותרגישי שעשית דרך והנה הגעת לימים האלה שהכל יותר רגוע ויותר מוכר ומצליחים לשמור על שיגרה נינוחה ומשמחת. ואם זה לא עובר ואת מרגישה אבודה ושאין לך כח לפצפון ולחיים תפני תגידי לאחות בטיפת חלב או רופא/ת המשפחה, זה לא חייב להיות ככה לאורך זמן ואפשר לסדר את זה.

מזל טוב! תאספי את הרגעים של היופי המופלא הזה, אל תתני לזה לעבור לך מתחת לאף 🤗

נראלי אם היה צריך להגדיר איך זה נראה היו כותבים בדיוק מה שכתבת!

אז זה ממש הגיוני!!

כמה דברים קטנים..

זוגיות- ממליצה ממש אח יש אפשרות להשאיר את הקטן ולצאת רק אתם יחד לשעתיים!!

עצמך- השינוי, היצור הקטן שתלוי בך, התנודות ההורמונליות- הכי ממליצה לך לצאת מדי שבוע נגיד רק את לסיבוב, בעלך עם התינוק- רגע יש לך זמן שאת לא בדאגה מתמדת שהכל בסדר , כי ככה זה בילד ראשון בעיקר..., (וגם לבעלך זה יעזור להתחבר לתינוק, אז עוד יתרון על הדרך)

הנקה- הרבה עור לעור אם מתאים לך, מפריש חומרים אצלך ואצלו שעוזרים, אפשר מקלחת עם התינוק זה חוויה מיוחדת.. אם מסתדר  בטיחותית...

להניק בשכיבה, ככה יהיה לך נוח ותהיי יותר רגועה בהנקה..

ודברים שמעשירים חלב- אוכל טוב, שינה כמה שיותר,  קווקר, יש כאלה שעזר להם מורינגה, חילבה..

והעצה הכיייי טובההההה!!!

*לישון מתי שרק אפשר* הכי עוזר להכל !

לגנוב חצי שעה גם אם כל הבית הפוך ובעלך נמצא לזמן קצר

כשתשני הכל ישתפר!!! המצברוח, הזוגיות, התנודות, ההנקה...

לק"י

יש זמן אחרי לידות, שתחושת הדכדוך היא נורמלית וחולפת.

יש כאלה שבזמן בהנקה, מרגישות תחושת דכדוך.

אני אחפש בגוגל.

לק"י

שהדכדוך אמור לחלוף תוך שבועיים.

הייתי מחכה עוד קצת לראות אם זה משתפר.

לגבי ההנקה- אני מבינה שזה תקין, זו תחושה זמנית שחולפת ומגיעה רק בזמן ההנקה.

התרגלנו שהולכים ובודקים לפי הספר מה נהוג

כאילו אנחנו רובוטים כאילו הנפש היא ספר ידוע מראש וזהה ואחיד לכולם.

רגע בוא נראה, אה לפי הספר כתוב כאן, שעד שבועיים זה תקין לך להיות בדכדוך, מעל שבועיים תתחילי לברר כי נשמע לא תקין...

מקצינה כמובן ויודעת את ההגיון מאחורי זה ושגם יש מציאות אמיתית של דכאון אחרי לידה וחשוב לברר ולשים לב לזה.

אבל וזה אבל חשוב לכל נפש יש סביבה אחרת, תנאים אחרים, קצב אחר ועוד המון דברים שייחודיים רק לה, לתחם את כולם תחת גרף של זמן זה.. לא יודעת לי זה קשה.

לק"י

אני מבינה שסטטיסטית לרוב זה חולף לבד אחרי שבועיים.

מעבר לזה כנראה שזה פחות חולף לבד, אז כדאי להיות עם יד על הדופק. ולמצוא דרכים לטפל בזה.

וגם אם זה לא ממש דיכאון, אז למצוא מה עושה טוב. לצאת החוצה עם התינוק, לפגוש חברות, לאכול וכו'.

(אני קצת מבינה מה שאת אומרת, אבל זה לא שכל אחת יודעת איך הנפש שלה מגיבה במצבים כאלה וכאלה).

ולהבין שהנפש שלי היא ייחודית לי

למרות הסטיסטיקה.

