ותודה על החיזוק

הקושי הוא התמדת הירידה שלפעמים מטשטשת את גודל המרחק
אבל את צודקת!
עצם ההתנגדות היא הרצון בתשובה כל פעם
ואמן!

אלו כלי עבודה, אם העבודה או העיסוק הנוכחי שלך כגון היותך סטודנט מצריך ממך או מקל עליך בתהליך שאתה נמצא אז מה טוב.

אני אישית עובד בתחום הטכנולוגיה מגיל 13 ויש לי 13 מחשבים בבית.

האם אני בכל רגע צריך את כולם? האם בכל יום אני צריך את המחשב הנייד עלי? לא!

אבל, שוב, אתה צריך להעריך האם יש לך צורך בזה.

לדעתי היום במציאות שאנחנו נמצאים צריך מכשיר סלולרי חכם מספיק כדי לשרת אותך בכמה תחומים מרכזיים.

לדעתי יש אפילו מכשירים מאוד פשוטים שיש בהם וואטסאפ ועוד כמה כלים מאוד חשובים בימינו אבל חוץ מהם לא הכל פתוח.

אני אישית מאמין שצריך האדם להיות בנוי כדי להחזיק סמארטפון מלא עם כל האפשרויות ועם סינון הגנה יחסית בסיסית כמו אנטיוירוס.

מה הבעיה להיות בעולם התחברותי והחול המדע והטכנולוגיה?

לדעתי זאת לא בעיה וצריך לרכוש כלים כדי להתקיים בעולם ובמציאות שלנו.

זה שאתה לא מצליח להגיע לעונג שבת או להתרוממות נפש זה נושא קשור אבל לא לגמרי.

יכול להיות שאתה צריך להכניס ללוח הזמנים השבועי או דו שבועי משהו שירומם לך את הרוח.

אני אישית לא מאמין שלהישאר בישיבה באופן ארוך זו תמיד הבחירה הטובה.

בסופו של דבר אתה צריך מקצוע ואם אין בידך מקצוע אז לפני שאתה בונה בית תדאג לך שיהיה לך מקצוע ביד.

מנגד תקח בחשבון שאישתך תצטרך שתפרנס את הבית גם בתחום התורה והרוח אז צריך לנסות לבנות לעצמך מסלול זה או אחר בחיים שיכיל את שני הכוחות.

מה אומר?

כן מסכים שמקצוע זה חשוב (בדיוק פרסמתי שרשור על זה בפורום סטודנטים) ופרנסה זה אחד מהיסודות של בית מתפקד - לפחות ככה אני רואה את זה.

לא מסכים על ההכרח לכל אחד להיות עם סמארטפון ומחשב על כל גווניו ותכניו, מבחינתי זה כמו המחשבים של פעם - יש מחשבון, יש תוכנת כתיבה, עוד כמה תוכנות וכו'

לא רואה צורך בלהיות בתוך הרשתות החברתיות בערבוביה (ואפילו רואה בזה משהו שקצת מרחיק מקרבת ה' במובנים מסוימים)

אגב, בעקבות תקלה אין לי וואצפ מיום חמישי שעבר - ווואלה, אני סבבה עם זה לגמרי

יש טלפון וגם סמס לחברים ומשפחה, אני לא חייב לעבור באינסוף קבוצות, עדכונים וסטטוסים ולשכוח את המטרה ואת עצמי בדרך לשם..

אני לא יודע מה אנשים עושים בוואסטסאפ, זה כלי תקשורתי חשוב אם כי יש חלופות.

אימייל היום הוא הכרח כדי לתפעל דברים בסיסיים.

זה שאפשר להסתדר בדרך מסויימת אין זה אומר שזהו רצון הקב"ה.

זה שאתה סבבה בלי וואטסאפ מעולה.

בפועל בתור אדם שעובד ומתפקד כאבא לילדים וכפעיל טכנית ברמה מאוד גבוהה בעבודה אלו כלים מעולים.

זה שיש כלי לא אומר שאתה צריך להשתמש בו בדרך מקולקלת...

מנגד לזה אין אתה יכול להשוות את המציאות שבה אנחנו חיים למציאות שלפני תקופה.

