ו' בתמוז תשפ"ב 10:38חרדה חברתית, מכירות?אנונימית באהב"ה

כותבת מהניק האנונימי מחשש לאאוטינג. יש לי ילדה בת 7 עם מאפיינים של חרדה חברתית.

תודה לה' עם השנים יש שיפור אבל יש עדיין כל מיני מצבים בהם היא נמצאת בקושי גדול... וגם אנחנו.

אתן דוגמה: קרה שנקבעו לה תורים רפואיים בבקרים. במקרים כאלה היא כמעט לא מסוגלת להיכנס לבית הספר מאוחר, מפחד שיסתכלו אליה. היא יכולה ממש לבכות בהיסטריה ולהתחנן שנשמור אותה בבית.

עכשיו היא שברה את היד ויש לה חבישה והיא ממש מפחדת להגיע לקייטנה ושיסתכלו אליה...

בעבר החדרה הזאת גם מנעה ממנה להיות משוחררת בגינה ובמקומות כאלה אבל היום תודה לה' זה כבר לא מפריע לה. 

המורה שלה מספרת שהיא יחסית נמנעת מלהצביע בכיתה כדי לענות על שאלות או לשתף חוויות.

חוץ מזה, היא ילדה מהממת, מקובלת בכיתה ומוקפת חברות, תודה לה' ממש.

היא נמצאת בטיפול רגשי, שלא ממוקד בחרדה החברתית באופן ספציפי אבל גם נוגע בזה.

אני ממש אשמח שתשתפו אותי אם זה משהו שמוכר לכן, מכן או מלידכם, ומה עושים עם זה. מה עזר לכן? מה לא עזר?

נגיד יש פעמים שהדבר היחיד שעזר לנו היה לקחת אותה בכוח בכל זאת לבית הספר, למרות כל התחנונים שלה. בסוף זה ניצח את ההתנגדות שלה והיא ננכסה והיה לה יום טוב. אבל זה היה מאד לא קל לביצוע וחלק בתוכנו לא היה שלם עם זה. מצד שני, פחדנו שלתת לה להישאר בבית (כי היא מפחדת להגיע באיחור / כי היא לא רוצה שנראה שיש לה עיניים אדומות או כל דבר אחר כזה) בסוף רק יזין עוד את החרדה שלה.

וגם אני מרגישה שיעזור לי מאד שתסבירו או תתארו לי מה ילדה כזאת מרגישה. אני חשה שעם כל האמפתיה שלי אני לא מצליחה להבין את ההתמודדות שלה וכתוצאה מכך אני מתקשה להגיב לזה בהבנה ובסבלנות (לפחות בפנים, בתוכי). יש כל מיני מצבים שזה משבש לנו תוכניות וגורם לנו לאיחורים וזה מאד קל לגלות הבנה במצבים כאלה. 

תודה ענקית מראש על העזרה!פרח

 

מנהלות, @יעל מהדרום @לפניו ברננה ו@מתואמת, יש מצב שתפרסמו גם בהו''ל כדי שיגיבו לי גם בנות משם בבקשה? (אוף, לא מתייג לי..)

 

ניק אנונימי לפורום "אימהות, השלב הבא".

הסיסמה אצל המנהלות. רק ניקיות מוכרות יקבלו את הסיסמה.

ו' בתמוז תשפ"ב 11:08מה שאני עשיתי בזמנו (אתם יכולים לבקש סיוע פרטני)נפש חיה.
א. בתור סייעת לילד כזה , ועם הנחייה מהמורה-לבנות תכנית עבודה עם משימות מותאמות לה, שהיא צריכה לעשות (ש.ב, למלא דף, ליצור משהו, לשחק עם חברה קרובה בתיווך מבוגר)
הרבה חיזוקים ואיסוף הצלחות, ממש להנכיח ולתעד את העובדה שהיא הצליחה במשהו אפי' קטן, כדי לבנות לה את חוויית ההצלחה, בדרך כלל זה נותן מוטיבציה להמשך שיחזור חוויית ההצלחה וחיזוק הביטחון העצמי ותחושת המסוגלות.

ב. לבקש ממנהל בית הספר אולי בחופש או בתחילת שנה הבאה ישיבת צוות עם גורמים מקצועיים (מנתחת התנהגות, פסיכולוגית, מחנך, את-האמא, צוות פרא רפואי מטפל אם יש) כדי למצוא פתרונות ודרכי עבודה.
ו' בתמוז תשפ"ב 11:52אני אשלח קישור להו"ל.טארקו
וחיבוק גדול
י"א בתמוז תשפ"ב 23:16תודה רבה!אנונימית באהב"ה


ו' בתמוז תשפ"ב 18:52וואו נשמע ממש קשה.דיליה

דבר ראשון אני רואה שאת מתארת שיפור בגינה וכד' שזה דבר ממש נפלא ואומר שאתם עושים דרך נהדרת.

הדרך הכי טובה באמת לעזור לה זה אמפתיה.

אני ינסה לתאר לך מה היא מרגישה: למשל תדמייני סיטואציה שבה את אמורה לעבור בדיקת פאפ מול 10 סטודנטים. זהו זה מה שעלה לי לראש קיצוני קצת אבל נראה לי שזה מתקרב לחוויה של חרדה חברתית תחושה שאת מעורטלת מול אנשים זרים ...

פשוט כשאת שולחת אותה לבית הספר להחזק את החוויה הזאת בראש.

כי זה התחושה רואים לך מסתכלים עליך וכד'.

מעבר לזה ממש להסביר לה כמה את רואה שקשה לה ואיך קשה לך ונגיד אם הולכים לרופא אפשר לומר לה אחרי הרופא:

עכשיו אנחנו הולכות לעשות דבר שנורא קשה לך. אנחנו הולכות להיכנס לבית הספר ואת תרגישיש שכולם מסתכלים עליך.מפעמים קודמות אני כבר יודעת שזה נוראי עבורך. וגם יכול להיות שבאמת יסתכלו, תחבושת כזו הא דבר בולט ומסקרן....

להגיד לה שלא תמיד את יכלה להבין עד הסוף מה היא מרגישה אבל בעיקר את רואה שקשה לה ושהיא תצטרך להתגבר אבל בסוף את בטוחה שיהיה לה טוב...

וחיבוק זה קשה אבל רואים בעזרת ד' תוצאות נפלאות וטוב שאתם מטפלים בגיל צעיר.

מומלץ בהמשך טיפול רגשי קבוצתי.

ו' בתמוז תשפ"ב 19:10אולי שיחה עם אנשי המקצוע בבית הספר תוכל לעזור?נגמרו לי השמות

ממש לבקש מהם הכוונה ספציפית לכך, לבקש כלים לכם ההורים בהתמודדות מול זה.

 

בנוסף, אולי כדאי לחשוב רגע *יחד עם הילדה*, וממש *להיכנס רגע לעולם שלה, לראש שלה, ללב שלה*, ולראות - מה מפריע לה שם בעצם?

 

למשל אם אני היא לרגע,

ואני נכנסת לכיתה

ואני יודעת שכולם הגיעו לפניי

ואז אני צועדת

ויודעת שכאשר אפתח את הדלת

כל העיניים יהיו נעוצות בי

אולי יהיו אמירות של ליגלוג או צחוק מצד ילדים

אולי יהיו הערות מצד המורה והילדים

אולי ארגיש שכל הפוקוס עליי

שכל העיניים אליי

ואז ממש לא יהיה לי נעים.

ואני לא רוצה את זה.

אז אני מעדיפה לא ללכת בכלל לבית הספר1

כי ככה לא אצטרך לעבור את כל זה

וארגיש טוב עם עצמי.

 

ז"א, שההבנה העמוקה שהילדה בעצם בעד עצמה.

היא עושה דברים שבעיניה יעשו לה טוב, ולא עושה דברים שבעיניה יעשו לה לא טוב.