זה כן עוזר לנרמול, במיוחד אחרי לידה שצריך להיות במעקב אחרי זה. ויש גם מאפיינים ייחודיים לדיכאון לאחר לידה שגם מצריכים מעקב.

אבל בגדול גם אם זה פיזיולוגי לחלוטין, ויש בזה מן האמת, הטיפול הוא בכל אופן אותו טיפול.

אם רוצים אפשר לקחת כדורים הרי גם בלי להיות תחת הגדרה של "דיכאון אחרי לידה" וטיפול ריגשי זה טוב תמיד.

אז חוץ מנרמול ומעט הבנה בנוגע לסימפטומים לא רואה למה כל כך הדחיפות לרוץ להגדיר.

והאמת גם אין לי התנגדות נחרצת להגדרות. זה עוזר? אוקי אז יש הגדרה רק בבקשה שלא נשכח את הייחודיות שלנו, זה הכל.

( זה מזכיר לי שפרקתי לחברה את התחושות שלי אחרי הלידה, וזה היה ממש סמוך ללידה יחסית, והיא הקשיבה והקשיבה ואז אמרה "ואי לב אוהב תבדקי שאין לך אולי דיכאון אחרי לידה" עכשיו, באמת?? שעה אני שופכת את נפשי וזה הפנינים שיש לך להגיד לי? במיוחד שזה כל כך לא היה קשור אליי ההגדרה הזאת, לא היה לי את הסימפטומים וזה רק הראה לי לפעמים כמה קל לרוץ להגדרות במקום שניה פשוט להקשיב ולהיות ולתמוך ולהבין...) 

לק"י

לשמוע שזה נורמלי ולרוב חולף מעצמו.

(בנוסף לשאר מה שכתבו פה, שזה שינוי בחיים וכו').

בכללי אני מסכימה, שלא צריך ישר להגדיר כל דבר ולמצוא שם לכל בעיה.

יש לזה את היתרון הזה..

ותודה על השיח הנעים ☺️ 

זה ממש תקופה כזאת

אחרי הלידה. הורמונים. דכדוך ברמות שונות...

תחושת דאגה לתינוק. ובכללי המון תחושות שצפות...

זה ממש מובן.

אני זוכרת שהיה לי קשה שלא הצלחתי לפרוק את התחושות שלי בהתחלה וזה רק העמיס עליי יותר

עד שישבתי ופשוט כתבתי על המחשב מלא מלא מלא.

ואו כמה פרקתי.

עם ההורמונים של אחרי הלידה הכל מועצם פי 400 בערך... ואם יש לך גם רגישות בלי קשר אז בכלל...

אני לא באה לייאש, רק באה לנרמל

ולעודד שזה יכול לעבור. לתת לזה מקום. לא להבהל.

לנסות לישון כמה שאפשר זה מאוד עוזר להחלמה גם הנפשית.

ואם את יכולה לנסות למצוא חברה לדבר איתה, לכתוב על דף או כל צורת פריקה אחרת, זה מאוד עוזר

בהצלחה והמון המון מזל טוב!!! גידול קל ונעים בע"ה 

מזל טוב!! וזה כלום זמן, הכל עדיין נורמלי

תני לעצמך זמן. עברת טלטלה ענקית, פיזית ונפשית. לא חושבת שיש מה לחשוב עכשיו על העתיד, חוץ מלהחזיק בראש שעוד 3 חודשים מעכשיו הכל יראה אחרת לגמרי. בעז''ה הכל יסתדר, אתם תלמדו מחדש איך לאזן ולסדר את הזוגיות, העבודה והחיים עם תינוק🙂 רק תני לזה זמן.

(וכמובן כמו שכבר כתבו פה- אם את נותנת לזה זמן אבל התחושות נשארות אותו דבר, כדאי לבדוק דיכאון אחרי לידה. אבל בשלב הזה הכל נורמלי לגמרי.

כבר שבוע 14 נגיד ומרגישה תנועות?

אז תעשי בדיקת דם או תלכי לרופא לבדוק עם אולטרסאונד, אם זה נראה לך המצב תעלי על זה בשניה.

אם את בשלב מוקדם שהבדיקה הבייתית לא מזהה, את לא בשבוע שמרגישים תנועות.

