כ"ה באב תשפ"ג 21:34אאוץ' . צריכה עידוד אחרי משפטים דוקרים מבת ה-12 😥אנונימית באהב"ה
עבר עריכה על ידי אנונימית באהב"ה בתאריך כ"ה באב תשפ"ג 22:02

שבוע טוב אימהות יקרות . אני רוצה לספר לכן משהו שקרה לי היום וממש טלטל אותי .  הבת הגדולה שלנו רבה עם אחותה , שקטנה ממנה ב-5 שנים . יש לציין שהבת הקטנה יצאה לגמרי מכלל שליטה כמה פעמים בשבת ושאובייקטיבית היא היתה ממש קשוחה עם כולם . בשלב מסוים הבת הגדולה צעקה לעברי 'היית חייבת להוליד את ילדת הזבל הזאת ?' . אחר-כך שמעתי אותה מדברת עם אחיה ואומרת לו שמאז שאחותה ההיא ( זאת שהיא רבה איתה ) נולדה , 'נהרסו לה החיים' , ושעדיין 'אבא ואמא ממשיכים להוליד עוד ילדים כאלה' . ( אחרי הילדה ההיא יש עוד ילד יותר קטן , בן 4 . ואני עכשיו בהריון נוסף ( הריון חמישי ) ,  שחיכינו לו הרבה מאד זמן . עכשיו כדי שתקבלו קצת רקע , הילדה הגדולה באמת עברה משבר גדול שהסממנים הראשונים שלו התחילו אחרי שאחותה ההיא נולדה . לקחנו אותה לטיפול במשך הרבה מאד זמן ( כמה שנים ) והיום היא בכללי נראית לנו במקום טוב ב'ה . כשסיפרנו לה על ההריון היא הגיבה עם הרבה שמחה . בכללי היא ואחותה רבות הרבה אבל בסך הכל גם משחקות הרבה ביחד והן עם קשר מיוחד בחלק מהזמנים . אבל כנראה שמתחת לפני השטח היא עדיין קושרת תחושות פנימיות לא טובות שיש לה לבואה לעולם של אחותה . והיא גם בכללי כנראה לא מסתדרת עם מספר הילדים שיש לנו והייתה מעדיפה שיהיו פחות . היא ילדה תחושתית שזקוקה למרחב ולשקט וזה קצת חסר פה . אנחנו משקיעים בה ובאחים שלה את כל כולנו . אנחנו אוהבים את הילדים שלנו מאד , על אף שלפעמים זה מגיע עם הרבה אתגרים . והייתה כמיהה גדולה כל-כך להריון הזה . ועכשיו התחושה שלי היא שהכל היה טעות חלילה ושהיה עדיף מעט מאד ילדים מאשר להגיע למצב שבו יש לנו ילדה שגדלה במשפחה ברוכת ילדים ( ? ) מבחינתה , ושלא טוב לה עם זה . כתוצאה ממה שהיה יום , אני נמצאת כרגע בחלישות דעת גדולה . אני גם מרגישה שאני צריכה ורוצה לדבר עם הילדה הגודלה , לשמוע אותה באופן עמוק וכו ... אבל אני כל-כך פגועה שאני חוששת שזה יעשה יותר נזק מתועלת . גם המינוחים 'היית חייבת להוליד' או 'אבא ואמא ממשיכים להוליד' ממש צרמו לי . זה הרגיש לי מאד לא צנוע ומכובד ( היא יודעת איך ילדים באים לעולם ) . ועוד משהו כדי להיות לגמרי פתוחה איתכן , יש לי גם חלום לעוד ילד נוסף . אני כבר ממש בסוף חלון ההזדמנויות מהבחינה הזאת . וכל הזמן מחזיקה בראש שפרה פרה , שקודם נראה איך הולך לכולנו עם הלידה הקרובה ורק אז , כעבור זמן משמעותי של הסתגלות , נראה אם זה בכלל אופציה וכו ... ושחוץ מזה ה' מחליט ובכלל לא בטוח שזה עדיין יהיה אפשרי וכו ... אבל אם אהיה כנה ממש , זה כן נמצא איפשהו בפינה מהראש , וכמובן שמשפטים כמו מה שהיא אמרה היום קשים לי גם בגלל שהם לכאורה מרחיקים את החלום ההוא . תודה למי שקראה . יצאה לי פריקה ממש חשופה, בבקשה תהיו רגישות וטובות איתי . תודה אהובות .

ניק אנונימי לפורום "אימהות, השלב הבא".

הסיסמה אצל המנהלות. רק ניקיות מוכרות יקבלו את הסיסמה.

כ"ה באב תשפ"ג 21:56אויש כואב ומבינה ממש 😔אור123456

משום מה הזדהיתי עם הבת שלך יותר 😥

אבל לא בקטע שיפוטי בכלל!!

אני בכורה מתוך 10 ילדים והיה לי קשה ממש ממש עם לידת כל ילד ( הקטנים בעיקר) וממש לא מהסיבות של הבת שלך...

מאמינה שאת חייבת שיחה איתה כשתרגעי

תצאי איתה למקום נחמד ותדברו

וביום יום לשים לב אם הקטנה באמת תופסת לה את המקום ןלנסות לאזן..

אני גם עם 5 ילדים וממש משתדלת שהקטנים לא יעלו על הגדולים וישתלטו על תשומת הלב...מצליחה תמיד? הלוואי אבל כנראה שלא...אין מושלם!

כ"ה באב תשפ"ג 22:02לא פשוט בכלל..המקורית

אני גם באה ממשפחה יחסית גדולה

ולא הייתי רוצה לעצמי כזו

אבל זה באמת יכול להיות מאתגר כילדים

ועם זאת, קשה מאוד לשמוע כאמא דברים כאלה


חיבוק ❤️

כ"ה באב תשפ"ג 22:37תודה לכן , אור והמקורית.אנונימית באהב"ה
כ"ה באב תשפ"ג 22:47רק כדי לאזן את התגובות הקודמותשלומית.

גם בעלי וגם אני באים ממשפחות גדולות ובהחלט רוצים לעצמנו כזו ומכירה עוד לא מעט אנשים כאלה.

ילד ממשפחה גדולה=רוצה לעצמו משפחה קטנה, היא משוואה ממש לא בהכרח נכונה.

חוץ מזה, חיבוק חזק, נשמע בהחלט מאתגר ומציף מאוד ואת נשמעת אמא קשובה ורגישה.

מעבר לזה אין לי כרגע מה להוסיף, אני עוד רחוקה משלב הילדים המתבגרים.

בהצלחה רבה!

כ"ה באב תשפ"ג 23:13חושבתאממאא!

שלא צריך לקחת יותר מידי ברצינות דברים שנאמרים מתוך כעס ובטח בגיל הזה.

הילדים רואים שאנחנו נבהלים או כועסים מהאמירות האלו ואז הם נבהלים מעצמם ועוד יותר נהיים קוצניים. זה לא במודע. אני בטוחה שברגעים נינוחים יותר היא כן אוהבת את אחותה. יש לי 2 בנות שגם היו רבות ככה פעם, אחת מהן עם אמירות נוראיות של "חבל שנולדת" " יותר טוב בלעדיך..." וכדו' והיום המצב ממש שונה. הן התבגרו והן חברות הרבה יותר טובות. גם על האח הקטן והחמוד שלהן היא התעצבנה עליו כמה פעמים ואמרה לו, "למה בכלל נולדת?" והיום היא יושבת איתו שעות ומקריאה לו סיפורים או שומרת עליו והם ממש אוהבים. למרות שגם היום לפעמים הוא עולה לה על העצבים היא הבינה שהאמירות האלה ממש לא במקום.

חס וחלילה להתחרט על ילד שנמצא בבטן בגלל אמירה של ילדה מתבגרת ברגע של חוסר שליטה עצמית. די בטוחה, למרות שלא מכירה אותה, שברגע שהיא תחזיק אח חדש בידיים היא תשמח מאוד.

אני הרבה זמן חשבתי שכשילדים רבים אני בתור אמא צריכה להיות כוחות השלום שלהם וגיליתי שממש לא. אני לא צריכה להעלב בשמם, אני לא צריכה להשלים בינהם. מתפקידי רק להדריך אותם כיצד להתנהג, איך לפתור בעיות בדרך בוגרת אבל בשום פנים ואופן לא לצדד באחד הילדים במריבה ולא לפתור להם את הבעיה במתן עצות לפתרון. לפעמים אין ברירה אלא להרחיק אחד מהשני, כשמדובר במכות או משהו כזה. אבל כדאי לתת להם לצאת מזה בלי התערבותינו, הם יגיעו לשלום הכי טוב. כל הזמן לשדר שאבא ואמא אוהבים את כולם אותו הדבר. סומכים עליכן/ם שאתם יודעים לדבר ולפתור בעיות בינכןם. אתם יכולים לשתף אותנו בהחלטה משותפת וכו' וזהו.

אפשר להגיד לילדה אח"כ כשהיא רגועה, את יודעת שזה מאוד לא נעים לשמוע את המשפט... תחשבי איך היית מרגישה שהיו אומרים לך ככה?

וכן לחזק את הקשר בין האחים בדרכים חיוביות, פרוייקטים ופעילויות משותפות, לעודד אותם להכין דברים אחד לשני בימי הולדת או ציוני דרך חשובים. לעודד אותם להתייעץ אחד עם השני. תחשבי איך ילדה בת 12 מרגישה כשאחותה הקטנה באה לשאול אותה איזה שמלה יותר מתאימה? או אם היא יכולה לעזור לה בשיעורי בית. וכו' פתאום היא תרגיש חשובה. האחות המעצבנת הזאת בעצם סומכת עליה ועל העזרה שלה, אז אולי היא כן נצרכת במשפחה?

יצא לי קצת ארוך...

בהצלחה


 

כ"ה באב תשפ"ג 23:37כתבת יפהרק טוב!

ילדים אומרים דברים בשעת כעס ממש בלי שום מחשבה.

יש לי ילדה מהממת!! לא אפרט כאן את כל המעלות, אבל באמת משהו מיוחד, והיו לה תקופות של עצבים שהיתה אומרת משפטים מזעזעים.

ממש לא להתחרט על הילד שבדרך או על הבא בעז"ה. הילדים לא יתכננו לנו את ענייני הילודה.

כן הייתי מנסה לעזור לה עם הקשיים- לדאוג שהקטנים לא יפריעו לה, לשקף לה את העניין התחושתי שכל אדם חווה את העולם אחרת והיא חווה אותי יותר בעוצמה ולכן מה שלאחרים נראה התנהגות סבירה, לה זה ממש מציק. אבל זה לא שהאחים הקטנים אוביקטיבית תמיד מציקים. אבל כן אתם מבינים את הקושי ורוצים להקל עליה.

וכן לדאוג לרכך לה יותר את גיל ההתבגרות, לפנק, לשלוח לה מידי פעם בזמנים של עומס עם כמה שקלים למכולת שתקנה לעצמה איזה ארטיק וכו. או פתק סתם הערכה אחרי איזה עזרה בבית או לפני מבחן בבי"ס וכו. ולשמוע ממנה אולי גם מה היא מצפה ומה יכול לעזור לה או מה מפריע לה (אבל מה באמת מפריע, להגדיר, לא להגיד מפריע לה שזלדה קיימת).


בהצלחה!!


ותפילות, שה' יכוון אתכם בעצות טובות. 

כ"ו באב תשפ"ג 00:18כתבת מעולהתהילה 4

זה אמירות של מתבגרת. זה הכל. תנשמו עמוק וזהו.

המתנה הכי גדולה שאתן נותנים לילדים שלכם זה אחים. וחלק מהמתנה היא המריבות וההשלמות שלהם.  לומדים לחיות ביחד.

אני ממשפחה גדולה והייתי ממש רוצה שגם לי תהיה. לצערי כבר לא יקרה.