המחשב הוא לא מחשבון וזה לא קשור לתכנים אלו או אחרים אלא ככלי בפני עצמו.

אתה צריך להיות אמיתי עם עצמך מול הקב"ה כדי לתפוס האם ההתעסקות בתכנים אלו או אחרים מקרבים אותך למה שהקב"ה רוצה שתפעל ותעשה בעולם.

באם ובמידה ולמשל לראות תוכנית מצחיקה מקרב אותך להיות אדם יותר טוב אז זה דבר מבורך ולפעמים עדיף בהרבה על פני לקחת כדורים משמחים.

אני מאמין שצריך גם להשקיע כסף ברמה זאת או אחרת כדי לקדם את המטרות השונות בחיים שלך.

יש מאמר מאוד יפה בזוהר "בחכמה יבנה בית", אתה מוזמן להציץ במשהו שכתבתי:

זוהר חדש בראשית – מאמר בחכמה יבנה בית – הדור הבא טכנולוגיה

אני לא מבטיח שזה יעניין אותך אבל בהחלט זה לפחות יעביר לך את הזמן בפחות קבוצות ;)

ההסתכלות היא לא אובייקטיבית-טכנית, מה יש לי ומה אין לי. אם יש לי ווצפ אני רשע ואם יש לי בלטה בלי קליטה ובכיס של החולצה יש לי פנקס אז אני צדיק. ההסתכלות הזו היא הסתכלות חרדית שמקדשת את החפצים ואת הכאן ועכשיו, כאילו משה רבינו לא הלך עם כובע בורסלינו אז הוא כנראה לא רציני ואם אני רק אשנה איזה בגד או איזה ביטוי באידיש אז אוטומטית אהפוך לצדיק או רשע.

ההסתכלות בעיניי היא איפה הראש נמצא ומה עושים עם הכלים שיש. פעם שמעתי מאיזה רב חרדי, כשהרבנים החרגים ניסו להילחם במחשבים (עוד לפני שהאינטרנט היה נפוץ), שאותו רב אמר: "סכין זה דבר מסוכן, אבל יש אותו בכל בית. ועדיין, אדם חכם יודע באיזה גיל לתת לבן דלו להשתמש בסכין". כלומר, לא הווצפ ממית או מחיה, אלא הראש שלך, אם אתה צריך ווצפ תשאל את עצמך למה; ואם זה באמת כלי תקשורת נטו אז הכל טוב ותהנה (האמת אני לא מבין איך אפשר לנסתדר היום בלי ווצפ; אבל באותה מידה, יהיה מי שיגיד שא"א להסתדר היום בלי פייסבוק ואינסטגרם וטיטוק וכו וכו, זה תלוי באנשים והרגלים ועיסוקים). העיקר הוא שאתה עסוק בדברים משמעותיים ולא בקריאת חדשות ובדיחות חסרות תועלת, ושהמעט שטויות לא תופסות לך את הראש (כמו שאמרו על רבי שמעון, שהמעט שהיה שוכח אלו דברים מיותרים- לא זוכר בדיוק את הניסוח בסוף פרק התקבל במסכת גיטין).

מאידך אם הראש נקי וגם הלב, כדאי לזרום עם החיים ולא ליצור מגבלות שאולי חיוניות למידהו אחר. אם לך זה טוב תעשה מה שמתאים לך, אם לאחר זה לא טוב שיימנע מזה. זה לא חזיר.

להגדיר הגדרה אובייקטיבית, רק שיתפתי בתחושות שלי כלפי זה

אני חושב שיש כאלו שזה מועיל להם ויש כאלו שלא, אני לא מבין עם הקביעה שזה כמו סכין כי יש שם דברים יותר גרועים, ובכל מקרה, הבזבוז זמן קורה גם לאנשים בני 40 ו50 ו60 וכו

ואני חושב שתמיד אפשר להסתדר, רק השאלה כמה אני מחפש נוחות והאם זה מוריד אותי ומעכב אותי ולו במעט מהתכלית והייעוד שלי.

תודה על התגובה המחכימה

וכמובן לא באתי למתוח עליך ביקורת באופן אישי.

כל הכבוד לך שאתה משתדל להתחזק ולהישאר מחובר. הרצונות עוד יתגבשו לכדי קרבה וחיבור אמיתיים ויציבים לקודש!!

תלמדו משהו חצי שעה ביום וכדומה. כדי להיות בעליה וכשעולים לא יורדים. בהצלחה.

וכמובן לזכר שהרב קוק כותב באורות התשובה שהצער על הריחוק הוא מדרגה חשובה  בתשובה. אז מצבך לא כזה רע בע"ה תעלה

אחת הגדולות

אבל בכל עבודה אפשר שהיא תהיה עבודת ה'

הכל תלוי בדרך ובכוונה

והמטרה היא לדעת את ה'.

אם דרך העשייה הארצית אנחנו מגיעים למצב של ידיעת ה' 'בכל דרכך דעהו'- השגנו את המטרה.

1. עומדת בגדרי הלכה

2. אתה מתאים לתפקיד ואוהב אותו, ויכול לתרום בו לעולם. למה לא? זה עבודת קודש לכל דבר. גם אם זה הייטק וגם אם זה חינוך. הכל.

כפי שחז"ל דורשים על הפסוק במלאכי

"ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מקטר מגש לשמי"

לעיתים גם משלוש הוא ריבוע.

איך שאני לא יהפוך את זה - זה לא הגיוני.

מבחינתי כל עוד לא הגדרת לזה אין לזה שום ביטוי למשפט שאתה אומר "לא רואים את מציאות ה' היום".

השאלה על ההגדרה היא רלוונטית בעיקר כדי להבין למה אנחנו מצפים? לאיזו סוג של התגלות אנחנו מייחלים?

לי יהיה כיוון מסויים לתשובה ואני יוכל לומר אותו, אבל אני רוצה להבין קודם את הדעה שלך.

גילוי לצורך העניין יכול להיות גם אספקט כביכול חומרי כמו מלחמה. אך מלחמה ללא הרוגים כלל וכלל.

מצב שלא משאיר שום מקום לספק.

כמו מלחמת גדעון או מלחמת יהונתן ושאול במכמש

יש עוד גילויי א-להות שאתה מכיר? (נבואה היא גם אירוע של נס)

או שהקב"ה מבחינתך מתגלה בעיקר על ידי ניסים?

לגבי שכינה, "איש ואישה, זכו - שכינה בניהם", בהקשר הזה למילה שכינה לא נראה לי שיש כאן משהו שקשור לנס..

איך זה משנה אם ה' משגיח עלינו באופן גלוי או לא? הוא משגיח נקודה. השאלות יש להן מקום כשהן עולות באופן טבעי, אבל להפוך את זה לתפיסת חיים זה עקום... (וגם עלולים להכנס ללופ שאין לו סוף). כל הקטע בעולם זה ההסתר, ההעלם. זה לראות מעבר למה שאנחנו רואים בעיניים שלנו ולפרש בצורה של אמונה. כל הניסיון עד הגאולה זה הביטחון. 

מה שכתבת פשוט חסר הבנה מי זה ה' וגדולתו, ואתה כותב בדיוק ההיפך. במקום לעזור לעצמך לראות יותר את החסד העצום שלו איתנו כמו שאנחנו יודעים, מאמינים ובוטחים, כתבת שאנחנו אלה שעושים חסד איתו...! כנל בניגוד למה שכתבת שם שהוא לא תובע את עלבוננו, הקב"ה הוא סבלן ו"מלך עלוב" כמו שכותב התומר דבורה, כלומר הוא לא תובע את עלבונו שלו, ומטה כלפי חסד. 

והפכת את הכל, עד לרמה של להגיד שהצדק עם מי שעוזב את ה'...! מאיפה זה נובע ולאן זה מוביל?!

זה לא נשמע לך הזוי לכתוב את כל זה בלי להתבלבל, בלי להסס, בלי לשים איזה סימן שאלה? קצת צניעות..?

מבינה שאתה רוצה לסנגר על ישראל אבל יש דברים אחרים לשבח את ישראל, לא ככה. 

לא להוציא את הקב"ה כלא צודק, כשלמעשה אתה יודע שהוא צדיק. נקודה. 