אגב לשאלתך ההתחלתית, לי פעח יצא בדיקות שליליות וזה היה היריון (אזור שבוע 6 או 7 לדעתי) כי כנראה הבדיקות היו פגות תוקף

תעשי בדיקת דם ותצאי מהספקות.

בשבוע שיש תנועות, כבר אמורים לראות בבדיקות דם.

הכי אמינה.

גם עם גלולות הריון יכול להיות.

נדיר, אבל קיים.

וכך או כך, גם אם זה הריון, לא אמורות להיות תנועות בשלב הזה.... 

זה נקרא תנועות פנטום..

או מהמעיים או מתחושה פסיכולוגית 

Ho my box

עם כל מיני קןפסאות לדייטים בכל מיני רמות של פתיחות

אולי תמצאי שם משהו שיעניין אותך 

ממליצה מניסיון? כי באתר הכל נראה נוצץ, רוצה לדעת מהשטח.

אם כן, על איזה ערכה את ממליצה? כי ראיתי שיש שם כמה סוגים שיכולים להתאים...

קיבלנו מגיסתי קופסא שהיא קנתה. אמרה שאח שלי יבשן ולכן זה לא זרם, אבל בעיניה זה שווה. בפועל כששיחקנו אני פחות זרמתי, ואז גיסתי צחקה שיש לנו כנראה גנים יבשנים...

יש זוגות שהדינמיקה של למלא משימות כאלה זורמת להם ואז זה באמת מגניב ומושקע... אבל יש כאלו שזה פחות יזרום אצלם. אני הרגשתי שזה מאולץ לי מדי.

חושבת אבל שזה ככה היה בכל משחק זוגי שהיינו משתמשים בו... 

יכולה לנסות לפרט למה לא מתאים לדתיים (אם מעדיפה אני יכולה לפנות אליך בפרטי עם הניק האישי שלי) האם הרגשתם שזה לא מתאים כי היו גם תמונות לא ראויות? או שפשוט המשימות לא התאימו לכם?

האם זה קופסא לשימוש חד פעמי?

או שאפשר לשחק בה כמה שרוצים?

אם רלוונטי באנגלית אז יש לך את אמזון… ששם את עלולה באמת להגיע לתמונות לא סימפטיות, אבל אם תחפשי נגיד כרטיסים או דברים מאוירים אולי זה משהו שיתאים לכם.

אגב גם אם לא רלוונטי אנגלית- מכירה שיש כזה כרטיסיות עם איורים שנותנים רעיונות, בשביל זה לא צריך שפה

כדאי רק לרוקן את המים לפני (עם כמה סמרטוטים)

זה מגביר את היעילות, ולשים לב שלא ישפריץ על הפלסטיק רק על החרסינה (אחרת זה לא יורד)

בהצלחה! 

אבל יכול להיות שאם הייתי שמה 2-3 בקבוקים זה גם היה עובד. מה שחשוב זה להיות נדיבים כי החומר מאוד אפקטיבי אבל הלכלוך יכול להיות מאוד מאוד עקשן....

ומצדי שהלכלוך יישאר

אני שמתי פחות מבקבוק ללילה בלי לרוקן באסלה שמצבה היה קשה, וזה עזר

צריך לשפשף טוב

ואפשר לעשות את זה יותר מפעם אחת ואז לתחזק

ולא צריך מגע ישיר איתם.

דוחפים אותם פנימה לכיוון הביוב עם המברשת של האסלה, עד שרוב המים יוצאים. 

ואם לא אז לעשות שני לילות...

אנסה גם, גם אצלנו יש כמו אבנית דבוקה על האסלה וזה לא יורד.

ה 00 יעזור?

האבנית..

בעיני כשנכנסים לדירה שכורה כדאי גם וגם.

ולהחליף מושב אסלה מומלץ ממש!!

עדיף שבעלך יתעסק עם זה, מאוד לא בריא לשאוף חומרים כאלה.

או לפחות לעשות את זה זריז ממש ועם מסכה. אבל לגמרי עדיף שלא את.

איל אני יודעת מה לחפש?

משתמשת באקונומיקה. לא מספיק?

בגדול, חומרי הניקוי החריפים מתחלקים לחומצות ובסיסים. שניהם מחטאים כי הם מפירים את האיזון וגורמים לסביבה לא מיטבית לחיידקים.