 

ואז אם נרד רגע לגובה העיניים שלה ברמה שאנו יכולים להזדהות איתה ממש

ולהיות איתה

"באשר היא שם"

ממש בתוך הקושי

ואז לתת לגיטימציה לקושי הזה

ודיברור שלו

ושיקוף 

ותיווך

וכמובן אחר כך גם לשמוע אותה עד הסוף

ולנסות למצוא יחד פתרונות איך להגיע למצב שהיא תרגיש בנוח.

 

למשל, תרצי שאני אכנס איתך?

תרצי להיכנס עם חפץ כלשהו ולתת למורה?

תרצי לחלק לילדים צ'ופר קטן ואז כולם יתלהבו?

תרצי שהמורה תשוחח עם הילדים לפני שלא יהיה זלזול וכו'?

תרצי להיכנס אחרי ההפסקה שכולם כבר נכנסים גם ככה ואת לא במרכז העניינים?

משהו אחר?

 

ממש לחשוב יחד על רעיונות

 

אם הילדה תרגיש שזה לא כ"כ נורא, אולי ההתנגדות תפחת

 

ב"הצלחה רבה יקרה

ו' בתמוז תשפ"ב 19:28אני קצת כזאתאור123456
מה שחשוב זה להסביר לה שככל שהיא נכנעת לפחד הוא יגדל וחשוב מאד שתתגבר גם אם מאד מאד קשה לה וזה ילך ויהיה קל יותר.

לדעתי תקראי על זה הרבה ויש ספרים מומלצים
וככה תדעי איך לנווט אותה

בהצלחה ( לא קל לראות את זה על הילדים שלנו 🙁)
ו' בתמוז תשפ"ב 21:41אני ממש מבינה את הבת שלך…בארץ אהבתי
בתור ילדה הייתי גם לפעמים ככה.
זה התבטא אצלי קצת אחרת, אבל בהחלט הייתי יכולה להימנע מדברים מהחשש שיסתכלו עלי.
לקח לי הרבה שנים והתנסויות כדי להשתחרר מהמקום הזה.
מה שמאוד עזר לי היה לדמיין את הדברים מהצד השני. למשל - אם הייתי חוששת להגיע מאוחר לכיתה, אז הייתי מנסה לחשוב 'אם אני הייתי נמצאת בכיתה ומישהי אחרת היתה מאחרת, איך זה היה נראה לי?'. החשיבה הזאת עזרה לי להבין שגם אם מסתכלים או אפילו אומרים משהו, לאחרים זה לא משהו מהותי, זה סתם עוד משהו שעובר מהצד שאפילו לא זוכרים רגע אחר כך, ולכן גם לי אין מה לחשוש מזה.
הגעתי לזה כמובן בגיל הרבה יותר גדול מהבת שלך. אבל לדעתי זה משהו שאפשר לנסות לדבר איתה עליו, כדי לעזור לה להפיג את עוצמת החשש.

כמובן, קודם כל ולפני הכל חשוב שתהיה אמפתיה. להבין שהיא באמת חוששת ולא סתם מנסה להתחמק. להבין את הקושי שלה, כמו ש@דיליה הצליחה להמחיש כל כך ברור.
אבל מתוך האמפתיה וההכרה בקושי שלה, חשוב לעזור גם לה להבין שאלו דברים שחשוב שהיא תלמד להתמודד איתם. יד ביד ולאט לאט, כי אתם לא תזרקו אותה למים. אבל אתם עושים את זה בשבילה, כדי שיהיה לה יותר טוב, כשהיא תהיה יותר משוחררת ולא תצטרף להימנע מדברים בעקבות הפחד שלה.
ואז אולי יכול לעזור לה אם לכוונו אותה להסתכל כמו שכתבתי - לדמיין את מי שמסתכל עליה, ולחשוב מה באמת קורה לו. לחשוב מה היא חושבת על אחרים בסיטואציה הפוכה. אולי זה יעזור לה.


בהקשר הזה, עולה לי גם הרצאה של אודליה אלקובי ששמעתי פעם, שמאוד עשתה לי סדר בנושא הזה.
היא דיברה על כך שבהקשר החברתי, יש כמה פרמטרים שהם מולדים ושונים אצל אנשים שונים, וזה בסדר להיות בהם בכל מקום על הסקאלה.
הפרמטרים שהיא דיברה עליהם היו *צורך חברתי - רמת הצורך של האדם להיות בחברה (יש אנשים שזה צורך בסיסי ומהותי אצלם, ויש אנשים שמידי פעם לראות אנשים ואפילו רק לצפות בהם מהצד יהיה להם מספיק לגמרי), ו*טמפרמנט - קצב התנהלות, חום (בהקשר האנושי), אנרגיה, וכו'.
לפעמים טועים לחשוב שמי שיש לו צורך חברתי חזק וטמפרמנט גבוה הוא אדם עם מיומנויות חברתיות טובות, ומי שעם צורך חברתי נמוך וטמפרמנט נמוך הוא אדם עם קושי חברתי. אבל זה לגמרי לא המדדים של יכולות חברתיות. אלו פרמטרים מולדים. ויכול להיות אדם עם צורך חברתי גבוה וטמפרמנט גבוה שכל הזמן יגיע למריבות, כי חסרות לו מיומנויות חברתיות. ויכול להיות אדם עם צורך חברתי נמוך וטמפרמנט יותר רגוע, שלא נמצא הרבה בחברה כי הוא פחות זקוק לזה, אבל הוא מסתדר מצויין בחברה, וכשהוא רוצה להיות שותף - הוא עושה מה שהוא רוצה בלי להימנע, וזה מצוין.

ובהקשר של חרדה חברתית - יש רמות שונות של שותפות בחברה. כל עוד לאדם טוב עם עצמו, והוא לא נמנע משום דבר חברתי כשהוא רוצה, אז גם אם מבחוץ זה נראה לנו מוזר, או שונה ממה שאנחנו מכירים וחושבים שהגיוני, אין סיבה או צורך לשנות אותו, אם לו טוב עם זה.
אבל כמובן ברגע שיש הימנעות - זה המקום עליו צריך לעשות עבודה. כי אדם צריך שיהיה לו טוב בחברה, שהוא יוכל לעשות מה שהוא בוחר, מתוך ביטחון.
והדרך ללמד את זה היא הכי בהדרגה - ממש יד ביד. להבין שעצם זה שניחשף לדברים, יפחית את החרדה. אבל בהתחלה נעשה את מה שמפחיד אותי ביחד עם מבוגר שמלווה אותי, ובהדרגה נפחית את רמת התיווך וההתערבות.


והאמת שיכול להיות שווה לפנות למרכז תעצומות (המרכז של אודליה אלקובי, שמטפל בכל הנושאים האלו של מיומנויות חברתיות, וביניהן גם בחרדה חברתית). יש להם כמה סניפים ואפשרויות התערבות שונות. אם אתם בעניין, ויש סניף באזור שלכם, זה נשמע שהעבודה שם היא מאוד מקצועית ואולי תוכל לעזור לכם.
הקליניקות שלנו - תעצומות
י"ג בתמוז תשפ"ב 22:24החכמתי, היה מעניין לקרואדבורית
ובאמת גם אני שמעתי המלצות על תעצומות אז מצטרפת להתייעץ איתם!
ו' בתמוז תשפ"ב 21:52עונהפליונקה
אני גם הייתי כזאת כי פחדתי מתגובות של אנשים שהיו לא תמיד נחמדות. והייתי ילדה רגישה.
גם היום יש מורות צועקות על מאחרים, גם בכיתה א'. או לא מתחשבות עם פציעה, יש מורות עם בדיחות לא מוצלחות , יש ילדים מציקים.
אז לדעתי צריך לתת לה להעיז וכן להביא למקומות עם אנשים אבל מצד שני לא לשפוט ולתת לה גב במקרה הצורך.
ז' בתמוז תשפ"ב 20:02איזה שאלה טובהתיתי2
כמה הצעות
א. כדי להבין את החוויה שלה מבפנים, הייתי מבקשת שיחה בנושא עם המטפלת הרגשית. משחררת רגע את המושג "חרדה חברתית" ומנסה להתחבר למה שעולה בטיפול. סביר להניח שיש קשר למה שאת רואה.
ב. שמה רגע סימן שאלה על המושג "חרדה חברתית" כדי לנרמל קצת את מה שאת מתארת. אם יש לה חברות והיא מקובלת ואהובה, גם אם היא מופנמת קצת בחלקים מסויימים, המצב סה"כ בסדר.
היא מעצמה תחפש דרכים להשיג מטרות על אף הקושי בניראות (שיראו אותה, שישימו לב אליה). יש אנשים ששוברים את מסך המופנמות, יש אנשים שמוצאים דרכים אחרות, מאחורי הקלעים, להתקדם, להביא את עצמם לעולם, להתבטא.
מה שאנחנו ההורים יכולים לתת, זה אמון ביכולת, בטחון ואהבה במי שהיא, ורצון לראות אותה פורחת ולא מוותרת על עצמה. תסמכי עליה שהיא קשובה לליבה, צועדת בקצב שלה, ובלי לחץ. הלחץ, הציפייה החזקה מדי, רק מחלישה את הרצון הפנימי להתגבר, ממלאת את הלב באשמה על היותי מופנם.
(אלא אם את רואה *נסיגה* בתפקוד החברתי)
ג. שווה להכיר את עמותת "רקפת". תעשי גוגל.
י"א בתמוז תשפ"ב 23:16חוזרת להגיב במרוכזאנונימית באהב"ה