הכל תלוי איך מסתכלים- אירועים מהסוג של השואה וה7.10 מביאים את האדם ל2 אפשרויות: כפירה, או אמונה יותר חזקה. הכל תלוי באדם העובר אותם ומה היתה רמת האמונה שלו לפני כן. אירועים קשים לא סותרים אמונה, זה פשוט בחינה שחושפת את מה שיש בפנים. האמת לא משתנה בטוב וברע.
וכל היהודים שמסרו את נפשם על קידוש ה' לאורך הדורות, תאמין לי שהם ראו בזה זכות וחובה למסור את נפשם למען הקב"ה, ולא חשבו שהם עושים בזה טובה לה' ואיזה חסד בלתי נתפס זה מצידם... 

כשאנחנו דבקים בה' אנחנו דבקים במקור חיותנו, במקור הטוב. אנחנו עושים בעיקר חסד עם עצמנו ועם נשמתנו! 
זה לא שאנחנו משהו נפרד שיש לנו יכולת לתת לה' בכלל, הוא זה שמחזיק ומחייה אותנו, אנחנו חלק מנשמת אפו. הוא פשוט אוהב אותנו וברא אותנו בשבילנו.

לסיכום, שאלת הצדיק ורע לו צריכה להיות שאלה לא צורת הסתכלות.

ברור שזה משנה

יש הבדל עצום בין השגחה נסתרת להשגחה גלויה.

אגב, זה מנהסתם תלוי גם ברמה האמונית שלנו אם תבואו אתי בקרי אני אבוא אתכם בחמת קרי.

אבל אפשר לומר שבבחינה הזאת אנחנו דיי בבחינת אבות אכלו בוסר ושיני בנים תכהינה. אבותינו מלפני שנים נתקו את הקשר עם השם. ומאז אנחנו חיים בעולם מנותק. מאחר והעולם לא במצבו הטבעי, השתנו כל הטבעים. בימי קדם כשאדם עשה עבירה הוא ראה את האפקט של זה. וכך גם עם המצוות. כשיש שכינה העולם נושם וחיי. היום אין כלום אז גם הכל כביכול נהפך למכני. העובדה שאנשים נכנסים היום לקודד הקודשים ולא קורה להם כלום זה על טבעי.

והעובדה שהיום זה נתפס כטבעי ממש לא הופך את זה לחלק ממשמעות החיים לנסות לחפש בזכוכית מגדלת את טביעות האצבע שלו. אנחנו אמורים לחזור לעצמנו ולהקרין מתוכנו את מציאות השם. לא לאסוף גרגירים מהרצפה..

מאחר והיום החומר בולט וכל דבר רוחני קשה לראות. אין מה להאשים אנשים שפשוט לא רואים. כי תכלס קשה מאד מאד לראות. ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות. הדוגמא שהבאתי בשירשור הקודם היא דוגמא אחת מני רבות לכל מיני מצבים שמצדיקים את הקטרוג שיש לעם ישראל על השם כביכול. והם צודקים. תכלס איפה הוא? חזרנו הבייתה לארץ שהיא בבת עינו, ואין כלום. להתחיל לתרץ שהוא משגיח מאד כי עובדה שאנחנו מנצחים וכו זה תירוץ עגום ועלוב. במצב אידיאלי וטבעי אף אחד מעם ישראל לא אמור להיפגע בכלל.

אני מבינה את הבחינה שאתה מנסה להגיד, אבל 2 דברים:

א) לא מאשימים אותנו על זה שאין שכינה היום בהר הבית ועל זה שאנחנו לא מקרינים מתוכנו את מציאות ה'. זה פשוט לא מה שמצופה מאיתנו במציאות הזאת, אז מבחינתי השאלה אפילו לא מתחילה. 

היום מצפים מאיתנו לשמור על מה שאנחנו כן יכולים. על תפילה, על צניעות, לימוד תורה, בין אדם לחברו וכו 

ואם זו המציאות היום אז באיזשהו מקום זה כן רצון ה' כרגע. 