חומצות מורידות אבנית, כל חומר שמיועד לשירותים וכתוב עליו מסיר אבנית מכיל חומצה. יש כאלה שהריכוז שלה נמוך מדי, ולא עושים  עבודה טובה.. 00 הוא באמת חומר טוב ועוצמתי שגם מנקה טוב את האבנית, ובשימוש קבוע מספיק להשתמש בו אפילו בלי להשרות כדי לנקות את הקצת שהצטבר מאז הניקיון הקודם. אני אוהבת גם את החומר לשירותים מהסדרה של סנו jet. מריח הרבה יותר טוב ועושה עבודה מעולה.

אקונומיקה היא בסיס, מאוד טובה לנקות שומנים וגם להלבנה של כתמים. לפעמים צריך גם אקונומיקה בשירותים.. אבל אם המטרה היא להוריד אבנית כדאי לבחור חומצה. כמומשכתבתי למטה אסור אסור לערבב חומצה ובסיס.

כמובן 😅

הנה הסבר שיטתי שכולל הנחיות לבחירת תכשיר ניקוי בהתאם לסוג הלכלוך, תוך הדגשת ההבדל בין תכשירים חומציים, בסיסיים, ונייטרליים, וכיצד להשתמש בהם באופן בטוח:

💡 עקרון בסיסי:

כל חומר ניקוי פועל בצורה אופטימלית מול סוגים מסוימים של לכלוך, בהתאם להרכב הכימי שלו.

 🧼 הנחיות לבחירה לפי סוג הלכלוך: 1. אבנית (בקומקום, ברזים, מקלחון)

🔹 תכשיר חומצי – למשל: חומץ, תרסיס נגד אבנית, חומצה ציטרית.

⚠️ לא להשתמש על שיש/גרניט – החומצה עלולה לפגוע במרקם.

2. שומנים במטבח (כיריים, קירות, תנור)

🔹 תכשיר בסיסי – "ממס שומנים", אקונומיקה מדוללת, סודה לשתייה.

⚠️ זהירות על משטחי עץ לא מוגנים – עלול לגרום להלבנה/נזק.

3. חלודה

🔹 תכשיר חומצי – כמו מסיר חלודה על בסיס חומצת לימון או אוקסלית.

⚠️ לבדוק תחילה בפינה נסתרת – חומצות עשויות לשנות צבע של מתכות מסוימות.

4. פיח, לכלוך "שחור" עיקש (קירות, אריחים)

🔹 בסיסי קל או נייטרלי – תכשירי ניקוי רב-תכליתיים.

לעיתים יש לשלב עם ספוג מיוחד (כמו "ספוג פלא").

5. צואת יונים, לכלוך אורגני מבחיל

🔹 תכשיר בסיסי חזק + חיטוי.

ניתן לשלב גם עם חומר חיטוי מבוסס כלור (אקונומיקה).

6. רצפות

🔹 נייטרלי או בסיסי חלש.

חומרי רצפה עם ריח נעים ובסיס קל לא יפגעו ברובה או באיטום.

⚠️ זהירות ובטיחות:

אין לערבב חומצה עם בסיס (למשל חומץ עם אקונומיקה) – עלול לשחרר גז רעיל!

להשתמש תמיד בכפפות, ובמקומות מאווררים.

לבדוק כל חומר חדש על שטח נסתר קטן.

לשמור מחוץ להישג ידם של ילדים.

לחומרים מקצועיים – לעיין בעלון הבטיחות (MSDS אם יש).

רוצה שאכין לך טבלה שתסכם את זה להדפסה או תלייה?

חומצות ובסיסים מוכר לי היטב מאימי הכימאית

לשפוך הרבה 00 לתוך האסלה ולהשאיר לילה.

כמובן בזהירות...

ממש סובלת מריחות

ברמה שאני יושבת במרפאה ומריחה את הברזל שנותנים לנשים בוריד 🤢🤢🤢🤢

חזק פנימה הרבה פעמים והם פשוט נכנסים פנימה...

ואז לא צריך להוציא עם כוס...

היה לי פעמיים

פעם אחת הרופא שלח אותי לאקו לב ובפעם השניה הרופא צחק על הרופא ששלח אותי ואמר שזה כלום..

ברוך ה' שני הילדים בריאים 🙏🏻

לק"י

קוראים לזה "סימן רך".

היה לי בהריון אחד, אז עשיתי חלבון עוברי.

וזהו...

לא העצם אף

אבל מוקדים אקוגניחם וגם ריבוי מי שפיר וגם חלק במח מורחב

קיצר היה הריון מתוח וקשוח

אבל ילדה בריאההה ומתוקההה ב''ה🙏🙏❤️

רוצה להתעודד...

יש 2 סימנים אבל עדיין הרופא אמר שרוב הסיכויים שהכל בסדר כי יש גם סימנים לטובה- גפיים ארוכות למשל...

מחכים לייעוץ גנטי. אני במתח קשה

את יכולה להתקשר למכון פועה והם יקשרו אותך עם מחיר מיוחד שלהם.

אמנם זה לא 100% אבל את יכולה לחפש שרשור שהיה פה לא מזמן על הסיכוי שלו לתת תשובה שלילית כוזבת.

באופן אישי עשיתי לא מזמן (לא בגלל ממצאים מדאיגים אלא בגלל סיכויים בינוניים בבדיקות הסקר),

הרופאה אמרה לי שאני צריכה לדעת שזה לא 100%, אז בעקבות הדברים של @פשוט אני..  ידעתי לשאול אותה על מקרים שידועים ברפואה על תשובות שליליות כוזבות,

והיא אמרה שהיה מקרה אחד לפני 7 שנים (בקיצור לא רלוונטי). אז תודה @פשוט אני.. שבזכותך היא לא באמת הלחיצה אותי.

אשתי עשתה בדיקת ניפט, דרך מכון פועה זה עולה 1,800 ש''ח לבדיקה של 7 התסמונות השכיחות פלוס מין העובר (אפשר לשלם 2,500 ש''ח בשביל הבדיקה הכי רחבה שיש), ואם יש ביטוח פרטי עם נספח הריון או ביטוח משלים בדרגה הכי גבוהה של קופת החולים, אז מקבלים את רוב הכסף בחזרה.

תוך 48 שעות קיבלנו תשובה שלילית לכל התסמונות שהם בדקו, וידענו את מין העובר, וכל זה בשבוע 9...

אחר כך הולכים לשקיפות עורפית בראש רגוע יותר, כי גם אם עולה ממצא מחשיד לתסמונת דאון - כבר יודעים שזה חסר משמעות.

עם זאת,

אני מזכיר שני דברים:

א. הבדיקה מעולה לאיתור תסמונת דאון, אבל יש מאות תסמונות אחרות שהיא כלל לא מתיימרת לזהות או שהיא כן מתיימרת אבל עם אחוזי דיוק של 80 עד 90 אחוז, שזה לא מספיק טוב.

מי שרוצה לשלול את כל מה שהמדע יכול לשלול - רק בדיקות מי שפיר או סיסי שילייה יועילו.

עם זאת, בדרך כלל נשלחים לבדיקות האלה רק בגלל החשש לתסמונת דאון, ואם זאת הסיבה היחידה - אז ניפט בהחלט עושה את העבודה בלי לסכן את העובר ובשלב הרבה יותר מוקדם.

ב. יכולות להיות הרבה מאוד בעיות בהריון שהן כלל לא גנטיות. דברים שאפשר לראות בשקיפות ובסקירה ואף בדיקה גנטית לא תוכל לזהות.

כך שתשובה שלילית בניפט או במי שפיר לא מבטיחה לצערי שההריון תקין או הילד בריא, וחשוב ללכת לכל הבדיקות המומלצות.

ובהחלט לא צריך ללכת לכולן בשגרה.

הוודאות אצל בורא עולם

קרו מקרים שאמרו משהו אחד, ומתברר ששום דבר והכל תקין

ומנגד גם הפוך שהכל תקין, והתברר הפוך

כמו מי שפיר וסיסי שילייה.

אין מקרים, בטח לא מהשנים האחרונות, שאמרו משהו שהתברר כשגוי בבדיקות האלה.

ואם יש, זה אחד למאות אלפים או אחד למיליונים.

