תתפלאי כמה יהודים (חלקם מאמינים ויר"ש) מאמינים שחיסונים עושים אוטיזם והומוסקסואליות היא בחירה...

גוגל לא יכול לחנך לבד את כל הפרמיטיביים בעולם.

כדי לתת הצדקה למידות הרעות שלהם (מידות רעות לאדם עצמו או לתרבות בה הוא חי)

ולפי האמונה שלהם, מצווה להרוג ולהשמיד את מי שכופר באמונה המוסלמית 

לאמונה שמה שהוא רוצה זה להרוג?

כבר התיאור של כיבוש הארץ, עם יריחו תחילה בספר יהושע, מדבר על השמדה טוטלית ללא הבחנה.  

כיבוש יריחו מהווה אב טיפוס לכיבוש הישראלי, "וַיַּחֲרִימוּ אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּעִיר: מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה מִנַּעַר וְעַד זָקֵן, וְעַד שׁוֹר וָשֶׂה וַחֲמוֹר לְפִי חָרֶב" (יהושע ו כא) לאחר מכן כתוב כי ה' מצווה על ישראל לעשות לערים אחרות כאשר עשו לאנשי יריחו. ישראל מצווים להשמיד כל חי באותה עיר.

הם היו עושים לנו 7 באוקטובר כל חודש (ותיאורים הרבה יותר גרועים של 7 באוקטובר שעשו הגויים ליהודים אכן מוזכרים רבות בתנך, לדוגמא "ויבך אלישע ויאמר לחזאל ידעתי את אשר תעשה לישראל עוללהם תרטש והריותם תבקע"). ואילו המחבלים כיום מקבלים פיתות וקנטינה בכלא, אז הם לא יכולים להצדיק זאת בהגנה עצמית

המוסלמית, ואת הזרמים הדתיים הדומיננטיים באיסלאם. 

עצם האמונה המוסלמית הבסיסית שעמדתה היא שכולנו נולדנו מוסלמים ומי שאינו מכיר בכך הוא כופר.  
זהו זרע פורענות המבטל למעשה את זכותם של כל בני האדם האחרים לאמונות משלהם,לדתות משלהם,למדינות משלהם לטריטוריות נפרדות משלהם,כיוון שבו זמנית כוללת האידיאולוגיה של הדת הזו את העמדה ששואפת לאומה כלל עולמית של כל המוסלמים כולם למעט הכופרים שימאנו בבוא העת להתאסלם ויישחטו.

העובדה המצמררת היא שהקוראן מטיף למעשים אלימים וברבריים ואי אפשר להתעלם מכך. זה כתוב שחור על גבי לבן. המסר האלים מוחדר למוחותיהם של מיליארד מאמיני האידיאולוגיה הזאת, והמסר מצמיח את אירגוני ומעשי הטרור.

אך גם בינם לבין עצמם, בתוכם, בשם התרבות ודת האיסלם, יש מעשי רצח וזוועות אחרות בעולם המוסלמי.  בכל מדינות ערב יש שלטון דיכוי דיקטטורי, וכשהשליט מובס, יש מעשי רצח ואלימות מזוויעים - למשל מלחמת האזרחים והמיליונים שנהרגו בסוריה, למשל מלחמת איראן - עיראק בדור הקודם, ארגון הטרור בוקו-חארם בניגריה, שלטון האייתולות באיראן והדיכוי האלים והאכזרי של העם האירני. 

הפנייה לקריאה נוספת:

מחשבות על האיסלם הרדיקלי | יד ושם

והוא היה פרא אדם אכזרי וברברי.

לפח הדת שלהפ הם לא רצחו חפים מפשע אלא כופרים גמורים. יותר זה, הם מאמינים שהיהודים קיבלו את הקוראן ואז עיוותו אותו (והפכו את זה לתורה המוכרת שלנו) ולכן היהודים הם גרועים יותר מעמים אחרים.

 ובשם האמונה נוהגים לפעמים בצורה לא ראויה.. 

אני לא באה להשוות ח"ו, אבל זאת רק המחשה לכך אמונה בה' לבד לא הופכת את הדרך שבה האדם בוחר לעבוד אותו לראויה.

