להחזיק את היד, לנחם, להרגיע, לעודד, לשדר אמפטיה.

נראה לי הכי כדאי לעשות תיאום ציפיות לפני כן:

האם ביתך מצפה שתהיי אקטיבית או פסיבית?

אם נראה לך שהזוג הצעיר מקבלים החלטות שגויות בחוסר ניסיונם, להציע את דעתך או שהם מעדיפים לטעות בעצמם ושלא יתערבו להם?

האם הם רוצים להודיע בעצמם על הלידה או שאת יכולה גם להודיע?

האם מתפקידך לזרז עניינים אצל הצוות הרפואי?

אם ביתך מצפה ממך שתעזרי לה עם הנשימות כדאי שתתרגלי בעצמך לפני..

לעשות עם עצמך עבודת הכנה נפשית שיולדת לא ממש שולטת במצבי רוח שלה ולא הכי נימוסית וגם הבעל לא תמיד על הקרקע. זה יכול להתבטא בחוסר סבלנות, חוצפה, ריחוף משמעותי וכו'. לקבל הכל באהבה וסלחנות ולא לנסות להעמיד אותם במקום בחדר לידה.

לתאם מראש האם היא מצפה ממך למשהו אחרי הלידה ומתי את משוחררת. למשל אני ציפיתי מאמא שלי שתהיה לידי כל זמן ההתאוששות תגיש לי משככי כאבים, מים וכד' מיד ביציאה מיולדות היא קילחה אותי עוד לפני העליה לאשפוז וזאת היתה הרגשה מאוד נעימה להיכנס נקייה אבל לא כל אחת תרצה.

להציב לה גבולות מראש לפי כוחך כמה את מוכנה להיות איתה ולעזור אח"כ. אחרי הכל גם את בן אדם וגם לך יש חיים..

יישר כח.

ניכר שהשאלה עוררה אמוציות חזקות.

אני לא פותחת השירשור אבל לא יכולתי שלא להבחין שרוב התגובות היו על דרך השלילה (והעצבים).

מנסיון מר מהלידה האחרונה

ההורים שלי הפתיעו אותי והגיעו לח. לידה

למרות שזו לידה חמישית ולא תיכננתי שיהיו איתי

(היה ערב שבת והייתי בביה"ח בעיר אחרת והם לא רצו להישאר במתח כל השבת)

ובצירי בלחץ הם שתיהם פשוט התווכחו בינהם מה יותר טוב לי עכשיו

עד שהגעתי למצב שהייתי צריכה להגיד להם

"הלו אני יולדת פה אפשר לתת לי שקט וריכוז בבקשה"?

(חוויה לא נחמדה שקצת מאפילה על הלידה הכי סבירה שהיתה לי)

אם יש סיבה שעל אמא שלי נאסר להכנס לחדר לידה איתי, זה רק בגלל איך שתפקדה בלידה הראשונה שלי.. הגעתי למצב שבצירי לחץ הייתי צריכה לדאוג לה שתשב לפני שתתעלף. זוועה.

להיות רגישה- מה היא צריכה עכשיו, יתכן שבתחילת הצירים היא תצטרך סוג אחד של יחס, 

ובהמשך היא תצטרך יחס שונה.

מסז'ים ועיסויים במקום הכואב- לפי מה שתבקש. -צריך רגישות לשאול האם העוצמה מתאימה.

להביא חיתול בד שאפשר להרטיב כדי לקרר ולרענן את הפנים של היולדת,

להביא בקבוק של מיץ תפוחים טבעי ללא סוכר וקשית כדי שיהיה קל לתת לה זריקות מרץ תוך כדי

עיסוי- בד"כ בגב התחתון, לתת קונטרה לציר אבל לשאול מידי פעם אם זה היה נכון לה, אולי בעוצמה אחרת? אולי במקום שונה?

להזכיר לה להתפנות  מידי פעם כי שלפוחית מלאה גורמת לצירים להיות כואבים יותר ומקשים על התקדמות התינוק ואם היא עם אפידורל להזכיר לה ולעזור לה לשנות תנוחה מידי פעם.

שיהיה בשעה טובה לשתיכן!!

לבדוק עם היולדת לפני שמגיעים ללידה מה דעתה על פלאפונים ושיחות עם אנשים אחרים במשך הלידה.

זה יכול ממש לעצבן ולהפריע שבאמצע הלידה כל הזמן מצלצלים לשמוע מה קורה ואיך הולך בדיוק.