בכל מה שקשור לסקירות US - יש דברים שאפשר לראות שם בוודאות מוחלטת, ויש דברים שאפשר לפספס. תלוי בסוג הבעיה, במקצועיות של הרופא, במנח של העובר...

אבל זה שהבדיקות האלה לא נותנות ודאות של 100%, לא אומר שמומלץ לוותר עליהן.

לא מסכים עם ההמלצה הגורפת "לא צריך ללכת לכולן בשגרה".

את יודעת בכמה הריונות שגרתיים מצאו דברים מאוד קשים אצל התינוק בבדיקות האלה?

ברוך ה' זה לא המצב השכיח, רוב העוברים בריאים, ועדיין יש מקרים שבהם בהריונות מאוד תקינים פתאום מגלים שלעובר אין גפיים (קרה לשכנה שלנו), שהלב שלו לא בנוי נכון, שהמוח לא התפתח בצורה שמאפשרת חיים ועוד כל מיני מרעין בישין. מה תעשי אם בגלל ההמלצה שלך "לא צריך ללכת לכולן", יוולד תינוק עם פגם מאוד מאוד קשה?

שוב, אני לא מנסה להחליץ וברוב המקרים הכל טוב, אבל יש סיבה שהמדינה מממנת לכל אשה את הבדיקות האלה (ולא, ההנאה של ההורים לראות את העובר היא לא הסיבה) - אלה בדיקות שבאמת מצליחות לאתר מומים.

מאתרות בהכרח פגמים גנטיים, עליהם כתבת

שאין בהם וודאות. ולכן אני עדיין חושבת שלא כל אחת חייבת לעשות אותן

יש גישות שעודף בדיקות מזיק לעובר

עי רבנים גדולים שמבינים בתחום

כך שזה לא רחוק מהאמת

ובכלל הבדיקות הסטטיסטיות לפעמים מאתרות דברים שלא קיימים..

נכון, הן גם צודקות

ולפעמים כשהכל תקין, הכל יוצא לא תקין

סוף דבר אם את מחליטה לעשות את הבדיקות קחי הכל בערבון מוגבל

וודאות יש רק אצל בורא עולם.

לפעמים יש ממצאים חד משמעיים שיש מוטציה מסויימת, אבל לא נדע איך זה ישפיע על התינוק למעשה.

אצלנו למשל היתה שקיפות עורפית עם סיכון גבוה לתסמונת דאון.

עשינו מי שפיר - בדיקת שבב, ויצא תקין.

עכשיו אחרי שהתינוק נולד, היו לו כמה עניינים רפואיים, שבעקבותיהם עשינו בדיקת אקסום (בדיקה גנטית מלאה יותר, לעומת השבב שבודקת רק שינויים כרומוזומאליים).

וכן מצאו משהו, שמסביר את העניינים הרפואיים שלו (לפחות את חלקם), אבל זה עדיין לא מספיק בשביל לדעת מה יהיה איתו כשהוא יגדל. כי בחלק מהמקרים זה משפיע גם על הקוגניציה (יכול להיות ברמה של ליקוי למידה, יכול להיות גם פיגור), ובחלק מהמקרים זה ההשפעה מינורית יותר והילד עם קוגניציה תקינה.

בקיצור, זה ממצא וודאי, אבל לגמרי לא חד משמעי. ואם היינו יודעים על זה בהריון, לא היינו מפילים, אבל היינו עוברים את ההריון עם יותר לחץ וחוסר וודאות שלא באמת היה תורם לנו במשהו...

ויש את הסטטיסטיות שלדעתי פחות אמינות, ולפעמים מלחיצות.

כשהייתי צעירה יותר לא ביצעתי את כולן, בגיל מאוחר ביצעתי כי הסיכונים עולים עם הגיל.

נראה לי, בהריון תקין, לגלות מקרים קשים כפי שתיארת זה אחד למיליון. עושים מה שצריך, ואם הכל בסדר, הכל טוב. לא צריך לעשות גם סיסי ומי שפיר אם הכל תקין...כי אולי בהריון התקין שלי יגלו משהו. 

כי עצם הגילוי מאפשר טיפול, ובזכות הגילוי בהריון אפשר להציל את העובר.

יש דברים הגילוי רק לאחר הלידה עשוי להיות מאוחר מידי.

