ואמר שישתתף בהוצאות של הדלק, נסיעה של 3/4 שעה לכל כיוון.
העביר לי בפייבוקס 50 שח. קצת לא נעים לי... זה מוגזם מה שהוא שילם? אני לא רגילה לקחת כסף... לפחות שאני אדע שזה מחיר סביר או שהוא הגזים?
ואמר שישתתף בהוצאות של הדלק, נסיעה של 3/4 שעה לכל כיוון.
העביר לי בפייבוקס 50 שח. קצת לא נעים לי... זה מוגזם מה שהוא שילם? אני לא רגילה לקחת כסף... לפחות שאני אדע שזה מחיר סביר או שהוא הגזים?
החזר של 30-40 יותר נראה לו בול בטווח.
נראה לך שקריטי לחבר העשר-חמש עשרה שקלים האלה?
אם כן, ואם זה חבר טוב, אולי לכתוב לו משהו בסגנון וואלה הגזמת, אני מעבירה לך בחזרה 15, ולראות איך הוא מגיב...
שימי לב שאם את לא יודעת כמה ק"מ לליטר הרכב עושה, יש לך אפשרות להכניס את דגם הרכב והמחשבון יחשב בעצמו
ונתתי לתינוק שבן שנה
הריח היה בסדר גמור
והוא ממש אהב את זה 🤭
אבל עכשיו אני אוכלת את עצמי שעשיתי טעות..
יש מצב שזה ממש יכול להיות מסוכן?
הרתחתי את זה לפני במשך כמה דקות ארוכות.
(אני לפעמים נותנת את זה לילדים הגדולים ולא נרשמו בעיות אבל בגלל שהוא תינוק פתאום נלחצתי)
ואני מאוד מאוד רגישה לריחות
נמוכה
חוץ מזה אין מה להילחץ.
אני לבכורה שלי פעם הבאתי מרק כתום,
היא אכלה בהנאה גמורה, ורצתה עוד ועוד
אחרי שנרדמה ישבתי אני לאכול, היה לא אכיל ומקולקל ממש.
היה לי מצפון מסכנה, והכנתי את עצמי ללילה קשה של הקאות
וואלה הכל עבר בשלום, כאילו לא קרה כלום
אני לא רואה שום בעיה.
אולי האוכל כבר לא כזה טעים אחרי שבוע במקרר, אבל רוב הדברים לא מתקלקלים בזמן כזה.
ואם הרחת אז ברור שהכל בסדר.
אבל לא הייתי מלקה את עצמי. לא נורא.
וגם אם לא היה לך אוכל מבושל גם לא נורא שיאכל ביצה/טונה ולחם..
הכל בסדר..
אני אגיד לך מה היה
היום הגיעה העוזרת ואז פיניתי את המקרר מהאוכל הישן
ראיתי את העופות וכאב לי לזרוק. אז הרתחתי אותם והבאתי לו
באמצע שאכל פתאום חשבתי שאולי זה לא מומלץ
אבל הוא אכל בכזאת הנאה ונתתי לו להמשיך לאכול
ואחכ אני אכלתי את עצמי חח
ואז התקשרתי מיד לאמא ששלי שתרגיע אותי
ושאלתי אתכן פה
עכשיו כבר יותר רגועה, גם הוא נראה בסדר גמור ב"ה וכבר עברו כמה שעות
המסקנה היא
בני אדם הם לא פח אשפה 😆
גם לי כואב לזרוק. לכן משתדלת להקפיא אם יש כמות גדולה ומקסימום להפשיר בהמשך..
ואם גם את זה לא הצלחת גם לא נורא, אנחנו אמהות בחופש גדול, רק על זה צריכות מדליה 🙃
הכל בסדר
אשמח לשמוע כמה שיותר פרטים❤️
חשוב לי
גישה טבעית
שקט ואוירה נעימה במחלקות(גג 2 בחדר ורצוי גם פרטי..אבל לא חייב)
וכמובן יחס נעים של הצוות
ורצוי אוירה דתית כלשהי..אבל לא חייב
הילדים פה, לא הפסיקו להשתולל כל הצהריים. ואז הקטן התגלגל מהמיטה שלי, נראה שזה היה עם תנופה אז קיבל מכה רצינית בראש, בכה, נרגע די מהר ושכב על הספה עם מוצץ. היה נראה קצת אפאטי, העברתי אותו לכיסא אוכל ונתתי לו אבטיח, ואז הוא אכל והיה נראה חיוני ושמח. עכשיו עברה שעה מהנפילה והילד נראה עייף פחד. זה יכול להיות כי כבר שבע בערב פשוט לאחרונה אין סיכוי להשכיב אותו בשבע והוא הולך לישון בשמונה או שמונה וחצי...
מדאיג?
אה, לפני כמה ימים, בשעה הרבה יותר מאוחרת שרק רציתי שהוא ישן והוא השתולל, אז הוא גם נפל, טיפס על כיסא, נפל אחורה עם הכיסא (הרבה יותר גבוה ממיטה כי כאילו הוא עמד על הכיסא אז הראש נפל מגובה מטר וחצי בערך), לקחתי אותו, חיבקתי, והא שוב נרגע מהר, הכנסתי למיטה ונרדם (כשבאותו ערב לא היה סיכוי להשכיב אותו, ופתאום נרדם בשניה)
תבדקי אם באור האישום רחב. אם כן, זה מדאיג.
אם לא, בד''כ זה בסדר.
מנסה להשוות לגדול אבל רגע אחד זה נראה אותו דבר ורגע אחר נראה ששל הקטן מוגדלים הרבה יותר, כי צבע העיניים שלהם שונה.
אם זאת לא נפילה רצינית, אני לא דואגת.
יכול להיות שזה מאפס אותם, ואז הם נרדמים בקלות.
יכול להיות שזה הגיוני גם לנו, אחרי לחץ חזק ופתאומי מרגישים מותשים, מן ירידת אדרנלין כזו.
שמעתי על פעוט שמנפילה פחות ממה שאת מתארת הגיע לדימום מוחי
שמיכה וכד'
חשבתי עם ארטליין אבל לא רוצה שתריח את הריח הזה כל היום
כתבנו בארטליין אבל הם כבר זוכרות, זה מוצץ של המעון והיא מקבלת אותו רק בשינה בד"כ, מידי פעם מחדשת שלא יתבלבלו בטעות. על הבקבוק כתבתי בתחילת שנה ובאמת נמחק אבל ראיתי שהיא יודעת מה הבקבוק שלה וגם המטופלות מזהות. בתחילת שנה קניתי בקבוק שמגיע עם מדבקות של אותיות לכתיבת השם וזה עמיד לשטיפה רגילה אבל הבקבוק הזה נשבר לנו.
היא נכנסה למעון קרוב לגיל שנתיים אז אולי זה לא באמת רלוונטי לך..
אבל הוא פשוט נמחק וצריך לחדש כל שבועיים
שהילדים לא ישתו לי ממנו🫣 וכן מריחה
העניין שאני די רגישה לריחות
יש להם חותמות מעולות שלא יורדות בכביסה. השתמשתי לטקסטיל.
בשביל חפצים כמו בקבוק מוצץ וכו - מדבקות של אהבה קטנה
וגם על חבילות של טיטולים ומגבונים.
אנחנו לא מביאים שמיכות, הם מקבלים מהמעון.
אני כותבת עם ארטליין, בדרך כלל נמחק אחרי כמה זמן
היו פעמים שהמטפלות כתבו עם לק.
על שמיכות, אולי אפשר לכתוב בטוש שמיועד לבד. ואז זה לא יורד בכביסה.
מבקבוק זה יורד.
ועוד מישהי כתבה בשרשור שזה נמחק.
יש לנו מעיל לילד שהיה של אח שלי וכתבו עליו שם לפני יותר מעשור וזה עדיין קיים, אבל מסינר נמחק לי אחרי חודשיים בערך. אולי כי המעיל בעשור עבר פחות כביסות ממה שהסינר עבר בחודשיים ואולי זה הבדל בין סוגי בדים שונים.