@נפש חיה. זה רעיון ממש טוב, ליזום חשיבה משותפת עם צוות ביה''ס. אחשוב על הדברים, תודה רבה!

@דיליה תודה על התיאור הזה. (אפשר לשאול אם את מדברת מניסיון קרוב?). הבעיה היא שאמפתיה לא מביאה לשום דבר במקרים כאלה. אני כן רואה שהיא חווה הקלה מסוימת מזה שאני מבינה אותה. אבל אז התחושה היא שזה בסופו של דבר מעודד את הדפוס הזה. זה כאילו משאיר אותה אסירה של ההימנעות. אם נזרום איתה כל פעם שקורה משהו, היא תישאר בבית כל פעם. מזל שזה קורה לעיתים רחוקות, אבל בכל זאת.. וחבל, כי בסוף היא נהינת מלהגיע לביה''ס. 

@נגמרו לי השמות תודה רבה. ננסה... אולי כדאי כשזה לא בזמן אמת כי בזמן אמת, אין הרבה מה לתקשר איתה :/. עכשיו בעקבות מה שכתבת עולה לי רעיון של סימולציות.. אולי זה יעזור.

@אור123456 תודה רבה על התגובה. יש לך ספרים מומלצים? זה מעניין כי זה קצת ההיפך ממה שדיליה כתבה.. אולי כל אחד מגיב קצת אחרת...חושב

@בארץ אהבתי התגובה שלך עזרה לי מאד. אני רוצה לבדוק את הכייון של מרכז תעצמות. תודה רבה.

@פליונקה עזרת לי להבין עוד קצת. תודה רבה.

@תיתי2 תודה על מה שכתבת. לגבי רקפת, ראיתי פעם תוכנית על זה. נראה לי ששם מטפלים במקרים חמורים הרבה יותר. 

 

 

 

י"ג בתמוז תשפ"ב 18:32מלחץ להצלחה, ולהפחיד את הפחדאור123456
שניהם ממש עוזרים לי ומונחים בשידה לייד המיטה באורח קבע
כ"ב בתמוז תשפ"ב 13:43תודה רבה!!אנונימית באהב"ה


י"ג בתמוז תשפ"ב 22:26קודם כל זה נהדר שאת יודעת לשים את האצבעדבורית
על הקושי של הילדה
וזה כבר נקרא "לראות אותה"
זה בהחלט קשה, ולפעמים משבש תוכניות
ובעיקר מצריך הרבה פניות ומשאבים כדי להכיל ולתווך
מצטרפת להמלצה של @בארץ אהבתי לפנות למרכז תעצומות כדי לקבל תמיכה וכלים ❤️
כ"ב בתמוז תשפ"ב 13:44תודה רבה!אנונימית באהב"האחרונה


עוד שרשורים מהפורום

כ"ג תמוז 23:30סקר שעלה בשבת משפחתית וקצת טילטל אנשיםאור123456

אם הייתם מגלים שהילד שלכם הוחלף בלידה ויש לכם אופציה להחליף עם הביולוגי או להשאר עם המוחלף אבל רק 1 מהם!

מה הייתם בוחרים?

כ"ד תמוז 14:19השאלה אחרי כמה זמן מגלים את זהשדמות בחולות

לקוב אם מושקעים כבר בילד תקופה ארוכה- אני מאמינה שהרבה לא יחליפו את הקיים

כ"ד תמוז 16:10הגדולים שלי 20 ו22 רצו להרוג אותי שאמרתיאור123456
שלא הייתי יכולה לוותר על הבילוגי
כ"ד תמוז 16:46חחח למהרקאני

אבל הם היו מגלים שאמא שלהם אי שם לא רוצה אותם

ומעדיפה מישהו אחר שהיא גידלה ולא ילדה....


וואלה שאלה קשה

כ"ה תמוז 19:05הם אמרו שבכל מקרה היו נשארים איתנואור123456
גם אם היו הורגים את השניה...הייתי מוחמאת אבל הרגשתי שאיכזבתי אותם
כ"ה תמוז 20:00זה אם היו מגלים שהם לא ביולוגיםרקאניאחרונה

אבל הם הביולוגים

אז מה אם הם היו מגלים שיש להם אמא ביולוגית אי שם? והיא מעדיפה את אלה שהיא גידלה על פניהם.. 

י"ד תמוז 08:22משחקים מומלצים לגילאי 8+🙏🙏חזקה בעורף

לקראת החופש מחפשת להעשיר את ארון המשחקים שלנו, בעיקר לגדולים.

אשמח לשמוע המלצות למשחקים מוצלחים במיוחד.

וגם כאלה שאפשר לשחק לבד.


 

מעדיפה לא משחקים יותר מידי תחרותיים (כמו ג'ונגל ספייד) יש להם מספיק רעיונות על מה לריב, לא צריכה להוסיף להם עוד😅

אם יש משחק שכולם נגד המשחק (כמו השועל החמקמק לצעירים...) זה הכי טוב.


 

קצת ממה שכבר יש לנו:

מונפול

קאטן

רמי

אוצרות אוצרות

צוללות

בול פגיעה

קלפים

טאקי 

י"ד תמוז 09:10האי הנעלם - משחק שיתופי, שכולם נגד המשחקיראת גאולה
טיקט טו רייד זה משחק ארוך וכיפי, בסגנון אסטרטגיה. (הוא אמנם תחרותי, אבל אני אוהבת לשחק בלי לספור בסוף נקודות, עד שמגיעים לסוף כבר מתעייפים מלספור נקודות ונהנים ככה מהתוצאה בלי תחרותיות יתר)
י"ד תמוז 09:35האי הנעלם נראה פצצה של משחק!! תודה!חזקה בעורף

לגבי טיקט טוב רייד... (נתן לי קצת הרגשה של שואה🤦😅)

הייתי צריכה להוסיף בהודעה הראשונה שכמה שיותר קצר יותר טוב🤭


בחופש אני אוהבת לשחק איתם, בסוג של זמן אישי, ואין לי סבלנות לארוכים האלה 🙈

י"ד תמוז 10:52לשחק איתם אני אוהבת דאבל, ורייסיראת גאולה

דרך אגב, יש בעלי אקספרס דאבל עם ציורים יהודיים.

גם סבאטור הוא משחק חביב, מיועד לכמה שחקנים, והתחרות לא אישית (כן בין השחקנים, לא כולם נגד המשחק, אבל זה לא אישי).