אבל, קיבלתי אחים והילדים שלי קיבלו הרבה בני דודים. ויש מריבות אבל זה לגמרי חלק מהחיים. 

כ"ו באב תשפ"ג 16:52אני גם מזדהה עם הכיוון הזה ואשמח להרחיב עוד מעטאוהבת את השבת

אני מגיב ממשפחה מאוד גדולה,

היו ויהיו קשיים

אבל אני ממש מקווה שיהיה לי כוחות ודה' יברך אותי גם..

הרצון לילדים הוא ככ בריא וחשוב


וילדים מאוד מניעים אותנו אבל אני חושבת שמעבר למחשבה שלנו מה הכוחות שלנו עכשיו הם לא אמורים להשפיע על ההחלטה שלנו כמה ילדים ללדת..

ויכול להיות שמהשו קשה לו וגם שהוא מרגיש שזה מאוד מפעיל שהוא נוגע בנקודה הזו..

וזה לגמרי נשמע טבעי לגיל ההתבגרות... 

כ"ו באב תשפ"ג 07:59זהoo

טוב שהיא מרגישה בנוח לשתף את הרגשות שלה איתך, גם אם הם נאמרו בצורה פחות נעימה.


ילדים (וגם מבוגרים) מוצאים סיבות ואשמים לבעיות שלהם, שלא תמיד נכונות.


כשילד שלי נסער ממשהו, אני אשוחח איתו לאחר שנרגע, כדי להבין מה הבעיה ולעזור לו למצוא פתרונות.


כדאי להבין מולה באיזה בעיות היא נתקלת ומהם הפתרונות האפשריים.


לגבי משפחה ברוכת ילדים:

אני מגיעה ממשפחה גדולה וחוויתי ילדות קשה, לא רק בגלל גודל המשפחה אלא גם בגלל מסוגלות הורית נמוכה של ההורים שלי.


אני חושבת שכל הורה צריך להיות בבקרה עצמית שוטפת, לא מתוך פחד או נקיפות מצפון, אלא מתוך הבנה שהורות היא דבר מורכב ועם השפעה עמוקה ומתמשכת על הילד.


אם יש מודעות ובקרה עצמית, יש גם הבנה ברורה לגבי יכולת הבאת ילד נוסף.

כ"ו באב תשפ"ג 08:52אני באה לאזןפליונקה

באתי ממשפחה של שני ילדים וכן אני זוכרת שאמרתי אמירות כאלו לאמא שלי. כי היא לא ידעה לנהל ריבים בין הילדים. אז קטן תמיד היה קטן והיה צריך לותר לו ולטפל בו מוצג שני לדעת להחזיר לו. משימה בלתי אפשרית. אגב, הרבה אנשים בגלל זה מחליטים להביא רק ילד אחד.

העניין הוא לא מספר ילדים אלא יכולת לנהל מריבות. אם קטן לא נותן לחיות לגדול הוא צריך לקבל עונש , ככל שהפרש בין ילדים גדל כך אנו יותר נופלים למלכודת הזאת. כי גם לנו בגיל ארבעים בן חמש נראה תינוק קטן ...

בנוסף , את צריכה לזכור שילדה בגיל ההתבגרות חייבת לחפש מה לא בסדר ואז לבוא בטענות . זה הגיל. מה שלא היית עושה , את לא תהיי מושלמת אף פעם. ולא חייבת להיות...

כ"ו באב תשפ"ג 17:21מסכימה עם מה שכתבתהמקורית

היכולת לנהל את הילדים, כלומר את ההורות - היא דבר חשוב מאין כמוהו. והוא מה שעושה את ההבדל.


לאמא שלי למשל לא הייתה את היכולת הזו באופן מלא, ואני באופן אישי מרגישה שזה מאוד השפיע עליי,מלבד העובדה שפיזית ורפואית לא מומלץ לי ללדת הרבה.. וכן, גם נפשית אני לא מרגישה שיש לי מסוגלת לנהל משפחה גדולה.


וגם מה ששאר הבנות כתבו, על העניין שמתוך כעס עולה ביקורת על ההורים. זו השלכה קלאסית של מתבגרת -  יש מכשול שעומד בפניי ומקשה עליי. מי 'יצר את המכשול? אמא ואבא. אז הגיוני להאשים אתכם. (ואגב,גם אנחנו ידענו איך ילדים באים לעולם. באנו מבית חופשי.)

. כי הרי היא לא תחשוב מעצמה שהיא צריכה לעבוד על המידות שלה ולהשתפר.

ולכן, אני חושבת שכמו שזה הגיוני הכעס שלה, הגיוני גם ללמוד לנהל את ההורות באמצעות הדרכת הורים וכו'  כדי שזה לא יקשה עלייך, במיוחד שיש לה קושי תחושתי. (אגב, גם לי יש ומעולם לא אובחנתי כנערה או ילדה)


יותר מדי נק' השקה יש לי עם הסיפור שלך 🤔

כ"ו באב תשפ"ג 15:46חיבוק גדול. זה בהחלט משפט דוקר מאד.מהלכת בדרכה
דבר ראשון, היא בת 12 ותחילת גיל ההתבגרות וחוסר יכולת לראות גוונים מעבר לשחור ולבן. דבר שני, מציעה בזהירות אולי כדאי לחזור לטיפול/למצוא טיפול אחר שיעזור לה לעבד את התחושות האלו. ודבר שלישי ואחרון, מאחר ויש בעיה של ויסות תחושתי תנסו לראות איך אתם יוצרים לה פינה שקטה משלה, גם אם זה חדרון מטר על מטר במרפסת (קצת בהגזמה אבל זה הכיוון).
כ"ו באב תשפ"ג 16:41חיבוק לךתהילה 3>

נשמע באמת מכאיב מאד.


אני מאמינה שכדי שנוכל לגשת לשוחח עם הילדה ולהכיל אותה (דבר חשוב מאד)

צריך קודם כל להתבונן איפה זה נגע בנו ולתת מקום לעצמנו❤️


אז קודם כל תנסי לבחון עם עצמך מעבר למה שכתבת, מה אמירה כזו של הבת שלך

גורמת לך להרגיש בינך לבין עצמך, אולי שאת אמא לא מספיק טובה, אולי חוסר אונים, אולי משהו אחר.

תחבקי את עצמך כי זה באמת קשה וכואב לשמוע אמירה כזאת, ובטח כשהשקעתם בילדה כל כך הרבה

ובטח כשההריון והילדים יקרים לכם...


כשתהיי פנויה בהחלט נשמע ששווה לשוחח איתה על מה שהיא אמרה ומה שהיא מרגישה❤️

לתת לה אמפתיה, וגם להציב גבולות לאמירות..

כ"ו באב תשפ"ג 17:08קודם כול חיבוק גדול... ממש קשה לשמוע מילים כאלהמתואמת

זה נוגע בעצב הכי רגיש שלנו - הילדים והילודה, וכשזה בא מאחד הילדים שלנו עצמנו - זה הכי דוקר שיש...


עכשיו אכתוב משהו שאולי לא יסכימו איתי:

לדעתי הגודל של המשפחה תלוי רק בזוג עצמו (ובקב"ה כמובן) וזהו. הם צריכים לשקול מה מתאים *להם* ולא לאף אחד אחר - לא לשכנים שלהם, לא להורים שלהם וגם לא לילדים שלהם.

יכול להיות שבשיקול על מה שמתאיל להם ייכנסו גם ההשפעות שיש לכך על הילדים הקיימים, אבל רק בהשוואה לכוחות שלהם עצמם, לא של הילדים. (בהנחה שלא נותנים לילדים לגדל את אחיהם הקטנים במקום ההורים...)

לילדים יכול להיות שיהיה קשה - אבל זה *שלהם*, והם צריכים להתמודד עם זה בעצמם, כמו כל ניסיון אחר מהשמים. (כמו למשל התמודדות עם הורה חולה חלילה...) ההורים כמובן יכולים לעזור ולתמוך אבל לא לשנות את דעותיהם ורצונותיהם לפי רצונות הילדים.


במקרה הספציפי שלכם - לי נראה שהילדה פלטה דברים בשעת כעס, ובעומק היא לא באמת מתכוונת לזה... ילדים אומרים דברים כאלה בלי סוף - אז היא אמנם עשתה את זה בקיצוניות ובבוטות, אבל זה טבעי.

(ועוד נקודה קטנה: כתבת שהיא יודעת איך ילדים באים לעולם. מתי ואיך היא נחשפה למידע? יכול להיות שזה עשה לה קצת טלטלה, וזה מה שגרם לה להתבטאויות האלה? סתם זורקת נקודה, שאולי לא קשורה...)


שורה תחתונה:

את בהיריון, וזה מצב רגיש בפני עצמו. הנושא של ילודה גם הוא רגיש. כשכואב לילדים שלנו, גם אם זה כאב רגעי, זה גם רגיש. כשילדים שלנו רבים זה מטלטל ורגיש נורא.

הכול ביחד גורם להצפה הזו שאת חשה, וזה הגיוני...

אז תני לזה לעבור, לשקוע, להירגע, ואחר כך תנסי לברר עם הבת שלך מה באמת התחושות שלה ואם היא צריכה שוב טיפול תומך. (שוב - כדי לעזור לה להתמודד עם המצב הקיים, לא כדי שתשנו את דעתכם)

והכי חשוב - להתפלל על זה...

להתפלל על זה שתזכו למשפחה בריאה בגודל שאתם רוצים,

להתפלל שתמיד יהיו יחסים טובים בין הילדים שלכם,

להתפלל שבתך הגדולה תצליח להתמודד עם כל מה שהחיים מזמנים לה ואינו נמצא בשליטתה...

מתפללת איתך ♥️

כ"ו באב תשפ"ג 17:11מוסיפה לגבי התחושתיות:מתואמת

אני מזדהה עם זה בעצמי. ובאמת חשוב להכיל אותה ולתת לה את המקום שלה, הפיזי והנפשי. ואם למשל האחות נכנסת לה למרחב האישי (הן במקום והן בגוף) - להשתדל לדאוג שזה לא יקרה.

זה כבר יכול לפתור קצת מהבעיות...

כ"ו באב תשפ"ג 17:20וואו ממש התחברתי לכל מילה!!אוהבת את השבת

ממש מה שבאתי לכתוב..

כ"ו באב תשפ"ג 17:25♥️מתואמת
י"ד באלול תשפ"ג 12:47אני חושהת שלהורים יש אחריותאמאשוני

להקנות לילדים שלהם דרך להתמודד ולא להגיד זה קושי שלהם- שהם יתמודדו.

זה קשור לגודל משפחה, לסגנון חיים, סביבת מגורים, תנאי מחיה וכו'.

יש מלא סגנונות שונים ומלא בחירות של אנשים וצריך לדעת לקחת אחריות על ההשלכות של הבחירות על הילדים שלנו.

למשל משפחה דוסית שגרה במקום חילוני לחלוטין. ההורים צריכים לקחת אחריות וללמד את הילדים איך להתמודד כשהם שונים מהחברים שלהם ולוודא שהילדים בטוב עם זה.

או הורים שרוצים לחיות במדבר צריכים לקחת אחריות על ההשלכות של זה.

או הורים שיוצאים לרילוקשיין או עוברים מדינות לעיתים קרובות צריכים לוודא שהילדים שלהם מצליחים להתמודד עם השינויים ולא לתת להם לשקוע.

ולפעמים כשרואים שילד לא מצליח להתמודד- אז ההחלטה של ההורים לא תהיה ללכת עם הבחירה שלהם בכל מחיר. וזה כולל גם החלטה להביא ילד נוסף למשפחה.

אם היית רואה ילד שלך שהולך וקמל כי הוא לא מצליח להתערות במבנה המשפחתי, והייתם מנסים לטפל עם טיפול פסיכולוגי ורגשי, והרבה אהבה וזמני איכות והכל הכל ועדיין הילד לא היה מצליח להתרומם מזה ולהכיל שינוי נוסף במשפחה, לא היית חושבת לעצור את הילודה?

לדעתי ילדים קיימים קודמים לילדים עתידיים...


לצערי מכירה מקרה התאבדות של צעירה שלא מצאה את עצמה במשפחה. לא יודעת לעומק מה ההורים שלה ניסו לעשות, אבל יודעת שהם המשיכו להביא עוד ילדים גם אחרי כמה סימני מצוקה ולמרות שהיא התחננה שיפסיקו. והיום הם מתחרטים על זה מאוד.

הם מרגישים שהיא הרגישה שבזה שהם החליטו להביא עוד ילדים הם בעצם ויתרו עליה. כמובן הפרשנות שלה שגויה אבל עם רגשות כאלו אי אפשר להתווכח וצריך לוודא שכולם במקום בריא לפני שממשיכים הלאה עם הילודה.

י"ד באלול תשפ"ג 13:49ברור שלהורים יש אחריות לתווך לילדים את תנאי החייםמתואמת

שלהם, אבל לא לקבוע אותם לפי הילדים.

אם ההורים למשל מרגישים שנכון להם לעבור דירה מסיבות מסוימות, הם לא יעשו משאל בין הילדים לבשןק אם הם מסכימים, נכון? הם יעשו את זה, ויעזרו לילדים שלהם להתמודד עם המציאות.

ככה בכל דבר, כולל כמות ילדים.

ההורים יכולים להחליט שנכון *להם* לא להביא עוד ילדים או לא לעבור דירה כי זה קשה לאחד הילדים, אבל הבחירה עדיין נתונה בידיהם ולא בידי הילדים.

וכמובן, זה לא פוטר אותם מתיווך נכון ומתמיכה לילדים במציאות שהם קבעו...

י"ז באלול תשפ"ג 14:39מסכימה איתך מאודאביול
י"ד באלול תשפ"ג 13:57מסכימה ממש. כתבת יפההמקורית
י"ד באלול תשפ"ג 16:39מה אם הורים עובדים משרה מלאהפליונקה

וילד בינתיים הולך לאיבוד,אבל   מגורים ורמת חיים באזור שלהם מצריכים שתי משכורות ? הורה צריך לותר על קריירה שלו כדי להיות בבית בשלוש? ואם זה יפגע בילד אחר שלא יוכלו לממן לו משהו שהוא צריך ?

או הורים יצטרכו לטפל בהורים מזדקנים ואז לא יוכלו לתת לילד מה שהוא רגיל? או ילד יחליט שהוא לא מסתדר עם אורך חיים של הוריו ברמה שעדיף להתאבד?

ט"ו באלול תשפ"ג 09:38לכל משפחה יש מכלול שיקוליםאביול
יש משפחה שתחליט לגור במקום יותר זול. יש משפחה שתחליט לעבור עבודה. יש משפחה שתחליט לממן פחות דברים לילדים... זה תלוי במיליון דברים
ה' בתשרי תשפ"ד 06:43אז מתעדפיםהמקורית

רמת חיים לא בהכרח עולה על הצורך להציל את הנפש של הילד שמתקשה. כל עוד מדובר במקרה קיצון שמצריך התגייסות משפחתית והתייחסות מיוחדת. גם לא כל מימון למשהו לילד אחר. תלוי מאוד במה מדובר לדעתי.

ה' בתשרי תשפ"ד 21:27התכוונתי שלא הכל בשליטהפליונקה

נגיד להורים אין מקצוע מכניס ומשכורת אחת פשוט לא תספיק. או אפשרות שלהם זו שכונה זולה שהיא הרבה פעמים שכונה עם פשע , כל מיני אנשים עם בעיות וכו'

במקרה של אמאשוני תיארה,  לפחות יש להם עוד ילדים. אם הם היו נכנעים לה, רב הסיכויים שהיא עדיין הייתה מתאבדת כי לא נראה לי שהם זרקו בית או ילדים על ילדה אובדנית, אבל הם היו מפסידים ילדים אחרים שנולדו. אולי גם הייתה סוחטת אותם בעוד נושאים.

לדעתי אם מישהו מאיים שהוא יתאבד במקרה ולא יצייתו לו, בעיה שלו. או שהוא לא יעשה את זה כי זו סתם סחיטה או שהוא יעשה את זה בכל מקרה כי בעיה היא בראש שלו ולא בסביבה.  למה לא בסביבה? כי על אנשים מתעללים ואכזריים לא מאיימים בהתאבדות כי לא אכפת להם ... מאיימים על מישהו שאפשר לעשות לו מצפון...

ה' בתשרי תשפ"ד 21:59לא יודעת לגבי המקרה הספציפי הנלהמקורית

אבל אני לא בטוחה שאותה ילדה איימה בבתאבדות כמו שהיא זעקה שמר לה ורע לה.

ילדים במשפחות גדולות יכולים ללכת לאיבוד לפעמים. זה נשמע כנו מקרה קיצון, אבל גם אם הרבה לא מגיעים לידי מעשה, יש הרבה נושרים למשל שזה הסיפור שלהם.

ושכונה זולה לא חייבת להיות שכונת פשע. זה יכול להיות גם פריפריה

ויש גם השם, שזן ומפרנס את מי שדואג לבניו.

לא יודעת, פחות מתחברת לגישה שלך. קושי נפשי הוא לצערנו שקוף. ברור לי שאם היה מדובר בילד עם מוגבלות נראית לעין כביכול, אז הייתה לו עדיפות מסוימת, והאחים האחרים היו צריכים להבין שיש פה צורך בהתייחסות מיוחדת. ולתת להם גם מענה, כמובן. אבל ככה זה בחיים.. בעיני הרוב לפחות. לא יודעת אם גם בעינייך.

וברור שמס האחים קשור באופן ישיר הרבה פעמים ליכולת של ההורים לפצל קשב ולהגיע לכל ילד.

ילד שמגיע למצב שהוא זועק להוריו בצורה כזו. גם אם לא מדובר במס ילדים גרידא, ברור שמשהו חסר לו. בסיסי מאוד.

ויתכן ומדובר גם בדיכאון קליני שהיה צריך טיפול מיוחד מעבר לעניין רגשי. אבל אי אפשר להגיד שבמקרים כאלה, להביא עוד ילדים לעולם למרות.. לא משפיע. כי זה כן.

זו דעתי.

ז' בתשרי תשפ"ד 08:51מסכימה איתך שבמקרה שלפליונקה

דיכאון או מחלת נפש אחרת חייבים לטפל.

וקושי נפשי לא שקוף. הוא מתבטא בקשיים חברתיים, מצבי רוח, הרגלי אכילה , מצב לימודי. ברור שרואים את זה. יכול להיות שהורים מחוסר ניסיון לא הצליחו להבין רמת קושי או דחיפות טיפול. נגיד את האמת, זה נורא קשה לקבל שילד שלך חולה במחלת נפש או רוצה להתאבד.

ברור שאם הורים רואים שהם לא עומדים בעומס, חייבים לעצור ילודה.

מצד שני לא נראה לי שבמשפחות קטנות יותר ילדים מתאבדים פחות או סובלים פחות או אפילו מקבלים יותר צומי...

אני באמת רואה את זה. במשפחות גדולות את כל הזמן חושבת מי צריך מה. במשפחות קטנות זה כאילו ברור מאליו שילד יקבל יחס אז פחות שמים לב ובסוף הוא לא מקבל אותו.

לא תמיד יש את שפה משותפת.

ומה שחשוב זה לא כמות הזמן אלא יכולת הכלה. ועמידה לצד ילד.

וילד גדול לא אמור לחיות סביב צומי של הורה. זה לא תקין. הוא גדל וצריך לפתח עצמאות. אם הוא חי סביב צומי של הורה ואין לו רצונות של עצמו , הוא חייב טיפול.

בנוסף בגיל ההתבגרות רוצים לצאת לפיצה פה ושם, רוצים בגדים יפים וגדלים כל הזמן, כל זה צריך לפרנס.

י"ט באלול תשפ"ג 21:22סליחה שמתייחסת רק לסוף ובטוחה שלא התכוונת..אוהבת את השבת
אבל זו דוגמה מאוד קיצונית ואני בטוחה שהעניין הוא לא  מספר הילדים ,בכלל לא.. אלא היחס של ההורים... הפותחת תיארה שהם משקיעים את כל כולם בילדים זה מצב שונה לגמרי.....


לא שאני מבטלת את זה שצריך להיות עם היד על הדופק...

כ' באלול תשפ"ג 07:35לא הגבתי לפותחת, הגבתי למתואמתאמאשוני

ולא תמיד זה קשור ליחס מההורים, לפעמים ההורים עושים הכל ועדיין הילד במקום לא טוב.

אני לא חושבת שזה קשור למספר הילדים, אלא לחלוקת הקשב כשיש תינוק קטן (ואז עוד אחד..) ולפרשנות של המתבגר לסיטואציה.


להיות עם יד על הדופק לזה אני מתכוונת בלקחת אחריות. אבל לא מספיק להיות מודעים, צריך שזה יכנס למערך ההחלטות (במכלול רחב של שיקולים)


תראי בהודעה שכתבתי לפותחת התייחסתי בדיוק לזה, שההחלטה בידי ההורים כך או אחרת.

כ"ז באב תשפ"ג 02:54דבר ראשון חיבוק ענק!!!!אוהבת את השבת

דבר שני את בהריון!!

זו תקופה ככ מטלטלת...

גם הורמונלית רכבת הרים

גם השינויים כל הזמן הפיזיים,הרגשיים,ההורמונליים

גן המיחושים

גם הכבדות

גם החום

גם הצורך הפנימי נפשי הזה להתכנס ולהתכונן

אל מול הצורך של הבית והחופש הגדול- לתת ,להעניק

גם המחשבות והחששות והדאגות שמלווים כל הריון-לשלום העובר,לסידורים סביב הלידה,ללידה..


זה דורש המון המון המון

ורגשית זה די סוחט..


יש לזה תפקיד מדהים וחשוב לקראת המתנה הגדולה והחדשה וזה נועד להעביר אותנו תהליך ולהכין אותנו ואת הילדים לשינוי ולמתנה הגדולה..

ומקווה עוד להרחיב על זה..


אבל זה באמת מאוד סוחט

וזה הגיוני ככ ככ ככ

וצריך לתת לזה את המקום

ולא לנסות להיות סופר ומן..

לשחרר..

ובתכלס הילדים מרגישים אותנו..

והם תוהים מה קורה כאן

והם מנסים לזעזע אותנו טולי

לבחון את התגובות שלנו

לראות שאנחנו עדיין יציבים בתוך המערבולת הזו...


וזה קשה גם...


אני ממש זוכרת איך בדיוק לפני שנה

בסוף ההריון הרביעי

בת ה4 הבכורה הייתה מחורפנת

והיא מזכירה לי את הבכורה שלך

מאוד חדה

מאוד רגישה

מאוד יודעת להרגיש אותי ולהיטלטל איתי

ולהפעיל אותי

והיא כמה פעמים התפרקה וצרחה והתחרפנה

ואני ככ ריחמתי עליה

גם פתחתי על זה כאן שרשור

שאוי כמה שהיא עוברת וכו וכו

וכל פעם כמעט בכיתי איתה

ואז ערב אחד שבעלי ראה את זה

הוא פשוט שם לה גבול ברור

ואמר לה נחרצות שלא מתפרקים ככה

ואני לא זוכרת מה בדיוק

וזה אסף אותה

ואחכ הוא גם יצא איצה לזמן איכות כדי שיהיה גם את הצד הזה

אבל זה היה פשוט מעולה...


ואני משווה בין החופש הגדול שעבר לנוכחי וזה הבדל שמיים וארץ...

כמה הייתי גמורה,מותשת,מבולבלת, מוצפת גדושה לגמרי רגשית מהחששות והתכנונים והדאגות וכו וכו

והילדים הרגישו עת זה נמובן..


עכשיו כמובן שזה שונה והגדולה שלך כבר בגיל ההתבגרות.. או מתחילה אותו..


אבל בסוף מבחוץ אני יכולה לחשוב שהייתי מחייכת ואפילו מתייחסת קצת בהומור לניסיון שלו להתגרות בי בצורת דיבור הזו ובתוכן דלה אבל ברור שבתוך הסיטואציה הזו זה ממש מטלטל ודוקר כמו שכתבת...


ומה שכתבת שבתוך כל הסיטואציה הזו אתם עדיין משקיעים בילדים את כל כולכם זה מטורף בכלל...


ולגבי התוכן של האמירה - בעניין אחר @קמה ש. המדהימה אמרה לי על הבכורה שלי- לגבי כיבוד הורים שהתייעצתי כאן- לא מסבירים למה פשוט קובעים עובדה צריך להקשיב להורים,לפעמים קשה לך בוא נחשוב איך להתגבר..

אז אחלי זה יכול להתאים גם כאן-

אפילו בתוכך רק.. אנחנו מחליטים לפי התחשוה שלנו מתי ללדת וכמה ()כמובן הכל תלוי ברצון הקב"ה( אבל זה לא שאלה או החלטה שהילדים נכנסים אליה ובוא נחשוב מה יכול להקל עליך בתוך הסיטואציה הזו..

אני מקוהה שהצלחתי להסביר..


וגם @קמה )משום מה לא מתייג לי( כתבה לי באותה הזדמנות להתחבר לרצון של הטוב של הילד- אז גם כאן אפשר אולי יותר להכניס לשיח בבית שהכל תלוי בקב"ה כמה ילדים הוא נותן לנו וכל ילד זה מתנה עצומה ואיזה נס שהוא נתן לנו את ההריון אנחנו ככ מודים על זה לה' ומתפללים שתהיה לידה קלה ורק טוב לתינוק..

להכניס את הפן הזה..


ועוד משהו-  הרצון שלך לילדים הוא ר ככ בריא וטוב וחשוב ומרגש, ממש רצון של חיים, אז אל תשפטי את עצמך ותרגישי שזה לא בסדר,להיפך!!

והשיקולים.. צריכים להיות רק התחושה שלכם כמה אתם מצליחים לתפקד כהורים ולא איך הילדים יתייחסו לעצם הוספת האח..

זה באמת-דברים שרואים מכאן לא רואים משם- זה לגמרי הכי בריא שזו נחלטה של ההורים בכלל בלי להכניס לשיקולים את דעתם של הילדים(

(אגב ,אמא שלי התייעצה איתי אם ללדת עוד ילדים- זה היה ממש מוזר ואני שמחה שלא נשרטתי מזה אבל זה הרגיש לי מאוד לא בריא.. ואמרתי לה שזה החלטה של אימהות..😅 הייתי בת 14)


ובאמת נשמע ממש כמו משפט של גיל ההתבגרות... שנועד להקפיץ אותך..


ממש לא נשמע שאתם לא משקיעים או נמצאים מספיק- ממש לא.. להיפך- תני מקום לעצמך, להכנות ללידה.. תשחררי...


ועוד חיבוק גדול!!

את נשמעת אמא מדהימה שיודעת בדיוק מה הילדים מרגישים וממש מרגישה אותם...


ואת כותבת שיש להם קשר טוב סה"כ זה מדהים-דילגתי על זה בהתחלה,

לפי מה שקראתי אחכ ואיך שהרגשתי לגבי זה חשבתי שהם כל הזמן במשקעים, אז אם לא ויש להם קשר מיוחד אז בכלל טת יכולה להיות רגועה...

קחי בחשבון שאת הורמונלית.. וזה באמת משבש..

טחגבי מה שרשמת לגבי מספר הילדים ומה שהוא מרגיש- נשמע שעיקר העניין זה התחושתיות... אם למשל היה לו רק עוד אח אחד והוכ כל הזמן היה מפריע לו ומציק לו תחושתית אז הוא גם היה מתוסכל...

ולגבי החלום שלך- אם את בקצה החלון - זה ממש הגיוני גם לנסות ללדת רצוף גם אם הטלטלה תהיה קצת ארוכה..  זה מתנה לכל החיים...

אבל בכל מקרה הייתי דווקא משקיטה את זה עכשיו לגמרי בתוך הראש , זה סתם תכנון עתידי שמערבל את המחשבות ולא מסייע כרגע להירגע אלא

רק מעצים את המחשבות וההתלבטויות..

אז לשים בצד..

ולהתמקד בהכנה שלך ללידה- זה הכי חשוב..

וכשהילדים יקבלו את השדר שאץ דואגת לעצמך ורוגע שלך הם יירגעו ייתר ויותר..


א' באלול תשפ"ג 17:27לא הצלחתי להגיב לכן עד עכשיואנונימית באהב"ה

רציתי להודות לכן מאד מאד על כל התגובות שכתבתן לי . עזר לי לקרוא שאולי אלה משפטים שאופיינים לגיל התבגרות . וגם נתתן לי חומר למחשבה עם מה שכתבן , לגבי הבחירות של ההורים . ממש מודה לכל אחת ואחת שלקחה מזמנה וכתבה . הייתי רוצה להגיב לכל אחת אבל שבת עוד מעט והכל אבל שתדעו שמאד עזרתן !

י"ד באלול תשפ"ג 12:29קראתי עכשיואמאשוני

ורוצה להמליץ על טיפ שעוזר לי במצבים כאלו.

קודם כל לא לענות באותו רגע.

גם אם אמר משהו לא צנוע/ חצוף/ פרטי וכו.


כשילד זועק ממעמקי ליבו. תני למוגלה לצאת כמו שעשית.


אח"כ תני יום יומיים בלי להתייחס בכלל לאירוע. תני יומיים לכל הכעס/ תסכול/ אכזבה/ בהלה שלך לבעבע ולהירגע.


אח"כ אם יש עוד נפגעים בסביבה ועוד שותפים לאירוע חוץ מהילד המתפרץ ואלייך אז לפנות אליהם ולוודא מה מצבם ואם צריך טיפול/ שיחה.

האם מספיק רק שיחה שלך או לערב גם את אבא, יועצת או מחנכת אם זה קשור לבי"ס.


למשל במקרה שלך אם האחות שמעה את כל זה. אז לקחת אותה לשיחה לתת לה לאוורר רגשות.

אולי את לקחת א. האירוע קשה אבל מבחינתה זאת סתם עוד מריבה. אולי הפוך.

לתת לה לבטא את המקום שלה, ולא להסגיר את המקום שאת נמצאת בו.

לתת לה לספר את הסיפור שלה בעצמה.


אחרי שאת יודעת שאין נפגעים נוספים באירוע, להגיע לתחושות והמחשבות שלך ולפרק אותם לאט לאט.

עדיף בכתיבה אבל לוודא שאת משמידה ראיות אח"כ..


מה מפריע לי:

* דיבור לא צנוע

* השפלה של האחות

* הבת הגדולה נמצאת במקום לא יציב במרקם המשפחתי

* אולי טעינו בקריאת המציאות ואני זיהינו את המצוקה

* אולי לא טיפלנו ולא השקענו מספיק בטיפול שלקחנו אותה

* האמירה שלה מתערבת לנו בהחלטות שהם מאוד מאוד זוגיות ולחלוטין לא משפחתיות.

* בהחלטה על הילד הבא, המצוקה שלה עלולה לגבור על הרצון שלי לילד נוסף ואולי בגלל זה אחליט לא להביא ילד נוסף.


כמובן כל זה דוגמאות שממחישות איך כשמפרקים את התחושות והמחשבות לתתי סעיפים- כל סעיף בנפרד פחות מאיים.


עכשיו כשהאירוע אפשר לומר מאחורייך- ממליצה לך לעשות את התרגיל הבא על מנת להיערך לפעמים הבאות שתתיקלי במשהו שמערער אותך.


תקראי את ההודעה הראשונה שלך פה ותפרקי אותה לנקודות כמו בדוגמה שנתתי.

תקראי שוב ושוב עד שתהיי בטוחה שכיסית את כל הנקודות. (ואם יש דברים שלא כתבת פה אבל כן הרגשת- תוסיפי אותם לרשימת הנקודות)


עכשיו כשיש לך את שני הדברים מול העניים תדאגי מ1 עד 10 מול מה את מרגישה יותר חלשה ומכווצת וחסרת אונים לעומת מול מה טת מרגישה מאותגרת, חזקה, ועם אמונה שנצלח את המשבר.


מול האירוע כמכלול או מול הנקודות המפורקות?

בד"כ כשמפרקים לנקודות אפשר למצוא 2-3 נקודות שהן הפחות מאיימות. שאני יודעת בוודאות שאצלח אותן ואפילו אולי יש לי כבר תוכנת פעולה.


למשל דיבור לא צנוע- אולי אתם כבר בתהליך על זה ואת רואה מגמת שיפור. אז הייתה לילדה נפילה קטנה ואת מאמינה בה שהיא תחזור לדרך המלך והכל בסדר.

אולי את יודעת מאחים גדולים יותר שזה מאפיין גיל ויעבור לה כמו שבא.


או אולי דווקא הנקודה של ההחלטה על הילד הנוסף תהיה לך קלה יותר לעיכול- כי הנקודה משקפת לך שמה שבטוח זה שההחלטה בידיים שלך ולא של אף אחד אחר.

אולי ממקרים אחרים בעבר את יודעת שכשההחלטה בידיים שלך את מסוגלת לקבל החלטות מורכבות ולהיות שלמה ובטוחה איתן ואז הכל מסתדר.

אז גם אם היום את לא יודעת מה תחליטי, את יכולה להיות רגועה ובטוחה שיהיה לך טוב עם ההחלטה.


לכל אחת יש את נקודות החוזק והחולשה שלה, אין אמת קבועה מה קל ומה קשה לכל אחת. אבל בד"כ מה שמשותף לכולנו כחולשה אנושית, זה לעשות בליל מכל התחושות יחד ואז גם נקודות שאנחנו יודעים שיש לנו יכולת להתמודד איתם, בתוך הבליל אנחנו לא מוצאים את הדרך ומרגישים אבודים וזה גוזל מאיתנו המון כוחות נפש, ממש אפשר לראות פיזית איך הבטן מתכווצת והפנים נפולות.


אחרי שזיהינו את הנקודות שאנחנו כן יכולים להתמודד איתם נפריד אותם ברשימה משאר הנקודות ונרשום לידם את דרך הפעולה או המחשבה שיעצימו אותנו מול אותו אתגר.

למשל מול המחשבה שאולי עבור האחות טוב היה אם אחותה לא הייתה באה לעולם, אפשר לרשום את המחשבה שהכל מאת ה', שהאתגר בהתמודדות עם האחות יכין את הבכורה טוב יותר לחיים. כנראה זה הדרך שה' בחר עבורה וגם אם אנחנו לא יודעים למה, אנחנו בטוחים שרק טוב יצא מזה.


וככה על זו הדרך.


נגיד מול החוצפה אפשר לרשום עשר דברים שטובים בה. זה יעזור להסתכל עליה בעין טובה ויגמד מאוד את העובדה שהיא התחצפה עד שנוכל לסלוח על זה.


עכשיו מול הרשימה שנותרה- קודם כל כבר מקבלים כח נוסף. גם כי היא התקצרה וגם כי הצלחנו לפצח כבר כמה נקודות אז תחושת ההצלחה תתן לנו כוחות נוספים בהתמודדות.


בסוף בסוף, אם יש נקודה בלתי פתירה שלמרות שנתת לזה זמן, ולמרות שניסית לחשוב בכמה כיוונים עדיין את לא מוצאת דרך פעולה וזה עדיין גוזל ממך כוחות נפש- טוב להתייעץ עם מישהו נוסף. זה יכול להיות עם אבא או חברה טובה שיודעת להרים ולתמוך.

חשוב שזה לא יהיה מהמעגל אנשים שקשור לילדה. אף אחד שמכיר אותה ומדבר איתה מדי פעם לא צריך לשמוע עליה דברים שקשה לך להשמיע. לכן פחות כדאי להתייעץ עם סבא וסבתא או שכנה וכו'.

אלא אם את יודעת בוודאות מוחלטת שהם יעשו את ההפרדה בין זה שלך קשה איתה בסוגיה מסויימת לעומת מה שהם חושבים/ מרגישים כלפיה.


נושא נוסף שחשוב לשים לב אליו לדעתי, זה אחרי שהכל נרגע ואנחנו מצליחים להתמודד וכבר לא מקווצים מול האירוע ואולי גם דיברתם עם הילדה על חלק מההיבטים כחלק מתכנית ההתמודדות, אז לדבר איתה על עצם זה שהיא הוציאה הכל.

חשוב לעודד ילדים להוציא. אמנם אולי יש דרכים יותר ראויות כמי בשיחה פנים מול פנים עם ההורים או בכתיבה ולא בהתפרצות, אבל אם התחושות שלה לא יצאו החוצה לפני כן בצורה מבוקרת והאפשרויות הן או להמשיך לאגור, או להוציא, אז טוב שהיא הוציאה.

אולי גם לעודד אותה שאתם קשובים לתחושות שלה ושהיא מוזמנת לשתף אתכם גם בתחושות קשות ושאתם תצליחו להכיל את זה ולעזור לה להתמודד עם הרגשות והמחשבות שלה.

י' בתשרי תשפ"ד 22:23גזור ושמורררדפני11אחרונה
וואו תודה גם ממני
ז' באלול תשפ"ג 08:40משהו קטן לגבי התחושתיאחינועמית

כתבו פה באמת הכול אז אני רק רוצה להוסיף,

אצלנו מה שעוזר לפעמים כשיש "הצפה", זה לשים אטמי אוזניים, אפילו לחצי שעה.

הילד/ה המוצפ/ת שומע הכול באופן יותר עמום, ואת עצמו טיפה יותר בקול.

אז הוא פחות מוצף וגם מרגיש צורך לדבר יותר בשקט (כי לעצמו הוא נשמע חזק) ולפעמים זה משפיע גם על כל הסביבה.

לפעמים צריך לעשות פסק זמן - לא כעונש אלא כאוורור, ואז האמוציות נרגעות.

ואם יש לה באמת צורך ביותר מרחב, כדאי לחשוב איך לאפשר לה את זה.

אם אפשר חדר לבד, ואם לא אז שתהיה לה איכשהו פינה משלה, לשינה או לתחביב שלה (ראיתי כל מיני פתרונות יצירתיים לזה, מחיצות או וילונות וכאלה שתוחמים אזור קטן)

זה יכול להיות פינת ישיבה או אפילו סתם פוף או שולחן וכיסא שתחומים איכשהו (אפשר גם במרפסת או בחצר אם יש) שהיא יכולה להתרחק מכל ההמולה כשקשה לה.

גם אם היא לא תשתמש בזה הרבה, העובדה שדאגתם לה לפינה משלה אומרת לה "אנחנו רואים את הצורך שלך".

והיא תרגיש את זה בכל פעם שהיא תהיה שם או תחשוב על הפינה הזו.

בהצלחה רבה!!

עוד שרשורים מהפורום

כ"ג תמוז 23:30סקר שעלה בשבת משפחתית וקצת טילטל אנשיםאור123456

אם הייתם מגלים שהילד שלכם הוחלף בלידה ויש לכם אופציה להחליף עם הביולוגי או להשאר עם המוחלף אבל רק 1 מהם!

מה הייתם בוחרים?

כ"ד תמוז 14:19השאלה אחרי כמה זמן מגלים את זהשדמות בחולות

לקוב אם מושקעים כבר בילד תקופה ארוכה- אני מאמינה שהרבה לא יחליפו את הקיים

כ"ד תמוז 16:10הגדולים שלי 20 ו22 רצו להרוג אותי שאמרתיאור123456
שלא הייתי יכולה לוותר על הבילוגי
כ"ד תמוז 16:46חחח למהרקאני

אבל הם היו מגלים שאמא שלהם אי שם לא רוצה אותם

ומעדיפה מישהו אחר שהיא גידלה ולא ילדה....


וואלה שאלה קשה

כ"ה תמוז 19:05הם אמרו שבכל מקרה היו נשארים איתנואור123456
גם אם היו הורגים את השניה...הייתי מוחמאת אבל הרגשתי שאיכזבתי אותם
כ"ה תמוז 20:00זה אם היו מגלים שהם לא ביולוגיםרקאניאחרונה

אבל הם הביולוגים

אז מה אם הם היו מגלים שיש להם אמא ביולוגית אי שם? והיא מעדיפה את אלה שהיא גידלה על פניהם.. 

י"ד תמוז 08:22משחקים מומלצים לגילאי 8+🙏🙏חזקה בעורף

לקראת החופש מחפשת להעשיר את ארון המשחקים שלנו, בעיקר לגדולים.

אשמח לשמוע המלצות למשחקים מוצלחים במיוחד.

וגם כאלה שאפשר לשחק לבד.


 

מעדיפה לא משחקים יותר מידי תחרותיים (כמו ג'ונגל ספייד) יש להם מספיק רעיונות על מה לריב, לא צריכה להוסיף להם עוד😅

אם יש משחק שכולם נגד המשחק (כמו השועל החמקמק לצעירים...) זה הכי טוב.


 

קצת ממה שכבר יש לנו:

מונפול

קאטן

רמי

אוצרות אוצרות

צוללות

בול פגיעה

קלפים

טאקי 

י"ד תמוז 09:10האי הנעלם - משחק שיתופי, שכולם נגד המשחקיראת גאולה
טיקט טו רייד זה משחק ארוך וכיפי, בסגנון אסטרטגיה. (הוא אמנם תחרותי, אבל אני אוהבת לשחק בלי לספור בסוף נקודות, עד שמגיעים לסוף כבר מתעייפים מלספור נקודות ונהנים ככה מהתוצאה בלי תחרותיות יתר)
י"ד תמוז 09:35האי הנעלם נראה פצצה של משחק!! תודה!חזקה בעורף

לגבי טיקט טוב רייד... (נתן לי קצת הרגשה של שואה🤦😅)

הייתי צריכה להוסיף בהודעה הראשונה שכמה שיותר קצר יותר טוב🤭


בחופש אני אוהבת לשחק איתם, בסוג של זמן אישי, ואין לי סבלנות לארוכים האלה 🙈

י"ד תמוז 10:52לשחק איתם אני אוהבת דאבל, ורייסיראת גאולה

דרך אגב, יש בעלי אקספרס דאבל עם ציורים יהודיים.

גם סבאטור הוא משחק חביב, מיועד לכמה שחקנים, והתחרות לא אישית (כן בין השחקנים, לא כולם נגד המשחק, אבל זה לא אישי).

י"ד תמוז 10:07טיקט טו רייד מוצלח גם אצלנו, בגזרת המשחקיםקופצת רגע
השיתופיים פנדמיק נראה טוב( לנו אין אבל הילדים שלי שיחקו כמה פעמים במשפחה המורחבת ונהנו מאוד)
י"ד תמוז 11:33לגוoo
י"ד תמוז 16:16ספלנדורכתבתנו

פינות (משחק קלפים)

שוקו תות (קלפים)


 

אני במשחקים אובר תחרותיים משתמשת בזמנים שהם בפרץ אנרגיה מוגזם וצריך לתת לזה מסגרת. נגיד כשמתחילים להשתולל סביב שולחן שבת וכד'

י"ז תמוז 22:37בול בפוניאור10

משחק זריזות והבחנה, מעורב מזל, אז לא בהכרח הכי מהיר מנצח. בלי תורות כולם ביחד.

כן תחרותי אבל משחק קצר ומשעשע

י"ח תמוז 23:59חתחתול מתאים גם לגיל צעיר יותר. מוצלח מאדאמהלה

ויש גם שרלוק- שזה מבוסס על זכרון ממש מוצלח

כ' תמוז 12:09משחק תורני ומלמד וכיפי-שדמות בחולות

מיליונר המצוות.

 

כ"ד תמוז 15:27המבוך הקסוםרק טוב!

סט

אליאס

מאצ מאדנס

קטמינו (משחק חשיבה שאפשר לשחק לבד. מתאים למגוון גדול של גילאים)

תפוס תכוס

שעת שיא (משחק חשיבה ליחיד)

דיקסיט (לא זוכרת לכמה משתתפים מתאים. בטוח יותר מ2. אני לא אהבתי אבל יודעת שיש הרבה שכן ממליצים)

כ"ה תמוז 13:16בדיוק פירטתי מלאא במקום אחרטארקואחרונה

אבל מנסה לדייק למה שאת מחפשת


רלוונטי משחקים "גדולים" יותר? כאלה שדורשים אסטרטגיה משמעותית יותר לאורך זמן וגם נמשכים יחסית יותר זמן?


כמה שחקנים משחקים אצלכם בדכ?


מתחילה בשיתופיים:

האי הנעלם, המדבר הנעלם- זה בגדול אותו משחק בתמות שונות. הוא טיפה-יותר מהשועל החמקמק אבל לא בהרבה. משחקים אותו אצלנו מגיל 5-6 בערך. החיסרון הגדול שלו בעיני זה שאם יש שחקן אחד שיותר מתקדם מחשבתית מהאחרים הוא עלול לנהל את המשחק והשאר ישחקו רק טכנית אבל הוא יבצע את כל הפעולות ויגיד מה לעשות וכל התכנונים וכו.. זה נכון גם לשועל החמקמק אז אם שם זה לא מפריע לכם אז גם פה כנראה לא יפריע מאוד.

פנדמיק- קצת יותר מתוחכם מהאי הנעלם אבל דיי דומה להם פשוט רמה מעל. אותם חסרונות(אנחנו משחקים בפער גילאים גדול אז זה משמעותי)

The mind- לא שיחקתי בעצמי אבל נראה חמוד, המטרה להצליח להניח קלפים ברצף בין השחקנים בלי לדבר ובלי להיפסל.(כלומר ביחד ליצור את הרצף)

הצוות- שמעתי שהוא מעולה ממש, גם שיתופי מבחינת מטרה משותפת אבל כל אחד משחק לעצמו והוא בנוי בצורה שאי אפשר להשתלט לאחרים. הוא בנוי שלבים שכל שלב קצר יחסית אז אפשר לעשות רצף של הרבה או לעשות רק שלבים מסוימים

סימילו- משחק קטן וחמוד ממש, לנו יש סימילו חיות. המטרה משותפת- צריך לגלות מה הקלף שנבחר, ובעצם צד אחד נותן רמזים לצד השני- הרמזים הם לא מילוליים אלא רק מניחים קלפים שהם דומים לקלף או שונים מהקלף הנבחר.


אם תרצי גם משחקים שהם לא שיתופיים אבל יחסית מעט השפעה בין השחקנים, בשמחה.

י"ז תמוז 14:59אשמח לרעיונות מה אפשר לקנות מתנה לצוות של מורותבכינוי אחר

בכיתה קטנה? יש תקציב של 60 ש''ח לכל אחת

וזה מההורים של הילדים.

י"ז תמוז 17:44להיכנס לנעמן או לפוקס הוםשואלת12

ולנסות להרכיב מתנה נחמדה:

קערת סלט עם כפות הגשה

כוסות ומגבות..

כאלה

י"ז תמוז 19:37^^^ זה נחמד, ואפשר להחליף אם רוציםיעל מהדרוםאחרונה
לק"י


והכי חשוב, זה התודה מהלב🙏

י"ד תמוז 20:06עשיתי רשימה של מקומות שמתאימיםשדמות בחולות

לטייל אליהם למשפחות עם מגוון גילאים (גם קל להגיע בתח"צ):

פארק נחל שניר – גליל עליון – מים רדודים לפעוטות – שכשוך וחקר טבע לילדים – מסלול נעים לבני נוער

פארק נחל דן – קיבוץ דן – שבילים נוחים – מעיינות קטנים – מסלול קל ונעים לכל גיל

פארק נחל עמוד – צפון הגליל – הליכה מוצלת – שכשוך ונוף פראי – אתגר קל לנוער

גן לאומי נחל רובין – ליד פלמחים – מסלול קל לעגלות – טבע פתוח ומגוון – תצפיות נוף רוגע

פארקים עירוניים ואזוריים:

פארק הירקון – תל אביב – מדשאות ומשחקים לפעוטות – מתקני משחק לילדים – אפשרות לשיט, מיני גולף או רכיבה לנוער

פארק רעננה – רעננה – גן חיות קטן – סירות פדלים ומתקנים – הופעות קיץ לנוער

פארק נחל לכיש – אשדוד – מסלול רגוע לאורך הנחל – גשרים ופעילות בטבע – שיח וספורט חופשי לנוער

פארק נחל חדרה – חדרה – שבילים נוחים לעגלות – מרחב לחקר טבע – תצפיות ויומן מסע אישי

פארקים מדבריים:

פארק נחל צין / עין עבדת – מדרשת בן גוריון – תצפית מדברית לפעוטות – חקר סלעים לילדים – מסלול קניוני לנוער

פארק נחל ערוגות – עין גדי – מים רדודים וצל טבעי – שכשוך וחיפוש – מסלול נוף מדברי למבוגרים ונוער

 

 

🌟 ירושלים – אטרקציות חינמיות למשפחות 🌟

פארק טדי – מול שער יפו, בסמוך למתחם ממילא – מזרקות מים מוזיקליות, גן פתוח, מרחבים מוצלים – מתאים לילדים קטנים ונוער, אפשר לשלב עם טיול בעיר העתיקה – פעיל גם בערבים, חווייתי במיוחד בימים חמים

גן סאקר – קרוב לקריית הממשלה – מדשאות, מתקני משחק, פיקניק משפחתי – מתאים לפעוטות, ילדים ונוער – נגיש מאוד בעגלה

פארק נחל רפאים – מסלול הליכה ירוק סמוך לעיר העתיקה – נקודת התחלה מומלצת: קרוב לשער יפו – מתאים לכל גיל, כולל עגלות – טבע עירוני, פינות ישיבה, שילוב מושלם עם פארק טדי

טיול סובב חומות ירושלים – מסלול הליכה מקיף סביב העיר העתיקה מבחוץ – עובר דרך שער יפו, שער ציון, הר ציון, שער האשפות ועוד – מתאים לילדים ונוער: צילום, ניווט, תצפיות – מסלול פתוח, חינמי, עם סיפורים היסטוריים ותחנות מרתקות – ניתן לבצע בשלבים, לפי יכולת הגילאים

 

🌟 חיפה – אטרקציות חינמיות למשפחות 🌟

הכרמלית – רכבת תחתית עירונית שמחברת בין העיר התחתית למרכז הכרמל – חוויה תחבורתית לילדים ונוער – מחיר סמלי (כרטיס רגיל: 5.90 ש"ח)

הגנים הבהאיים – גנים מדורגים מרהיבים עם תצפית על המפרץ – סיורים מודרכים חינמיים בהרשמה מראש – מתאים לילדים גדולים ונוער (לא נגיש לעגלות בכל חלקיו)

המדעטק – המוזיאון הלאומי למדע – תערוכות אינטראקטיביות, גן מדעי, פעילויות לגיל הרך – מתאים לכל הגילאים – הכניסה בתשלום, אך לעיתים יש מבצעים או ימי כניסה מוזלים

פארק הכט – פארק ענק עם מתקנים, סקייטפארק, שבילי רכיבה, גישה לחוף שקמונה – מתאים לפעוטות, ילדים ונוער – פתוח 24/7, חינם

גן האם – פארק ירוק במרכז הכרמל עם מתקני משחק, דוכנים והופעות – נקודת יציאה לכרמלית ולגן החיות – מתאים לכל המשפחה

גן הפסלים – גן שקט עם תצפית מרהיבה ו-29 פסלי ברונזה – מתאים לפעילות רגועה, צילום, משחקי "חיקוי פסלים" – חינם, פתוח בשעות היום

פארק הקישון – מסלול הליכה לאורך הנחל, פינות ישיבה, טבע עירוני – מתאים לפעוטות, ילדים ונוער – פתוח בשעות היום, חינם

גן החיות הלימודי – מגוון בעלי חיים, גן בוטני, מוזיאון ארכיאולוגי – מתאים לכל גיל – הכניסה בתשלום סמלי (לרוב עד 25 ש"ח)

פארק הכרמל – שמורת טבע – מסלולי הליכה, תצפיות, פינות פיקניק – מתאים למשפחות מטיילות – חינם, פתוח כל השבוע

המוזיאון הימי הלאומי – תערוכות על שודדי ים, ספינות, ארכיאולוגיה ימית – מתאים לילדים ונוער – הכניסה בתשלום סמלי, לעיתים יש מבצעים

 

י"ד תמוז 20:49ואוו מקסים¡ תודה על השיתוף ❤️לפניו ברננה!
י"ד תמוז 21:50יפה מאדחילזון 123
ט"ו תמוז 09:27מהמם תודה רבה!!! רק לעניין התשלום בכרמלית- מחיראמהלה

הנסיעה כבר מזמןןןן לא 5.90. לצערנו המחירים מזנקים כל הזמן. כרגע זה עומד על 8 ש"ח כמו נסיעה באוטובוס.

י"ז תמוז 21:19🔸️קרית גת- מרכז מבקרים "במבה"יעל מהדרום

לק"י


מקום מתוק.

מיועד לילדים מעל גיל 4, סיור של שעה בערך, צריך לקנות כרטיסים מראש.

י"ז תמוז 21:21🔸️אזור ירושלים- עין חמדיעל מהדרוםאחרונה
י"ד תמוז 09:59התייחסות לחוצפה של טרום מתבגרת..אנונימית באהב"ה

הגדולה שלנו בת 11.5.

ילדה מקסימה, בוגרת, נבונה מאוד, עוזרת הרבה בבית. אני ממש יכולה לסמוך עליה עם שאר הילדים.


וגם ממש ממש חצופה😬 (לא יודעת מאיפה זה מגיע, אני בחיים לא הייתי מעיזה לדבר ככה להורים שלי)


היא יכולה לכעוס עלי, לצעוק אלי, להאשים אותי בטעויות שלה, לנסות "לחנך" אותי כמו שאני מחנכת אותה. היא אשכרה חוזרת על משפטים שאני אומרת לה, נגדי.  


גיליתי שהדרך הכי נכונה להתייחס אלי זה פשוט להתעלם🤷

לתת לה לצרוח, לכעוס, להאשים, לחנך אותי. ופשוט לשתוק.

אם אני עונה לה, זה רק יותר מעצבן אותה, מוסיף לה עוד סיבות לכעוס ולהתחצף, גם אם אני מדברת איתה בשקט ובהגיון.

כי בסופו של דבר, ברוב מוחלט של הפעמים היא תעשה מה שאני אומרת / מה שצריך לעשות, לא משנה כמה רעש וצילצולים יש מסביב. וגם הרבה מאוד פעמים, אחרי שהיא נרגעת היא יכולה לבוא לבקשה סליחה, להשאיר לי מכתב התנצלות, "להודות" שהיא לא הייתה בסדר (וזה בא לגמרי ממנה, בלי שדרשתי את זה) וכו'...


אבל לאחרונה עלתה לי שאלה חינוכית, האם זה הגיוני פשוט לעמוד בשקט ולספוג את כל הכעס והחוצפה??

משהו מרגיש לי מאוד לא תקין לאפשר לילדה לצעוק/לחנך/להתחצף לאמא שלה, בלי שהאמא מגיבה באותו רגע. כן יוצא לי לדבר איתה על זה לפעמים, אחרי שהיא נרגעת, היא מבינה, היא יודעת שהיא עושה משהו לא בסדר. אבל זה חוזר על עצמו שוב ושוב.


היו פעמים שהרגשתי שהיא ממש חצתה את הגבול. אז ניסיתי לעצור אותה במילים(בדרך כלל היא לא מתייחסת או רק מגיבה ביותר חוצפה)  או פשוט לשלוח אותה לחדר כי "אני לא מוכנה שיהיה דיבור כזה לאמא בבית שלנו" אבל מרגיש לי שהיא כבר עברה את הגיל.


קיצר, תוהה לעצמי איך הכי נכון לפעול. גם באותה רגע וגם אח"כ כשנרגעים.


אשמח לשמוע את דעתכן🙏


י"ד תמוז 11:05פעם שמעתי, בהקשר אחר, ואימצתי לייראת גאולה

בגיל גדול, לומר 'זה לא בסדר' וזהו.

לא להיכנס לדיון או להסברים או להערות,

אבל גם לא לשתוק,

פשוט לומר בקול רגוע - 'ככה לא מדברים לאמא' / 'זו חוצפה לנסות לחנך את אמא' / 'בבית שלנו לא צועקים' או כל משפט אחר שפשוט אומר שההתנהגות הזו לא בסדר.

וזה מספיק להם. היא הרי מבינה בעצמה שזה לא בסדר, לא צריך לענות לה בשביל שהיא תדע את זה...

אבל ככה בעצם הגבת, לא שתקת, היא לא תחשוב שזה מקובל עליך,

ובסוף בסוף אני מאמינה שזה גם מטפטף אליהם.

אם היא עוברת את הגבול, את יכולה לומר משפט כזה או אפילו כמו שכתבת 'אלו משפטים מעליבים, אני לא מוכנה שידברו אלי ככה', וללכת בעצמך! לא לדרוש ממנה להיכנס לחדר, היא גדולה, וזה סתם פתח להתכתשות מיותרת שמסיחה את דעתה מהבעיה האמיתית. אבל את לא צריכה להמשיך לשבת ולהקשיב לדיבורים הלא יפים, אם את הולכת בעצמך, זה לא יגרום לה להסלים את התגובה... לא יהיה למי...

י"ד תמוז 11:30בעינייoo

הדרך הטובה ביותר לחנך ילדים זה 1. לתת להם דוגמא אישית טובה

2. ללמוד להוביל אותם ולא לתת להם להוביל אותך


אם רוצים שהילדה לא תכעס/ תצעק/ תאשים בטעויות/ תנסה לחנך

צריך לא לעשות את זה בתור הורה


בסיטואציות מרגיזות צריך להיות המבוגר האחראי ולהרגיע את הרוחות


אם רוצים להעיר

לעשות בעדינות ובחוכמה


אם רוצים לשים גבול

לשים אותו באסרטיביות מנומסת 

י"ד תמוז 11:39א. היום מתייחסים לגיל הזה כגיל ההתבגרות לכל דבר!❤️קמה ש.

בס"ד


אומרים שזה מתחיל היום בגילאי 9-10….


ב. נראה לי שכן צריך להשתדל להגיב תוך כדי במטרה להפסיק את ההתנהגות. בעיניי זה סביר לשלוח לחדר עדיין בגיל הזה, במקרים חריגים. אבל לכל הפחות לומר בטון חד משמעי "לא מדברים ככה לאמא".


ג. מעבר לזה, לא חושבת שיעיל לנסות להרגיע או לחנך תוך כדי התקף עצבים או חוצפה של ילד. הוא לא פנוי רגשית להקשיב. אבל כן הייתי מנסה לדבר על זה יותר איתה בזמנים שהיא במנוחה רגשית ואת והוא פנויות לזה. ושם להסביר מה מקובל ומה לא, איך אפשר לדבר לאמא ומה לא שייך וכו'. מצד אחד לא חייב אחרי כל אירוע. מצד שני, חינוך הרבה פעמים זה אוסף של מעשים חינוכיים שחוזרים על עצמם, כמו ליטוש של יהלום, אז הגיוני שזה יקח הרבה שיחות.


ד. זה שהיא מעצמה מתנצלת הרבה פעמים זה מקסים!!! מתוקה… זה אומר שהיא מבינה מה נכון ומה לא. היא רק לא תמיד מצליחה ליישם (כמו כולנו, אבל ילדים ונוער מתקשים עם זה עוד יותר). אז במסגרת השיחות האלה אפשר לחשוב איתה על אסטרטגיות לניהול העצבים שלה, כדי שלאט לאט היא תשלוט יותר במה שיוצא לה מהפה.


זה מה שעולה לי…

גם אני מופתעת מהחוצפה של הילדים שלי,

שהיא רחוקה שנות אור ממה שאני הייתי כשגדלתי.

אבל אני רואה שעם זמן ועבודה, יש שיפור ב"ה 🙏🏻


בהצלחה לנו ❤️

י"ד תמוז 14:21בעיני את עושה מה שצריךכתבתנו

ואת לא צריכה לשנות. אי אפשר לריב עם עצמך, ואם את לא משתפת איתה פעולה היא תאבד עניין.

אם היא יודעת שזה לא בסדר ומתחרטת בעצמה, עד כדי בקשת סליחה, נשמע שהכי טוב זה באמת להתעלם/ להגיד איזה משפט שמעמיד במקום ולא מוסיף שמן למדורה. בעיני אפשר לשלוח לחדר גם בגיל כזה. תמיד אפשר להגיד 'אני לא רוצה לשלוח אותך לחדר, את בוגרת ומבינה שזה לא תואם לגיל שלך, אבל אם תמשיכי לדבר באופן הזה אני אעשה את זה בכל זאת'. כלומר, להזמין אותה להרגע בעצמה, אבל אם זה ממשיך ובלתי נסבל אז כן להרחיק את ה'מריבה' ממרכז העניינים.

לא קל, אבל אם זה מנחם, זה מסימני הגאולה..

והיא נשמעת מאוד מיוחדת, מודעת וכנה וגם יודעת לבקש סליחה- תכונות מהממות, היא בע"ה תגיע רחוק, ואשרי הוריה 🧡

י"ד תמוז 15:17למה חייבים להגיב באותו רגע?אמאשוני

חינוך לא נמדד לפי מהירות תגובה אלא לפי תהליך עומק.

זה לא אומר שצריך לתת לה לדבר איך שהיא רוצה כמה שהיא רוצה,

זה אומר שאם מה שמפריע לך זה עצם העיקרון שצריך להגיב מיד, אז לא חושבת שזה נכון וזה בסדר גמור גם להגיב אח"כ.

את מתמללת ומשקפת לה תחושות? ראיתי שהיית מאוד נסערת וכו'.

אם אתם רגילים לשיח הזה אף אפשר לומר לה,

ראיתי שכעסת והיית מאוד נסערת. אני מבינה את זה, באמת קשה כשאת מרגישה שלא רואים אותך או לא מתחשבים בך, לשמור על איפוק.

בואי נחשוב איך אפשר לעזור לך להביע את ההרגשה שלך בלי "לאבד את זה"

אולי להירגע בחדר? אולי מקלחת? אולי לדבר עם חברה בטלפון? אולי לכתוב ביומן? אולי לצאת לסיבוב בחוץ?


אם את מרגישה שאת סופגת את הכעס, אז זה לא תקין. אבל תנסי גם בזמן אמת, להכיל ולא לספוג. להבין שכל הצקות האלו הם רק הדרך שלה לדבר ותו לא. כמו כוחים בקבוק מוגז כבר מצפים מראש לתסיסה ולא "סופגים" את הגזים שמשתחררים בבת אחת, ואח"כ כשנרגע נהנים מהמשקה.

אז אותו דבר,

היא עוברת חוויות, קשה לה לווסת את זה, זה מתפרץ, נרגע ואז אפשר להנות ממנה.

אז בזמן ההתפרצות אפשר לחכות פשוט שירגע בחיוך ולא כספיגה.

אבל כן הייתי שואפת שמפעם לפעם יהיה תהליך למידה כלשהו ולא יתבסס ההרגל שהדרך לשחרר זה בצעקות וכעסים ודברי חוצפה. שתהיה לה אלטרנטיבה אפקטיבית.

ט"ו תמוז 11:13קצת בשוק מהתגובות המכילותאור123456

לא!

להגיד באסרטיביות ככה לא מדברים בבית שלנו

להגיד לה להכנס לחדר ואם היא לא נכנסת

לקחת את שאר הילדים ולצאת ( אולי אפילו לאיזה גלידה בלעדיה)


אם התרבות שלכם לדבר גם ככה בצעקות זה לא ממש יעזור אבל אם יש כבוד הדדי אז דיבור אסרטיבי פעם אחת אמור לנער אותה


אין מה להכיל כזה דיבור ...מה גם שהקטנים רואים


הרביעית שלי בגיל הזה ובחיים לא דיברו בחוצפה

פעם אחת הבת 12 טיפה עברה את הגבול אמרתי משפט אחד בקול גבוה שלא משתמע ל2 פנים וזה נעצר במקום ואחרי כמה שעות דיברנו על זה והיא הבינה שזה לא לעיניין

ט"ו תמוז 16:50רק שאלה-איזמרגד1

כשאת עונה לה כשהיא מתחצפת, מה את עונה? כי אני חושבת שאם עונים בלנסות להסביר, שהיא מנסה לחנך אותך לדוגמה ואת מנסה להסביר למה, זה מציב אותכם בעמדה שווה של יכולת להתווכח... ונראה לי מה שצריך להגיד במקרה כזה זה כמו שכתבו פה, להבהיר לא מדברים ככה ואן היא רוצה תשובות/ הסברים/ להגיד משהו היא צריכה להגיד בצורה מתאימה ומכובדת.

(ואולי זה בכלל לא מה שקורה, אבל אם כן שווה לחשוב על זה.)

ועוד משהו שאפשר לשאול זה מה היא מרוויחה מזה, ולמה היא חוזרת על זה גם כשהיא יודעת שזה לא נכון ומתנצלת פעם אחרי פעם...

י"ז תמוז 01:41להפריד בין התוכן לצורה.בלוטאחרונה

אני מאמינה שאין רגש או מחשבה שאסור לבטא, אבל צריך לדעת איך לבטא אותם בצורה מתאימה. זה לא משהו שילדים יודעים באופן טבעי, צריך ללמד אותם.

נניח, לא לגיטימי לצעוק שאת תמיד מטילה עליה את המשימות הכי קשות בבית. כן לגיטימי להגיד: אמא, אני מרגישה שאני מקבלת מטלות קשות. תוכלי לתת לי מטלות קלות יותר?

לא לגיטימי להעביר ביקורת על צורת החינוך שלכם, כן לגיטימי לשאול למה אתם מתנהלים בצורה מסוימת ולא בצורה אחרת (אגב, זה שלגיטימי לשאול לא אומר שאת חייבת לענות. יכול להיות שיש לך שיקולים שאת לא רוצה לחלוק איתה).


בפועל, כשהיא צועקת עלייך, את יכולה לומר משהו בסגנון של: אני שמחה שאת משתפת במה שמפריע לך, אבל לא ככה. כשתרגישי שאת מסוגלת לדבר על זה בכבוד, את מוזמנת לפתוח את זה איתי.

אפשר להוסיף גם: אם את צריכה עזרה לנסח את התחושות שלך בצורה מכובדת, את מוזמנת לבקש עזרה.


בגילאים צעירים יותר, ואולי גם בגיל הזה, אפשר להגיב לאמירה לא מתאימה במשפט חלופי. לדוגמה:

אמא: לכו ללבוש פיג'מות.

ילד: אוף, אין לי כוח. אני הולך לישון עם בגדים.

אמא: אמא, קשה לי ללבוש פיג'מה, אפשר בבקשה ללכת לישון עם בגדים?

(את אומרת במקומו את המשפט שהיית רוצה שהוא יאמר. זה מלמד אותו לבטא את עצמו בצורה ראויה.)

י' תמוז 23:53המלצה לסדנת ציור לילדה בת 8.5 ממש מוכשרתמדברה כעדן.
דיגיטלית... תודה רבה! 
י"א תמוז 11:17את מתכוונת לאיור דיגיטלי או לסדנה מקוונת?-קול ברמה-
י"א תמוז 12:03סדנה מקוונת, תודה על הדיוק!!!!מדברה כעדן.
י"א תמוז 15:38אני בקבוצת וואצאפ של מישהי שיש לה קורס כזהאוהבת את השבת

היי אהובות 💛


שולחת לכן הדרכת ציור חינמית, קלילה וכיפית במיוחד! 🎨

מתאימה גם למתחילות וגם לפעילות משפחתית עם הילדים 🧑‍🎨👨‍👩‍👧‍👦


הפעם נצייר *ציור מינימליסטי ענפי לבנדר🪻*–

והנה מה שצריך להכין מראש:

🟡 דף עבה (כדי שלא יקרע מהצבע)

🟠 צבעי אקריליק/גואש

🔵 מכחול

💧 מים

🧻 וטישו לניגוב


📽️ קישור להדרכה:


תהנו מההדרכה!

– יהודית 💛

_________________

💫 נ.ב.

נשארו *8 קופונים בלבד* להצטרפות למועדון שלי ב10 שקלים לחודש הראשון!

הערב בשעה 20:30 מחכה לנו לייב ציור של עין ריאליסטית – הולך להיות מרתק 👁️


אם עדיין לא בפנים – זו ההזדמנות שלך להצטרף עכשיו >>

קוד קופון: 1010

מועדון הציור – עולם הציור והצבע

י"א תמוז 16:27תודה רבה רבה!מדברה כעדן.
י"ד תמוז 11:51זה עוד עובד הקופון?חילזון 123
י"ד תמוז 11:58אין לי מושג...אוהבת את השבת
י"ב תמוז 09:18יש לשירי כהן המהממת, מותאם לילדים מוכשריםאמהלה

שירי כהן – דף נחיתה – קורס דיגיטלי

 

ממליצה ממש

והרבה נחת

איזה כיף לילדה שלך שראית בה כשרון ואת רוצה לעזור לה להתפתח

כל הכבוד

י"ב תמוז 09:33יש לנתנאל אפשטיין סדנה לציור קומיקס124816
י"ג תמוז 00:42תודה שכתבת, יש לו עכשיו משהו שנראה ממש מוצלחבארץ אהבתי

ובמחיר יחסית לא יקר בכלל.

אני אראה אם הילדים שלי מעוניינים...

פרסומת
ד' תמוז 20:22רואה את הילד לא שמח במיוחד וזה משפיע עלי...אור123456

בן 15 ילד מדהים מלא חברים אבל רגיש מאד ומידי פעם מזכיר לי שהוא לא שמח במיוחד

יצירתי בשלן על לומד גמרא עם חברים

מתעמל מלא יוצא עם חברים לטיולים וקניןת אבל שם לב שזה כואב לי ואז מידי פעם אומר

היום לא אמר כלום רק לא מחייך וזה מציף אותי ממש ...😔

ה' תמוז 08:54אחת העבודות הקשות שלנו כהוריםמתואמת

היא ליצור נפרדות מהם...