בארטליין
תרשמי יום לפני זה מתייבש אין חשש
או שתרשמי ותכבסי בטוח אין חשש
קניתי לגדול 90 מדבקות שם קטנות במיוחד (ככה קוראים למוצר)
זה לא יורד, לא בשטיפה ולא סתם ככה (אגב גם המדבקות שלהם למטבח חלבי/בשרי/פרווה מעולות)
קניתי לו בתחילת המעון ועדיין נשארו לי המון אז זה כן משתלם שלא הייתי צריכה לקנות שוב כל שנה
איך למצוא את זה...
וואי לא זוכרת שכתבתי על זה,
אבל מסכימה בגדול עם מה שטל אורות כתבה.
זה תורה שלמה
בטח יענו לך כאן נשים יותר בקיאות ממני
בהרגשה הלא בקיאה מידי שלי
גישת שפר נותנת יותר דגש על הסמכות ההורית שלך, כלומר- לא הילד קובע אם את אמא טובה או לא. ה' מינה אותך להיות הורה של הילדים האלה ומכאן הסמכות שלך. זה נותן לך הרבה בטחון וגם מרגיע את הילד שזקוק להורה בטוח.....
נותנץ גם דגש על הדרך שלך להנחות את הילד בדרך הטובה מתוך מקום של אמון בו. שהוא יכול להתגבר, להשתנות, לצאת מהמקום הקטן , לגדול. מקום שנותן הרבה אחריות לילד על המעשים שלו והתוצאות של המעשים.
הגישה ההקשרותית
נותנת יותר דגש על הקשר בין ההורים לילדים
שהוא מהווה את מרכיב חשוב מאוד בהפתחות של הילד מכל הבחינות..
נותנת המון אחריות להורה להיות המצע המיטיבי להתפתחות התקינה של הילד.
יותר נותנת דגש על ההבנה של השלבים ההתפתחותים של הילד ומה הוא זקוק בכל שלב.
לדג' בגישת שפר
אם יש סיטואציה "משוגעת" שהילד איבד את זה...
את כהורה צריכה להוביל את הסיטואציה בבטחון
לא לתת לו למשוך לך במצפון ולסובב אותך מידי בתוך זה...
פחות התעמקות ללמה הוא הגיע לכאן
אלא יותר שיהיה לך ברור מה את רוצה שהוא יעשה ושיהיה לך ברור שהוא יכול לבחור בטוב.
לתת דגש שאת ההורה ואת הסמכות. לא מתוך מאבקי כח אלא מתוך התווית דרך ואמונה שהוא יצטרף אליך (יצא מהקוצים ויצטרף לדרך המלך)
בגישה הקשרותית
זה יותר הקשבה והבנה למה הילד מתנהג ככה? באיזה שלב התפתחותי הוא? מה הצורך שלו בקשר ביננו?
הוא לא סתם מתנהג ככה,
כלומר לדג' הוא מרגיש שיש לו צורך במשמעות, או שיש לו חוסר בבטחון וכו' וכו'.
איך אני כהורה יכולה להביא לו את זה? (גם אם לא כרגע אבל זה קריאה שמסמנת על משהו)
הרבה הקשבה והבנה וקשר עם הילד.
זה ממש מההרגשה שלי.. כמה קורסים שיעורים וספרים שקראתי פה ושם, והתייעצות עם נשים, לא משהו מסודר.... אם יש נשים יותר מקצועיות תתקנו אותי
תנסי לשמוע קצת שיעורים או פודקאסטים ולראות למה את מתחברת
רק מחדדת לגבי תקשורת מקרבת,
זה לא רק תקשורת טובה, זה יכולת ניהול קונפליקט תוך מענה לצרכים של שני הצדדים.
כלומר זה לא רק תקשורת נעימה, זו תקשורת אפקטיבית, שמובילה להסכמה.
תקשורת מקרבת היא לא גישה להורות, במקור תקשורת מקרבת היא כלי להפקת יעילות בין קונפליקט של שני אנשים.
זה יכול להיות שני שכנים, זוג, מורה ותלמיד, ספק לקוח, או הורה וילד.
אז ממילא אפשר להבין שבתקשורת מקרבת לומדים לא רק מה עובר על הילד,
לומדים גם לזקק מה עובר על הצד השני במקרה הזה ההורה, מה הצורך שלי,
ומתוך מבט עלי ועל הילד (ועל עוד גורמים שמושפעים מהקונפליקט)
ומתוך זיקוק הצורך של כל אחד מהם, אז הפתרון הוא כבר כמעט "המובן מאליו"
למשל לפני חציית כביש אמא רוצה שהיא והילד יתנו ידיים, הילד צריך חופשיות.
לכאורה יש פה תהליכים מנוגדים:
אמא רוצה שהילד יתן יד.
הילד לא רוצה לתת יד.
אמא מבקשת מהילד שיתן יד, הילד מסרב.
אם נשארים ברמה הזאת, יש פה מאבק כח. מי הצודק, מי המוביל, מי המחליט על הילד, ההורה או הילד.
אבל אם מסתכלים יותר לעומק ושואלים שאלות קשות יותר:
למה האמא רוצה שהילד יתן יד? בשביל הבטיחות שלו.
למה הילד לא רוצה לתת יד? בשביל תחושת העצמאות שלו.
האם צורך של בטיחות הילד וצורך של עצמאות הילד הם צרכים סותרים? לא בהכרח.
האם יש פתרון שיכול לענות גם על הצורך בבטיחות וגם הצורך בעצמאות?
הגיוני שכן, למשל לתת יד לעגלה או שניהם מחזיקים בחפץ משותף, או שעושים רכבת והילד מוביל קטר והאמא שמה לו ידיים על הכתפיים וכו וכו'
והנה פתרון לקונפליקט שמוביל לשיתוף פעולה ולא גורר למאבק כח.
כמובן שלפעמים זה יותר מורכב מזה, אבל אם צריך להרחיב מעט על ההבדל בין הגישה ההיקשרותית לתקשורת מקרבת, לדעתי זה זה.
כלומר לפעמים לא מספיק להבין שהילד מתנגד לתת יד כי הוא רוצה להרגיש עצמאי, לפעמים צריך לזקק אצלנו מאיפה נובע הרצון שלנו שהוא יעשה משהו, כדי למנוע מצב שאנחנו לגמרי איתו בקושי שלו ומוותרים על עצמנו והצורך שלנו (שלא תמיד הצורך שלנו יהיה הבטיחות שלו, לפעמים הצורך שלנו יהיה באמת רק בשביל עצמנו כמו צורך בשקט, שינה טובה בלי הפרעות וכד')
האמת שאני קודם למדתי תקשורת מקרבת, ורק אח"כ שפר, ולא מבינה איך אפשר ללמוד שפר בלי להבין לפני כן באמת את הילד. והילדים נולדים בלי חוברת הפעלה. אבל יש מספיק חוקרים שכתבו חוברת כזו.
מי רוצה לחזור לתקופת האינדיאנים שההורים היו בהישרדות ולא היה להם הפנאי והקשב להבין את הילדים וגם לא כל הילדים שרדו וכנראה שלא רק בגלל תנאים פיזיים.
נכון שילד הוא יצור הישרדותי וחזק מספיק כדי להתמודד עם כל דבר שהוא יצטרך, אבל יש לזה מחירים רגשיים.
ואם לא מודעים לזה אפשר לדעתי לפספס בגדול.
כשיש את המודעות, ולא מוותרים על הצרכים הרגשיים, אז אפשר לחוש מתי עשינו מספיק בשביל הילד ועכשיו הוא צריך למצוא את התשובות בעצמו, ולהרוויח פתרון שמתאים לו באופן אופטימלי כי הוא בא ממנו.
כי לי למשל לא ברור מה ההבדל בין הגישה ההיקשרותית לבין תקשורת מקרבת. כתבת: "כמובן שלפעמים זה יותר מורכב מזה, אבל אם צריך להרחיב מעט על ההבדל בין הגישה ההיקשרותית לתקשורת מקרבת, לדעתי זה זה." אבל לא הבנתי, כי דיברת קודם רק על תקשורת מקרבת.
סליחה על החפירה, פשוט קראתי את ההודעה שלך כמה פעמים כדי להבין ועדיין לא הבנתי 😂
תקשורת מקרבת זו שפה של תקשורת, כשיש תקשורת טובה גם הקשר עם הילדים הוא טוב.
בגישה ההיקשרותית אני לא יודעת לתאר ממש במדויק כי לא למדתי את זה בצורה מסודרת אלא יותר קוראת ושומעת פודקאסטים ומאמרים ובסה"כ כגישה נשמע לי מאוד דומה לתכנים שלמדתי בתקשורת מקרבת.
יש מעט הבדלים שאני בכל זאת שמתי לב אליהם. ועל זה פירטתי את הציטוט שכתבת.
אם כי מי שלמדה גישה היקשרותית אומרת שכן יש דגש גם על הצרכים של ההורה, אני פחות חוויתי את זה.
בגלל שאני לא במצב של לכתוב ניתוח עומק נעזרתי בצאט:
הניתוח שלו:
### הדמיון בין שתי שיטות ההורות:
* שתיהן מעודדות הורות רגישה, נוכחת ומכילה.
* בשתיהן ההורה נתפס כמי שמוביל את הקשר, תוך שמירה על כבוד הדדי.
* הן שואפות לחזק את הקשר הרגשי בין ההורה לילד ולא להשתמש בענישה, השפלה או כוח.
* שתיהן רואות בקשיים ובהתנהגויות מאתגרות ביטוי של צורך – לא בעיה שיש "לתקן", אלא הזדמנות לחיבור.
* המטרה בשתיהן היא לטפח ילד בטוח בעצמו, אמפתי, עצמאי וקשוב לאחר.
---
### שיטת הורות על בסיס הגישה ההיקשרותית:
* מבוססת על עקרונות תיאוריית ההיקשרות (Attachment Theory), בעיקר של ג'ון בולבי.
* מדגישה את החשיבות של קשר רגשי בטוח עם דמות מטפלת ראשונית (לרוב ההורה).
* רואה בילד יצור התלוי באחרים לצורך ויסות רגשי, ולכן זקוק לנוכחות יציבה, זמינה ורגישה.
* ההורה שואף להיות "בסיס בטוח" – כלומר, מקום שאליו הילד יכול לחזור בכל מצב, מבלי לחשוש מדחייה או שיפוט.
* התנהגות לא רצויה נחשבת כסימן למצוקה או לניתוק רגשי, ולכן הטיפול בה יתחיל בשיקום הקשר ולא בתגובה חינוכית מיידית.
* הדגש הוא על קשר, חום, עקביות, והתאמה לצורכי הילד לאורך שלבי ההתפתחות.
---
### שיטת הורות על בסיס תקשורת מקרבת (NVC):
* מבוססת על השיטה של ד"ר מרשל רוזנברג.
* מתמקדת בהבעה כנה של רגשות וצרכים, ובשיח שמבוסס על כבוד, הקשבה ואמפתיה הדדית.
* ההורה לומד להקשיב לעומק למה שהילד *מרגיש וצריך* מאחורי ההתנהגות – בלי שיפוטים, אשמה או פרשנויות.
* במקביל, ההורה משתף את הילד גם ברגשות ובצרכים שלו עצמו – מתוך כוונה להגיע להסכמה הדדית ולא מתוך כפייה.
* השיח כולל תרגול של ארבעה מרכיבים: תצפית נקייה, רגש, צורך ובקשה.
* ההתנהגות הלא רצויה לא מדוכאת, אלא מנותחת כדרך להביע צורך שלא נענה, ואז מוצעים פתרונות שמתחשבים בצרכים של שני הצדדים.
* הדגש הוא על תקשורת, שפה ואחריות אישית.
---
### הבדל מרכזי בין השיטות:
* בהורות היקשרותית – ההורה לרוב לא "מדבר" על רגשות עם הילד בגיל צעיר, אלא *פועל* מתוך הבנה רגשית עמוקה ויוזם חיבור רגשי דרך נוכחות, רוך וזמינות.
* בהורות מבוססת תקשורת מקרבת – יש עידוד מפורש לשיח רגשי גלוי, לשיום רגשות, ולהזמנת הילד לבטא את עצמו מילולית מגיל מוקדם ככל האפשר.
---
### לסיכום:
* **הורות היקשרותית** מתמקדת בבניית קשר רגשי בטוח לאורך זמן, מתוך הבנה שזו הקרקע להתפתחות בריאה.
* **הורות בתקשורת מקרבת** מתמקדת בשיח כנה ומכבד ברגע ההווה, מתוך הנחה שכשהצרכים מקבלים מענה – ההתנהגות משתנה באופן טבעי.
* שתיהן רואות את הילד בעיניים רכות, חומלות ואנושיות, אך מציעות כלים שונים להתמודדות עם מצבים יומיומיים. שילוב ביניהן יכול להיות עוצמתי ומאוזן.
אני רק מסייגת שלא למדתי בצורה שיטתית מספיק את הגישה ההיקשרותית.
אבל כן חושבת שצברתי שעות של לימוד.
אז לדעתי בדוגמה של המעבר חציה,
לפי הגישה ההקשרותית, המענה לצורך של הילד יבוא מתוך מענה רגשי לסיטואציה.
גם בתקשורת מקרבת.
אבל בגישה ההיקשרותית, לדעתי, אין מספיק דגש על הצד של ההורה.
למה להורה חשוב לתת יד לפני מעבר חציה?
יכול להיות שזה ברור מאליו ולכן לא צריכים לנבור בזה, אבל מניסיון החיים שלי, כשהפוקוס הוא למה הילד עושה את מה שהוא עושה, למה הוא זקוק, מה הוא מרגיש, מה עובר עליו,
אז לפעמים "שוכחים" מראש למה הייתה פה התנגדות, למה הבקשה מלכתחילה עוררה אי נוחות שהצריכה להפעיל צורת חשיבה מסויימת.
למשל אמא אומרת ב18:30 מתקפלים מהגינה הביתה.
הילדה באה וממש מבקשת להישאר עוד קצת כי בדיוק הגיעו החברות, ואת כן רוצה שהיא תיפתח אליהם יותר ואת לא רוצה שהיא תפספס את ההזדמנות, וגם איך היא תרגיש לראות את החברות משחקות אחת עם השניה ורק היא לא.
אז את אומרת אוקי ניתן להם עוד עשר דקות, לא כי היא ביקשה וקשה לך לסרב, כי את חושבת שבאמצ כדאי להישאר עוד קצת.
ואחרי עשר דקות ילד אחר בא עצוב ומסביר שהוא חצי שעה חיכה לנדנדה ובדיוק עכשיו היא התפנתה, ואת מרגישה אותו ומבינה שעדיף לתת לו עוד חמש דקות להתנדנד כי אם לא, יהיה לו קשה יותר לאסוף את האכזבה היום כי ממילא אבא במילואים והוא מתגעגע או שהיה לו תאקל מוקדם יותר היום עם הגננת.
ואז אחרי רבע שעה התינוק כבר לא יכול לחכות ואת מחליטה להניק בנחת בפארק ולא לגרום לו לתסכול. וגם ממילא האיחור גרם לכך שכשתגיעו הביתה יהיה בלאגן אז עדיף להניק כשהילדים עוד עסוקים בפארק.
ואז כולם חוזרים הביתה והכל טוב, רק שאת סיימת את היום יותר מותשת ממה שתכננת, ובשעה קצת מאוחרת.
ואולי פספסת את השיעור ספורט בכמה דקות וכבר יצא לך החשק.
ואז את אומרת לעצמך פעם הבאה אני לא שוכחת למה רציתי לצאת מהפארק ב18:30, אבל בזמן אמת קשה לאחוז את זה כי הפוקוס הוא על הצרכים של הילדים עכשיו, לא על הצורך שלי עוד שעה וחצי.
בתקשורת מקרבת צורת החשיבה היא באוטומט מראש על שני הצדדים.