י"ד תמוז 10:07טיקט טו רייד מוצלח גם אצלנו, בגזרת המשחקיםקופצת רגע
השיתופיים פנדמיק נראה טוב( לנו אין אבל הילדים שלי שיחקו כמה פעמים במשפחה המורחבת ונהנו מאוד)
י"ד תמוז 11:33לגוoo
י"ד תמוז 16:16ספלנדורכתבתנו

פינות (משחק קלפים)

שוקו תות (קלפים)


 

אני במשחקים אובר תחרותיים משתמשת בזמנים שהם בפרץ אנרגיה מוגזם וצריך לתת לזה מסגרת. נגיד כשמתחילים להשתולל סביב שולחן שבת וכד'

י"ז תמוז 22:37בול בפוניאור10

משחק זריזות והבחנה, מעורב מזל, אז לא בהכרח הכי מהיר מנצח. בלי תורות כולם ביחד.

כן תחרותי אבל משחק קצר ומשעשע

י"ח תמוז 23:59חתחתול מתאים גם לגיל צעיר יותר. מוצלח מאדאמהלה

ויש גם שרלוק- שזה מבוסס על זכרון ממש מוצלח

כ' תמוז 12:09משחק תורני ומלמד וכיפי-שדמות בחולות

מיליונר המצוות.

 

כ"ד תמוז 15:27המבוך הקסוםרק טוב!

סט

אליאס

מאצ מאדנס

קטמינו (משחק חשיבה שאפשר לשחק לבד. מתאים למגוון גדול של גילאים)

תפוס תכוס

שעת שיא (משחק חשיבה ליחיד)

דיקסיט (לא זוכרת לכמה משתתפים מתאים. בטוח יותר מ2. אני לא אהבתי אבל יודעת שיש הרבה שכן ממליצים)

כ"ה תמוז 13:16בדיוק פירטתי מלאא במקום אחרטארקואחרונה

אבל מנסה לדייק למה שאת מחפשת


רלוונטי משחקים "גדולים" יותר? כאלה שדורשים אסטרטגיה משמעותית יותר לאורך זמן וגם נמשכים יחסית יותר זמן?


כמה שחקנים משחקים אצלכם בדכ?


מתחילה בשיתופיים:

האי הנעלם, המדבר הנעלם- זה בגדול אותו משחק בתמות שונות. הוא טיפה-יותר מהשועל החמקמק אבל לא בהרבה. משחקים אותו אצלנו מגיל 5-6 בערך. החיסרון הגדול שלו בעיני זה שאם יש שחקן אחד שיותר מתקדם מחשבתית מהאחרים הוא עלול לנהל את המשחק והשאר ישחקו רק טכנית אבל הוא יבצע את כל הפעולות ויגיד מה לעשות וכל התכנונים וכו.. זה נכון גם לשועל החמקמק אז אם שם זה לא מפריע לכם אז גם פה כנראה לא יפריע מאוד.

פנדמיק- קצת יותר מתוחכם מהאי הנעלם אבל דיי דומה להם פשוט רמה מעל. אותם חסרונות(אנחנו משחקים בפער גילאים גדול אז זה משמעותי)

The mind- לא שיחקתי בעצמי אבל נראה חמוד, המטרה להצליח להניח קלפים ברצף בין השחקנים בלי לדבר ובלי להיפסל.(כלומר ביחד ליצור את הרצף)

הצוות- שמעתי שהוא מעולה ממש, גם שיתופי מבחינת מטרה משותפת אבל כל אחד משחק לעצמו והוא בנוי בצורה שאי אפשר להשתלט לאחרים. הוא בנוי שלבים שכל שלב קצר יחסית אז אפשר לעשות רצף של הרבה או לעשות רק שלבים מסוימים

סימילו- משחק קטן וחמוד ממש, לנו יש סימילו חיות. המטרה משותפת- צריך לגלות מה הקלף שנבחר, ובעצם צד אחד נותן רמזים לצד השני- הרמזים הם לא מילוליים אלא רק מניחים קלפים שהם דומים לקלף או שונים מהקלף הנבחר.


אם תרצי גם משחקים שהם לא שיתופיים אבל יחסית מעט השפעה בין השחקנים, בשמחה.

י"ז תמוז 14:59אשמח לרעיונות מה אפשר לקנות מתנה לצוות של מורותבכינוי אחר

בכיתה קטנה? יש תקציב של 60 ש''ח לכל אחת

וזה מההורים של הילדים.

י"ז תמוז 17:44להיכנס לנעמן או לפוקס הוםשואלת12

ולנסות להרכיב מתנה נחמדה:

קערת סלט עם כפות הגשה

כוסות ומגבות..

כאלה

י"ז תמוז 19:37^^^ זה נחמד, ואפשר להחליף אם רוציםיעל מהדרוםאחרונה
לק"י


והכי חשוב, זה התודה מהלב🙏

י"ד תמוז 20:06עשיתי רשימה של מקומות שמתאימיםשדמות בחולות

לטייל אליהם למשפחות עם מגוון גילאים (גם קל להגיע בתח"צ):

פארק נחל שניר – גליל עליון – מים רדודים לפעוטות – שכשוך וחקר טבע לילדים – מסלול נעים לבני נוער

פארק נחל דן – קיבוץ דן – שבילים נוחים – מעיינות קטנים – מסלול קל ונעים לכל גיל

פארק נחל עמוד – צפון הגליל – הליכה מוצלת – שכשוך ונוף פראי – אתגר קל לנוער

גן לאומי נחל רובין – ליד פלמחים – מסלול קל לעגלות – טבע פתוח ומגוון – תצפיות נוף רוגע

פארקים עירוניים ואזוריים:

פארק הירקון – תל אביב – מדשאות ומשחקים לפעוטות – מתקני משחק לילדים – אפשרות לשיט, מיני גולף או רכיבה לנוער

פארק רעננה – רעננה – גן חיות קטן – סירות פדלים ומתקנים – הופעות קיץ לנוער

פארק נחל לכיש – אשדוד – מסלול רגוע לאורך הנחל – גשרים ופעילות בטבע – שיח וספורט חופשי לנוער

פארק נחל חדרה – חדרה – שבילים נוחים לעגלות – מרחב לחקר טבע – תצפיות ויומן מסע אישי

פארקים מדבריים:

פארק נחל צין / עין עבדת – מדרשת בן גוריון – תצפית מדברית לפעוטות – חקר סלעים לילדים – מסלול קניוני לנוער

פארק נחל ערוגות – עין גדי – מים רדודים וצל טבעי – שכשוך וחיפוש – מסלול נוף מדברי למבוגרים ונוער

 

 

🌟 ירושלים – אטרקציות חינמיות למשפחות 🌟

פארק טדי – מול שער יפו, בסמוך למתחם ממילא – מזרקות מים מוזיקליות, גן פתוח, מרחבים מוצלים – מתאים לילדים קטנים ונוער, אפשר לשלב עם טיול בעיר העתיקה – פעיל גם בערבים, חווייתי במיוחד בימים חמים

גן סאקר – קרוב לקריית הממשלה – מדשאות, מתקני משחק, פיקניק משפחתי – מתאים לפעוטות, ילדים ונוער – נגיש מאוד בעגלה

פארק נחל רפאים – מסלול הליכה ירוק סמוך לעיר העתיקה – נקודת התחלה מומלצת: קרוב לשער יפו – מתאים לכל גיל, כולל עגלות – טבע עירוני, פינות ישיבה, שילוב מושלם עם פארק טדי

טיול סובב חומות ירושלים – מסלול הליכה מקיף סביב העיר העתיקה מבחוץ – עובר דרך שער יפו, שער ציון, הר ציון, שער האשפות ועוד – מתאים לילדים ונוער: צילום, ניווט, תצפיות – מסלול פתוח, חינמי, עם סיפורים היסטוריים ותחנות מרתקות – ניתן לבצע בשלבים, לפי יכולת הגילאים

 

🌟 חיפה – אטרקציות חינמיות למשפחות 🌟

הכרמלית – רכבת תחתית עירונית שמחברת בין העיר התחתית למרכז הכרמל – חוויה תחבורתית לילדים ונוער – מחיר סמלי (כרטיס רגיל: 5.90 ש"ח)