לא להיעלב אם היולדת "מוציאה עצבים", לתאם ציפיות עם היולדת אם יש משהו שהיא עצמה תרצה להקלה ולהרגשה טובה ואיזה יחס היא מעדיפה (יש כאלו שרק רוצות שקט).

השאלה של הפותחת ממש מתאימה לי גם. בעזרת ה' גם אני אמורה ללוות את בתי ללידה,

ואני רוצה לעשות זאת בצורה הכי טובה גם מבחינת הזוגיות שלהם לא לפגוע חלילה ולדעת מתי ומה

תפקידי?!

נתת לי המון בתגובתך!

יתכן ואתן לכן תגובה איך היה מהצד שלי לאחר מעשה אם תרצו...

בנתיים אני אוספת חומר...

יישר כוח

אחרי הלידה אפשר להתקשר ולאחל מזל טוב לסבתא לנכד החדש. 

לעניות דעתי את לא עוברת על מצוות כיבוד הורים בזה וממילא אין לך עבירה בידייך שאת צריכה לחשוש ממנה כאילו היא חלילה  מעכבת במשהו בלידה.

ואמא - גם אם היא לא מבינה ונפגעת, בסופו של דבר אם את אומרת דברים ברורים, היא תתמודד עם זה.

שדווקא אמהות שגם עברו את התהליך

קשה להן לפעמים להיות קשובות לבנות שלהן

דווקא בזמן הכי חשוב להן

אני בלידה השלישית שהיתה בשבת לא הודעתי לאמא שלי

רק שיצאה השבת והיא לקחה את זה קשה

ובלידה הרביעית הודעתי לה שלא תגיע  כי היתה מצוקה עוברית

ולא רציתי את הלחץ שלה הספיק לי הלחץ של עצמי

ולא אמרתי לה שיש משהו פשוט אמרתי שאני מסתדרת ולא רוצה שאף אחד יבוא

והיא דווקא הבינה פה יותר

כמובן שאחר כך סיפרנו לה על הבעיה שנוצרה

{ אני חושבת שגם אמא צריכה להיזכר בעצמה יולדת ולחשוב מה היא לא אהבה ואולי לשאול מראש

זה בסדר זה נעים תגידי לי מה לעשות }

אני גם זוכרת שהלכתי ללדת את אחד הילדים היתה אמא שרצה אחרי הבת היולדת שלה עם בננה ומעדן

הבת בצירים והיא רוצה להאכיל אותה שיהיה לה כוח ללדת ....

הכי חשוב לידה קלה בידים מלאות

הרבה בריאות לך לולד ולאמא

איך לא אמרת לה לעוף משם?!

אין לי עצות לאמא... אמא שלי לא באה אתי כי אני מעדיפה שהיא תהיה עם הילדים בינתיים,

אני לוקחת דולה מדהימה וזו חוויה נהדרת.

כיף למי שאמא שלה בענין לתמוך בה, אבל הכל ברגישות ובטקט.

חמות?! בחיים לא נראה לי...

היה לי פעמיים

פעם אחת הרופא שלח אותי לאקו לב ובפעם השניה הרופא צחק על הרופא ששלח אותי ואמר שזה כלום..

ברוך ה' שני הילדים בריאים 🙏🏻

לק"י

קוראים לזה "סימן רך".

היה לי בהריון אחד, אז עשיתי חלבון עוברי.

וזהו...

לא העצם אף

אבל מוקדים אקוגניחם וגם ריבוי מי שפיר וגם חלק במח מורחב

קיצר היה הריון מתוח וקשוח

אבל ילדה בריאההה ומתוקההה ב''ה🙏🙏❤️

רוצה להתעודד...

יש 2 סימנים אבל עדיין הרופא אמר שרוב הסיכויים שהכל בסדר כי יש גם סימנים לטובה- גפיים ארוכות למשל...

מחכים לייעוץ גנטי. אני במתח קשה

את יכולה להתקשר למכון פועה והם יקשרו אותך עם מחיר מיוחד שלהם.

אמנם זה לא 100% אבל את יכולה לחפש שרשור שהיה פה לא מזמן על הסיכוי שלו לתת תשובה שלילית כוזבת.