(ושמעתי ממישהי שאני מכירה, שהיא הכירה אישית סיפור כזה, של מישהי שלא עשתה סקירות בכלל, והתינוק נפטר לאחר הלידה בגלל משהו שאם היו יודעים מראש היו יכולים לטפל בו מיד ולהציל אותו).

ב 2 ילדים, בנוסף מוקד אקוגני וגם ראש מקרופלציה משהו כזה

אקו לב וסקירות מכוונות יצאו תקינות פרט לממצאים הנל. שלחו למי שפיר ולא עשיתי מכיוון שלי יש ראש קטן ואף קטן אז לא התרגשתי ולא הזיז לי בכלל.

ב"ה הילדים יצאו בריאים 🙌

הגודל של האף והראש שלך פשוט לא שייכים...

לא סתם עושים את בדיקת השקיפות העורפית בשלב מאוד מוקדם של ההריון.

בשלב שבו עושים את הבדיקה, יש שונות קטנה מאוד בגודל של העוברים.

גם עובר שנולד להורים בגובה 1.4 מטר עם אף קטנטן, יהיה בגודל של עובר שנולד לשחקן NBA עם אף ארוך.

כשהרופא אומר שיש לעובר אף קטן, הוא לא מתכוון שזה ביחס לאנשים שכבר נולדו שאז יש אלפי גדלים וצורות ומידות, אלא ביחס לעוברים בשבוע הזה של ההריון - כלומר ביחס לעוברים בשלב שבו לגנטיקה של ההורים כמעט ואין השפעה על הפרופורציות של הגוף. 

בקיצור, האף הקטן של ההורים לא מסביר את האף הקטן של העובר בשלב הזה של ההריון, ולא מקטין את ההסתברות שהממצא הזה מעיד על תסמונת דאון.

כמו כן, זה לא שהאף הקטן עצמו מהווה בעיה (רפואית או אסטתית). אנחנו פשוט יודעים שאצל עוברים בריאים רק X אחוז הם בעלי אף קטן בשלב הזה של ההריון, ואילו אצל עוברים עם תסמונת דאון זה 5X (המספרים סתם בשביל הדוגמה, זה תלוי כמה האף קטן...). כנ"ל מוקדים אקוגניים בלב ועוד כל מיני ממצאים שמעלים את החשד.

אם הסיכוי לתסמונת דאון עולה בעקבות הממצאים האלה, ובסוף עושים בדיקה ומגלים שאין את התסמונת (ותסמונות אחרות), אז הממצא הזה הופך להיות חסר משמעות.

אצלי גילו את הממצאים בסקירה, אבל הייתה לי הרגשה ממש טובה שזה כלום מניסיון העבר עם הילד הגדול יותר לכן לא ייחסתי לזה משמעות.

קול פנימי אמר לי להתעלם. וב"ה באמת היה בסדר

כמובן שכל אחת תעשה מה שהיא חושבת שנכון לה

(סתם סתם! בלי עגבניות בבקשה!)

באמת צריך לשים לב למבנה ההורים גם, לפעמים זה פשוט מבנה גוף גנטי.

שפיר במקרה הזה.

כדאי להתייעץ עם מכון פועה. 

כל הדברים שבודקים בשקיפות עורפית כדי להעריך את הסיכון לתסמונת דאון ותסמונות אחרות, הם ממצאים סטטיסטיים.

אם עובי השקיפות גדול, אם האף קטן, אם הגפיים קצרות, אם יש ממצאים בלב, אם משקללים את גיל הביצית* - כל אלה רק נותנים בסוף את הסיכוי הסטטיסטי לתסמונת דאון, בהתבסס על מיליוני עוברים בריאים וחולים בעשרות השנים האחרונות.

כלומר בסוף הרופא (או יותר נכון המחשב שלו) יידע להגיד שבהתבסס על כל הממצאים, הסיכוי לילד עם תסמונת דאון הוא X.

זה בעצם אומר 2 דברים:

1. לא יעזור לשאול ברשת "האם היה לכן את זה ובסוף נולד ילד בריא".

עשו מחקר על מיליוני תינוקות, וגילו שאצל רובם המוחלט נולד ילד בריא, אבל אצל אחוז מסוים כן הייתה תסמונת דאון.

