פרופ' דב שורץ מאוניברסיטת בן גוריון בנגב, שעומד מתחילת מגפת הקורונה בראש צוות מומחים רב תחומי ורב מוסדי מזהיר לקראת דיוני הקבינט בנוגע לתוכנית היציאה. "אסור להיחפז בהקלות כבר ביום ראשון ה- 18 לאוקטובר ועדיף להמתין לפחות 5 ימים נוספים כדי לצבור מספיק נתונים מהימנים לגבי השפעת ימי החגים". הצוות שבראשו פרופ' שורץ עומד, עוסק כעת במספר נרחב של נושאים הקשורים לתוכנית היציאה, ועמדת הצוות תתפרסם בשבוע הקרוב. אולם לאור דיון הקבינט ביום שלישי מבקש פרופ' שורץ להצביע כבר כעת על 3 נקודות קריטיות לתוכנית היציאה ומועדה: 1. להסכמה הרחבה המסתמנת בקרב מכיני התוכנית על הצעד הראשון (פתיחת חנויות ומשרדים שבהם יש תנועה דלה של אזרחים וחזרה של ילדי הגנים וכיתות א-ד ללימודים במשטר קפסולות, כבר ביום ראשון הבא) יש סכנה של התפשרות על מכנה משותף נמוך מהנדרש. לחברים לא מעטים בצוות נראה שיש לחכות מרווח ביטחון של עוד כשבוע נוסף בפתיחת המשק והחזרה ללימודים, מאחר ואת אפקט החג השני של סוכות ושמחת תורה נדע לראשונה רק בסביבות יום שלישי הבא, ה 20.10. יציאה מוקדמת "כי ירדנו לסביבות ה 2000 נדבקים" עלולה להתברר ימים בודדים אחר כך כ"פאטה מורגנה" מתעתעת, ובכך לייצר אנדרלמוסיה גדולה בציבור ובמשק. מאחר ומספרי התחלואה מתייצבים רק בימי שלישי-רביעי-חמישי בכל שבוע אנו ממליצים לקבוע את תאריך המוקדם ביותר שבו ניתן יהיה לבצע את הפעימה הראשונה של פתיחת המשק והלימודים כיום ראשון ה- 25.10 . 2. אין להעלות על הדעת להפסיק להשתמש באמצעי הסגר, גם אם חלקי בלבד, ולחזור לעגל הזהב של הרמזור, שבשום מקום בעולם לא עבד ולא יכול לעבוד במצב של כ-2000 נדבקים. הרצון של הקבוצה המובילה לחזור לשיטת הרמזור מונע להערכתי לא מעט מהרצון שלהם להוכיח שהם "צדקו למרות זאת" (בדמיון מדהים ומפחיד לרצונו של האלוף אברהם אדם (ברן) לכבוש את העיר סואץ, לאור כישלונו במתקפת הנגב ב 8 לאוקטובר 1973). 3. אין לנו גם מספיק בטחון על כך שחזרת ילדי הגנים וכיתות א-ד, בסביבה של 2000 נדבקים, איננה חובקת בתוכה סכנה להתפרצות מחודשת של המגפה. להיפך: הניתוח שעשינו בצוות ושיפורסם השבוע, מצביע על כך שבתקופה הקצרה שבין ה 3.5 ל 14.5, שבה חזרו ילדי הגנים וילדי כיתות א'-ג' ללימודים בקפסולות נפרדות, עם מורים נפרדים והסעות נפרדות, וללא תלמידי כיתות ד'-יב', נדבקו 59 ילדים ונערים ( בגילאי 0-18) ופילוג גילאי הילדים שנדבקו (ואומתו כנדבקים ב- 12 הימים שבין ה 13.5-24.5 ,10 ימים אחרי תקופת הלימודים המדוברת) היה הפוך משמעותית מזה שהיה בתקופות בהן חזרו ללימודים ילדי כל הגילאים: גילאי 0-9 שחזרו ללימודים ( בקפסולות ועם אמצעי זהירות מרביים) היוו 51% מהנדבקים בתקופה 3.5-14.5, פי שלושה לערך מה- 19% של אותם גילאים מבין 271 הילדים והנערים שנדבקו בתקופה שלאחר חזרת כל התלמידים ללימודים (שבוע ההתפרצות בגימנסיה העברית). חשוב לציין שב-12 הימים שאחרי ה 13.5 (10 ימים אחרי חזרת תלמידי הגנים וכיתות א'-ג' ללימודים) עלה מקדם ההדבקה R מ-0.4 ב-13.5 ל-0.9 ב-24.5, שלאחריו חלה העלייה התלולה עד למקדם הדבקה של כ-2.0 בתוך ימים בודדים בשל ההתפרצות בגימנסיה העברית, התפרצות שעליה אנחנו משלמים ונשלם שנים רבות ( זה יהיה העשור האבוד של החברה הישראלית, ובעיקר של ילדנו ונכדינו , בדומה לעשור האבוד שהיה לאחר מלחמת יום הכיפורים). פרופ' שורץ מסכם "התחלת היציאה מהסגר (למעט אולי מגבלת ה-1 קילומטר) כבר ב-18.10 אסור שלא תביא בחשבון את הסכנות שמניתי לעיל: אי הוודאות של אפקט חגיגות שמחת תורה; הסכנה הגדולה שיש בחזרה לשיטת הרמזור, כתחליף להמשך פעולות סגר משמעותיות, גם כשמגיעים ל-2000 נדבקים ואפילו ל-1000; והתחלואה שאורבת גם בקרב הילדים הקטנים ( בגילאי 0-10), במיוחד במצב שהתחלואה הכוללת היא בתחום של 1000-2000 נדבקים ביום". פרופ' שורץ, מי שהיה המדען הראשי של הקריה למחקר גרעיני נגב והוועדה לאנרגיה אטומית, המליץ כבר מתחילת חודש יולי על הטלת סגר בן שלושה שבועות במטרה להקטין את מספר הנדבקים המאומתים מכ-2000, מספר שהגענו אליו בעקבות התפרצות המגפה בגימנסיה העברית בירושלים ב-26 למאי שקרתה בשל החזרה חסרת האחריות ללימודים של תלמידי בתי הספר ב-17 למאי (עפ"י החלטת רוה"מ ומנכ"לי משרד רוה"מ, החינוך והאוצר ובהתנגדות מנכ"ל משרד הבריאות) ללא אמצעי מיגון ושמירת מרחוק ואף ללא מסכות (שר הבריאות והפרופ' סדצקי), בחזרה לכמה עשרות נדבקים קודם לכן. לדבריו, באם הייתה מתקבלת החלטה זו על סגר מוקדם כבר בחודש יולי, ניתן היה להיכנס לתקופת תחילת הלימודים (בתי הספר החרדיים והישיבות ב-21.8 ובתי הספר הממלכתיים ב-1.), עם מספר נמוך של כמה עשרות נדבקים חדשים ביום ולשמור על רמה זו על ידי יחידות הבדיקה ותחקור הנדבקים ביחד עם איתור ובידוד המגעים בתוך 48 שעות (קטיעת שרשראות), של משרד הבריאות ופיקוד העורף. במצב זה ניתן היה להיכנס במצב בטוח הרבה יותר לעונת חגי תשרי ( 18.9-10.10), שבה היו נדרשים בעיקר שמירת מרחק, עטית מסכה והיגיינה אישית כדי לשמור על מספר הנדבקים הנמוך כ"מחלה כרונית". לאחר מכן ניתן היה להגיע במצב מוכנות טוב הרבה יותר לתקופת הגעת גל השפעת, במחצית השנייה של אוקטובר. פרופ' שורץ חוזר ומפנה אצבע מאשימה ברורה לאשמים במחדל זה: "הטעות האדירה של פרופ' גמזו וראשי מערכת הבריאות הייתה בחושבם שניתן יהיה להוריד את מספר הנדבקים מכ-2000 ביום לכ-200 ללא הפעלת סגר וזאת בניגוד לעמדתם המפורשת של המומחים, ולניסיון שנצבר בעולם (או כדבריו של פרופ' גמזו בראיון לעיתונות עם היכנסו לתפקיד הפרויקטור: אנחנו מנסים לעשות משהו שאף מדינה לא עשתה לפנינו , כי כל מדינה שהיה לה היקף תחלואה רחב, סגרה את המשק.... ולמרות זאת אנחנו מנסים לעשות משהו שהוא מיוחד, מורכב, אולי בלתי אפשרי. אני מאמין שנצליח). במקום זה נותנים לפרופ' גמזו לגבש את תוכנית היציאה מהסגר". לדבריו, "האירוניה היא שבעזרת הסגר, אותו אמצעי שמאחר ולא הפעילו אותו 'זכינו' להגיע מ-2000 ל- 9000 נדבקים ביום הכיפורים (שוב בדמיון מצמרר לאי הפעלת 'האמצעים המודיעיניים המיוחדים' במלחמת יום הכיפורים, בעקבותיה הודחו האלוף ראש אמ"ן, האלוף אלי זעירא וקצינים בכירים של אמ"ן, מתפקידם על ידי ועדת אגרנט). עכשיו אותו פרופ' גמזו ביחד עם הפרופ' לוי, הד"ר אלרועי, הפרופ' גרוטו, פרופ' בליצר והפרופ' מטות מתקשטים בסופ"ש האחרון, בתוצאה המופלאה של הפעלת 'אמצעי הפלא' פשוט ומוכח זה (סגר) המביא לירידה מהירה במספר נדבקים ללא קונצים וללא שטיקים. על שישה אלה, שכבר לפני כשבועיים נקראו להניח את המפתחות, כראוי לאנשי מקצוע שקיבלו על עצמם לפתור את הבעיה וטעו בגדול (בדיוק כמו שהאלוף שמואל גורודיש הודח מתפקידו כמפקד החזיית הדרומית במלחמת יום הכיפורים, בעקבות כישלון מתקפת הנגד בשמונה באוקטובר והאלוף אודי אדם הודח מתפקידו כמפקד החזית הצפונית במלחמת לבנון השנה)". "אסור להשלים עם זה", מסיים פרופ' שורץ במשפט בפרפרזה על דברי עמוס הנביא, "על שלושה פשעי ראשי מערכת הבריאות ועל ארבעה לא אשיבם".