הם מאמינים באללה ובמוחמד

ובגדול בכל מה שמכשיר את התאוות שלהם   

אבל לא עלתה בדעתי הרגשה ומחשבה שאני רשע

בנאדם שחוטא וחוזר ושונה וחוטא יכול לקבל תחושה או לחשוב שהוא רשע, אם לא זכית בזה, אשריך

זה ממש לא מופרך להיות רשע

רוב עוונות על רוב זכויות..

"והוי דן את כל האדם לכף זכות" - מה כוונה "כל האדם"? להתסכל על האדם בכלליותו - לא על חלק אחד ממנו או לא זמן מסויים אלא על כל הפוטנציאל וכל ההקשר. אפילו אדם שהיה רשע כל ימי חייו, זה כלל לא מעיד על העתיד, לצורך העניין.. להסתכל על היתרונות שלפעמים גם גרמו לאדם לחטאו, רק בגלל שהם יצאו מאיזון.

אם חלילה נכשלתי, אני אומר לקב"ה  "רבונו של עולם, אני לא רוצה(!!) לעבור עבירות, תעזור לי"

מה שנקרא "מחאה" נגד היצר הרע.   

כי הוא תמיד מנסה לשכנע אחרי העבירה שאני הרשע. מזתומרת רשע? שלא סתם נכשלתי, אלא שבאמת רציתי לחטוא וזה מי שאני

ואם מאמינים לזה, הדרך לעוד עבירות קצרה מאד.

אז אני מתנגד לכך (וגם נזכר בדברים הטובים שאני עושה) - שלא אהיה רשע בפני עצמי - ומוציא את עצמי צדיק שנלחם נגדו.  

אבל אתה צודק,שעיקר העבודה היא מאהבה ולא כי אנו חייבים על פי דין

היכולת שלי לקבל את מציאות הקב"ה עוברת גם דרך הצינור הפילוסופי... וכך כל ההתעסקות עם רוע בעולם סה"כ לא מעסיקה אותי. 

להבנתי, כל הטענות שהבאת הן מאוד ריגשיות, אז בצד של הרציונל כאילו זה לא עובר, כי השכל עובד בכלים אחרים.

אני יכול להתמודד עם השאלות שלך כלים הרציונאלים, אבל זה פשוט לא זה. זה לא שייך.

כן מאוד מזדהה עם האדרת האמונה של עמ"י בדבקות בקב"ה. 

חסד שעושים עם כלפי שמיא בודאי שיש לו צד מטאפורי מסויים.

בכל אופן, איך שלא נקרא לזה, תנועת החסד בין שיהודי חש לקב"ה היא חשובה מאין כמוה בעבודת ה'.

לכן כנסת ישראל נקראת "חולת אהבה"

חולי זה לא מצב מאוזן

מסתבר שזה בתחום שמעל השכל, אבל אז אני נכנס לשאלה אחרת, באלו כלים אני יכול להתייחס לזה?

מעבר לכך..

לא בגלל לימוד בפסוקים בתנ"ך הייתי מגיע למסקנה שלא צריך לעבוד את ה' מהדין.

לכאורה השאלה שלך, זאת השאלה של אלישע בן אבויה. הרי כתוב על קן ציפור יגיעו רמיך והיה מי שעלה לעץ שילח את האם על הבנים נפל ומת..

החילול השם הנושא כאשר עם ישראל סובל זה עניין משמעותי. הסבל שלנו כביכול הסבל של ה'. אבל שוב, זה רק כביכול. 

ה' הוא מעל הכל, זה מה הקו העליון שמנחה אותי לפי שאני נגיש לכל שאלה.

אם ה' הוא מעל הכל, אז מותר לי גם לא להבין אותו. 

אם ה' מעל הכל, אז אני חייב לשמוע לו.

גם אם אני לא מבין אני מחוייב.

וגם מבחינת עבודת ה' הפנימית ולא הפילוסופית - אני רוצה להרגיש מחוייב! זאת תחושה בלתי נפרדת בעבודת ה'.

כמו מצות ציצית. אין איסור לא לשים ציצית. אני חייב לשים ציציות בבגד של ארבע כנפות, אז לכן שמים ציצית  כדי להתחייב במצווה. "גדול המצווה ועושה".

ונחזור לשכל - מבחינה שיכלית זה הקב"ה הוא בעל הסמכות העליונה - זאת הנחת יסוד. בכל טענה שיכלית יש הנחות יסוד. כל הטענות השיכליות כפי שאני מבין את הקשר עם הקב"ה מושתות על הנחת יסוד זו. זאת לא תוצאה של הנחת יסוד אחרות אלא היא הנחת יסוד בפני עצמה לכן אני לא אוותר עליה.

ה' לא בא בטרוניא עם בריותיו, לזה אני מחוייב במיליון אחוז.

אך האם זה אומר שהכל יהיה נעים וטוב, לא!

לא הכל אני מבין, ואני גם לא מתהיימר להבין.

ה' רוצה להעביר שפע דרכי, אך מה שלא תחת אחריותי - עלי להתפלל עליו. אבל האם זה מחוייב - כלל וכלל לא!

אם היינו בדור שהיתה נפוצה הנבואה אז הייתי יכול ללכת לשאול נביא, למה זה ככה ולא אחרת.

אבל נביא זמין לצידי, אז נשתמש בבחינת "חכם גדול מנביא" ונחשוב בשכל שלנו אילו שאלות יכולות לקדם אותנו ועל פי זה להניח איזה מה הקב"ה היה רוצה שנשאל.

לא כל שאלה היא מקדמת את המציאות! 

כששאלו את מו"ר הרב חנן פורת בראיון האחרון איתו "איך אתה רוצה שיזכרו אותך?" אז הוא אמר "זאת שאלה שיש בה קטנות מסויימת.. חנן פורת לא צריך לחשוב מה לעשות כדי שיזכרו אותו אלא מה לעשות כי זה האמת" (ציטוט לא מדוייק). 

היהדות מתעסקת בשאלת "צדיק ורע לו" מהתנ"ך עד לחז"ל ולראשונים והאחרונים.

אך באינטאיציה האישית שלי, זה לא מתחיל..

אני לא מתהיימר לומר שהאינטואיציה שלי אידיאלית או הכי בריאה אבל שאלת ביחס למה שאני מרגיש אז עינתי לך

השאלה כמובן על ההווה, כי לעתיד לבוא ברור שבסוף יהיה טוב לגמרי ללא שום רע

וודאי לי אמונה בה' ושכל מה שהוא עושה זב בהשגחה ולטובה ושבסוף יהיה טוב לגמרי בלי רע.

אבל עדיין השאלה קיימת כשאלה, לא כקושיא.

ואפילו הנביאים שאלו זאת ולא קיבלו תשובה

זה שכל הנביאים שאלו זה אומר שגם אני אשאל חח

בלי להגיד אם זה טוב או רע לא הבנתי את הצורך לשאול.

הקב"ה מאיתו הטוב והרע. אז הוא יוצר גם רע. מה השאלה?

למה שיטרידו אותי חשבונות שמיים? בקושי את החשבונות שלי אני מחזיק

הפרשנות האנושית היא כאין וכאפס בפני הכוונה הא-להית.

מבחינתי בטענה הזאתי נפתרה התהיה הקיומית

מה שאתה עונה זה כבר תירוץ על השאלה, שה' יודע יותר טוב מאיתנו, אבל השאלה מתחילה והתירוץ רק חלקי, כי בסוף נותרת סתירה בין האמת האלוקית לחווית הרע של האדם, וברור שזה שהאדם לא תופס את האמת ונשאר עצוב זה רע, ובמילא נשאלת השטלה - למה ה' גורם לכך אם היה יכול להיות טוב (או שהיה יכול לסדר מצב שיהיה לנו ברור שבעצם המצב הרע הוא האמת האלוקית)?

בתור הנחת יסוד. בהנחות יסוד של התפיסה שלי החוויה הזאת לא נמצאת.

החוויה שלי שאין לי מושג מה ה' רוצה. אין לי מושג אם מה שאני רואה זה טוב או רע, מוכרח מהמציאות או ניתן לשינוי.

אני לא עונה תירוץ על אף שאלה.

לא מטריד אותי רע או טוב, כי מראש ההסתכלות שלי פחות נותנת מקום לחוויה האנושית שאתה חווה. כי אני לא אתה, אני חווה חוויה אחרת.

האדם חווה רע בעולם, אין פה שום סתירה, לא חלקית ולא בטיח. בטח שיש רע. וולקאם טו דה וורלד. זאת התפיסה הבסיסית שלי. אף פעם (ממה שזכור לי) לא פקפקתי בקיומו של הרע.

וזה בדיוק השאלה- למה ה' ברא עולם שבו הרע זה תופעה נורמלית?

לא חשבונות שמיים, אלא שאלה קיומית.

ולא הבנתי , לא מפריע לך כשרע לך?

וברור שה' רוצה שבסוף יהיה טוב לגמרי - זה וודאי מעצם טוב ה' המוחלט (ואז נשאלת השאלה אז למה זה כבר לא עכשיו)

חוסר נוחות זה לא קושי קיומי 

ברור שהרע מפריע לי ברמה החוויתית האישית. 

אבל באותה מידה, אם לא פחות, פשוט לי גם שהוא חלק מהעולם הזה. אין לי שום ערעור על זה.

אני מזדהה עם השאלה במישור הריגשי אבל לא מעבר לכך.

ולכן אני יוכל להתפלל על זה שיהיה יותר טוב..

אבל גם פה, אני אבקש מהקב"ה - תעשה שלא יהיה אתגר וקשיים. אני אבקש ממנו שיתן לנו כח ותבונה לעמוד באתגרים שהוא מציב בפנינו.

זה לא חוסר נוחות, זה סבל.

לא הבנתי את החלוקה שלך בין רגשי לקיומי, נשמע שאתה מדחיק את המימד הרגשי ומקבל שרק האמת האלוקית האובייקטיבית היא הדבר היחיד הקיים בעולם, ואילו הפן הסובייקטיבי של איך אדם מרגיש לא חשוב

יש הרבה דברים שלא נוחים ולא נעימים לי בעולם. לא רואה צורך להשליך אותם על הקב"ה.

השאלה היסודית שיותר מטרידה אותי היא - מהו העולם? מה המטרה שלו? 

השאלה הזאת כוללת את השאלה שלך. העולם שלנו מורכב מטוב ורע במהותו. 

האדם עשוי מנשמה וגוף, יש דואליות בעולם במהות שלו. ולכן השאלה היסודית המעניינת היא מהו העולם? מה המטרה שלו?

זה כמו לשאול למה הקב"ה ברא אותנו כבני אדם ולא כמלאכים.

אני אישית לא מקנא במלאכים...

למה הקב"ה ברא אדם? שאלה טובה. 

האם היא מטרידה אותי? לא.

אבל כן מפריע שרע לי.

זה לא שאלה אינטלקטואלית מסקרנת, זו שאלה כי היא מטרידה

ולכן השאלה האמיתית היא למה אתה בכלל בנאדם..

אם לא הייתה בנאדם, השאלה לא היתה נשאלת בכלל. לבני אדם יש רוע, זה חלק מובנה מהמערכת של האדם.

זאת השאלה שהכי מטרידה אולי אותך, ואולי את כל השאר.. אבל למה שזה בהכרח יגיד שזה מטריד גם אותי?

אדם מהותית כן מחוייב שהטוב לא יגיע מעצמו אלא מה' , ולכן אדם מתפלל על הזמן כי אין לו מצד עצמו אלא ה' נותן לו. אבל עדיין השאלה אז למה ה' לא עונה תמיד מיידית לתפילה שלנו שיהיה טוב? כי בנתיים יש הרבה רע.

לא מטריד אותך שרע לך. כלומר לא אכפת לך אם רע לך או טוב? אתה זורם עם זה שרע לך ולא היית רוצה שיהיה טוב?

יותר מעניין אותי מה אני יכול לעשות איתו.. מה הקב"ה רוצה ממני בעולם שיש בו רע? 

זה כן מטריד ומעניין..

מכיר את "איש הגורל ואיש הייעוד" של הרב סולובייצ'יק?

חז"ל פירשו את הפסוק "מי הקדימני ואשלם", שהקב"ה אומר לנו כך:

מי קילס לפני עד שלא נתתי בו נשמה?

מי מל לפני עד שלא נתתי לו בן זכר?