באופן אישי עשיתי לא מזמן (לא בגלל ממצאים מדאיגים אלא בגלל סיכויים בינוניים בבדיקות הסקר),

הרופאה אמרה לי שאני צריכה לדעת שזה לא 100%, אז בעקבות הדברים של @פשוט אני..  ידעתי לשאול אותה על מקרים שידועים ברפואה על תשובות שליליות כוזבות,

והיא אמרה שהיה מקרה אחד לפני 7 שנים (בקיצור לא רלוונטי). אז תודה @פשוט אני.. שבזכותך היא לא באמת הלחיצה אותי.

אשתי עשתה בדיקת ניפט, דרך מכון פועה זה עולה 1,800 ש''ח לבדיקה של 7 התסמונות השכיחות פלוס מין העובר (אפשר לשלם 2,500 ש''ח בשביל הבדיקה הכי רחבה שיש), ואם יש ביטוח פרטי עם נספח הריון או ביטוח משלים בדרגה הכי גבוהה של קופת החולים, אז מקבלים את רוב הכסף בחזרה.

תוך 48 שעות קיבלנו תשובה שלילית לכל התסמונות שהם בדקו, וידענו את מין העובר, וכל זה בשבוע 9...

אחר כך הולכים לשקיפות עורפית בראש רגוע יותר, כי גם אם עולה ממצא מחשיד לתסמונת דאון - כבר יודעים שזה חסר משמעות.

עם זאת,

אני מזכיר שני דברים:

א. הבדיקה מעולה לאיתור תסמונת דאון, אבל יש מאות תסמונות אחרות שהיא כלל לא מתיימרת לזהות או שהיא כן מתיימרת אבל עם אחוזי דיוק של 80 עד 90 אחוז, שזה לא מספיק טוב.

מי שרוצה לשלול את כל מה שהמדע יכול לשלול - רק בדיקות מי שפיר או סיסי שילייה יועילו.

עם זאת, בדרך כלל נשלחים לבדיקות האלה רק בגלל החשש לתסמונת דאון, ואם זאת הסיבה היחידה - אז ניפט בהחלט עושה את העבודה בלי לסכן את העובר ובשלב הרבה יותר מוקדם.

ב. יכולות להיות הרבה מאוד בעיות בהריון שהן כלל לא גנטיות. דברים שאפשר לראות בשקיפות ובסקירה ואף בדיקה גנטית לא תוכל לזהות.

כך שתשובה שלילית בניפט או במי שפיר לא מבטיחה לצערי שההריון תקין או הילד בריא, וחשוב ללכת לכל הבדיקות המומלצות.

ובהחלט לא צריך ללכת לכולן בשגרה.

הוודאות אצל בורא עולם

קרו מקרים שאמרו משהו אחד, ומתברר ששום דבר והכל תקין

ומנגד גם הפוך שהכל תקין, והתברר הפוך

כמו מי שפיר וסיסי שילייה.

אין מקרים, בטח לא מהשנים האחרונות, שאמרו משהו שהתברר כשגוי בבדיקות האלה.

ואם יש, זה אחד למאות אלפים או אחד למיליונים.

בכל מה שקשור לסקירות US - יש דברים שאפשר לראות שם בוודאות מוחלטת, ויש דברים שאפשר לפספס. תלוי בסוג הבעיה, במקצועיות של הרופא, במנח של העובר...

אבל זה שהבדיקות האלה לא נותנות ודאות של 100%, לא אומר שמומלץ לוותר עליהן.

לא מסכים עם ההמלצה הגורפת "לא צריך ללכת לכולן בשגרה".

את יודעת בכמה הריונות שגרתיים מצאו דברים מאוד קשים אצל התינוק בבדיקות האלה?

ברוך ה' זה לא המצב השכיח, רוב העוברים בריאים, ועדיין יש מקרים שבהם בהריונות מאוד תקינים פתאום מגלים שלעובר אין גפיים (קרה לשכנה שלנו), שהלב שלו לא בנוי נכון, שהמוח לא התפתח בצורה שמאפשרת חיים ועוד כל מיני מרעין בישין. מה תעשי אם בגלל ההמלצה שלך "לא צריך ללכת לכולן", יוולד תינוק עם פגם מאוד מאוד קשה?

שוב, אני לא מנסה להחליץ וברוב המקרים הכל טוב, אבל יש סיבה שהמדינה מממנת לכל אשה את הבדיקות האלה (ולא, ההנאה של ההורים לראות את העובר היא לא הסיבה) - אלה בדיקות שבאמת מצליחות לאתר מומים.

מאתרות בהכרח פגמים גנטיים, עליהם כתבת

שאין בהם וודאות. ולכן אני עדיין חושבת שלא כל אחת חייבת לעשות אותן

יש גישות שעודף בדיקות מזיק לעובר

עי רבנים גדולים שמבינים בתחום

כך שזה לא רחוק מהאמת

ובכלל הבדיקות הסטטיסטיות לפעמים מאתרות דברים שלא קיימים..

נכון, הן גם צודקות

ולפעמים כשהכל תקין, הכל יוצא לא תקין

סוף דבר אם את מחליטה לעשות את הבדיקות קחי הכל בערבון מוגבל

וודאות יש רק אצל בורא עולם.

לפעמים יש ממצאים חד משמעיים שיש מוטציה מסויימת, אבל לא נדע איך זה ישפיע על התינוק למעשה.

אצלנו למשל היתה שקיפות עורפית עם סיכון גבוה לתסמונת דאון.

עשינו מי שפיר - בדיקת שבב, ויצא תקין.

עכשיו אחרי שהתינוק נולד, היו לו כמה עניינים רפואיים, שבעקבותיהם עשינו בדיקת אקסום (בדיקה גנטית מלאה יותר, לעומת השבב שבודקת רק שינויים כרומוזומאליים).

וכן מצאו משהו, שמסביר את העניינים הרפואיים שלו (לפחות את חלקם), אבל זה עדיין לא מספיק בשביל לדעת מה יהיה איתו כשהוא יגדל. כי בחלק מהמקרים זה משפיע גם על הקוגניציה (יכול להיות ברמה של ליקוי למידה, יכול להיות גם פיגור), ובחלק מהמקרים זה ההשפעה מינורית יותר והילד עם קוגניציה תקינה.

בקיצור, זה ממצא וודאי, אבל לגמרי לא חד משמעי. ואם היינו יודעים על זה בהריון, לא היינו מפילים, אבל היינו עוברים את ההריון עם יותר לחץ וחוסר וודאות שלא באמת היה תורם לנו במשהו...

ויש את הסטטיסטיות שלדעתי פחות אמינות, ולפעמים מלחיצות.

כשהייתי צעירה יותר לא ביצעתי את כולן, בגיל מאוחר ביצעתי כי הסיכונים עולים עם הגיל.

נראה לי, בהריון תקין, לגלות מקרים קשים כפי שתיארת זה אחד למיליון. עושים מה שצריך, ואם הכל בסדר, הכל טוב. לא צריך לעשות גם סיסי ומי שפיר אם הכל תקין...כי אולי בהריון התקין שלי יגלו משהו. 

כי עצם הגילוי מאפשר טיפול, ובזכות הגילוי בהריון אפשר להציל את העובר.

יש דברים הגילוי רק לאחר הלידה עשוי להיות מאוחר מידי.

(ושמעתי ממישהי שאני מכירה, שהיא הכירה אישית סיפור כזה, של מישהי שלא עשתה סקירות בכלל, והתינוק נפטר לאחר הלידה בגלל משהו שאם היו יודעים מראש היו יכולים לטפל בו מיד ולהציל אותו).

ב 2 ילדים, בנוסף מוקד אקוגני וגם ראש מקרופלציה משהו כזה

אקו לב וסקירות מכוונות יצאו תקינות פרט לממצאים הנל. שלחו למי שפיר ולא עשיתי מכיוון שלי יש ראש קטן ואף קטן אז לא התרגשתי ולא הזיז לי בכלל.

ב"ה הילדים יצאו בריאים 🙌

הגודל של האף והראש שלך פשוט לא שייכים...

לא סתם עושים את בדיקת השקיפות העורפית בשלב מאוד מוקדם של ההריון.

בשלב שבו עושים את הבדיקה, יש שונות קטנה מאוד בגודל של העוברים.

גם עובר שנולד להורים בגובה 1.4 מטר עם אף קטנטן, יהיה בגודל של עובר שנולד לשחקן NBA עם אף ארוך.

כשהרופא אומר שיש לעובר אף קטן, הוא לא מתכוון שזה ביחס לאנשים שכבר נולדו שאז יש אלפי גדלים וצורות ומידות, אלא ביחס לעוברים בשבוע הזה של ההריון - כלומר ביחס לעוברים בשלב שבו לגנטיקה של ההורים כמעט ואין השפעה על הפרופורציות של הגוף. 

