ההלכה אוסרת כל התעסקות שם. וצריך להרגיל את הילד.

ואם מסבירים את זה ככה ("זה לא צנוע, לא נוגעים שם סתם") אין סיבה שילד יקשר את זה ל"אנטי מנעימות", כי לא אומרים לו שאסור את ה"נעים" אלא כל עיסוק שם, ולא בגלל שיש בעיה בנעימות אלא בגלל שזה מקום מוצנע.

אפשר להרגיל בלי הרבה טררם, פשוט להסביר שלא עושים את זה וזהו.

חשוב עצם החינוך להרגשת הצניעות

(מה גם, שאם אומרים במפורש ש"בפרטיות אפשר", זה לגמרי יכול ליצור הרגל כזה גם לגיל גדול יותר... זה כאילו "אישור".)

(אני לא יושב לקרוא בפורום הזה, נתקלתי בראשי. התלבטתי אם לכתוב ובסוף החלטתי שכן, כי זה חשוב..)

ודין חינוך קיים בכל המצוות. צומות זה דבר שונה בגלל הקושי הגופני לצום, כמובן וכידוע.

זה שהילד לא מקשר את זה למין אני יודע, וזה עדיין לא מבטל את ההלכה, ואת הדין לחנך אליה גם קטן.

וכמו שאמרתי: אין שום סיבה שילד יראה את זה כמלוכלך או טמא, אם יסבירו לו בצורה נורמלית. הכל תלוי בהסברה של ההורה. אין שום דבר הרסני אם מתנהלים בצורה חכמה.

ולעת עתה כתבה במקור ראשון לא מהווה בעיניי פסק הלכה.

:שהוא יהיה רגיל למצוות, וכאשר יגיע לגיל הרלוונטי הן כבר יהיו טבועות בו. כמו שפת אם.

הטיעון הזה לא רלוונטי במעשה שעושים אותו פעוטות רבים, כאשר הוא ממילא עובר כשהם גדלים. בכתה א' כבר לא תראה ילדים שנוגעים שם כ"כ הרבה (ואם כן - אז זו כבר באמת בעיה שדורשת בירור יותר מעמיק).

כמו שלא אומרים לילד בן שנה וחצי שאסור לעשות צרכים בטיטול, למרות שברור לנו שהמצב הטבעי והטוב הוא ללכת לשירותים. זה פשוט שלב, שלב שעובר מאוד מהר, ואין סיבה להתעכב עליו או לעשות ממנו אישיו.

בנוסף, ברמה הטכנית:

זה קרב אבוד מראש. הורה יכול להגיד לילד שלו שאסור לו לראות מסכים, כי ההורה שולט במסכים. הורה יכול להגיד לילד שלו שאסור לו במבה, כי ההורה שולט באספקת הבמבה. אבל להגיד לילד לא לגעת בעצמו? הילד יכול פשוט לעשות את זה בכל פעם שהוא בשירותים או לבד בחדר, אין להורה שליטה על זה. אז מה שייצא מכל האיסור זה שהילד ילמד בגיל צעיר מאוד שיש דברים שאבא ואמא לא מרשים, אז אין ברירה אלא לעשות אותם בהחבא בלי לספר להם. ילד בן 3 זה ילד שלומד גבולות, מכיר את העצמאות שלו, חוקר את העולם. זה עוד לא גיל שבו גם כשהילד לבד הוא יידע לשנן את כל מה שההורים אמרו לו.

זה לא רק השטחיות של ההרגל, כדי לייצר אינרציה.

זה כדי לטבוע יחס.

נאמר זאת כך: ילד שחונך שבשום פנים ואופן לא נוגעים שם, כנראה יירתע מלעשות זאת גם כשתהיה לו תאווה אחרת לעשות זאת.

כמו שכתבתי לעיל כבר - אנחנו רוצים לטבוע בילדים שלנו יחס צנוע. (אגב, בשורש, זה בדיוק מאותה סיבה שאתה לא רוצה שהוא יעשה את זה בפומבי. למה? כי אתה רוצה להרגיל אותו לצניעות נפשית. להרגשת צניעות)

והטיטול, במחילה, לא באמת קשור. אתה יודע זאת.

ילד שגדל על זה שמגע נעים הוא מוקצה ואסור, הוא ילד שיכול לפתח בסבירות גבוהה הפרעות התנהגות או קשיים מיניים משמעותיים. במקום זה כדאי פשוט להרפות, ולתת לגיל לעשות את שלו. זה יעבור מהר מאוד, כאמור לא תמצא ילדים בכיתה א' עושים זאת.