זיהינו קונפליקט.
מי שני הצדדים? מה הם רצו?
אמא רצתה לחזור, ילדה רצתה להישאר.
למה אמא רוצה לחזור?
למה ילדה רוצה להישאר?
מה הצורך של האמא?
מה הצורך של הילדה?
אמא רצתה לסיים השכבות ב20:00,
הילדה רצתה להישאר כמה דקות.
כשזה אחד מול השני, קל יותר "להחזיק" את שני הצרכים ולא לוותר על הצורך שלנו בזמן קבלת ההחלטה אלא רק לזקק את הפתרון שיתן מענה לשני הצרכים.
לדוגמה בסיטואיה כזאת אולי לבקש מאמא של אחת החברות ללוות אותה הביתה כשהם חוזרים..
כשההורה שם את הצורך שלו על המאזניים כבר בהתחלה פחות מצטבר תסכול ו"שאיבה" רגשית.
ככה אני מרגישה.
אבל שוב מדגישה שלא למדתי את ההיקשרותי כשיטה מסודרת, ומה שעשה לי סדר ספציפית בזה, זה דווקא תקשורת מקרבת.
מדיונים קודמים הבנתי שלא הבנתי את הגישה ההיקשרותית עד הסוף מהבחינה הזאת, אבל כמה שניסיתי לחפש "השלמה" בגישה ההיקשרותית לא מצאתי את זה באופן הזה, אז לא יודעת.
בכל אופן המטרה היא לא לתת ציונים,
אלא ללמוד כלים מכל דבר, והגיוני שכל אחד לומד ומתרשם בעיקר איפה שהוא הרגיש שחסר לו משהו בהבנה או ביישום ושהדברים לא מתיישבים לו עד הסוף.
אז הכל בסדר ומכל מלמדי השכלתי..
בדוגמא של הגינה ההורה צריך לעשות איסוף עוד לפני שיוצאים- לרדת לגובה העיניים ולשאול על מה שהוא עושה ואז להגיד שצריכים ללכת
להתכונן קצת זמן לפני
להציב גבול בלי לכעוס ומתוך הובלה עם מקום לתסכול של הילד. לילד מותר להיות מתוסכל מזה שצריכים ללכת וזה בסדר
ואם זה לא עובד אז להרים ולקחת הביתה. בלי כעס אלא במקום שהוא לא מצליח לאסוף את עצמו אז אני יעזור לו
ולהגיד לו שאני רואה שהוא כועס
דווקא הדוגמא של הנדנדה דווקא לא בהכרח לתת לו להתנדנד- הרבה פעמים האיסור הקטן שגורם להכל התפרק הוא חיובי כי זה משחרר הכל
קיצור גם זה על קצה המזלג.. כל גישה מכילה בתוכה המוןןן
מה שאת מתכוונת, זה איך לתווך לילד את ההחלטה לא להיענות לבקשה שלו מכל סיבה שהיא.
במקרה זה הגישות (תקשורת מקרבת וההיקשרותית) מאוד דומות, לגלות אמפטיה וכו וכל מה שכתבת והסברת יפה.
אבל אני מדברת על מצב שבו את כהורה החלטת שאת כן רוצה להיענות לצורך של הילד.
כי לפעמים התכנונים שלנו לא לוקחים בחשבון הכל ואז תוך כדי מגלים נתון חדש ומחליטים כן להיענות, ואז השאלה איך התהליך מתנהל אצל ההורה (בראש) ותוך כדי תנועה מה שנקרא.
אני חושבת שאין גישה יותר או פחות נכונה אלא שיש מינונים לכל גישה בהתאמה לכל ילד. ולכן כשמכירים כמה שיטות אפשר להשתמש בהם ולראות מה הכי נכון לכל אחד מהילדים.
ממליצה ממש על הפודקאסט של רותי דריאל
תשמעי קצת ואז תביני אם את מתחברת בכלל
מה לעשות???
בעלי משכנע אותי להישאר לנוח בבית
אני בשבוע 27 נפלתי וקיבלתי מכה בגב, הרגשתי תנועות והכל הרגיש תקין, עדיין במוקד אמרו לי לגשת למיון..
וזה לא קשור לתנועות בבטן
גם אם מרגישים זה יכול לקרות
ולכן רוצים שתיבדקי
מודה ומתוודה.
סביר להניח שהכל בסדר זה גם לא שלב כזה מתקדם של הריון
בטח ובטח שבגב
ומשבוע 23 לדעתי זה גם אפילו במיון יולדות
בגלל שהמכה היא בצד של הבטן
מיכה לתשובה של הרופאים
בגדול הכל בסדר ברוך ה'
רק שממש מוזר אבל שוב עשו לי אורך צוואר מהבטן
ברוך ה' שהכל בסדר
אלא אם יש איזשהו ספק ..או משהו
אם הכל נראה מאה אחוז תקין
אני חותמת ומשתחררת
בפועל זה יוצא ץמיד כמה שעות אחרי ועם הזמן במילא יש פחות סבירות להפרדות
התיעצתי פעם עם מיילדת והיא אמרה לי שבאמת זה הגיוני.. וגם לקוב לא ניסו לשכנע לשא..כי כאמור עבר מספיק זמן מהנפילנ..אז הסבירות ממש יורדת..
אני לא לוקחת אחריות..
אבל אני כן אומרת שזה גם אופציה
השתחררתי ברוך ה'.הכל בסדר. אמרו שאם זו הייתה נפילה ישירות על הבטן,היו מאשפזים להשגחה
אבל חייבת לציין שיש לי חברה שאחרי נפילה ממים במהלך שטיפה,הייתה היפרדות
שלישיה וירידת מים אחרי כמה שעות בשבוע 27 וכמובן שילדה תוך כמה שעות ☹️
(אגב, בזמנו רופאת נשים אמרה לי שההיפרדות שליה חלילה מנפילה יכולה לקרות כמה ימים לאחר הנפילה, וצריך לעקוב)
לכל אחד משפיע ברזל מסוג אחר.
לי אישית אקטיפרין עזר, ומכיוון שהוא יחסית זול ממליצה להתחיל לנסות אותו. (רק שימי לב שיש רבנים שאומרים שאסור לקחת אותו כי הוא מצופה בג'לטין מן החי. תשאלו את הרב שלכם)
המליצו לי על שומשום
ועל תה סרפד..
ביקשתי עירוי ברזל ואישרו לי ב''ה.
זה ממש מומלץ.. הגעתי ללידה עם כוחות.
השתחררתי אחרי לידה עם המוגלובין 12.5
חוץ מהמולטי ויטמין.
10.9 זה לא כל כך נמוך.
אבל בדרך כלל זה יורד עוד אם לא לוקחים תוספים.
היה 12 נקודה משהו בתחילת ההריון.
שבוע 30.
הרופא שלי נותן רק בפחות מ10
מה שעזר לי להעלות את הברזל הייתה 2 אבקה של אלטמן ביום
היה פה שרשור כזה 5בל אני לא מוצאת אותו
ואני מחפשת משהו מטימו או עליאקספרס
אני עם טייצים קצרים כל הסמן ולא יכולה לשלם 100 ליחידה לפריט שמחליפה לפחות פעם ביום, זא רוצה לקנות 8 יחידות...
וכמה שיותר כותנה
ענין היופי פחות חשוב, אני ממילא עם חצאית או שמלה מעל.
זה נטו לנוחות.
לי היה נוח לשים את הגומי מתחת לבטן.
כמובן גומי עדין ולא לוחץ. את יכולה למדוד ואם כן אז זה זול יחסית לטייצים. נגיד חבילה של 5 ב80 בדלתא.
שם יכל להיות מהשו זול ובד נעים
בכלל הייתי בדרך לבייסיקיו ונעצרתי שם.
הוא בדיוק הוציא טייצים קצרים ב15 שקל. מידות גדולות (קניתי מידה 4 ומידה 5- ה5 קצת גדול)
והורידו את הסכום ל450,
לפני זה היה החזר של 500 ש"ח
האם מישהי עשתה עם Babygenes מבית מרכז הרפואי שמיר אסף הרופא?