מי עשה לפני ציצית עד שלא נתתי לו טלית?

מי עשה לפני מעקה [עד שלא נתתי לו גג?

מי עשה מזוזה] עד שלא נתתי לו בית?

מי עשה לפני סוכה עד שלא נתתי לו מקום?

מי הפריש פאה עד שלא נתתי לו שדה?

מי הפריש תרומה ומעשר עד שלא נתתי לו גורן?

מי הפריש בכורות ומעשרות וקרבן עד שלא נתתי לו בהמה?

במילים אחרות: אנחנו ב"חוב" כלפי הקב"ה עוד לפני שהתחלנו לקיים את המצווה הראשונה.

אז אנא, אל תנסו לבוא ל"דין" מול הקב"ה, זה לא רעיון מוצלח...

הרב אייל ורד מלמד שם. הוא יענה לך על מה שתרצה

והוא עם נגיעות חסידיות

מישהו שלא קשור למקום הזה בשום דרך

מה פשר הסטיגמה המוזרה הזאת?

אולי לדוגמא הוא למד שם ורוצה מישהו שלא יכיר אותו? 

בא לשלול רב חרדי, חבדניק וכן על זה הדרך

מה הצורך להעיר אם אין לך רב להציע...

מוזר בעיניי.

כי תורני בראשי - הולך בדרך התורה

והיא היתה פרה אודמה אומנם לא כשרה אבל כן פרה אדומה

הרבה מגדולי החסידות אומרים את זה

שאלתי כדי באמת לראות את זה. כי זה הכי "הרב קוק קלאסי" ובדרך כלל שרואים את המקור עצמו אפשר יותר להרשם וללמוד בצורה יותר מדוייקת

בין העולם הפנימי שלנו לבין איך שאנחנו תופסים אלוקות...

לא רק זה גם המקום של שכר ועונש, יראה ואהבה, תשובה, והמון דברים

דברים ששווים בירור 

לכן חשוב לעבוד על האהבה העצמית 

באיזה קונטרס של הרב ארוש

שאומר מי שלא מאמין בעצמו

יש לו בעיה באמונת הבורא

זה תלוי בזה.

אפילו מהצד הפסיכולוגי זה עיקרון פשוט, שלאו דווקא מתייחס לאמונה דתית, ובטח לא יהודית: אדם שטוב לו עם עצמו, מאמין בעצמו, מרגיש יותר טוב בחברה שבא הוא נמצא ומאמין באלמטנים התרבותיים שבה.

זה לא במילים מדויקות ^, אבל זה הרעיון פחות או יותר.

לגבי ההגות היהודית המתייחסת ל"אמונה שלי בעצמי", קל לשלוף מהחסידות ומהרב קוק רעיונות המתאימים לרוח הדברים.

לעומת זאת, יש מקורות אחרים, כמו בתנועת המוסר, שרואים את הדברים אחרת. ומי שרוצה להרחיב שירחיב.

מתוך הנחה שהדבר שהכי מביא להתבוננות על עצמנו (ובעקבות כך גם לשינוי) זה לימוד,

הייתי מציעה:

*לקבוע לימוד טלפוני קצר וקבוע עם חבר בתחום של עבודת המידות, ככה תוכלו לקבוע יעדים, ולמחרת לשתף אחד את השני כמה התקדמתם וזה ידרבן אתכם.

*לבחור לעצמך כל מוצ"ש פרט קטן בהלכה שעליו אתה עובד השבוע. ובסוף היום לראות אם עמדת בזה ומה אפשר לעשות כדי להשתפר מחר.

*אם יש אחים או הורים, זה הזדמנות לחזק את הקשר איתם וליזום מידי פעם לימוד משותף על משהו שמתאים להם.

בהצלחה!! (: 

עשיתי את זה במשך תקופה וזה ממש עזר

היה שיפור רציני בעבודת השם שלנו

רק צריך להתמיד

( במקרה שלי היא התחתנה ולא המשכתי עם אחרת....)

ובנוסף היא הייתה כזאת שישר עוברת למעשים

למדנו משהו חדש היא הייתה ישר משתדלת לעשות אותו

ואני זרמתי איתה

את יודעת 40 יום של תרגול הופך לקבע.