היחס לפומביות שונה - כי אנחנו לא אומרים לילד שהמגע או התחושה הנעימה הם רעים או אסורים (כאמור זה יכול לגרור הרבה בעיות בעתיד), אלא להפך - זה בסדר גמור מתוק שלנו, רק תעשה את זה כשאתה לבד. אפשר גם להציע בילויים אחרים, לעניין אותו בדרכים אחרות להרגיש טוב ו/או להרגע, אבל בלי המסר של "אסור".

מה הוא לומד מזה? שיש דברים שהצנעה יפה להם, וזה מסר שמצד אחד חשוב שהוא ייקח אותו הלאה, ומצד שני לא יעשה לו שום נזק בעתיד.

הטיטול קשור במובן הזה שהדגשתי שזה רק שלב, ולכן לא צריך להתרגש. זה שלב שלא ממשיכים איתו הלאה אל הבגרות, ולכן אפשר פשוט לתת לגיל לעשות את שלו.

ובדיוק כמו טיטול - אם ההתנהגות התינוקית/ילדותית ממשיכה יותר מדי זמן, אז זה כבר באמת דורש בירור מעמיק יותר.

אנחנו לא רוצים ליצור לו תחושבת גועל או רוע כלפי זה. אנחנו כן רוצים לטבוע בו רגש של צניעות.

אם אתה חושב שעצם הטבעת רגש של צניעות היא מה שאתה לא רוצה, אז באמת השיח מיותר, ואתה מוזמן גם ללמד אותו לעשות את זה בפומבי.

מה שהסברת לגבי הפומביות לא עונה על מה שכתבתי. לא כתבתי בנוגע ל"איך עושים את זה בלי נזק" אלא בנוגע ל"למה זה חשוב לנו לחנך אותו לזה", והתשובה היא כמובן כי אנחנו רוצים להרגיל אותו להרגשת צניעות.

ולא, רגש של צניעות זה ממש לא מילה נרדפת לרתיעה וגועל ומיאוס. לא יודע למה אתה מערבב בין הדברים.

מבחינתו יש אסור ויש מותר, קשה לו מאוד לשים גבולות על דברים שהם מותרים ובשביל זה הוא צריך עזרה.

כשאתה אומר לו שמשהו לא צנוע ולכן לא עושים, אז מבחינתו זה אסור ורע וכו'. הוא לא בגיל שבו הוא יכול להכיל מורכבויות.

טוב, עד לרגע זה לא ראיתי צורך לומר זאת והיה נראה לי לא ראוי להכנס לדוגמאות אישיות. אבל אני רואה שזה כן נצרך:

מאז שאני  זוכר את עצמי, כילד קטנטן שאבא עושה לו מקלחת, הוא לימד אותי את זה. ולא, זה לא יצר לי רתיעה, ולא גועל, ולא אנטגוניזם. זה פשוט טבע בי רגש צניעות בריא וטוב שקיים בי ב"ה עד היום.

כנראה שבכל זאת זה אפשרי... אתה פשוט לא צודק בתיאוריה שלך, הכל תלוי בצורת ההתנהלות של ההורה ובהנגשת הדברים.

(וכדרכי לגבי "לא תהא כהנת כפונדקית", אני בטוח שאתה יכול למצוא שלל דוגמאות של דברים שאתה מלמד את ילדיך שהם אסורים, לא מבחינה דתית, למרות שאתה כמובן לא מעוניין בפיתוח אנטגוניזם ורתיעה. ולמרבה הפלא זה עובד, אני מניח..)

על המצב ההלכתי אין עוררין: לילד בן 3 אין איסור לגעת בגוף של עצמו, אפילו אם זה במקומות האינטימיים ואפילו אם זה לצורך עונג.

בנוסף, המטרה גם כן ברורה:

כשהילד יגיע לגיל ההתבגרות ומעלה, מצד אחד הוא לא יהיה מכור למגע כזה ומצד שני הוא לא יירתע ממגע כזה (אני מתכוון שלא תהיה לו רתיעה פסיכולוגית, לא הלכתית). 

לכן מה שנשאר זה רק הוויכוח לגבי הטקטיקה.

אני חושב שבאמת כל המומחים, דתיים וחילוניים כאחד, פסיכולוגים ואורולוגים ורופאי ילדים וכו', אומרים את אותו הדבר - לא לעשות מזה אישיו, לא להגיד שזה אסור, להבין שזה שלב שבו בילד בוחן את הגוף שלו ולחכות בסבלנות שזה יעבור. 

דין חינוך הוא מושג הלכתי, תרצה בכך או לא תרצה, זו העובדה.

ושוב: אפשר וצריך לומר את זה בצורה שלא מייצרת לילד תחושה רעה כלפי זה, אלא תחושה של צניעות טבעית ובריאה.