הגנים הבהאיים – גנים מדורגים מרהיבים עם תצפית על המפרץ – סיורים מודרכים חינמיים בהרשמה מראש – מתאים לילדים גדולים ונוער (לא נגיש לעגלות בכל חלקיו)

המדעטק – המוזיאון הלאומי למדע – תערוכות אינטראקטיביות, גן מדעי, פעילויות לגיל הרך – מתאים לכל הגילאים – הכניסה בתשלום, אך לעיתים יש מבצעים או ימי כניסה מוזלים

פארק הכט – פארק ענק עם מתקנים, סקייטפארק, שבילי רכיבה, גישה לחוף שקמונה – מתאים לפעוטות, ילדים ונוער – פתוח 24/7, חינם

גן האם – פארק ירוק במרכז הכרמל עם מתקני משחק, דוכנים והופעות – נקודת יציאה לכרמלית ולגן החיות – מתאים לכל המשפחה

גן הפסלים – גן שקט עם תצפית מרהיבה ו-29 פסלי ברונזה – מתאים לפעילות רגועה, צילום, משחקי "חיקוי פסלים" – חינם, פתוח בשעות היום

פארק הקישון – מסלול הליכה לאורך הנחל, פינות ישיבה, טבע עירוני – מתאים לפעוטות, ילדים ונוער – פתוח בשעות היום, חינם

גן החיות הלימודי – מגוון בעלי חיים, גן בוטני, מוזיאון ארכיאולוגי – מתאים לכל גיל – הכניסה בתשלום סמלי (לרוב עד 25 ש"ח)

פארק הכרמל – שמורת טבע – מסלולי הליכה, תצפיות, פינות פיקניק – מתאים למשפחות מטיילות – חינם, פתוח כל השבוע

המוזיאון הימי הלאומי – תערוכות על שודדי ים, ספינות, ארכיאולוגיה ימית – מתאים לילדים ונוער – הכניסה בתשלום סמלי, לעיתים יש מבצעים

 

י"ד תמוז 20:49ואוו מקסים¡ תודה על השיתוף ❤️לפניו ברננה!
י"ד תמוז 21:50יפה מאדחילזון 123
ט"ו תמוז 09:27מהמם תודה רבה!!! רק לעניין התשלום בכרמלית- מחיראמהלה

הנסיעה כבר מזמןןןן לא 5.90. לצערנו המחירים מזנקים כל הזמן. כרגע זה עומד על 8 ש"ח כמו נסיעה באוטובוס.

י"ז תמוז 21:19🔸️קרית גת- מרכז מבקרים "במבה"יעל מהדרום

לק"י


מקום מתוק.

מיועד לילדים מעל גיל 4, סיור של שעה בערך, צריך לקנות כרטיסים מראש.

י"ז תמוז 21:21🔸️אזור ירושלים- עין חמדיעל מהדרוםאחרונה
י"ד תמוז 09:59התייחסות לחוצפה של טרום מתבגרת..אנונימית באהב"ה

הגדולה שלנו בת 11.5.

ילדה מקסימה, בוגרת, נבונה מאוד, עוזרת הרבה בבית. אני ממש יכולה לסמוך עליה עם שאר הילדים.


וגם ממש ממש חצופה😬 (לא יודעת מאיפה זה מגיע, אני בחיים לא הייתי מעיזה לדבר ככה להורים שלי)


היא יכולה לכעוס עלי, לצעוק אלי, להאשים אותי בטעויות שלה, לנסות "לחנך" אותי כמו שאני מחנכת אותה. היא אשכרה חוזרת על משפטים שאני אומרת לה, נגדי.  


גיליתי שהדרך הכי נכונה להתייחס אלי זה פשוט להתעלם🤷

לתת לה לצרוח, לכעוס, להאשים, לחנך אותי. ופשוט לשתוק.

אם אני עונה לה, זה רק יותר מעצבן אותה, מוסיף לה עוד סיבות לכעוס ולהתחצף, גם אם אני מדברת איתה בשקט ובהגיון.

כי בסופו של דבר, ברוב מוחלט של הפעמים היא תעשה מה שאני אומרת / מה שצריך לעשות, לא משנה כמה רעש וצילצולים יש מסביב. וגם הרבה מאוד פעמים, אחרי שהיא נרגעת היא יכולה לבוא לבקשה סליחה, להשאיר לי מכתב התנצלות, "להודות" שהיא לא הייתה בסדר (וזה בא לגמרי ממנה, בלי שדרשתי את זה) וכו'...


אבל לאחרונה עלתה לי שאלה חינוכית, האם זה הגיוני פשוט לעמוד בשקט ולספוג את כל הכעס והחוצפה??

משהו מרגיש לי מאוד לא תקין לאפשר לילדה לצעוק/לחנך/להתחצף לאמא שלה, בלי שהאמא מגיבה באותו רגע. כן יוצא לי לדבר איתה על זה לפעמים, אחרי שהיא נרגעת, היא מבינה, היא יודעת שהיא עושה משהו לא בסדר. אבל זה חוזר על עצמו שוב ושוב.


היו פעמים שהרגשתי שהיא ממש חצתה את הגבול. אז ניסיתי לעצור אותה במילים(בדרך כלל היא לא מתייחסת או רק מגיבה ביותר חוצפה)  או פשוט לשלוח אותה לחדר כי "אני לא מוכנה שיהיה דיבור כזה לאמא בבית שלנו" אבל מרגיש לי שהיא כבר עברה את הגיל.


קיצר, תוהה לעצמי איך הכי נכון לפעול. גם באותה רגע וגם אח"כ כשנרגעים.


אשמח לשמוע את דעתכן🙏


י"ד תמוז 11:05פעם שמעתי, בהקשר אחר, ואימצתי לייראת גאולה

בגיל גדול, לומר 'זה לא בסדר' וזהו.

לא להיכנס לדיון או להסברים או להערות,

אבל גם לא לשתוק,

פשוט לומר בקול רגוע - 'ככה לא מדברים לאמא' / 'זו חוצפה לנסות לחנך את אמא' / 'בבית שלנו לא צועקים' או כל משפט אחר שפשוט אומר שההתנהגות הזו לא בסדר.

וזה מספיק להם. היא הרי מבינה בעצמה שזה לא בסדר, לא צריך לענות לה בשביל שהיא תדע את זה...

אבל ככה בעצם הגבת, לא שתקת, היא לא תחשוב שזה מקובל עליך,

ובסוף בסוף אני מאמינה שזה גם מטפטף אליהם.

אם היא עוברת את הגבול, את יכולה לומר משפט כזה או אפילו כמו שכתבת 'אלו משפטים מעליבים, אני לא מוכנה שידברו אלי ככה', וללכת בעצמך! לא לדרוש ממנה להיכנס לחדר, היא גדולה, וזה סתם פתח להתכתשות מיותרת שמסיחה את דעתה מהבעיה האמיתית. אבל את לא צריכה להמשיך לשבת ולהקשיב לדיבורים הלא יפים, אם את הולכת בעצמך, זה לא יגרום לה להסלים את התגובה... לא יהיה למי...

י"ד תמוז 11:30בעינייoo

הדרך הטובה ביותר לחנך ילדים זה 1. לתת להם דוגמא אישית טובה

2. ללמוד להוביל אותם ולא לתת להם להוביל אותך


אם רוצים שהילדה לא תכעס/ תצעק/ תאשים בטעויות/ תנסה לחנך

צריך לא לעשות את זה בתור הורה


בסיטואציות מרגיזות צריך להיות המבוגר האחראי ולהרגיע את הרוחות


אם רוצים להעיר

לעשות בעדינות ובחוכמה


אם רוצים לשים גבול

לשים אותו באסרטיביות מנומסת 

י"ד תמוז 11:39א. היום מתייחסים לגיל הזה כגיל ההתבגרות לכל דבר!❤️קמה ש.

בס"ד


אומרים שזה מתחיל היום בגילאי 9-10….


ב. נראה לי שכן צריך להשתדל להגיב תוך כדי במטרה להפסיק את ההתנהגות. בעיניי זה סביר לשלוח לחדר עדיין בגיל הזה, במקרים חריגים. אבל לכל הפחות לומר בטון חד משמעי "לא מדברים ככה לאמא".


