בעודנו חוצים בדמדומי בוקר את התעלה, נשמע קולו של דוד, נהג הטנק, שר, 'כל העולם כולו גשר צר מאוד, והעיקר לא לפחד כלל'. אנו, אנשי הצריח, הצטרפנו אף אנו, וחשנו באותם רגעים הלכה למעשה את דברי רבי נחמן 'ודַע, שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לַעֲבֹר עַל גֶּשֶׁר צַר מְאֹד מְאֹד, וְהַכְּלָל וְהָעִקָּר – שֶׁלֹּא יִתְפַּחֵד כְּלָל'. במדרש בראשית רבה, [ג, ז] , מובאים דבריו של רבי אבהו, שהיה הקב”ה 'בורא עולמות ומחריבן' עד שברא את עולמנו זה בששת ימי בראשית, ואף הוא כולו אינו אלא גשר לעולם הבא. וגם עולמנו זה, תחילה נבנה על פי מידת-הדין, כדברי המדרש, כשברא הקב"ה את עולמו, בראו במידת-הדין, ולא עמד, עד ששיתף עמו את מידת-הרחמים, אף המטר, הגשם, לא ירד עד שמזגו במידת-הרחמים... ואף האדם, לא עמד, עד שמזגו במידת-הרחמים, ככתוב 'וַיִּיצֶר ה' אֱלֹקים אֶת הָאָדָם', מידת-הרחמים עם מידת-הדין. אך גם עולם שכזה, שמבחינה קונסטרוקטיבית עשוי בשילוב השתיים, עדיין הינו כלשון מוהר"ן בתנינא מח, אינו אלא גשר צר מאד מאד. הגמרא במסכת שבת [לב ע"א], אחר שמלמדת היא אותנו שנשים נבחנות בעת לידתן, היינו בשעת היותן בסכנת הלידה, שואלת, ומהו ''שעת המבחן'' לגברים? היכן הם נבדקים ועומדים למבחן לפי מעשיהם ? על כך עונה ריש לקיש: בשעה שהם עוברים על גשרים, כי מעבר על גשר מהווה ''שעת סכנה'', וזו השעה שבה גם גברים נבחנים לפי מעשיהם, לשבט או לחסד. ומיד מקשה הגמרא, וכי זה המקום היחידי, ומשיבה, לאו דווקא גשר ממש, אלא גם כעין גשר. לפני ארבעים ותשע שנים נבחנו , ונבחן עם-ישראל כולו, בעוברנו על גשר שהיה למען הדיוק כעין-גשר. היה זה כשחצינו בעיצומה של מלחמת יום כיפור עם הטנקים את תעלת סואץ על גשר הדוברות שהופצץ כמעט ללא הרף, פגיעות ישירות שנתנו בו את אותותיהם. את שבת בראשית, קיבלנו כבר על אדמת מצרים. כתחליף לנרות שבת הדלקנו בסיסי טילים של המצרים שמנעו מחיל האוויר לפעול, וכבשנו את שדה התעופה פאיד. אך עוד טרם עלינו על הגשר הבחנו לתדהמתנו בשורה של הרוגים מכוסים בשמיכה, כשרגליהם, הנעולות בנעליים אדומות מבצבצות מבעד לשמיכה. ועוד היו מבין חברינו הטובים, הי"ד, שאמנם עברו על הגשר, אך היה זה לעולם שכולו טוב, כששני טנקים סטו ונפלו למימי התעלה. תפילת 'ונתנה תוקף', 'מי יחיה ומי ימות... מי במים ומי באש' הדהדה בנפש כולנו. אך בעודנו חוצים בדמדומי בוקר את התעלה, נשמע קולו של דוד, נהג הטנק, שר, 'כל העולם כולו גשר צר מאוד, והעיקר לא לפחד כלל'. אנו, אנשי הצריח, הצטרפנו אף אנו, כשהמט"ק, הקיבוצניק, תמה לשירה זו, מה היא עושה? אך אנו חשנו באותם רגעים הלכה למעשה את דברי רבי נחמן 'ודַע, שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לַעֲבֹר עַל גֶּשֶׁר צַר מְאֹד מְאֹד, וְהַכְּלָל וְהָעִקָּר – שֶׁלֹּא יִתְפַּחֵד כְּלָל'. אלה שהגשר לא היה רק צר עבורם אלא גם קצר, הגיעו לאותה מדרגה עליונה של מסירות נפש, אותה מדרגה שאין בריה יכולה לעמוד במחיצתם. אך לשון רבי נחמן היא גשר 'צר' ולא גשר 'קצר', דומה כי הסיבה לכך היא שימי חייו של אדם בעולם הזה קצובים לו על ידי הקוצב חיים לכל חי, אך כולם עוברים על גשר צר, והוא העולם שנברא בששת ימי בראשית שבפרשתנו, בדרכם לחיי העולם הבא. האדרת והאמונה לחי עולמים. הגשר הוא צר מאוד מאוד, כי זהו גשר הכולל עולם ומלואו, מלא הוא במבחני אמונה, אותם צריך האדם, מי