בקיצור, האף הקטן של ההורים לא מסביר את האף הקטן של העובר בשלב הזה של ההריון, ולא מקטין את ההסתברות שהממצא הזה מעיד על תסמונת דאון.

כמו כן, זה לא שהאף הקטן עצמו מהווה בעיה (רפואית או אסטתית). אנחנו פשוט יודעים שאצל עוברים בריאים רק X אחוז הם בעלי אף קטן בשלב הזה של ההריון, ואילו אצל עוברים עם תסמונת דאון זה 5X (המספרים סתם בשביל הדוגמה, זה תלוי כמה האף קטן...). כנ"ל מוקדים אקוגניים בלב ועוד כל מיני ממצאים שמעלים את החשד.

אם הסיכוי לתסמונת דאון עולה בעקבות הממצאים האלה, ובסוף עושים בדיקה ומגלים שאין את התסמונת (ותסמונות אחרות), אז הממצא הזה הופך להיות חסר משמעות.

אצלי גילו את הממצאים בסקירה, אבל הייתה לי הרגשה ממש טובה שזה כלום מניסיון העבר עם הילד הגדול יותר לכן לא ייחסתי לזה משמעות.

קול פנימי אמר לי להתעלם. וב"ה באמת היה בסדר

כמובן שכל אחת תעשה מה שהיא חושבת שנכון לה

(סתם סתם! בלי עגבניות בבקשה!)

באמת צריך לשים לב למבנה ההורים גם, לפעמים זה פשוט מבנה גוף גנטי.

שפיר במקרה הזה.

כדאי להתייעץ עם מכון פועה. 

כל הדברים שבודקים בשקיפות עורפית כדי להעריך את הסיכון לתסמונת דאון ותסמונות אחרות, הם ממצאים סטטיסטיים.

אם עובי השקיפות גדול, אם האף קטן, אם הגפיים קצרות, אם יש ממצאים בלב, אם משקללים את גיל הביצית* - כל אלה רק נותנים בסוף את הסיכוי הסטטיסטי לתסמונת דאון, בהתבסס על מיליוני עוברים בריאים וחולים בעשרות השנים האחרונות.

כלומר בסוף הרופא (או יותר נכון המחשב שלו) יידע להגיד שבהתבסס על כל הממצאים, הסיכוי לילד עם תסמונת דאון הוא X.

זה בעצם אומר 2 דברים:

1. לא יעזור לשאול ברשת "האם היה לכן את זה ובסוף נולד ילד בריא".

עשו מחקר על מיליוני תינוקות, וגילו שאצל רובם המוחלט נולד ילד בריא, אבל אצל אחוז מסוים כן הייתה תסמונת דאון.

אז גם אם כאן כווווולן יגידו לך שנולד להן ילד בריא, זה לא ישנה את הסטטיסטיקה. הסיכון קיים, שווה לבדוק אותו אם את רוצה להיות בטוחה, הסיכון לא נעלם בגלל שבפורום לכולן נולד ילד בריא.

ולהפך: אם במקרה שתי מגיבות מתוך עשר יגיבו שכן היה להן ילד עם תסמונת דאון, זה לא באמת אומר שהסיכון שלך הוא 20%. הסטטיסטיקה של 5 או 15 או 30 נשים לא מלמדת כלום, לטוב ולרע.

2. כל הממצאים האלה לא מהווים בעיה בפני עצמה, אלא רק אינדיקציה לתסמונות גנטיות מסוימות. אם בבדיקה (או אחרי הלידה) יתברר שהילד לא לוקה באף אחת מהן, אז הממצאים האלה יהפכו להיות חסרי חשיבות. זה לא שיש בעיה רפואית להיות עם אף קטן או עם שקיפות עורפית עבה, זה רק ניסיון לנבא את הסיכון לתסמונות. אם אין תסמונות, כבר אין משמעות לממצאים.

בסוף המטרה של הבדיקות היא לא להפחיד אלא לתת ידע, כדי שתוכלי לקבל בחירה מושכלת לגבי ההמשך.

כמו שבטח הרופא המליץ לך, לדעתי הבחירה המושכלת היא פשוט לבדוק במקום להיות במתח.

*גיל הביצית הוא הקובע ולא גיל האם.