אז גם אם כאן כווווולן יגידו לך שנולד להן ילד בריא, זה לא ישנה את הסטטיסטיקה. הסיכון קיים, שווה לבדוק אותו אם את רוצה להיות בטוחה, הסיכון לא נעלם בגלל שבפורום לכולן נולד ילד בריא.

ולהפך: אם במקרה שתי מגיבות מתוך עשר יגיבו שכן היה להן ילד עם תסמונת דאון, זה לא באמת אומר שהסיכון שלך הוא 20%. הסטטיסטיקה של 5 או 15 או 30 נשים לא מלמדת כלום, לטוב ולרע.

2. כל הממצאים האלה לא מהווים בעיה בפני עצמה, אלא רק אינדיקציה לתסמונות גנטיות מסוימות. אם בבדיקה (או אחרי הלידה) יתברר שהילד לא לוקה באף אחת מהן, אז הממצאים האלה יהפכו להיות חסרי חשיבות. זה לא שיש בעיה רפואית להיות עם אף קטן או עם שקיפות עורפית עבה, זה רק ניסיון לנבא את הסיכון לתסמונות. אם אין תסמונות, כבר אין משמעות לממצאים.

בסוף המטרה של הבדיקות היא לא להפחיד אלא לתת ידע, כדי שתוכלי לקבל בחירה מושכלת לגבי ההמשך.

כמו שבטח הרופא המליץ לך, לדעתי הבחירה המושכלת היא פשוט לבדוק במקום להיות במתח.

*גיל הביצית הוא הקובע ולא גיל האם.

אשה שהקפיאה ביציות או עשתה הפרייה מלאכותית בגיל 25, אם היא תיכנס להריון בגיל 40 מאותה ביצית או מאותו עובר קפוא, הסיכוי לתסמונת דאון יהיה לפי גיל 25 ולא לפי 40.

לא עשיתי לא שקיפות ולא סקירה מוקדמת (לא לזרוק עגבניות עכשיו. מיותר)

ואני בשבוע מתקדם- מעל 20.. בלי פרטים מדויקים..

הממצאים המחשידים הם מהסקירה המאוחרת

זה לא משנה את המהות - קיבלת ממצא שהוא לכשעצמו לא מעיד על שום בעיה רפואית, הוא רק מעלה באחוז מסוים את הסבירות שיש לעובר תסמונות מסוימות.

עדיין רוב הסיכויים הם שהעובר בריא.

אם את רוצה לקבל תשובה ודאית ולא להיות במתח, רק בדיקה (ניפט או מי שפיר, כי סיסי שילייה כבר לא רלוונטי) תועיל.

אם את מעוניינת בניפט - רק תוודאי עם הרופא שהממצאים שעלו לא מעלים את הסיכון לתסמונות שעבורן ניפט לא מוצלח (מוצלח = מעל 99.99% דיוק).

קשה להתווכח עם הגיון נשי... יש לו ישות משל עצמו.

ישראל מעל המזלות ונשים מעל הסטטיסטיקות

טכנאית האולטרסאונד שעשתה לי אז אולטרסאונד הייתה חכמה ואמרה לי מיד שזה לא אומר כלום, ולחזור שוב אולי זה ייעלם. הייתי מעט בלחץ.

באחד הפעמים שהייתי היא כבר לא ראתה את הממצאים הללו, נולדה תינוקת בריאה ב"ה.

או יותר נכון לא היתה הסתידות  של עצם אף בסקירה המוקדמת. בשקיפות הרופא בכלל לא התיחס לעצם האף. אבל יצאה תוצאה לא משהו בלי קשר לעצם האף .

הלחיצו אותנו מאוד . עשינו מי שפיר.

נולד לנו תינוק מתוק חייכן ובריא ב"ה

נדמה לי שכתבו פה, שזה שעה מזמן שהתחלת לאכול.

ויש רופאים שאומרים שעתיים.

(לי הרופא אמר שעה וחצי. אבל אני מבינה שזה ממש נדיר)

לדעתי האישית כדאי לפחות פעם פעמיים גם שעתיים, כדי לקבל תמונה מדויקת יותר. אולי אם תשכחי אחרי שעה, אז תמדדי אחרי שעתיים (ולכתוב שזה אחרי שעתיים! טווח הערכים שונה)