שעליו נאמר, 'וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים', לעבור במהלך חייו, כדי להתקרב ולקרב את נשמתו לבוראה. כותב הרב קוק באורות התשובה, שנשמת האדם, טהורה היא, חלק אלו-ה ממעל... וכאשר התחילה להתקשר בעולם של החיים המעשיים נצטרפה עם דאגותיו וטרדותיו ונסתבכה בסבכי מלחמת חייו הקשים... זהו הגשר הצר שניסיונות האמונה יכולים לקרבו לבורא עולם, או חלילה כלשון הרב קוק, להכהות את מאורות הנשמה עד כדי מחשך המביא לכל דרכי התעיה הרבים שבחיים האנושיים. רבים הם סוגי הגשרים בעולמנו. יש והוא תלוי, ויש שהוא גשר קורה, יש גשר קשת, ויש גשר המעוגן בכבלים כגשר-המיתרים, ויש גשר צף, וליתר דיוק מעין גשר צף, כגשר הדוברות עליו צלחנו את התעלה. אבל את הגשר הראשון, גשר החיים, ברא בורא-עולם. מי שמלכותו מלכות כל העולמים, ברא גשר בין העולמות. הסתכל באורייתא וברא עלמא, הסתכל בתורה, ב'פרוגרמה', וברא את עולמנו כגשר המהווה פרוזדור לטרקלין, פרוזדור לעולם-הבא. ככלל גשר הוא מבנה הנדסי ל הולכי-רגל , לכלי-רכב וכדומה, הנבנה מעל מכשולים פיזיים, ומטרתו לאפשר מעבר שהמעבר בו יהיה בטוח ביותר. מנגד, להבדיל אלף הבדלות, גשר-החיים, עולמו של הקב"ה, בנוי אחרת לגמרי, גשר צר מאד מאד, והדרך העיקרית לעבור אותו הינה - לא לפחד כלל. ישאל השואל כיצד העיקר הוא לא יפחד כלל, כיצד יכול לשלוט אדם במידה כה טבעית כמידת הפחד? ולא עוד הרי האדם, נזר-הבריאה, נדרש לעבוד את בוראו מתוך שמחה וטוב לבב, כפי שמורה התורה וכפי שלמדנו זה עתה בשמחת חג-הסוכות ושמחת-תורה? על הקושי לא לפחד כלל בעתות מלחמה, כבר כתב הרמב"ם בהלכות מלחמה, 'ומאחר שיכנס בקשרי מלחמה – ישען על מקווה ישראל ומושיעו בעת צרה... וישים נפשו בכפו ולא יפחד, וכו'. כותב על כך הרב זילברשטיין בספרו חישוקי-חמד על מסכת סוכה, שהפסוק 'אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם, אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם, איננו ציווי, אלא הבטחה שאין ממה לפחד. והיוצא למלחמה לא יפחד מרעש צהלות הסוסים וצחצוח החרבות, הגפת התריסים ושפעת הקלגסים, ובלשון אחרת, מובטח ללוחם הישראלי שלא ירא מקולות המלחמה. דומה כי יסוד זה קיים בחיי השיגרה, כפי שלמדנו בחג-הסוכות, עת יצאנו מדירת-קבע לדירת-ארעי וחסינו בצילא דהימנותא, בצל האמונה. ביודענו שבצל בורא-עולם אנו עוברים בבטחה, ללא כל פחד, באותו גשר מופלא. דוד המלך אמר בתפילתו: ברוך אתה ה' אלוקי ישראל אבינו, מעולם ועד עולם. מהעולם שכולו גשר ופרוזדור לעולם-הבא. אף אנו נושאים תפילה מדי יום בקדושא דסידרא, באומרנו: קדיש לעלם ולעלמי עלמיא... ובהמשכה, 'ונזכה ונחיה ונראה ונירש טובה וברכה, לשני ימות המשיח ולחיי העולם-הבא. וכן בתפילה הנפלאה, 'אתה הוא עד שלא נברא העולם, אתה הוא משנברא העולם, אתה הוא בעולם-הזה ואתה הוא לעולם-הבא, קדש את שמך על מקדישי שמך וקדש את שמך בעולמך'. לא בכדי רק בשפה העברית אומרים 'לחיים' בלשון רבים, לחיי העולם-הזה ולחיי-העולם הבא, דבר שלא קיים בשום שפה אחרת... אז 'לחיים'! , ללא פחד ומתוך שמחה, חורף בריא. יהיו הדברים לעילוי נשמת חברי משה-יחיאל כהן הי"ד שנפל בכ"ח בתשרי בק"מ ה-101 בכביש קהיר-סואץ ביום האחרון למלחמה, ואשר בצאתנו אליה מהישיבה הקריא בפנינו את אותו רמב"ם. עו"ד שלום וסרטייל הוא יו"ר ומייסד חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונל
