לי באופן אישי ממש חסר מקום לשחרר את המחשבות והתחושות ולדבר עליהן. ההסתרה שואבת הרבה כוח.

בדיוק מתמודדת עם קושי באיך לחפש פרק ב'.

מצד אחד אני בלי אמונה ועושה דברים (בסתר) שהם נגד ההלכה ומצד שני כל כך מחוברת לעולם הדתי עם כל הערכים שבו וסולדת מהעולם החילוני המתירני.

איך אפשר לחפש ככה זוגיות??

ואם את לפני פרק ב' ולא נשואה

נראה לי לא הוגן בשום צורה להסתיר מבן זוג עתידי את האמת.

ולגבי העולם החילוני- הוא לא מתירני כמו שנדמה,

פשוט הכללים אחרים. 

יש כל כך הרבה אפור בין שני הקצוות שרשמת.

יש אנשים ערכיים, עמוקים ומלאי משמעות גם ללא אמונה דתית.

ככה הרגילו אותנו (אותי לפחות) לחשוב.

שבחוץ הכל פרוץ וחסר משמעות ורק הדת נותנת לנו משמעות.

ממש לא בהכרח.

כתבתי את ההודעה הקודמת די בתמצות ולכן הגבתן ככה.

אני מכירה את העולם החילוני מקרוב ויודעת שיש בו אנשים ערכיים וטובים מאוד! ממש לא מזלזלת ולא מכלילה.

אני פשוט לא רוצה מישהו חילוני ולא מחפשת כזה כי אני רוצה להישאר בעולם שאני נמצאת בו ובקהילה שאני חיה בה. אוהבת את החיים האלו מאוד!!

יש לי גם כמה ילדים מקסימים שאני לא רוצה לטלטל אותם שוב אחרי הגירושין. למתבגרים זה יכול להיות מבלבל מאוד וממש לא רוצה שבתור נוער יתחילו להסתובב בעולם הפתוח.

כתבתי גם בעבר, לא יצאתי ממקום מתריס. רציתי להישאר באמונה, חיפשתי אותה וקיוויתי שתחזור, היא חסרה לי מאוד. לכן חשוב לי מאוד למצוא בן זוג מהעולם הזה שיקבל אותי כמו שאני ואולי יום יבוא ותתעורר בי מחדש האמונה.

כרגע 'החטאים' שלי זה בעיקר חילול שבת בתוך הבית/ חדר כשאני לבד. אם יהיה לי בן זוג קרוב אני מניחה שלא אחפש את זה כי לא יהיה לי צורך..

אשמח לעצה בפועל מה נראה לכם נכון לעשות במצב שלי. לא יודעת מה, איך ומאיפה להתחיל זוגיות ככה.

ברור שלא הוגן להסתיר ממישהו את המקום שאני נמצאת בו אבל אני לא רוצה מישהו לייט ומטה...

את צריכה לעשות לעצמך רשימה מסודרת מה את מצפה מהבן זוג שלך בקטע הזה.

איך את מצפה שהבית יתנהל ביום יום מבחינה דתית? מה לגבי שבת? טהרת המשפחה? איזה חינוך את רוצה להנחיל לילדים שלך? האם ההתנהלות שלי לא סותרת את הציפיות שלי?

לחשוב מה חשוב לך שכן יהיה בבן זוג ולראות איך משדרים לו את זה בצורה נכונה.

אני אישית נשוי לאשה דוסית ממש ועל כל מה שנוגע אליה ולמשפחה אני מקפיד קלה כבחמורה ובשאר שביני לבין בוראי אני לא מערב אותה ומשתדל לא לידה וגם אם יצא לידה במקרה אז אני מסביר לה שקשה לי.. היא משתדלת להכיל אפילו שכואב לה

ומיקדנו את התחושות והמחשבות שלי.

בירור טוב ומעמיק שמספיק לי כרגע..

תודה על התגובה!

גם לי המקום הזה חסר

אולי כדאי לחשוב גם על פורמט יותר נגיש ואנונימי כמו טלגרם או משהו

תודה לאל שיש את מי לארח.

לעשות רק יום טוב אחד?

אתם ישראלים לא?