באמת מקבלים החזר מלא, ותשובה מהירה, או שזה סתם נסיון שיווק?
לחוצה לעשות בדיקה, אבל רוצה משהו אמין, ולא לזרוק כסף לפח (הבדיקה דרכם יקרה ממש..)
תודה רבה!
לא יודעת ממי את אמורה לקבל החזר מלא, לי יש סל הריון מקופ"ח אז מקבלת משם החזר עד 75% (האמת עוד לא טיפלתי בזה)
תשובה מהירה-קיבלתי לאחר 5 ימים, לא יודעת להשוות למקומות אחרים.
דווקא יש להם הסדר עם מכון פועה ויוצא מאוד זול, 1800 ועוד 350 אם את רוצה שתבוא אלייך אחות הביתה (שזה ממש שווה אם יש לך החזר כלשהו ואת לא גרה צמוד אליהם).
תתקשרי למכון פועה והם יקשרו אותך וככה תקבלי את המחיר שלהם. (מסייגת שזו הבדיקה הבסיסית. המורחבת עולה יותר אבל גם מאוד זול יחסית כשאת מגיעה דרך מכון פועה)
שבררתי באופן פרטי איתם ואז כבר לא יכולתי לקבל את ההנחה של מכון פועה.
שאם משהי מתעניינת שתדע. בכל מקרה עושה כי הבנתי שאמין.
ההחזר שיכולוים לקבל זה חלק מקופת החולים תלוי איזה ביטוח יש לך. בביטוח המקסימלי זה עד 75%
אם יש לך ביטוח בריאות פרטי הם יכולים לכסות עוד.
אם הולכים דרך מכון פועה המחיר זול יותר ואז אפילו שהאחוזים אותו דבר משלמים פחות
בנות אשמח לעזרתכן אני מחפשת שמלה לאירוע במחיר שפוי סגנון קלאס עדין אבל שמלת אירוע, לא שבת. השכרה כאן מינימום 1500
אם אתן מכירות באזור ירושלים בית שמש וגם אזור המרכז השכרת שמלות אני אשמח לקישורים או מספרים
אבל יש שמלות יפות בהלל עיצובים וכאלה, במרכז העיר.
יש בברצ'ה... תלוי מה הסגנון
אם תהיי מעוניינת אנסה לברר מספרים. בבית וגן זה נראה לי בחינם. אולי משלמים רק על ניקוי יבש. ברחובות מחיר סמלי
אני ממליצה לך ללכת לחנות אלגנצה בגאולה בירושלים (דווקא לסניף הזה, יש בו הכי הרבה סחורה)
יש שם מבחר גדול של שמלות קלאסיות ובמחירים טובים
הכל עד 350 שח, שמלות מהממות
קוראים לה דקלה, אם תרצי יש לי מס שלה
אם יש לך זמן לאירוע תקני בשיין . אני עושה אירוע בקרוב וקניתי שמלות מעלפות בכלום כסף
חפרתי באתרים ולא מצאתי כלום לטעמי
Coutiva שמלת ערב, שמלת אורח לחתונה עם עיטור יהלומים מלאכותיים, צבע בלוק אלגנטי יוקרתי בסגנון חברתי מוזיקה פסטיבל אביב/קיץ, שמלת מסיבה, שמלה פורמלית
!בוא לבדוק אותם SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב
תחרה רקומה לנשים בצבע ניגודיות חצוצרה שרוול מותן שמלה באורך הרצפה, שמלה אלגנטית מסיבת ערב רשמית צנועה שרוולים ארוכים
!בוא לבדוק אותם SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב
Coutiva שמלת ערב ארוכה לנשים עם צווארון דמוי פנינה, שמלת מסיבה רשמית, לאורחי חתונה
!בוא לבדוק אותם SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב
Coutiva שמלת ערב ארוכה לנשים עם צווארון דמוי פנינה, שמלת מסיבה רשמית, לאורחי חתונה
קניתי סגנון כזה במקימי בסנטר 1 בירושלים
הייתה הנחה ממש שווה אבל גם בלי הנחה המחיר היה סביר לשמלות ערב יש להם מחלקה לסגנון הזה אם אני זוכרת נכון וכנראה שרק בסניף הזה או שהרעיון שזה רק בסניפים מסויימים אז אולי תמצאי גם בסניפים אחרים שלהם
יש לה שמלות אירוע למכירה במחיר של כמה מאות, ממש ממש יפה ושווה
מגיע עד מידה 44-46 בערך
תראי נגיד את חליפת דריה, אני ממש אוהבת אותה
אני היחידה שמתפחלצת מהמחשבה על ג'קט בחום הזה?🥴
אבל יש אנשים שככה באים לאירוע... אני גם לא אוהבת לרקוד עם ז'קט... או לעמוד בחופה בחום עם ז'קט...
בערבים אצלנו נעים..מקווה שיהיה בסדר🙂
האמת על לרקוד לא חשבתי..הולכת לחתונה שלצערי לא תהיה שם הפרדה
לרקוד אולי כדאי באמת לחפש שמלה עם שרוולים או להוסיף שרווח אצל תופרת גם פתרון
עד עכשו כואב לי בבטן באיזור שהוא לחץ
הוא לחץ עם מכשיר ממש חזק.
מה אתן אומרות תמיד זה כך בבדיקה הזו?
יצאתי בהרגשה ממש לא טובה משם
אבל פעם אחת העובר שכב בתנוחה שהרופא לא יכול לבדוק והוא פשוט לחץ על הבטן עד שהוא הצליח להזיז, קרה לי בעוד בדיקות אולטראסאונד שרצו לבדוק באופן מדויק איבר מסוים.
כואב אבל לא גורם נזק
אני אחרי קלומיפן והזרעה ביום ה14
אתמול יום 15 היה ביוץ תסמינים גופניים וסטיק שדהה
היה לי זקיק 27*30 ועוד כמה קטנים יותר
בפועל הכאבי ביוץ הורגשו היוב ב2 הצדדים ונפיחות מטורפת
ייתכן שבגלל הקלומיפן היה ביוץ מיותר מזקיק אחד?
וגם במרכזית קומה 2 יש פוטו שעושה פספורט.
יש יחסית מול קפה נאמן ליד חצאיות נטע עוד פוטו, לא יודעת אם עושים, אבל אם את באזור כדאי להכנס לבדוק
זה נשמע מזעזע אני יודעת.
בן 3.5 סיים גן טטח. גם במהלך השנה אהב רק את גננת האם ולא את המחליפה והסייעות. עכשיו בקייטנה הגננות הן הסייעות, והוא ממש כל יום אומר שלא רוצה ללכת ולא אוהב אותן.
לפני כמה שבועות שאלתי בתמימות בדרך אגב אם הוא עדיין חבר של איזה ילד שפעם היו משחקים ביחד והוא התחיל ממש ממש לבכות שאין לו חברים ואף אחד לא משחק איתו וילדים ממש מציקים לו. כשקצת ניסיתי להבין יותר אז הסתבר שהילדים הגדולים (גן דו גילאי) לא נחמדים אליו כי הוא קטן ולא מרשים לו לשחק איתם, והילדים *שסבבה איתו* כל פעם שהוא משחק במשהו איך שבא לו באים ומשגעים אותו - צריך לעשות את זה ככה, צריך לעשות את זה אחרת (בעלי אמר שגם ראה את זה בלייב ובאמת זה מעיק), ובנוסף במהלך השנה היתה לו "חבורה" בטוחה כזו עם עוד שניים בגילו שהם ילדים טובים והיו חברים טובים שלו. מסתבר שלאחרונה השניים התחברו לילד די מופרע בגן (שבמהלך כל השנה איתגר את הצוות והיה מרביץ המון ומשתולל) ובעקבותיו מתנהגים אליו בצורה לא נעימה (חיבוקים מציקים, דחיפות "משחק", תופסת פרועה שרודפים אחד אחרי השני). ספציפית זה לא אישי נגדו אלא הם פשוט התחילו להתנהג ככה אחד לשני, והוא היחיד שסובל אז מתרחק מהם ומרגיש בודד. ברמה שבעבר אם היינו רואים אחד משני הילדים מחוץ לגן הוא היה רץ אליו שיכנסו ביחד, ולפני כמה ימים התקרבנו לגן ואמרתי לו "איזה יופי, הנה יוסי תשחקו ביחד" והוא ממש היה כזה "אוי לא, לא רוצה הוא יציק לי", וזה דווקא הילד השקט והיותר נעים מבין השניים. בסוף נכנסנו והילד המופרע עוד לא הגיע אז הם שיחקו מהמם. רק כשהילד המופרע נמצא אז יש בעיה.