אשה שהקפיאה ביציות או עשתה הפרייה מלאכותית בגיל 25, אם היא תיכנס להריון בגיל 40 מאותה ביצית או מאותו עובר קפוא, הסיכוי לתסמונת דאון יהיה לפי גיל 25 ולא לפי 40.

לא עשיתי לא שקיפות ולא סקירה מוקדמת (לא לזרוק עגבניות עכשיו. מיותר)

ואני בשבוע מתקדם- מעל 20.. בלי פרטים מדויקים..

הממצאים המחשידים הם מהסקירה המאוחרת

זה לא משנה את המהות - קיבלת ממצא שהוא לכשעצמו לא מעיד על שום בעיה רפואית, הוא רק מעלה באחוז מסוים את הסבירות שיש לעובר תסמונות מסוימות.

עדיין רוב הסיכויים הם שהעובר בריא.

אם את רוצה לקבל תשובה ודאית ולא להיות במתח, רק בדיקה (ניפט או מי שפיר, כי סיסי שילייה כבר לא רלוונטי) תועיל.

אם את מעוניינת בניפט - רק תוודאי עם הרופא שהממצאים שעלו לא מעלים את הסיכון לתסמונות שעבורן ניפט לא מוצלח (מוצלח = מעל 99.99% דיוק).

טכנאית האולטרסאונד שעשתה לי אז אולטרסאונד הייתה חכמה ואמרה לי מיד שזה לא אומר כלום, ולחזור שוב אולי זה ייעלם. הייתי מעט בלחץ.

באחד הפעמים שהייתי היא כבר לא ראתה את הממצאים הללו, נולדה תינוקת בריאה ב"ה.

או יותר נכון לא היתה הסתידות  של עצם אף בסקירה המוקדמת. בשקיפות הרופא בכלל לא התיחס לעצם האף. אבל יצאה תוצאה לא משהו בלי קשר לעצם האף .

הלחיצו אותנו מאוד . עשינו מי שפיר.

נולד לנו תינוק מתוק חייכן ובריא ב"ה

כדאי רק לרוקן את המים לפני (עם כמה סמרטוטים)

זה מגביר את היעילות, ולשים לב שלא ישפריץ על הפלסטיק רק על החרסינה (אחרת זה לא יורד)

בהצלחה! 

אבל יכול להיות שאם הייתי שמה 2-3 בקבוקים זה גם היה עובד. מה שחשוב זה להיות נדיבים כי החומר מאוד אפקטיבי אבל הלכלוך יכול להיות מאוד מאוד עקשן....

ומצדי שהלכלוך יישאר

אני שמתי פחות מבקבוק ללילה בלי לרוקן באסלה שמצבה היה קשה, וזה עזר

צריך לשפשף טוב

ואפשר לעשות את זה יותר מפעם אחת ואז לתחזק

ולא צריך מגע ישיר איתם.

דוחפים אותם פנימה לכיוון הביוב עם המברשת של האסלה, עד שרוב המים יוצאים. 

ואם לא אז לעשות שני לילות...

אנסה גם, גם אצלנו יש כמו אבנית דבוקה על האסלה וזה לא יורד.

ה 00 יעזור?

האבנית..

בעיני כשנכנסים לדירה שכורה כדאי גם וגם.

ולהחליף מושב אסלה מומלץ ממש!!

עדיף שבעלך יתעסק עם זה, מאוד לא בריא לשאוף חומרים כאלה.

או לפחות לעשות את זה זריז ממש ועם מסכה. אבל לגמרי עדיף שלא את.

לשפוך הרבה 00 לתוך האסלה ולהשאיר לילה.

כמובן בזהירות...

ממש סובלת מריחות

ברמה שאני יושבת במרפאה ומריחה את הברזל שנותנים לנשים בוריד 🤢🤢🤢🤢

יתכן וזקיק 20 זה אותו אחד שהיה 15. או שבאמת הזקיק שהיה 20 בראשון בייץ, אבל אז היו רואים גופיף צהוב ונוזל

מה היו התוצאות של הבדיקת דם בראשון?

לא אומרים לך בקופה מה עלייך לעשות?

לי אחיות פוריות היו מתקשרות כל יום כשהגיעו התוצאות ומסבירות איך ממשיכים הלאה...

אני לא מטופלת פוריות .. התחלתי לקחת אסטופרם בשלושה חודשים האחרונים עקב ביוץ מוקדם לפני טבילה..