ב) זו אמירה קצת מסוכנת כי זה נשמע כזה נתינת לגיטימציה.. ובתכלס אנחנו צריכים להלחם להסתכל בעיניים רוחניות, ולא להגיד "טוב אז החומר שולט מה זה אשמתנו".

אז תלוי למי אומרים את זה ובאיזה הקשר. נגיד אם אומרים את זה לבן אדם שמרגיש רע עם עצמו זה בסדר כדי לעודד אותו להמשיך בעבודת ה'...

המצב הנוכחי הוא קילקול והוא תוצאה של מעשינו.

ורק אנחנו יכולים וחייבים להחזיר את המצב לקדמותו. ברור שזה על ידי תורה ומצוות בין היתר אבל לא רק. לא רק להתקבע ב4 אמות של הלכה. צריך ללמוד אמונה לעומק, לשאול שאלות, לשאוף שאיפות

אחרת פשוט נמשיך להתנענע כמו לולב ב18 מבלי שאף אחד מרגיש כלום 

שעם ישראל הולך עם ה' באש ובמים.

תחליט 

אתה מדבר על האידאל ואני מדברת על הדרך.

רוב הזמן צריך להיות מרוכזים בדרך אבל מדי פעם צריך להרים את הראש להסתכל קדימה ולהזכר לאן אנחנו הולכים כמו שאתה אומר.

בצד המדיני

כתבת דברים חצופים מאוד ולא חזרת בך.

ממקום של להצדיק את החוטא והחטא ולהאשים את הבורא אתה עובר לזלזול בדתיים ולהאשים אותם בעוון של אמונה פשוטה.

(נראה שהכיוון שלך ברור מאוד(!))

אתה כותב דברים עם שינויים משמעותיים כאילו זה מה שאמרת לפני וכאילו יצאנו עלייך לחינם.

(יש גם אי דיוקים בכתיבה הנוכחית)

באמת לא יודעת איך להגיב לזה..(גם להחליט אם להגיב לזה לקח לי כמה ימים)

איפה כתבתי שזה צודק לחטוא??

אני לא חייב להביא לך כלום.

אין לך תרבות דיבור את כל הזמן יוצאת על אנשים באצטלה של קדושה כאילו את מבינה הכל אבל את ממש לא את פשוט מתלהמת ומדברת מרגש כל הזמן. אם היית מתנסחת נורמלי כמו אנשים אחרים כאן בכיף הייתי מביא לך אבל זה לא פעם ראשונה שאת עושה את זה 

הם מדברים בעד עצמם. כדאי לשים לב מה אתה כותב.

הנה ציטוט:"מי יעז לפצות פה כנגד יהודי אחד שבוחר לא ללכת עם השם?

הצדק עמו."

אתה כותב לי כתגובה שאולי יש מדרש שמאשר את הדעה שלך. ואני אמרתי שאם יש לך אז אדרבה תביא אולי הצדק עמך ותחזק את עמדתך ללא עוררין, לטובתך. אתה מסרב. ואני מבינה מכך שגם אתה מבין שאין שום מדרש וסתם כתבת שטויות.

חחח מצחיק שאתה מדבר איתי על תרבות דיבור והשרשור שלך פותח באמירה מזלזלת שאנשים דתיים הם חולים(!), לא פחות ולא יותר, ושרשור קודם דיברת בצורה חצופה ללא אחר מאשר הקב"ה אז אני חושבת שלקרוא לדברים שלך מטוטמים זה המעט מהמעט מהגינויים שדבריך ראויים, אם הייתי פחות מנומסת אז דברי היו הרבה יותר חריפים.

וסלח לי אבל אם היה הרבה חכמה ותוכן ראוי בתגובות הייתי פונה בצורה שכלית גם כן.

לא מגיב על שאר הדברים שאמרת

תקשיב הדברים שלך הם נורא חריפים וחצופים.

עזוב שאתה מדבר על הקב"ה ,אבל אפילו על ההורים אי אפשר לדבר ככה. להגיד שאנחנו עושים להורים טובה בזה שאנחנו מכבדים אותם? ממש לא! אפילו הורים שהם לא 100 חייבים לכבד וזה יהיה כפיות טובה לא לכבד. וזה לא לעשות להם טובה,אנחנו חייבים להם.אנחנו חייבים.