ג. מעבר לזה, לא חושבת שיעיל לנסות להרגיע או לחנך תוך כדי התקף עצבים או חוצפה של ילד. הוא לא פנוי רגשית להקשיב. אבל כן הייתי מנסה לדבר על זה יותר איתה בזמנים שהיא במנוחה רגשית ואת והוא פנויות לזה. ושם להסביר מה מקובל ומה לא, איך אפשר לדבר לאמא ומה לא שייך וכו'. מצד אחד לא חייב אחרי כל אירוע. מצד שני, חינוך הרבה פעמים זה אוסף של מעשים חינוכיים שחוזרים על עצמם, כמו ליטוש של יהלום, אז הגיוני שזה יקח הרבה שיחות.


ד. זה שהיא מעצמה מתנצלת הרבה פעמים זה מקסים!!! מתוקה… זה אומר שהיא מבינה מה נכון ומה לא. היא רק לא תמיד מצליחה ליישם (כמו כולנו, אבל ילדים ונוער מתקשים עם זה עוד יותר). אז במסגרת השיחות האלה אפשר לחשוב איתה על אסטרטגיות לניהול העצבים שלה, כדי שלאט לאט היא תשלוט יותר במה שיוצא לה מהפה.


זה מה שעולה לי…

גם אני מופתעת מהחוצפה של הילדים שלי,

שהיא רחוקה שנות אור ממה שאני הייתי כשגדלתי.

אבל אני רואה שעם זמן ועבודה, יש שיפור ב"ה 🙏🏻


בהצלחה לנו ❤️

י"ד תמוז 14:21בעיני את עושה מה שצריךכתבתנו

ואת לא צריכה לשנות. אי אפשר לריב עם עצמך, ואם את לא משתפת איתה פעולה היא תאבד עניין.

אם היא יודעת שזה לא בסדר ומתחרטת בעצמה, עד כדי בקשת סליחה, נשמע שהכי טוב זה באמת להתעלם/ להגיד איזה משפט שמעמיד במקום ולא מוסיף שמן למדורה. בעיני אפשר לשלוח לחדר גם בגיל כזה. תמיד אפשר להגיד 'אני לא רוצה לשלוח אותך לחדר, את בוגרת ומבינה שזה לא תואם לגיל שלך, אבל אם תמשיכי לדבר באופן הזה אני אעשה את זה בכל זאת'. כלומר, להזמין אותה להרגע בעצמה, אבל אם זה ממשיך ובלתי נסבל אז כן להרחיק את ה'מריבה' ממרכז העניינים.

לא קל, אבל אם זה מנחם, זה מסימני הגאולה..

והיא נשמעת מאוד מיוחדת, מודעת וכנה וגם יודעת לבקש סליחה- תכונות מהממות, היא בע"ה תגיע רחוק, ואשרי הוריה 🧡

י"ד תמוז 15:17למה חייבים להגיב באותו רגע?אמאשוני

חינוך לא נמדד לפי מהירות תגובה אלא לפי תהליך עומק.

זה לא אומר שצריך לתת לה לדבר איך שהיא רוצה כמה שהיא רוצה,

זה אומר שאם מה שמפריע לך זה עצם העיקרון שצריך להגיב מיד, אז לא חושבת שזה נכון וזה בסדר גמור גם להגיב אח"כ.

את מתמללת ומשקפת לה תחושות? ראיתי שהיית מאוד נסערת וכו'.

אם אתם רגילים לשיח הזה אף אפשר לומר לה,

ראיתי שכעסת והיית מאוד נסערת. אני מבינה את זה, באמת קשה כשאת מרגישה שלא רואים אותך או לא מתחשבים בך, לשמור על איפוק.

בואי נחשוב איך אפשר לעזור לך להביע את ההרגשה שלך בלי "לאבד את זה"

אולי להירגע בחדר? אולי מקלחת? אולי לדבר עם חברה בטלפון? אולי לכתוב ביומן? אולי לצאת לסיבוב בחוץ?


אם את מרגישה שאת סופגת את הכעס, אז זה לא תקין. אבל תנסי גם בזמן אמת, להכיל ולא לספוג. להבין שכל הצקות האלו הם רק הדרך שלה לדבר ותו לא. כמו כוחים בקבוק מוגז כבר מצפים מראש לתסיסה ולא "סופגים" את הגזים שמשתחררים בבת אחת, ואח"כ כשנרגע נהנים מהמשקה.

אז אותו דבר,

היא עוברת חוויות, קשה לה לווסת את זה, זה מתפרץ, נרגע ואז אפשר להנות ממנה.

אז בזמן ההתפרצות אפשר לחכות פשוט שירגע בחיוך ולא כספיגה.

אבל כן הייתי שואפת שמפעם לפעם יהיה תהליך למידה כלשהו ולא יתבסס ההרגל שהדרך לשחרר זה בצעקות וכעסים ודברי חוצפה. שתהיה לה אלטרנטיבה אפקטיבית.

ט"ו תמוז 11:13קצת בשוק מהתגובות המכילותאור123456

לא!

להגיד באסרטיביות ככה לא מדברים בבית שלנו

להגיד לה להכנס לחדר ואם היא לא נכנסת

לקחת את שאר הילדים ולצאת ( אולי אפילו לאיזה גלידה בלעדיה)


אם התרבות שלכם לדבר גם ככה בצעקות זה לא ממש יעזור אבל אם יש כבוד הדדי אז דיבור אסרטיבי פעם אחת אמור לנער אותה


אין מה להכיל כזה דיבור ...מה גם שהקטנים רואים


הרביעית שלי בגיל הזה ובחיים לא דיברו בחוצפה

פעם אחת הבת 12 טיפה עברה את הגבול אמרתי משפט אחד בקול גבוה שלא משתמע ל2 פנים וזה נעצר במקום ואחרי כמה שעות דיברנו על זה והיא הבינה שזה לא לעיניין

ט"ו תמוז 16:50רק שאלה-איזמרגד1

כשאת עונה לה כשהיא מתחצפת, מה את עונה? כי אני חושבת שאם עונים בלנסות להסביר, שהיא מנסה לחנך אותך לדוגמה ואת מנסה להסביר למה, זה מציב אותכם בעמדה שווה של יכולת להתווכח... ונראה לי מה שצריך להגיד במקרה כזה זה כמו שכתבו פה, להבהיר לא מדברים ככה ואן היא רוצה תשובות/ הסברים/ להגיד משהו היא צריכה להגיד בצורה מתאימה ומכובדת.

(ואולי זה בכלל לא מה שקורה, אבל אם כן שווה לחשוב על זה.)

ועוד משהו שאפשר לשאול זה מה היא מרוויחה מזה, ולמה היא חוזרת על זה גם כשהיא יודעת שזה לא נכון ומתנצלת פעם אחרי פעם...

י"ז תמוז 01:41להפריד בין התוכן לצורה.בלוטאחרונה

אני מאמינה שאין רגש או מחשבה שאסור לבטא, אבל צריך לדעת איך לבטא אותם בצורה מתאימה. זה לא משהו שילדים יודעים באופן טבעי, צריך ללמד אותם.

נניח, לא לגיטימי לצעוק שאת תמיד מטילה עליה את המשימות הכי קשות בבית. כן לגיטימי להגיד: אמא, אני מרגישה שאני מקבלת מטלות קשות. תוכלי לתת לי מטלות קלות יותר?

לא לגיטימי להעביר ביקורת על צורת החינוך שלכם, כן לגיטימי לשאול למה אתם מתנהלים בצורה מסוימת ולא בצורה אחרת (אגב, זה שלגיטימי לשאול לא אומר שאת חייבת לענות. יכול להיות שיש לך שיקולים שאת לא רוצה לחלוק איתה).


בפועל, כשהיא צועקת עלייך, את יכולה לומר משהו בסגנון של: אני שמחה שאת משתפת במה שמפריע לך, אבל לא ככה. כשתרגישי שאת מסוגלת לדבר על זה בכבוד, את מוזמנת לפתוח את זה איתי.