וביום ראשון לצערי לא עשיתי בדיקת דם 

קשה באמת לדעת מדויק כי צריך לראות רצף של בדיקות.

בעקרון עובי הרירית נהדר וזקיק 20 ביום ראשון אומר שבשני/שלישי היה בערך 22/23 ובד"כ בגודל הזה זקיק מבייץ

יש כאלו שמבייצות בזקיק גדול יותר אבל לרוב זה באזור 23

הרופא שנתן לך את המעקב זקיקים גם צריך לתת לך אופציה למענה לברר מה עלייך לעשות ומתי.

אולי את יכולה להתקשר לאחות במרכזה הרפואי להתייעץ?

ואולי כדאי לך לעשות את זה כן בעזרת רופא פוריות כי הם יודעים לכוון את הטיפול התרופתי בצורה הנכונה והטובה ביותר.

חיבוק

שבעז"ה לא תצטרכי עוד בדיקות וכדורים

ותזכו לזש"ק בבריאות, בקלות, בשמחה ובידיים מלאות

יש לי תור לרופא פוריות רק בעוד חודשיים..

והרופאת נשים שלי לא נתנה לי מעקב זקיקים ,אני ביקשתי ממנה היא פשוט ישר הביאה לי הפניה למומחה פריון למרות שלא ברור לי כל כך למה , אומנם 7 חודשים "ניסתי" להכנס להריון אבל בפועל זה לא באמת זמן שהוא רלוונטי כי כל הזמן הזה לא ידעתי שאני מבייצת בשבעה נקיים שלי.. ולאחר חודש אחד שהתחלתי את האסטופרם הביוץ אכן נדחה לאחר המקווה והיה באותו חודש כנראה הריון כימי.. פרופיל הורמונלי תקין .

והקטע עם הזקיק שהיה לי מוזר זה שהוא נשאר 20

בדרך כלל אני עושה כל יומיים מעקב והזקיק גדל כמו שצריך

אמן יקירה תודה!

אבל וואלה גם אני חשבתי אולי הריון חוץרחמי

כי כאב לי בשחלות, ככה לפחות היה נדמה לי

לק"י

תבקשי הפניה מרופאת משפחה.

ואולי אפשר לראות משהו גם בבדיקת סטיק (לא בטוחה אם זה יכול לתת כיוון של אם יש דלקת או לא).

תרגישי טוב!

היא מלאה עד יום שישי

אבל אם זה דחוף מכניסים בין לבין

השאלה אם זה עונה על ההגדרה

מניחה שיוכלו למצוא לך תור טלפוני או משהו מהיר יותר, ותוכלי ללכת כבר מחר לעשות בדיקה.

את אישה מהממת ומשמח ומרגש לראות שאת רואה בו את הטוב

דפוסי התנהגות של כעס וביקורת באמת מצריכים עיבוד כלשהו, זה משו שמגיע מבפנים, הרבה פעמים בגלל ביקורת פנימית שמושלכת החוצה, או חוסר יכולת להתמודד במצבי לחץ. שזה לגמרי נורמלי שהתגבר גם אחרי מילואים ארוכים. וגם בלי זה יכול לקרות

אבל אפשר לשנות

לא מכירה כדי להמליץ, אבל מקווה שתמצאו שליחים טובים בעז"ה

מי מטפל בדברים כאלה?

איזה סוג מטפלים?

וואי.... הנפש של האדם כל כך מורכבת, מסובכת... ופגועה.

אין לי מילים יותר מידי,

רק באתי להגיד לך לגבי הילדים - אם הקב''ה שם את ילדייך עם האבא הזה, זה מה שהכי נכון ומדויק להם, גם אם נראה אחרת, תאמיני בהם שהם לא ישברו מזה. 

ויצא לי גם להביא בעבר במשפחתון מכל ההורים

היה עדיף אם היה כרטיס עם סכום יותר רציני אבל זה גם בסדר ומכובד בעיניי

שאלנו בפירוש את הצוות מה הן מעדיפות, וחד משמעית יש הסכמה גורפת ששובר בסכום יותר גבוה עדיף להן ולא מתנה ושובר.

אנחנו מביאות ביי מי, שזה להמון חנויות ובעיניי זה התו שהכי כיף לקבל.

היתי קונה כרטיס ביימי או תו הזהב ב200

וקונה ליד זה עציץ קטן או חבילת שוקולד נחמדה

והעיקר הברכה מהלב