ט"ו באב תש"פ 11:52הפסדתי 9 ימי לימודים, כל הבסיס.בוז
זה או ללמוד מהקלטות בבית או להצטרף לקורס בדצמבר.
פוף. מעצבן.

כמו כן.
מחר יום עמוס נורא. גם אורתופד, גם פיזיותרפיה, גם משמרת אצל אבא.
נס שיש לי המון כוחות כי ארץ השוקולד שולח לי אקסטרה

הש''א והמסרים שלי לא עובדים.

ניתן להעביר לי הודעות דרך @הנורמלית האחרונה.

ט"ו באב תש"פ 11:56חחים אהבה ~
בהצלחה מחר שרה
ט"ו באב תש"פ 11:57טענקסססבוז
ט"ו באב תש"פ 12:11לא כזה גרוע ללמוד מהקלטותפסידונית

זה כמו פודקאסט!

דווקא נחמד

תנסי

ט"ו באב תש"פ 12:17הקלטות מסך, כן?בוז
של 6 שעות
ט"ו באב תש"פ 12:19מה זה אומר הקלטת מסךפסידונית

כלומר כן, בדרך כלל זה כולל מסך

לרוב אפשר להתעלם מהערוץ הויזואלי

אולי אצלך זה פחות אפשרי

תחלקי למנות ותשמעי במהירות כפולה

או 1.5 אם הוא מהיר

ט"ו באב תש"פ 12:22אני צריכה לראות ולשמוע ותוך כדי להקליד ולהתאמןבוז
זה לא חומר שצריך לזכור רק, זה לזכור ולהתאמן
כמו ההבדל בין שיעור הסטוריה לשיעור מתמטיקה
ט"ו באב תש"פ 12:27אה אוףפסידוניתאחרונה


עוד שרשורים מהפורום

ד' אדר 05:39אני אוהבת איך אחרי שנים אפשר לומר הכל כי לא אכפתסלט

לקרוא את השרשורים פה זורק אותי אחורה כמו כף הקלע

 

וכל כך הרבה דברים שלא אמרתי

לא הייתי מסוגלת בכלל לספר

 

אלוהים 

 

הלוואי והייתי יכולה להראות לשרה כמה טוב יכול להיות.

כ"ח באדר א תשפ"ב 19:37האם יהיה מקום שלא כואב לי להיות בואנונימי (פותח)
כ"ג באדר א תשפ"ב 20:05אני לא אוהבת לחשוב על עצמי בתור בנאדם אומללסלט
אני חושבת שאני חזקה והכל. לא פיזית, כמובן.
אבל יש משהו שקצת שובר אותי כשאני צריכה להראות את כל החרא שאני עוברת לאנשים מבחוץ.

אפילו להכניס מנקה הביתה שתראה את כל הבלאגן קשה לי
כ"ג באדר א תשפ"ב 17:47אני חושבתסלט
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך כ"ג באדר תשפ"ב 20:27
...
די להיות פתטית
י"ד בשבט תשפ"ב 20:33אני לומדת לאהוב.פסידונית
אני יודעת עכשיו איך זה כשמישהו אוהב אותך בכל הכוח
אני יודעת איך זה קורה לאחרים
אני חושבת שאני מתחילה לדעת איך זה לאהוב בעצמך.
אהבה זה כשמישהו רואה אותך, זה כל הסיפור.
מכיר את השומה על הכתף, יודע מה את אוהבת לאכול, ממה את מפחדת ואיפה את מרגישה אשמה עד מוות.
אהבה זה לראות
ומשהו בנפש שלי התרחב ואני מסוגלת ליותר ואני באמת אוהבת עכשיו, גם אם לא רומנטית
י"ד בשבט תשפ"ב 20:41וכמו שדניאל אומר זאת ספירלהפסידונית
ואני מטפסת בה בגאון
ט"ו בשבט תשפ"ב 02:56זה יפהפהסלט
בנאדם הוא כל כך הרבה יותר מפני השטח שלו, תמיד יש מה לראות

לדעתי האהבה היא הרצון לראות מה יש בפנים, להכיר כל חרך
ט"ו בשבט תשפ"ב 08:48טוב את צודקתפסידוניתאחרונה
אהבה זה לרצות לראות
ז' בשבט תשפ"ב 20:55מתגעגעת לחור תחת הזהסלט
רק פה יכולתי באמת לספר ולהרגיש כאילו לאנשים אכפת
להיות מפורסמת זה נחמד חלקית בלבד
לאף אחד לא באמת אכפת ממך
ואני שוב לבד אבל מוקפת באנשים

ויש את הפחד החדש הזה מלהיפתח בפני אנשים חדשים, שמא גם אותם אצטרך לעזוב בפתאומיות כי הם לא באים למר כלפון טוב בעין

י"ד בשבט תשפ"ב 16:22את לא צריכה לעזוב אף אחד כי הוא לא בא טוב בעין של אף אחדפסידונית

(זו הסיבה? או הסיבה של מישהו אחר)