גם אם זה קשה בהתחלה בהמשך זה הופך לחלק ממך

אל תוותרי באמצע

מותר לפול אבל חייב להמשיך 

יש לי גם קטע בחופשים שאני קם ממש מאוחר (גם בגלל שאין חברה) וזה אחד הדברים שהכי מחלישים אותי

אתה מרגיש שאתה לא מנצל את הזמן וזה מתסכל וגורם לירידות... 

היתה לי תקופה שהיה לי גם קשההה מאוד לקום בבוקר אפילו שפספסתי בגלל זה מבחנים חשובים, ולימודים, ואפילו עבודה וזה שיבש לי את הכל!! ולמרות שכלפי חוץ הייתי נחשבת מוצלחת וחרוצה, זה כל כך ערער אותי מבפנים וגרם לי להרגיש רע עם עצמי.

מה שעזר לי בפועל להתחיל לקום בשעות סבירות,

זה דבר ראשון לדעת שזה באמת התמודדות קשה!! יכול להיות שאצל חלק מהאנשים זה חזק יותר ואצל חלק מהאנשים פחות, אבל למי שכן מתמודד עם זה, זה קשה!! הסעיף הראשון בשולחן ערוך פותח בזה, ולא סתם, זה אומר שגם בדורות קודמים ראו צורך לחזק את זה! והוא כותב על ההשקמה בבוקר "יתגבר כארי", זה אומר שזה דורש באמת גבורה!! 🦁 זה דבר ראשון, לדעת שזה בסדר שזה קשה, כן, מסתבר שיש בנו יצר לישון ;)

דבר שני, אנחנו לא יכולים לצפות מעצמנו להצליח בהתמודדות שלא התכוננו אליה, נכון?

לכן צריך לדאוג שיהיה לנו את כל התנאים שיעזרו לנו ברגע האמת להתמודד: לדאוג מראש לישון מספיק כדי שלא נהיה עייפים, לכוון שעון מעורר חופר שיהיה רחוק מהמיטה, לקבוע משהו קטן נחמד לשעות הבוקר כדי שיהיה לנו כיף לקום, לדאוג שהשינה תהיה איכותית, ועוד דברים.. (:  

הרצון להצליח להתעורר בבוקר צריך להיות ממש ערך עליון כרגע ברא שלנו (כרגע, עד שנתרגל) כדי שבאמת נצליח להתמודד בזמן אמת.

בתור התחלה אל תנסה לקום מוקדם מידי, תקבע לך שעה שנראית לך סבירה ואפילו שהיא לא מוקדמת מידי - עדיין כדאי לישון מוקדם מאוד (אל תדאג, לא לכל החיים, רק כרגע, בשביל ליצור במוח הרגל של שעת קימה קבועה), לעזוב את הטלפון לפני השינה, ולעצור את העיסוקים. כשעוצרים את העיסוקים כדי ללכת לישון (ולא רק נרדמים מתוך עייפות) זה הופך את השינה לבחירה, לא משהו שצללת אליו מרוב עייפות או שיעמום, אלא מנוחה שבחרת בה ולכן גם יקל עליך לבחור מתי להפסיק אותה.

ברגע האמת, כשהתעוררת ואתה מתקשה לקום תחזק את עצמך, תחליט שאתה קם רק לזמן קצר ומקסימום חוזר עוד מעט לישון (אחרי שתקום ותתארגן כבר לא יהיה בך היצר החזק לחזור לישון), אל תתפתה למחשבות שאומרות לך "עוד כמה דקות".. תגיד לעצמך "שלוש ארבע ו.." פשוט תקום (או "מודה אני" ומיד אחריו לקום) , מהר, בלי לתת מקום למחשבות.  

בהצלחה!! 💪

בכללי מה שעוזר לי זה לקבוע עבודה ואז אתה חייב לקום...

יותר קל עם חברים כי זה כוח החבורה שאחד נופל מתייאש השאר דואגים להרים ולעודד אותו

חוץ מזה שיש קנאת סופרים וזה גם מועיל...

תקבע שאתה לומד דף גמרא/ פרק אחד אנאערף

וישר אחכ תפרגן לעצמך במשו שאתה אוהב ממש