תאמת אני ניסיתי לקחת בכיף את ליל הסדר והכנתי להם קסמים על עשר המכות אז היה ממש כייף ומצחיק

אפשר גם להגיד לבעלך להריץ קצת להבא שיעבור יותר מהר ובשמחה

להניח תפילין ולקרוא לא תתורו ואז להיות במועדון בלילה 😉

בלי קשר לזה שחיי הלילה של תל אביב זה אחד המדרדרים

ותאמת שלי לא יוצא להניח תפילין ביום יום כמעט בכלל

זה חלק מהטקס של קפה וסיגריה של הבוקר 🤷🏽‍♂️

בלי זה משו חסר לי 

אבל זאת הפעם היחידה שלא אכלתי כשר

ולא אחזור על זה בינתיים

משום מה זה מחסום שקשה לי לעבור

למרות שלא מאמינה🙄

יש לי צד שכלי שלא מאמין, בתורה לפחות, שלא רואה משמעות או רצון אלהי בנטילת ידיים או בכל מצווה או איסור אחרים.

ויחד איתו צד שמתרגש עד דמעות ממנהגים, ניגונים, חגים, שאוהב את היהדות ואפילו קנאי לו.

דמעתי במגילה אבל שבת לא אשמור.

וזהו. זאת אני.

אני לא צריכה לקבל החלטה ולא להיכנס לשום משבצת.

אני לא קרועה , אני מורכבת.

וכנראה אשאר מורכבת עד שאמות.

אחד הדברים הכי יפים ביהדות - שזה לא הכל או כלום. קחי מה שטוב לך תתחברי בדרך שלך.

לצערי זה לא עובד לי.

אם כי אני עוד חדשה בעולם הזה, אז אולי יקח לי קצת זמן ובסוף אמצא איזון.

תודה 

אני זוכרת שבהתחלה חיפשתי מאוד הגדרה, מה אני כן, מי אני.

הרגשתי גם רמאית, המון. (עדיין לפעמים) ברגעים שכן התחברתי ובעצם בפנים אני לא מאמינה בכלום.

עם הזמן אני בסדר עם זה, זה בסדר לצוף ולא להיות סגורה לגמרי על עצמך.

פעם להתרגש ולהאמין, פעם לבטל את הכל.

תני לעצמך זמן.

הולך למקומות של חברים שלי

מקומות שטוב לי בהם

זורם עם החברים

יש ביהדות גם מלא יופי עם כל כמה שקשה

ספציפית לגבי פורים סגרתי במילואים אז לא באמת חגגתי מסיבות אחרות וטובות

אני גם רואה את היופי, לא עיוורת אליו לגמרי.

פשוט תלושה רגשית.

בסטייט אוף מיינד של, לא אכפת לי. על הכל.

כיף לך

רוב הזמן אני עם.

מעדיפה לבלוע את זה מאשר לעורר פרובוקציות ולצאת בסטייטמנט כזה.

כשאני באזור שאף אחד לא מכיר (זה קורה הרבה), אני בלי או עם כובע בייסבול.

תהליך שאצלי הגיע מתוך כאב ופגיעה ממשהו שקרה לי וזה הולך איתי תמיד.

בהדרגה הוצאתי קצת שיער ואז עוד

אני בלי איפה שמרגישה נוח.

זה מאוד פנימי אישי שלי, מרגישה צורך עמוק שזה ישאר אישי. לא מחצינה את הפרטי שלי.

כמה שאוהבת את השיער שלי אני דווקא כן אוהבת כיסוי ומחוברת וזה יפה בעיני

❤

אני חושבת שהחלק הראשון מתאר ערך עצמי שנשען על הסביבה החיצונית.

על מראה, הערכה, עיניים חיצוניות.

הבעיה בכזה ערך היא שנמצאים במרדף כדי להשיג אותו, וכשמשיגים אותו מגלים שהוא לא ממלא כלום ונשארים ריקים בפנים.

החלק השני הוא הלקאה עצמית על ריחוק מאלוהים.

מזדהה עם שני החלקים❤️

את אלוהים באופן אישי השארתי רגע בצד,ההלקאה הזאת לא נותנת רגע נחת ולא משאירה מקום לריפוי.

אם הוא קיים, הוא יבין.

וערך עצמי פנימי אמיתי זאת עבודה של חיים שלמים❤️

תחילת ההתבוננות,  

מה כל כך מרגש בתהומות הללו?

מה מדהים בחיצוניות הזאת?

שבו את חולמת להיות במקום

ששם את אומרת וואלה הכל יהיה טוב.

תנסי למצוא מה עושה לך טוב מבפנים ותתמלאי מהריק שבת

אבל העולם לא שחור או לבן

יש גם באמצע

תמשכי ותעשי כמה שיותר לכיוון שאת מדמיינת ככה לפחות תתקרבי כמה צעדים למה שאת חולמת

ההתחדשות

הגילוי 

שלאנשים שסביבך אין לקול הזה זכות קיום?

אין מישהו/י שאת בכל זאת יכולה לשתף?