י"ד בשבט תשפ"ב 16:44זאת היתה הסיבהסלט
הכל מעייף מירי

הייתי בשבת עם חברות בירושלים אבל מסתבר שהתוכנית לא כללו לשמור שבת בכלל, מבחינתי זה היה סבבה כי אני גם ככה לא שומרת אבל זאת היתה הפעם הראשונה שלא שמרתי ברמה של לנסוע ברכב בשבת

הרגשתי כל כך רע, כל כך מרוקן. היינו באיזה מסעדה/בר כזה וכמה אנשים ראו שאני עם פאה ואמרו לי שאם אני צריכה עזרה יש את עמותת הלל או חרא כזה ואני התחלחלתי ממש. אני לא דתלשית. אני סתם .. רע לי

והכל כל כך מגעיל
י"ד בשבט תשפ"ב 17:56את לא צריכה את עמותת הילל.פסידונית
זה באמת נשמע כמו חוויה מרוקנת. אני חושבת שזה משהו שחווים כשיש פער בין הערכים שלך למה שקורה בפועל
או כשאת כבר לא יודעת מה הערכים שלך
והילד עם זה את מרגישה מצפון או לא מרגישה כלום ואז מרגישה מצפון עמום על זה שאת לא מרגישה כלום
אני יכולה מאוד להזדהות עם זה שרה
ואני באמת חושבת שאת מגיעה לנקודה בחיים שממנה מחשבים מסלול מחדש
י"ד בשבט תשפ"ב 18:09אני מפחדת מזה ממש מירי. רועדת מפחדסלט
אני לא צריכה את עמותת הלל בכלל אבל סתם כל הקיום הזה כל כך חדגוני ומה עושים בחיים מעכשיו
יש לי רגעים של אושר ואני מנסה להנות מהרגע, אבל איך מחליטים אם להיות חילוני או לא? אולי זה לא שווה בכלל? ואיך לגדל את הילדים שלי?
למה הכל קשה
י"ד בשבט תשפ"ב 18:11אני האחרונה שיהיו לה תשובות לזה האמתפסידונית
אבל למה חדגוני? לפעמים בא לי למות מרוב דברים שאפשר לעשות בעולם הזה
י"ד בשבט תשפ"ב 18:23האמת את צודקת לגמריסלט
י"ד בשבט תשפ"ב 18:26יהיה בסדר.פסידונית
י"ד בשבט תשפ"ב 19:00אני רוצה להגיד לך עוד משהופסידונית

דתלשים מתנהגים וחיים, הרבה פעמים, כמו שהם חושבים שחילונים מתנהגים וחיים, שזה איך שלימדו אותם שחילונים מתנהגים וחיים - חיים של ריקנות מלאים בכלום.

אולי מכאן הריקנות. היא לא בהכרח אמיתית.

י"ד בשבט תשפ"ב 19:21זה ברורסלט
אני לא מדברת על זה
אגב החילוניים בת''א הרבה יותר עולצים מהחילוניים בירושלים משום מה
י"ד בשבט תשפ"ב 20:29זאת ירושליםפסידוניתאחרונה
פרסומת
י"ח בחשוון תשפ"ב 11:02אז זה נקרא אונס סדרתי?אנונימי (פותח)
ככה קוראים לזה?

מה אני עושה? מה אני עושה???
כ"ז בתשרי תשפ"ב 19:38הרבה השתנהסלט
הכל, בעצם. אני אפילו לא יודעת מה התחיל ממה ואיך הכל הגיע לכאן, זה נראה כמו רצף ישיר של דברים שאיכשהו הובילו לקצה ההפוך. גלישה על ספקטרום או אם תרצו, על רצועת מוביוס.

המדהים הוא שלא משנה כמה אני נופלת, כמה אני נאבקת, אני תמיד חוזרת לפורום הזה כשרע לי. כמו כלבלב שהבית שלו הופצץ, אבל הוא עדיין חוזר תמיד, עייף ומזה רעב, משוטט בין החורבות ומוצא בהן נחמה.

הרבה מידי לומר, כלום לא לומר, לפעמים עדיף לשתוק, את יודעת?

כשמישהו כותב שהוא מתגעגע הוא אף פעם לא מתכוון אלייך, שרה טיפשה. את חסרת משמעות אך עדיין בעלת משמעות מועטה, בדיוק במידה שמאפשרת לך להיות בדיוק אבל בדיוק כמו כולם.

לפעמים אני כל כך מקנאת באנשים שלבד. אני רוצה לבד. אני רוצה שקט מחליא. אני רוצה לשמוע טנטון באוזן, אני רוצה שקרקוש הכפית בספל התה שלי יהיה הצליל היחיד שהמוח שלי יקלוט בשעות הבוקר. לפעמים אני לא מקנאת באנשים שלבד. זה תלוי.

אני לא יכולה לדחות את כולם רק כי אני רוצה אנשים ספציפיים שלעולם לא אשיג. אני לא יכולה לומר שאין לי חברים כשאני מוקפת אדם. אני לא יכולה להגיד שאין לי כלום כשיש לי כל מה שאחרים חולמים עליו, ויותר.

זה כאילו מושכים אותי כל הזמן לכיוונים מנוגדים. לא פלא שיש לי סימני מתיחה.

You may like

פיקוד העורף