בסוף כן בשיחה ההיא שהוא בכה שאלתי על כמה ילדים יותר נייטרליים והוא אמר שהם כן חברים שלו ומשחקים יפה, וזה עזר לו שאמרנו שיתחבר אליהם יותר.
בימים האחרונים כל בוקר וערב מתלונן על כאב בטן - בבוקר כי לא רוצה ללכת לגן, בערב כי לא רוצה לישון אבל גם כי רוצה להבטיח את ההישארות בבית בבוקר הבא.
אני יודעת שבמהלך היום הוא ככה ככה - יש זמנים שכיף לו בגן, יש זמנים שלא. כששואלים אותו בכללי הוא לא משתף בכלל, אבל לא בקטע של להסתיר, מאד קשה לו לזכור חוויות (ברמה די קיצונית. יכולים להיות בגן שעשועים לחזור לשאול אותו איך היה - כיף. במה נהנית לשחק? לא זוכר. באיזה מתקנים היית? לא יודע. זה משתפר עם הזמן ועובדים על לתמלל לו את החוויה אבל עדיין זה די מהותי. אם היה ביום הולדת של חבר יכול לא לזכור יום אחר כך שזה קרה אתמול. לפעמים זוכר אבל לפעמים רק אם נזכיר לו ממש).
חוץ מזה הוא ילד ממש ממש רגיש, אנחנו כל השנה עובדים איתו על לא לקחת ללב אמירות מטופשות או רעות של ילדים אבל הוא ממש מתקשה עם זה.
לקייטנה נשאר עוד שבוע במחזור א, אבל הוא רשום גם לשני המחזורים הבאים עד ה8.8, ככה שיש לו עוד 3 שבועות שם שכל יום הוא לא רוצה ללכת.
אנחנו צריכים לעבוד בגלל זה הוא רשום, ומראש חששתי מהקייטנה אבל לא היה לי משהו אחר.
פשוט לא יודעת כבר מה לעשות וכמה לתת מקום לקושי שלו. ברור לי שחלק זה קצת דרמטי יותר ממה שהמציאות, כי הוא ילד כזה, והדברים הפחות נעימים יותר דרמטיים אצלו, אבל מבחינתו הוא באמת חווה את זה ככה.
יצא ממש ארוך, אז תודה למי שקראה. אשמח לשמוע עצות מנסיונכן וחוכמתכן.
בעיניי זה ממש חשוב.
אנחנו גם עובדים.
אבל בכל אופן החלטנו לא לשלוח את אחד הילדים לסבב ב למרות שהייתה אפשרות, כי אנחנו יודעים שיהיה לו לא טוב.
לפני כמה שנים הבכור שלנו היה בגן שהיה לו ממש לא טוב ואמרנו בדיוק את מה שאת אומרת - אין ברירה, הוא רגיש, אולי זה מוגזם וכו'.
ובדיעבד אני מצטערת שלא התייחסנו לזה יותר.
זאת אומרת, הלב שלנו היה איתו, והבנות אותו והכל. אבל בפרקטיקה - המשכנו לשלוח אותו לגן.
ורק בסוף הבנו שבאמת באמת הייתה שם התנהלות לא תקינה (לא אלימות חס וחלילה, אבל לא תקין), ולילד רגיש כמוהו זה היה יותר מידי ורק הגביר את החרדה ופגע בו. (ואף ילד לא צריך להיות במצב של סטרס).
בקיצור, לא להתעלם.
לבדוק אופציות אחרות
אני לא מצפה שתמיד יהיה לילדים מושלם בגן, אבל ילד שמסרב בתוקף ללכת לגן, נותן הסברים טובים לזה ובוכה בדברים שקשורים לגן - זו נורה לנו ההורים ואנחנו חייבים להתייחס לזה.
לפעמים ביחס לילדים, אנחנו מנסים ללמד אותם לפתח חוסן. וזה חשוב, אני לא מזלזלת.
אבל לפעמים זה גורם לנו קצת להקטין את החוויה שלהם, או לצפות שהם יסתדרו עם הכלים האלו וזהו.
וזה לא ככה. הם קטנים, העולם גדול.
לא תמיד ההתמודדות הזו מחזקת, אלא מחלישה
ממש עזרת לי רגע לעצור ולהבין מה נכון לו.
אני ממש מסכימה איתך שההתמודדויות האלה לא מחזקות. לא ילד כמוהו בכל אופן.
ברקע גם יש לו הסטוריה של התעללות במעון, ואנחנו הכי רוצים דווקא לשדר לו שאם יש מקום שלא טוב - אז אפשר לספר ולא נשארים.
הבעיה שעד עכשיו קצת הרגשתי שזה לפעמים לא טוב אבל לפעמים סבבה, וגם שהוא קצת דרמטי כי יודע ללחוץ על הכפתור הנכון אצלנו.
מצד שני אחרי שכתבת נזכרתי שבמהלך השנה היה עצוב אם היה חולה באמת ולא יכל ללכת, ורק בימים שבאמת סובל (עם המחליפה) או בקייטנה אז מבקש לא ללכת.
אני באמת מתחזקת במחשבה שצריך למצוא חלופה גם אם זה ידרוש מאיתנו.
ואגב, את העובדה שהוא רגיש ציינתי דווקא לטובת הפסקת המסגרת ולא כהקטנה של החוויות שלו. אני רואה כמה הדברים משפיעים עליו.
לפעמים גם עם הכלים שנתנו לו נראה שהכל הסתדר והכל בסדר
ואז הילד גדל, וזה צף לו, והוא נזכר וזה פוגע. ואז כבר מאוחר לטפל.
גם של הקושי, וגם שכנראה זה לא חזות הכל.
לא כתבת בשום מקום מה הגננת אומרת. דיברת איתה?
היא אמרה שבאמת הילדים הגדולים מתנהגים לא יפה לקטנים והוא רגיש מאד והיא משתדלת להושיב אותם בנפרד באוכל למשל, אבל בסופו של דבר רוב הזמן זה משחק חופשי ונראה שהיא לא מספיק על זה שגם שם הם מתנהגים לא יפה.
גם מבחינתה כאילו לא טוב לך תבוא תגיד, אבל הוא עוד לא יודע איך לעשות את זה. מעליבים אותו והוא ישר מתקפד ומרגיש לבד וצועק או בוכה, הוא לא מצליח בתוך סערת הרגשות לחשוב על ללכת אליה (אולי ניסה בעבר והרגיש שאין מענה מספיק. לא יודעת). אנחנו עובדים על זה גם אבל יש עוד דרך
אני אצמצם ימי עבודה תמורת ימים ארוכים יותר בימים האחרים, בעלי יבקש לעבוד מהבית חלק מהימים, בזמן שבעלי יהיה - נביא בייביסיטר, כשאני אהיה אז אני.
זה יקרע אותנו אבל הנפש שלו חשובה יותר
להוציא אותו משם.
אולי יש קייטנה נחמדה קרוב למקום העבודה של אחד מכם.
דיברתי עם הגננות אבל סליחה שאני אומרת לחלקן לא אכפת וחלקן יש סיבה שהן סייעות ולא גננות. הן לא יודעות להחזיק גן כל כך, גם מי שמנסה. אין להן סמכות כל כך מול הילדים.