אפשר להוסיף גם: אם את צריכה עזרה לנסח את התחושות שלך בצורה מכובדת, את מוזמנת לבקש עזרה.


בגילאים צעירים יותר, ואולי גם בגיל הזה, אפשר להגיב לאמירה לא מתאימה במשפט חלופי. לדוגמה:

אמא: לכו ללבוש פיג'מות.

ילד: אוף, אין לי כוח. אני הולך לישון עם בגדים.

אמא: אמא, קשה לי ללבוש פיג'מה, אפשר בבקשה ללכת לישון עם בגדים?

(את אומרת במקומו את המשפט שהיית רוצה שהוא יאמר. זה מלמד אותו לבטא את עצמו בצורה ראויה.)

י' תמוז 23:53המלצה לסדנת ציור לילדה בת 8.5 ממש מוכשרתמדברה כעדן.
דיגיטלית... תודה רבה! 
י"א תמוז 11:17את מתכוונת לאיור דיגיטלי או לסדנה מקוונת?-קול ברמה-
י"א תמוז 12:03סדנה מקוונת, תודה על הדיוק!!!!מדברה כעדן.
י"א תמוז 15:38אני בקבוצת וואצאפ של מישהי שיש לה קורס כזהאוהבת את השבת

היי אהובות 💛


שולחת לכן הדרכת ציור חינמית, קלילה וכיפית במיוחד! 🎨

מתאימה גם למתחילות וגם לפעילות משפחתית עם הילדים 🧑‍🎨👨‍👩‍👧‍👦


הפעם נצייר *ציור מינימליסטי ענפי לבנדר🪻*–

והנה מה שצריך להכין מראש:

🟡 דף עבה (כדי שלא יקרע מהצבע)

🟠 צבעי אקריליק/גואש

🔵 מכחול

💧 מים

🧻 וטישו לניגוב


📽️ קישור להדרכה:


תהנו מההדרכה!

– יהודית 💛

_________________

💫 נ.ב.

נשארו *8 קופונים בלבד* להצטרפות למועדון שלי ב10 שקלים לחודש הראשון!

הערב בשעה 20:30 מחכה לנו לייב ציור של עין ריאליסטית – הולך להיות מרתק 👁️


אם עדיין לא בפנים – זו ההזדמנות שלך להצטרף עכשיו >>

קוד קופון: 1010

מועדון הציור – עולם הציור והצבע

י"א תמוז 16:27תודה רבה רבה!מדברה כעדן.
י"ד תמוז 11:51זה עוד עובד הקופון?חילזון 123
י"ד תמוז 11:58אין לי מושג...אוהבת את השבת
י"ב תמוז 09:18יש לשירי כהן המהממת, מותאם לילדים מוכשריםאמהלה

שירי כהן – דף נחיתה – קורס דיגיטלי

 

ממליצה ממש

והרבה נחת

איזה כיף לילדה שלך שראית בה כשרון ואת רוצה לעזור לה להתפתח

כל הכבוד

י"ב תמוז 09:33יש לנתנאל אפשטיין סדנה לציור קומיקס124816
י"ג תמוז 00:42תודה שכתבת, יש לו עכשיו משהו שנראה ממש מוצלחבארץ אהבתי

ובמחיר יחסית לא יקר בכלל.

אני אראה אם הילדים שלי מעוניינים...

פרסומת
ד' תמוז 20:22רואה את הילד לא שמח במיוחד וזה משפיע עלי...אור123456

בן 15 ילד מדהים מלא חברים אבל רגיש מאד ומידי פעם מזכיר לי שהוא לא שמח במיוחד

יצירתי בשלן על לומד גמרא עם חברים

מתעמל מלא יוצא עם חברים לטיולים וקניןת אבל שם לב שזה כואב לי ואז מידי פעם אומר

היום לא אמר כלום רק לא מחייך וזה מציף אותי ממש ...😔

ה' תמוז 08:54אחת העבודות הקשות שלנו כהוריםמתואמת

היא ליצור נפרדות מהם...

זה נראה הפוך מההיגיון - הרי הילדים הם ממש חלק מאיתנו, בטח מהאימהות, שממש גידלו אותם בתוך הגוף! אבל זה חשוב, גם בשבילנו וגם בשביל הילדים. לא נוכל לעזור לילדים שלנו אם נהיה מעורבבים איתם יותר מדי - אין חבןש מתיר את עצמו מבית האסורים...

הרבנית רחל בזק מדברת על זה לפעמים, שווה לשמוע שיעורים שלה...

ה' תמוז 10:20זה קשוחאחינועמית

וצריך לראות אם אפשר לשנות את זה.

ילד צריך להרגיש שההורים הם עוגן ולא יתמוטטו אם קשה לו.

האם זה יושב על רגשות אשמה? או על עצב שיש לך? או חוויות קשות שהיו גם לך בתור נערה? או שגם את רגישה מאוד ופשוט מזדהה איתו?


בני נוער, כמו ילדים ומבוגרים, לא תמיד שמחים... ככה אנחנו כבני אדם.

זה בסדר וזה טבע העולם (אלא אם כן את רואה אצלו משהו קיצוני שדורש התערבות... אבל נשמע מהתיאור שלך שלא).

אז תראי איזו עבודה עצמית את יכולה לעשות כדי להיות שם בשבילו, בלי שזה יערער אותך.


בהצלחה יקרה, זו עבודת חיינו...

ו' תמוז 12:14רגישה יותר ממנו ומזדהה איתואור123456
ז' תמוז 21:08כמה כיווניםקדם

תקחי מה שמתאים לך...

קודם כל זה גיל כזה, ההתבגרות מלווה בזמנים כאלה ובדרך כלל זה עובר. אם אנחנו לא נלחצים השדר הזה עובר- וגם הם מקבלים אמון בעצמם. מעבר לזה, מישהי חכמה אמרה לי פעם שאדם צריך ללמוד שהוא אחראי על השמחה שלו, לא בריא להתרגל להיות מסכן ולצפות שמישהו ישמח אותך. מה שכן, לדאוג שהמעטפת טובה לו- שההורים משדרים אכפתיות ואהבה וכו'. אפשר גם לדבר איתו על זה, שהוא נראה לך לא שמח ואיך אפשר לעזור לו, ולהסביר שהכדור אצלו, שהשאלה היא איך הוא עוזר לעצמו ואיך אנחנו יכולים לעזור לו לעזור לעצמו. זה גיל שהאחריות עוברת אליו, לא קל אבל חשוב. ואם צריך אפשר לתת כמה שיחות ייעוץ אצל יועץ/מטפל

ז' תמוז 22:18תודה!אור123456

הוא אומר שהוא לא שמח מצד שני זה נראה לי ממש דרך לסחוט ממני תשומת לב

כי עם חברים אני רואה שהוא סבבה לגמרי ויוזם איתם מלא דברים


פעם אפילו צחק ממש ואז נעצר ואמר חצי בצחוק אני לא אמור להיות שמח


ילד אינטלגנט בצורה לא נורמאלית

גם רגשית


בע"ה יעבור אני רק חייבת להתנתק ריגשית

י"ג תמוז 23:05להיפךאפונה

לא להתנתק רגשית אלא להתחבר.

אם אני קוראת אותך נכון, החוסר שמחה שלו מעורר בך רגשות בלתי נסבלים, את לא מסוגלת לעמוד בחוויה הזו ולכן את חייבת או שהוא ישמח או להתנתק.


הפתרון הוא דוקא להיפך, להתבונן בפנים מה התעורר? מזה אומר לך, אומר עלייך? מה את רוצה בשבילך ובשבילו בסיטואציה הזו? לעשות עבודה שתרגיע אותך ולא תהיי כ"כ מופעלת, ככה תוכלי להיות בשבילו באמת.

כ"א תמוז 14:17זה ממש טבעיתהילה 3>אחרונה

קודם כהורים, להיות מושפעים מזה שטוב או לא טוב לילד שלנו.