קל וחומר כשמדובר בקב"ה

הדברים שמופיעים במדרשי חז"ל חריפים פי מאה ממה שכתבתי כאן אני לא משועמם שבודה דברים מליבו ממקום של הפקרות

אבל לא עלתה בדעתי הרגשה ומחשבה שאני רשע

בנאדם שחוטא וחוזר ושונה וחוטא יכול לקבל תחושה או לחשוב שהוא רשע, אם לא זכית בזה, אשריך

זה ממש לא מופרך להיות רשע

רוב עוונות על רוב זכויות..

"והוי דן את כל האדם לכף זכות" - מה כוונה "כל האדם"? להתסכל על האדם בכלליותו - לא על חלק אחד ממנו או לא זמן מסויים אלא על כל הפוטנציאל וכל ההקשר. אפילו אדם שהיה רשע כל ימי חייו, זה כלל לא מעיד על העתיד, לצורך העניין.. להסתכל על היתרונות שלפעמים גם גרמו לאדם לחטאו, רק בגלל שהם יצאו מאיזון.

אם חלילה נכשלתי, אני אומר לקב"ה  "רבונו של עולם, אני לא רוצה(!!) לעבור עבירות, תעזור לי"

מה שנקרא "מחאה" נגד היצר הרע.   

כי הוא תמיד מנסה לשכנע אחרי העבירה שאני הרשע. מזתומרת רשע? שלא סתם נכשלתי, אלא שבאמת רציתי לחטוא וזה מי שאני

ואם מאמינים לזה, הדרך לעוד עבירות קצרה מאד.

אז אני מתנגד לכך (וגם נזכר בדברים הטובים שאני עושה) - שלא אהיה רשע בפני עצמי - ומוציא את עצמי צדיק שנלחם נגדו.  

הרב אייל ורד מלמד שם. הוא יענה לך על מה שתרצה

והוא עם נגיעות חסידיות

מישהו שלא קשור למקום הזה בשום דרך

מה פשר הסטיגמה המוזרה הזאת?

אולי לדוגמא הוא למד שם ורוצה מישהו שלא יכיר אותו? 

בא לשלול רב חרדי, חבדניק וכן על זה הדרך

מה הצורך להעיר אם אין לך רב להציע...

מוזר בעיניי.

כי תורני בראשי - הולך בדרך התורה

והיא היתה פרה אודמה אומנם לא כשרה אבל כן פרה אדומה

האם אז באה הגאולה? בידינו הדבר לעשותו. אם נעשה את רצון ה', הווי אומר נבנה ביתו ונעלה עולות על מזבחו, זו תהיה הגאולה. ואם לא- אזי כפי שנפסקה עבודת הקרבנות ההיא, גם בימינו דבר לא יקרה.

הרבה מגדולי החסידות אומרים את זה

שאלתי כדי באמת לראות את זה. כי זה הכי "הרב קוק קלאסי" ובדרך כלל שרואים את המקור עצמו אפשר יותר להרשם וללמוד בצורה יותר מדוייקת

בין העולם הפנימי שלנו לבין איך שאנחנו תופסים אלוקות...

לא רק זה גם המקום של שכר ועונש, יראה ואהבה, תשובה, והמון דברים

דברים ששווים בירור 

לכן חשוב לעבוד על האהבה העצמית 

אפילו מהצד הפסיכולוגי זה עיקרון פשוט, שלאו דווקא מתייחס לאמונה דתית, ובטח לא יהודית: אדם שטוב לו עם עצמו, מאמין בעצמו, מרגיש יותר טוב בחברה שבא הוא נמצא ומאמין באלמטנים התרבותיים שבה.

זה לא במילים מדויקות ^, אבל זה הרעיון פחות או יותר.

לגבי ההגות היהודית המתייחסת ל"אמונה שלי בעצמי", קל לשלוף מהחסידות ומהרב קוק רעיונות המתאימים לרוח הדברים.

לעומת זאת, יש מקורות אחרים, כמו בתנועת המוסר, שרואים את הדברים אחרת. ומי שרוצה להרחיב שירחיב.