נראה לי שבאמת נוציא
לדבר בטלפון בערב
בנחת
לספר כמ הילד סובל
לנסות לתת מהם כלים
יש לגננות יכולת השפעה מטורפתתתתת
גם להחמיא וזה אבל לחתור לפתרון
שיהיה תורן.שיעזור להם.שיחזיק את הספר של הגננת
שיחלק ממתק או הפתעה לכולם
כן היא מבינה את הקושי אבל לא יודעת אם הרצון שלה מוגבל או היכולת. במבחן התוצאה נראה שלא טוב לו.
מצד שני זה לפעמים קצת מתעתע. היום נגיד היה יותר טוב ואז אני מתחילה לחשוב - אולי אני טועה, אולי לא פירשתי נכון, אולי אני מגזימה. מבינה?
ומצד שלישי גם אם הולך סבבה בסוף הוא בןכה שהוא נשאר בצהרון כשאחד החברים שלו הולך (הוא קלט שיש שם איזו "נקודת יציאה" שהוא מפספס) שזה מבחינתי עוד סימן שרק בא לו לעוף משם.
תוציאי אותו מהקיטנה, ותתיעצי עם איש מקצוע להדרכה קטנה שלכם מולו.
בשביל מה לך לעבוד כשהוא ככה? תהיא איתו בבית, בסוף כשיגדל תצטרכי עוד כסף וזמן לטיפול פסיכולוגי בשבילו, את הזמן והכסף תשקיעי עכשיו כשהוא עוד קטן ויותר קל... חבל, הילד סובל!!!!
ובכל מקרה נראה לי שעיקר הנקודה אצלו זה חיזוק הביטחון העצמי, שאנחנו עובדים עליו אבל יש הרבה לאן לשאוף. היינו בהדרכה, לא יודעת אם היה מיותר או שהיא היתה גרועה.
לגבי שנה הבאה ששאלת למעלה - אין לנו מושג. עוד אין שיבוצים. לא יודעים מי הגננת, מי הסיעות, מה יהיה ההרכב מבחינת ילדים. צפויים שינויים מהשנה אבל עוד לא ידוע מה.
בכל אופן גננות הקייטנה הן במהלך השנה סייעות או גננות צהרון, בכל מצב הן לא תהיינה גננות האם שלו. אולי הסייעות.
וגם מזדהה, לפחות עם חלק.
זה ככ קשה
הייתי מנסה למצוא אופציות חלופיות אם אפשר, גם אם יידרש ג'ינגול בשביל זה.
בייביסיטר, סבתא, לבוא אתכם לעבודה, רוטציות של כל הנ''ל או עוד.
זה היה במקרה של גננת קייטנה שלא היתה לה גישה, הילדים היו הופכים את הגן ומילד רגוע ומתוק ראינו שהילד שלנו נהיה ממש היפר ומשתולל. הגעתי כמה פעמים בהפתעה לגן לראות מה קורה שם והזדעזעתי והחלטתי להוציא.
גם אנחנו עשינו שמיניות באוויר אבל היתה מטרה וזה היה שווה את זה.
לדעתי שווה להתאמץ על זה ולהוציא אותו
נשמע שבאמת ממש לא פשוט לו שם. את יודעת איזה מהילדים ממשיכים לסבב הבא?
נשצע קשוח בטירוף לשלוח ילד למקום שלא טוב בו, הלוואי והייתה לך אופציה אחרת.
אם אין אופציה אחרת עבורו כרגע, הייתי מנסה לדבר עם הגננות, לשתף בקושי שלו ולהכוין מה הוא צריך ולמה לשים לב.
לגבי עזרה לילד, להגיד לו לא לקחת ללב אמירות מטופשות, זה בדרך כלל פחות יחזק ילדים. ילד (גם מבוגר) זקוק לזה שיראו אותו, ולזה שיגידו לו שזה באמת מעליב, זה באמת כואב, זה באמת פוגע ולא נעים שמתייחסים/אומרים/עושים לו כך. לתת לו חיבוק, להגיד לו שהוא אהוב וטוב. ואפשר גם לתת לי כלים אחרי זה, כמו מה להגיד להם או לגננת, או להתרחק וכו.
כנל לדבר על זה שהוא לא רוצה ללכת לגן. למה הוא לא רוצה? מה לא נעים לו? ממה הוא פוחד? לתת תוקף לחששות שלו: זה באמת לא נעים כשלא מוצאים עם מי לשחק. לתת מענה: אנחנו נדבר עם הגננת, נזמין את איקס..
בנוסף הייתי מנסה אחרי הצהריים לחזק קשר בינו לבין ילדים חיוביים.
ובכללית בחופש ממש לעבוד על לחזק אותו לקראת שנה הבאה, לתת לו להתנסות בדברים שהוא טוב בהח ולצבור אהבה ובטחון.
יש דרך להחזיר אותה במלואה?
כרגע האופציה היחידה שמצאתי זה לחפש פריט פריט מחדש, אפילו לא מצליחה ללחוץ על כל פריט בנפרד כדי להזמין מחדש....
אולי פיספסתי משהו ויודעות על דרך כזאת?
מכינה עם שמן קוקוס ושמן אתרי לבנדר
הוא מרגיש ממש ממש נעים
בינתיים בשימוש שבוע, אין עדיין שיפור אבל העור מרגיש ממש ממש טוב נעים ורך.
אם יש לך קצת מיותר אולי שווה לך לנסות
ניסיתי בעבר קרם מהסופר פארם וזה לא עשה כלום, לא זוכרת איך קוראים לו
אני ממש ממש אוהבת, אפילו בעלי מורח את זה.
התחושה שהיא עושה ממש נעימה, אני קבוע שמה לילדים קרם גוף ואף פעם לא היה לזה תחושה וריח כזה נעים.
כל לילה כולנו מרוחים בקרם הזה חחח
וואי באלי עוד עכשיו
רק תשמרי במקרר וצריך כל שבוע להכין מחדש כי חלב אם טוב במקרר עד שבוע
לק"י
אנחנו נשואים כבר כמעט שנה ועדיין לא מצליחים להיכנס להריון.
כל חודש כשאני מקבלת מחזור אני מתבלטת מחדש אם לקחת אופטלגין נגד כאבי מחזור כמו שתמיד לקחתי לפני החתונה, כי זאת תרופה שאסורה בהריון וכל פעם מחדש אני חושבת שכדי לי לא לקחת אותה בשביל הסיכוי שזה רק דימום השתרשות. כמובן שזה תמיד עדיין וסת ואני סתם סובלת מכאבים במשך כל יום שאני יודעת שרק הכדור הזה משפיע עליהם, ורק כשאני לוקחת אותו לפני שמתחילים הכאבים, מיד כשאני רואה דם.
אתמול היה לי דימום חלש כמו ימים אחרונים של מחזור, למרות שזה היום הראשון. וגם היו לי כאבים, אז אחרי שהם כבר ממש הציקו לי לקחתי אופטלגין למרות שהכדור כבר לא ממש השפיע.
קמתי היום בבוקר לדימום הרבה יותר חזק, אפילו קצת חזק יותר ממה שאני רגילה לראות. ואני מפחדת שאולי זה היה דימום השתרשות וזה שלקחתי את הכדור גרם להריון הצעיר ליפול.
בעלי אמר לי לא להילחץ, ואני יודעת בשכל שזה מאוד לא סביר, אבל אני עדיין לא רגועה. הצפייה כל חודש מחדש הורגת אותי, גם להאסר כל פעם, ואני רוצה לפחות למצוא פתרון לפחות לחשש הזה כדי לא להיום בכאבים כל חודש ולפחד לקחת כדור.
ניסית נפרוקסן? (במינון גבוה נקרא נקסין, שזה רק עם מרשם רופא, נפרוקסן אפשר לרכוש בלי מרשם)
זה כדור די חזק… מחזיק ל12 שעות. (נקסין)
אני רואה פה באינטרנט שצריך בהיריון רק אחרי התייעצות עם רופא, אבל שעד שבוע 20 זה בסדר, אז נראה לי שכשלא יודעים אז אפשר…
ובדקת אנדומטריוזיס? זה יכול להסביר את הכאבים, וגם את הקושי להיקלט.
בהצלחה!