זה נראה הפוך מההיגיון - הרי הילדים הם ממש חלק מאיתנו, בטח מהאימהות, שממש גידלו אותם בתוך הגוף! אבל זה חשוב, גם בשבילנו וגם בשביל הילדים. לא נוכל לעזור לילדים שלנו אם נהיה מעורבבים איתם יותר מדי - אין חבןש מתיר את עצמו מבית האסורים...

הרבנית רחל בזק מדברת על זה לפעמים, שווה לשמוע שיעורים שלה...

ה' תמוז 10:20זה קשוחאחינועמית

וצריך לראות אם אפשר לשנות את זה.

ילד צריך להרגיש שההורים הם עוגן ולא יתמוטטו אם קשה לו.

האם זה יושב על רגשות אשמה? או על עצב שיש לך? או חוויות קשות שהיו גם לך בתור נערה? או שגם את רגישה מאוד ופשוט מזדהה איתו?


בני נוער, כמו ילדים ומבוגרים, לא תמיד שמחים... ככה אנחנו כבני אדם.

זה בסדר וזה טבע העולם (אלא אם כן את רואה אצלו משהו קיצוני שדורש התערבות... אבל נשמע מהתיאור שלך שלא).

אז תראי איזו עבודה עצמית את יכולה לעשות כדי להיות שם בשבילו, בלי שזה יערער אותך.


בהצלחה יקרה, זו עבודת חיינו...

ו' תמוז 12:14רגישה יותר ממנו ומזדהה איתואור123456
ז' תמוז 21:08כמה כיווניםקדם

תקחי מה שמתאים לך...

קודם כל זה גיל כזה, ההתבגרות מלווה בזמנים כאלה ובדרך כלל זה עובר. אם אנחנו לא נלחצים השדר הזה עובר- וגם הם מקבלים אמון בעצמם. מעבר לזה, מישהי חכמה אמרה לי פעם שאדם צריך ללמוד שהוא אחראי על השמחה שלו, לא בריא להתרגל להיות מסכן ולצפות שמישהו ישמח אותך. מה שכן, לדאוג שהמעטפת טובה לו- שההורים משדרים אכפתיות ואהבה וכו'. אפשר גם לדבר איתו על זה, שהוא נראה לך לא שמח ואיך אפשר לעזור לו, ולהסביר שהכדור אצלו, שהשאלה היא איך הוא עוזר לעצמו ואיך אנחנו יכולים לעזור לו לעזור לעצמו. זה גיל שהאחריות עוברת אליו, לא קל אבל חשוב. ואם צריך אפשר לתת כמה שיחות ייעוץ אצל יועץ/מטפל

ז' תמוז 22:18תודה!אור123456

הוא אומר שהוא לא שמח מצד שני זה נראה לי ממש דרך לסחוט ממני תשומת לב

כי עם חברים אני רואה שהוא סבבה לגמרי ויוזם איתם מלא דברים


פעם אפילו צחק ממש ואז נעצר ואמר חצי בצחוק אני לא אמור להיות שמח


ילד אינטלגנט בצורה לא נורמאלית

גם רגשית


בע"ה יעבור אני רק חייבת להתנתק ריגשית

י"ג תמוז 23:05להיפךאפונה

לא להתנתק רגשית אלא להתחבר.

אם אני קוראת אותך נכון, החוסר שמחה שלו מעורר בך רגשות בלתי נסבלים, את לא מסוגלת לעמוד בחוויה הזו ולכן את חייבת או שהוא ישמח או להתנתק.


הפתרון הוא דוקא להיפך, להתבונן בפנים מה התעורר? מזה אומר לך, אומר עלייך? מה את רוצה בשבילך ובשבילו בסיטואציה הזו? לעשות עבודה שתרגיע אותך ולא תהיי כ"כ מופעלת, ככה תוכלי להיות בשבילו באמת.

כ"א תמוז 14:17זה ממש טבעיתהילה 3>אחרונה

קודם כהורים, להיות מושפעים מזה שטוב או לא טוב לילד שלנו.

ההשפעה הזאת עוזרת לנו לזהות ולנסות ליצור שינוי כשמשהו מרגיש לא נכון, והיא נובעת מזה שבעומק כל הורה רוצה שלילד שלו יהיה טוב, שהוא יצליח וישמח.


בעיני נכון להתמודד ב2 דרכים:

1. עבודה עצמית להבין איפה זה נוגע בך. הדברים שמפעילים אותנו בהקשר לילדים שלנו ובכלל, הם קריאה למשהו עמוק בתוכנו שזקוק לעזרה ולרפואה.

(בדרך כלל כדאי לקבל או הכוונה לעבודה כזאת)


2. כשתהיי פנויה ונינוחה, אחרי עבודה עצמית, תוכלי גם לנסות לעזור לילד שלך. לדבר איתו, להבין מה כואב לו, לראות אם זה משהו שאתם כהורים יכולים לעזור או שצריך משהו מעבר


ה' תמוז 18:27מחפשת המלצות לספרים למסיימת כיתה א'יעל מהדרום

לק"י


שיהיו מעניינים, אבל לא עם הרבה מלל וכתב קטן.

שיהיה לה מעניין לתרגל את הקריאה (כי בואו נגיד שהספרים של ראשית קריאה ועל הטקסטים למיניהם די משעממים).


ראיתי ספר שנקרא "טפיתי" (משהו כזה). מכירות? ממליצות?

ה' תמוז 19:41אני אוהבת אותופאף
ממש מתאים בעיני למסיימי כיתה א, הוא קצר, מנוקד, ועם תמונות.
ה' תמוז 19:42ומעניין!פאף
ה' תמוז 19:46יעל מהדרום
ה' תמוז 19:55הבת שלי ממש אוהבת את "מפי הטף"מאוהבת בילדי

כי זה לא הרבה מלל ויש הרבה ציורים, זה גם מצחיק אם היא מבינה את הבדיחה.

חוץ מזה כל הספרים של אמא של לאהלה, דברה בנדיקט, סיפורים קצרים של מנוחה פוקס.

 

אני לוקחת אותה לספריה ושם היא בוחרת מה שהיא רוצה.

ה' תמוז 20:26תודה! אין לי ספריה זמינהיעל מהדרום
לק"י


אבל לאבא שלי יש מלא ספרים. הזכרת לי לחפש אצלו!

ה' תמוז 20:15טפיטי מעולה!!! נשמע בול. הבן שלי ממש אוהבטארקו
למרות שהוא ברמה קצת מעבר כבר..


ה' תמוז 20:27תודה! אולי נקנה אחד וננסהיעל מהדרום
ה' תמוז 20:18קומיקסים גם מתאים?אין כמו טאטע!
ה' תמוז 20:27גם אפשריעל מהדרום
ה' תמוז 20:21אולי 'ג'ורג' הסקרן' יכול להתאיםבארץ אהבתי

אני קניתי אותו למטרה הזו. בסופו של דבר לרוב הקראתי את הסיפורים לילדים.

אבל לאחרונה הבן שלי שסיים כיתה א' התחיל לקרוא אותו לבד לפעמים (הוא ידע גם לקרוא לפני כיתה א', אבל עד עכשיו לא ממש קרא ספרים סתם לעצמו. עכשיו קצת התחיל עם הספר הזה, כי זה יחסית לא הרבה משפטים בכל עמוד אז זה פחות מרתיע).

ה' תמוז 20:26שווה קניה? כי ספריה זמינה אין לייעל מהדרום
ה' תמוז 20:42אצלנו לקחנו בהתחלה מהספרייה ואחר כך קנינובארץ אהבתי

בעיני זה שווה. זה הרבה סיפורים חמודים בספר אחד, כיף גם להקראה וגם לראשית קריאה.

והסיפורים חמודים ומשעשעים לטעמי...

זה ספרים שתורגמו מאנגלית, אמא שלי הכירה אותם באנגלית בתור ילדה.

ה' תמוז 20:45יעל מהדרום
ה' תמוז 21:05אתם יכולים להקשיב לחלק ניכר מהסיפורים שם ביוטיובבארץ אהבתי

ואז לראות אם הסגנון מתאים לכם...

(בהרבה סרטונים אפשר ממש לראות את הסיפור מתוך הספר)

ה' תמוז 21:24תודה!יעל מהדרום
ה' תמוז 21:14צפרדי וקרפדתוהה לעצמי
ה' תמוז 21:25זה ספר ילדים. לא? אני מחפשת משהו קצת יותר ארוךיעל מהדרום

לק"י


לא פירטתי, אבל יותר פרקים/ בהמשכים. אולי ימשוך אותה יותר מספרי ילדים.

אבל תודה. אם הוא מעניין, אולי נקנה אחד.

מקסימום יתאים לקטנים יותר.

ה' תמוז 22:44דווקא הוא כן קצת יותר.. סיפורים קצרצריםטארקו
ה' תמוז 22:52יש גם באותה סדרה סיפורים של דובי דובבארץ אהבתי

שתי אלו גם סדרות קלאסיות מתורגמות מאנגלית.

אצל ההורים שלי יש בבית ספר של דובי דוב באנגלית שאמא שלי קיבלה ליום הולדת 3 שלה🙂

 

דובי-דוב

כזה. ויש עוד בסדרה...

 

הם מתוקים. וכיף גם להקריא לקטנים יותר.

ה' תמוז 22:57תודה!יעל מהדרום
ה' תמוז 22:57תודה!יעל מהדרום
ו' תמוז 05:54אותי עניין בשלב הזהתוהה לעצמי

ועדיין אני חושבת שזה ספר מתוק ממש.. אבל מתאים באמת גם לגיל קטן יותר. סיפורים קצרים. כמו שכתבו בתגובה אחרת כדאי להסתכל בספריה או בחנות.

ו@בארץ אהבתילא הכרתי את דובי דוב, כיף לשמוע שיש עוד בסגנון, נבדוק גם אותו.

ו' תמוז 07:09יעל מהדרום
י' תמוז 21:56מעניין, אני הרגשתי דווקאריבוזום
שצפרדי וקרפד מבחינת התוכן עלול להיות מפוספס חלקית או אפילו לא מתאים כשמדובר בילדים צעירים. יש שם כמה סיפורים שההומור שלהם או הנקודה המרכזית יותר בוגרים. וגם כמה שהם קצת מפחידים...  
י' תמוז 23:11מפחידים לא טוב לי....יעל מהדרום

לק"י


אולי כדאי שאלך לחנות ספרים בעצמי ואסתכל שם בספרים.

אז תודה שכתבת!

ו' תמוז 13:22חפשי את הספר עלילות בנצי, נראה לי שיתאיםמתואמת
וגם היומן של דבי של מנוחה בקרמן.
ו' תמוז 13:35תודה!יעל מהדרום
ז' תמוז 17:02כן (באמת לא זכרתי את השם במדויק)מתואמת
ז' תמוז 17:03תודה! זה קומיקס?יעל מהדרום
ז' תמוז 17:03לא, זה סיפור בשילוב ציורים.מתואמת
ז' תמוז 17:24יעל מהדרום
ו' תמוז 14:15טפיטי ממש נחמדאן אליוט
ויש גם את סדרת איזדורה מון. אצלינו הבנות מאוד אוהבות
ו' תמוז 14:18תודה!יעל מהדרום
ז' תמוז 12:54יודעות אם אפשר לקנות בכרטיס של הסתדרות המוריםיעל מהדרום

לק"י


באתרים של סטימצקי וצומת ספרים?

יש שם מחירים טובים עכשיו 

י"ז תמוז 02:28ספריית מחנייםאמאשוני

יכול להיות שזה טיפה ארוך לסוף א', אבל תמיד אפשר לספר בפעם הראשונה חלק כדי ליצור את הגירוי ואז הם ממשיכים לבד.

חורשים אצלי את הספרים בב-ג.

אפשר לקנות בסופרים של חרדים (יש חסד, רמי לוי ועוד)

י"ז תמוז 10:07תודה!יעל מהדרוםאחרונה

You may like

פיקוד העורף