ההשפעה הזאת עוזרת לנו לזהות ולנסות ליצור שינוי כשמשהו מרגיש לא נכון, והיא נובעת מזה שבעומק כל הורה רוצה שלילד שלו יהיה טוב, שהוא יצליח וישמח.


בעיני נכון להתמודד ב2 דרכים:

1. עבודה עצמית להבין איפה זה נוגע בך. הדברים שמפעילים אותנו בהקשר לילדים שלנו ובכלל, הם קריאה למשהו עמוק בתוכנו שזקוק לעזרה ולרפואה.

(בדרך כלל כדאי לקבל או הכוונה לעבודה כזאת)


2. כשתהיי פנויה ונינוחה, אחרי עבודה עצמית, תוכלי גם לנסות לעזור לילד שלך. לדבר איתו, להבין מה כואב לו, לראות אם זה משהו שאתם כהורים יכולים לעזור או שצריך משהו מעבר


ה' תמוז 18:27מחפשת המלצות לספרים למסיימת כיתה א'יעל מהדרום

לק"י


שיהיו מעניינים, אבל לא עם הרבה מלל וכתב קטן.

שיהיה לה מעניין לתרגל את הקריאה (כי בואו נגיד שהספרים של ראשית קריאה ועל הטקסטים למיניהם די משעממים).


ראיתי ספר שנקרא "טפיתי" (משהו כזה). מכירות? ממליצות?

ה' תמוז 19:41אני אוהבת אותופאף
ממש מתאים בעיני למסיימי כיתה א, הוא קצר, מנוקד, ועם תמונות.
ה' תמוז 19:42ומעניין!פאף
ה' תמוז 19:46יעל מהדרום
ה' תמוז 19:55הבת שלי ממש אוהבת את "מפי הטף"מאוהבת בילדי

כי זה לא הרבה מלל ויש הרבה ציורים, זה גם מצחיק אם היא מבינה את הבדיחה.

חוץ מזה כל הספרים של אמא של לאהלה, דברה בנדיקט, סיפורים קצרים של מנוחה פוקס.

 

אני לוקחת אותה לספריה ושם היא בוחרת מה שהיא רוצה.

ה' תמוז 20:26תודה! אין לי ספריה זמינהיעל מהדרום
לק"י


אבל לאבא שלי יש מלא ספרים. הזכרת לי לחפש אצלו!

ה' תמוז 20:15טפיטי מעולה!!! נשמע בול. הבן שלי ממש אוהבטארקו
למרות שהוא ברמה קצת מעבר כבר..


ה' תמוז 20:27תודה! אולי נקנה אחד וננסהיעל מהדרום
ה' תמוז 20:18קומיקסים גם מתאים?אין כמו טאטע!
ה' תמוז 20:27גם אפשריעל מהדרום
ה' תמוז 20:21אולי 'ג'ורג' הסקרן' יכול להתאיםבארץ אהבתי

אני קניתי אותו למטרה הזו. בסופו של דבר לרוב הקראתי את הסיפורים לילדים.

אבל לאחרונה הבן שלי שסיים כיתה א' התחיל לקרוא אותו לבד לפעמים (הוא ידע גם לקרוא לפני כיתה א', אבל עד עכשיו לא ממש קרא ספרים סתם לעצמו. עכשיו קצת התחיל עם הספר הזה, כי זה יחסית לא הרבה משפטים בכל עמוד אז זה פחות מרתיע).

ה' תמוז 20:26שווה קניה? כי ספריה זמינה אין לייעל מהדרום
ה' תמוז 20:42אצלנו לקחנו בהתחלה מהספרייה ואחר כך קנינובארץ אהבתי

בעיני זה שווה. זה הרבה סיפורים חמודים בספר אחד, כיף גם להקראה וגם לראשית קריאה.

והסיפורים חמודים ומשעשעים לטעמי...

זה ספרים שתורגמו מאנגלית, אמא שלי הכירה אותם באנגלית בתור ילדה.

ה' תמוז 20:45יעל מהדרום
ה' תמוז 21:05אתם יכולים להקשיב לחלק ניכר מהסיפורים שם ביוטיובבארץ אהבתי

ואז לראות אם הסגנון מתאים לכם...

(בהרבה סרטונים אפשר ממש לראות את הסיפור מתוך הספר)

ה' תמוז 21:24תודה!יעל מהדרום
ה' תמוז 21:14צפרדי וקרפדתוהה לעצמי
ה' תמוז 21:25זה ספר ילדים. לא? אני מחפשת משהו קצת יותר ארוךיעל מהדרום

לק"י


לא פירטתי, אבל יותר פרקים/ בהמשכים. אולי ימשוך אותה יותר מספרי ילדים.

אבל תודה. אם הוא מעניין, אולי נקנה אחד.

מקסימום יתאים לקטנים יותר.

ה' תמוז 22:44דווקא הוא כן קצת יותר.. סיפורים קצרצריםטארקו
ה' תמוז 22:52יש גם באותה סדרה סיפורים של דובי דובבארץ אהבתי

שתי אלו גם סדרות קלאסיות מתורגמות מאנגלית.

אצל ההורים שלי יש בבית ספר של דובי דוב באנגלית שאמא שלי קיבלה ליום הולדת 3 שלה🙂

 

דובי-דוב

כזה. ויש עוד בסדרה...

 

הם מתוקים. וכיף גם להקריא לקטנים יותר.

ה' תמוז 22:57תודה!יעל מהדרום
ה' תמוז 22:57תודה!יעל מהדרום
ו' תמוז 05:54אותי עניין בשלב הזהתוהה לעצמי

ועדיין אני חושבת שזה ספר מתוק ממש.. אבל מתאים באמת גם לגיל קטן יותר. סיפורים קצרים. כמו שכתבו בתגובה אחרת כדאי להסתכל בספריה או בחנות.

ו@בארץ אהבתילא הכרתי את דובי דוב, כיף לשמוע שיש עוד בסגנון, נבדוק גם אותו.

ו' תמוז 07:09יעל מהדרום
י' תמוז 21:56מעניין, אני הרגשתי דווקאריבוזום
שצפרדי וקרפד מבחינת התוכן עלול להיות מפוספס חלקית או אפילו לא מתאים כשמדובר בילדים צעירים. יש שם כמה סיפורים שההומור שלהם או הנקודה המרכזית יותר בוגרים. וגם כמה שהם קצת מפחידים...  
י' תמוז 23:11מפחידים לא טוב לי....יעל מהדרום

לק"י


אולי כדאי שאלך לחנות ספרים בעצמי ואסתכל שם בספרים.

אז תודה שכתבת!

ו' תמוז 13:22חפשי את הספר עלילות בנצי, נראה לי שיתאיםמתואמת
וגם היומן של דבי של מנוחה בקרמן.
ו' תמוז 13:35תודה!יעל מהדרום
ז' תמוז 17:02כן (באמת לא זכרתי את השם במדויק)מתואמת
ז' תמוז 17:03תודה! זה קומיקס?יעל מהדרום
ז' תמוז 17:03לא, זה סיפור בשילוב ציורים.מתואמת
ז' תמוז 17:24יעל מהדרום
ו' תמוז 14:15טפיטי ממש נחמדאן אליוט
ויש גם את סדרת איזדורה מון. אצלינו הבנות מאוד אוהבות
ו' תמוז 14:18תודה!יעל מהדרום
ז' תמוז 12:54יודעות אם אפשר לקנות בכרטיס של הסתדרות המוריםיעל מהדרום

לק"י


באתרים של סטימצקי וצומת ספרים?

יש שם מחירים טובים עכשיו 

י"ז תמוז 02:28ספריית מחנייםאמאשוני

יכול להיות שזה טיפה ארוך לסוף א', אבל תמיד אפשר לספר בפעם הראשונה חלק כדי ליצור את הגירוי ואז הם ממשיכים לבד.

חורשים אצלי את הספרים בב-ג.

אפשר לקנות בסופרים של חרדים (יש חסד, רמי לוי ועוד)

י"ז תמוז 10:07תודה!יעל מהדרוםאחרונה

You may like

פיקוד העורף