והוא לא סתם במרשם.
עדיף לשאול על אמצעים אחרים לדעתי
הייתי קונה סטוק של בדיקות אפילו כדי להסיר חשש ומנסה קצת פעילות גופנית להקלה בנוסף
ועדיין- זה כדור די חזק.
ואם מאוד כואב - אפשר לבקש מהרופא נקסין. שיתן או לא, עפ שיקול דעתו.
ברור שלא לקחת על דעת עצמה (מה גם שלא ימכרו לה ללא מרשם)
אקמול זה אחלה כדור, ולכאבי ראש הוא עובד לי יופי. אבל יש כאלה (כמוני) שגם אם יקחו 2 כדורים יחד - בזמן הוסת זה לא מזיז את קצה הבוהן.
שוב, תלוי כמה הכאבים שלה חזקים, גם בכללי מאמינה לא להכניס תרופות שאנחנו לא באמת צריכים, אבל באמת חבל לסבול ככ כל חודש…
ואגב - אופטלגין הוא כדור שנוי במחלוקת גם בכללי, אז נראה לי שאם אופטלגין עובר אצלה בזמן וסת, אז גם כדורים חזקים אחרים (כמובן לפי מה שמותר) זה יהיה בסדר…
הסיכוי שהדימום שאת מתארת הוא השתרשות הוא נמוך מאד, ולרוב אם יש דימום ואמור להגיע מחזור- זה אכן מחזור
ואת יכולה בשקט לקחת את הכדור. (וגם על הצד הרחוק מאד שזה הריון, זה לא נורא)
ולשאלתך- נראה לי שיש בדיקות הריון שאפשר לעשות לפני האיחור אז אולי תעשי בדיקה ולפי זה תחליטי אם לקחת אופטלגין? בדרך כלל זה מלחיץ לעשות סתם בדיקות אבל אולי אותך זה דוקא ירגיע?
לא יקרה כלום בשלב כזה צעיר מכדור...
אני בהריון הראשון שלי לא ידעתי שאני בהריון ועברתי ניתוח, והייתי על נורופן+אופטלגין+אקמול שבועיים, שבדיעבד התברר שאני בהריון. חתינוקת שלום, והרופא דאג להרגיע אותי שהכל בסדר. זה לא שמותר לקחת בהריון, אבל לא צריך להתנהל ככה באם ואולי...
ככל שאני יודעת, הכדורים פוגעים במערכת העצבים של העובר, אבל לא בעצם קיומו. עובר שנופל בשלב כזה של הריון כנראה נופל מסיבות אחרות.
ובע"ה בפעם הבאה יהיה טוב!
אין שום סיכוי בעולם שאופטלגין יגרום להפלה מיידית, כשאומרים שאסור לקחת בהריון הכוונה היא מרגע שיש בפועל הריון וגם אז החשש הוא לא מפגיעה בהריון עצמו אלא פגיעה בעובר (בשלב הרבה יותר מאוחר. טכנית השתרשות זה לא הריון ולא עובר...)
למיטב ידיעתי, עד שבוע 5-6 (שזה אחרי האיחור אצל רוב מוחלט של הנשים), העובר בכלל לא מוזן ע"י הדם של האמא, אלא יש לו דרך מוזרה משלו להתפתח. כלומר גם אם אישה שותה אלכוהול (שזה ודאי אסור בהריון, ובעיקר בשליש ראשון), העובר בשלב המאוד התחלתי לא ידע את זה כי האלכוהול לא מגיע אליו (כי הוא בדם של האמא).
מניחה שאופטלגין גם עובר דרך הדם… ברור שצריך להקשיב להוראות, אבל ההוראות אומרת כשכבר בהריון… לא למי שמתכננת/מנסה. (במקרה הזה, יש דברים כמו רטינואידים שקריטי גם לפני ההריון, אבל מי שלוקחת יודעת כי הרופאים אומרים ומזהירים ומפחידים).
קיימת המלצה להמנע מהם סביב הביוץ לנשים שמנסות להכנס להיריון ....
יש רופאים שחושבים שיש קשר
לא אומרים את זה לכולם, בד"כ מאותגרי פוריות מכירים את ההנחיה הזו.
אז מבחינה הזו, מי שמצפה להיריון לדעתי עדיף לקחת אופטלגין או אקמול ולא מהמשפחה של אדוויל (כל החודש)
שאין מה לדאוג... אני בהריון אחד קיבלתי תרופה שאסורה בשום פנים ואופן בהריון, והרופא אמר לי אין ברירה.
הכל עבר בשלום ב"ה.
הלוואי ותתבשרי בקרוב.
שלחת אנדומטריוזיס?
על טיפול פמה לרחם
זה סוג של עיסוי עמוק שגם עוזר מאוד לכאבי מחזור וגם עוזר להקלט להריון
אני לוקחת אופטלגין בהריון, תמיד, כי רק עוזר לי וסובלת ממיגרנות בהריון.
וזה בהנחיית רופא.
ב"ה הילדים בריאים ושלמים
אנחנו מרגישים שחייבים לקבל ברכה. רוצים ללכת אליו, חיפשתי באינטרנט ולא הצלחתי להבין איך ומתי זה. היה כתוב להתקשר לטלפון ושם אומרים פעם בשבוע את הזמנים לאותו שבוע, אבל בשביל להתארגן עם העבודה והילדים אנחנו צריכים יותר מטווח הזמן הזה. אין לו שעות קבועות?
ובנוסף הבנתי שאישה לא יכולה להכנס, אז יש טעם לבוא? בעלי יוכל להכנס לדבר איתו על הכל?
אין זמנים קבועים.
בדר"כ מקבל 3 ימים בשבוע.
אז אם נניח באותו השבוע הוא מקבל ביום רביעי או חמישי זה פחות או יותר מספיק בשביל להתארגן.
הוא לא מכניס נשים, אבל בעלך יוכל למסור הכל.
אתם יכולים ללכת יחד בגלל שהדרך ארוכה, אבל באמת שבעיקרון לא חובה.
למה יש התלבטות בזה בעצם?
אם את הולכת בלי בעלך, אז השמש שלו מקבל ממך פתק או שאלה ומכניס אותה פנימה ומחזיר את התשובה.
ממה שקראתי יש עדיפות בתור למי שמגיע בתחבורה ציבורית או עם ילדים, אבל כעת בחופש, עמוס מאוד מאוד.
שזכות הצדיק תגן בעדכם ושתראו ישועות.
עמוס גם לפני בין הזמנים?
אנחנו באים ממרחק גדול, ומוגבלים בזמן כי שמים ילדים במסגרת וצריכים לאסוף. גם ככה הנסיעה ארוכה, אז מתלבטת אם הגיוני בכלל לנסוע לפני תחילת שנה"ל
תשלחי את בעלך שיבקש על הכל.
אני הלכתי לאחרונה לבקש ברכה למשהו, כי בעלי במילואים, והכנסתי פתק דרך השמש והייתי צריכה לחכות מלא זמן עד שהשמש יחזור עם תשובה מהרב.
אגב, הברכה התקיימה ומה שביקשתי התגשם.
איזה משמח שהברכה התגשמה! מדהים!
נראה לי חבל הטרחה שלך והבלאגן עם הילדים אם את יכולה לחסוך את זה ולהשאר בבית. נהריה זה באמת חור עולם והרבה זמן נסיעה.
הוא לא ילד קטן.
אם הוא מבקש ממך שתבואי זה משהו אחד
אבל אם הוא חושב שהוא יסתדר חב"ד אז הוא יסתדר.
אם את רוצה אולי תכתבו לפני זה פתק עם נקודות בבית
ולדייק בה ולכוון את בעלך, אבל בסופו של דבר הקב"ה נותן לרבותינו סייעתא דשמיא לענות.
ובוודאי לרבנו שה' יחייהו ויאריך ימיו בטוב.
תשלחי אותו - עשית את ההשתדלות.
אני מבינה לגמרי את הסיכוי לפספס את האיסוף של הילדים, ובמקרה כזה לא הייתי מצטרפת אליו.
כל הישועות.