ואני פה מוכנה לשמוע דעות אחרות

לפני כמה שנים היינו בחיפוש דומה.

אולפנות ותיכונים לבנות הם מקום שעיקרו למידה, כלומר גם כשיש ערכים נוספים, חברה, תורני, יחודיות כלשהי של המוסד, עדיין בת שלא רוצה ללמוד תתקשה להתמודד.

כדאי למקד את משמעות ה"לא אוהבת ללמוד" ואולי ככה תצליחו למצוא פתרון.

האם קשה לה בלימודים?  אז אפשר לחפש אולפנה שמתאימה או כיתה קטנה.

אין בעיה לימודית אבל לא מתאים לה לשבת יום שלם וללמוד? אולי אולפנה חקלאית/ אולפנה אומנותית בהתאם לתחומי העניין של הבת, שם מקדישים פחות שעות ללימודים אבל עדיין חייבים ללמוד.

לא אוהבת מסגרות? אולי לעבור ללמידה עצמית אקסטרנית או ללמידה/עבודה לא לבגרות (אם מדובר בגיל 16 ומעלה), דורש לדאוג לחברה ופעילויות בנוסף.

בהצלחה

לא ידוע לי על תושבים תורניים בסגנון שאת מתארת בגוש עציון (הלוואי שאני טועה).

בכל אופן, מציעה לך לשאול בפורומים פעילים יותר.

יש לאורות עציון בית ספר בגוש, ליד נווה דניאל. זה סגנון של ת"ת.

באלעזר יש את "באור פניך". אני חושבת שזה רק אחרי הלימודים, כמו חוג, אבל לא בטוחה

פחות מעודכנת בתנועות נוער, אבל נכון ללפני עשור היה אריאל באלון שבות ועזרא נפרד באפרת.

לא חושבת שיש משהו בגוש בסגנון שאת מבקשת, שהוא קרוב יותר לירושלים..

היי,

כמדריכת הורים אני רוצה לומר לך שזה בסדר גמור לשחרר חלק מהגבולות. 

המצב הזה הוא לא נורמאלי, לא עבורנו ולא עבור הילדים. ולכן גם אין לנו מה לצפות לנהל חיי שיגרה רגילים. 

אז אולי יהיו יותר מסכים, תזונה לא מסודרת, בית מבולגן, הילדים לא יעלו לזום ולא יעשו שיעורים..

עדיף כרגע להשקיע את המשאבים ברגעי חיבור, תנועה של הגוף (עד כמה שאפשר), מנוחה, צחוק. בלהטעין את עצמנו (וגם את הילדים).

תתמקדי במה שאת מרגישה שאת מסוגלת לו באותו הרגע. ותזכירי לעצמך שאת עושה כמיטב יכולתך בכאן ועכשיו.

עד שהמצב יירגע ונוכל כולנו להסדיר דופק ולחזור לשיגרה, וגם לגבולות..

חיבוק,

מורן שי 

מעריכה ממש שהגבת לי

אמנם זה עדיין לא הוכחה שמלבד זה הכל בסדר - אבל בהחלט אחד הדברים החשובים שמתבטאת בהם רמה דתית של מוסד של בנות.

בפרט באשר בנות מחשיבות מאד את נושא הלבוש, וגם נוטות לחקות אחת את השניה. זה גם נושאע הלכתי בסיסי.

בלי סתירה לזה, אכן באופן פרטי יש בנות מאד טובות בפנימיותן וגם יראות שמיים בליבן, ומתפללות מעומק הלב, שמשום מה הנושא הספציפי הזה "לא מסתדר להן" בשלב זה או אחר של החיים. לא שזה טוב - אבל חשוב לדעת של"טוב" יש הרבה רבדים.

אבל מחילה על הסטיה מהנושא הספציפי - בגלל שזה עלה - בוודאי שבבחירת אולפנה זה מדד חשוב וגם משפיע.

לק"י

אבל זה חלק.

ובמקום שבו הבנות מתלבשות בצניעות מרצונן, ולא כי רבים איתן על זה כל הזמן, כנראה שיש לזה משמעות.

(חוץ מבנות שהן ילדות טובות, ומתאימות את עצמן למסגרת).

ההקפדה בצניעות אומרת הרבה 

וגם ראשית בירושלים - היא ממש דוסית אבל אני לא בטוחה שדווקא קווניקית...

וגם טל תחיה בפסגות.. נדמה לי שכיוון קצת יותר מרכזניקי...

אולי אני טועה...

ולאולפנת רעיה יש "אחות קטנה"  בבית שמש שנקראת שבות...

זאת אולפנה שמיועדת דווקא לבנות מחוץ לירושלים.

אני אפילו לא בטוחה שהם מקבלים ירושלמיות...

שם. אולי באמת רק אחת שהיא מחוץ לירושלים.

רק שמעתי על האולפנה הזו.

משמח לשמוע שיש אולפנה תורנית בירושלים עם פנימייה!

כן יש שם חצי פנימיה אבל זה הר המורניקי

אשמח לשמוע עוד, גם פרטים על מה שהזכירו וגם אחרים.

אכן תורנית בירושלים, עם פנימיה, מקבלים גם ירושלמיות...

אולפנה נהדרת, תורנית מאוד ולאו דווקא קווניקית.

יש גם את רננה שהיא סגנון מרכז בעיקרון. אבל לא סגורה שאין שם סמארטפונים וכאלה

ויש גם את טוהר ביד בנימין אם המיקום רלוונטי. תורני מאוד ולא משוייך לזרם מסויים (גם לא תורת החיים למרות המיקום)

יש שם אופציה של פנימיה מלאה. מהכירות שלי עם הבנות שם (אני גרה בשכונה), הם אוהבות את המקום ורוצות להיות שם, ומתלבשות בהתאם. אין סמרטפונים. הסיסמה "קדושה בכיף." אין לי מידע יותר מזה מבפנים, אבל נראה סבבה על פניו. 

אבל כבר נסגרו ההרשמות לאולפנות.... בכל זאת טהר היא אחלה של אולפנא, אבל אין לה כל כך קו מודרך 

מה הכוונה אין לה קו מודרך?

אולפנא תורנית, זה העיקר.  

זה חלק ממה שהתכוונתי - לא מחפשת משהו "קו".  שזה דוקא כן האופי של אולפננות הר-המורניקיות, שיש קו מאוד ברור. לא מחפשים קו. 

רק אולפנא תורנית ממש, לכל  בנות ישראל - בלי קו מסוים.

 או שלא הבנתי.

בכל מקרה, מדובר על שנה אחר כך, לא תשפו

הכוונה שלאולפנא הזאת אין רב מסוים או דרך מסוימת, מכיוון שלפני כמה שנים היא היתה של הרבה טל ועזבה אותו ומאז לא התחברה לשוב קו או רב.

זה סוג של כל בת לפי דרכה אם היא בסגנון האולפנא

האולפנא כן לכל הבנות התורניות והדוסיות אבל גם קשה להתקבל עליה, הרבה מבקשות ויש שתי כיתות של 30 בנות לדוגמא השנה היה 230 רעיונות

יש הרבה סוגים של קוים שהם לא רק הרמורניקים

אני לומדת שם!! ממש ממש מומלץ!! הכי שיש! אולפנה מהממת עם בנות מהממות!!
אפשר בשמחה לשמוע ממני יותר..

נכון שלא כל הבנות שם ממש דוסיות אבל בהחלט יש מקום נכבד לבנות התורניות והדוסיות, ואם בת עוברת את הגבול אז הרבנית שם שמה אותה במקומה...

הבת שלנו שם ואנחנו מאד מאד מרוצים. גם הצוות שם הוא צוות מאד על רמה עם נשות חינוך אמיתיות.

מה שמותר שם זה רק עם סינון מיוחד ואחרת הם מחרימים לה הנייד...

חוצמזה הם עושים מבצעים מיוחדים כדי לנתק את הבנות מהתלות בנייד...

כדאי לבדק, פרטים באתר האולפנות

ראשית, טוהר, תפארת..

אולפנות מצוינות

אולפנה מהממת ממש ממש!!
נמצאת במגדל העמק, אולפנה קטנה ומשפחתית באוירה חסידית

מקום שהוא באמת בית
חבורה לעבודת ה'!
צוות מטורףףף חם ואוהב!!
אסור סמארטפונים כמובן ומי שבאה לשם באמת באה כדי לגדול בעבודת ה'!
אין מסגרת חונקת, החינוך הוא על דרך החסידות-
והמטרה של הצוות היא שכל בת תמצא את הדרך שלה בעבודת ה' מתוך חיבור ואהבה אמיתיים,
וברצון לחיות את ה' יתברך בתוך המציאות!
כמובן שהצוות מלווה, מכוון ומדייק
יש אפשרות לחצי פנימיה, ויש אפשרות לפנימייה מלאה....
שווה לבדוק

ממליצה בחום על אולפנת תל אביב, אולפנה שהתחדשה על גבי האולפנית הישנה בתל אביב, משפחתית ואיכותית ממש ממש!!
יומיים פנימיה, יש שם צוות ובנות מדהימות

זה די חדש