Three shooting attacks against IDF forces in Samaria

נניח שאנחנו חיים בדמוקרטיה דיקטטורית נוסח טורקיה, שבה ראשי אופוזיציה, עורכי עיתונים ומתנגדי משטר מושלכים לכלא, שכלי תקשורת שלא מיישר קו עם הממשלה נסגר וכיו"ב, האם גם במשטר כזה אפשר להצדיק סרבנות של מילואימניקים להגן על מדינתם? נניח שאנחנו טורקיה ומחר פורצת מלחמה, איראן ממטירה על ישראל מאות טילים מדויקים, חיזבאללה פולש לצפון הארץ, מאות רקטות של חמאס נופלות על תל אביב, אלפי הרוגים, עשרות אלפי פצועים, הרס, סכנה קיומית, מה יעשו הסרבנים? אם הסרבנים מתכוונים למה שהם אומרים, אז בגלל הדיקטטורה הם ישבו בבית בחוסר מעש כשכל הדבר הזה קורה. וזה אומר הרבה דברים על הסרבנים, בין היתר שמדובר בתופעה אובדנית, לא של היחיד. הסרבנות מראה מוכנות להתאבדות קולקטיבית, שעלולה להוביל למותה של המדינה, ביסורים גדולים. עוד באותו נושא: איפה גלנט קיש וסמוטריץ' גם רק התחלתי אלף רמאים לא יצליחו לרמות אותי קורא לאחדות וקורע אותה עכשיו שימו את תופעת הסרבנות אצלנו בהקשר הנכון שלה, הסירוב להגן על מדינת ישראל בגלל התנגדות לדיקטטורה מדומיינת, שלא קיימת במציאות. מה זה אומר על הסרבנים, על העולם האידאולוגי שבו הם חיים, שמשבש לחלוטין את סולם הערכים שלהם, המוסר שלהם? וצריך לשאול איך אנשים נורמטיביים מגיעים למצב כזה, שבו הם מוכנים להקריב את הכל בשביל כלום? כדי להסביר את התופעה הזאת צריך להכיר את התהליך שנקרא mass formation, שנתרגם אותו ל'ייצור ההמון' או תהליך הייצור של ההמון, שאפשרי בעולם מכניסטי, שבו הפרט רואה את עצמו כרכיב במכונה אחת גדולה, שמתכננים אותה מהנדסים חברתיים כמו יובל נח הררי, יקיר השמאל שמאמין שהחיטה בייתה אותו ולא הוא את החיטה, שמאמין שהאדם הוא חלק ממכונה קוסמית חסרת פשר. ומי שילמד איך יוצרים המון ילמד גם שדווקא אלה שמאמינים שהם מכונה ביולוגית הם גם אלה שיוצרים משטרים טוטליטריים כי, כמו שמסביר דסמט מתיאס (Desmet Matias, The Psychology of Totalitarianism), המכניזציה של העולם גורמת לאדם לאבד קשר עם הסביבה, להפוך לאטום אנושי שהופך לחלק הכרחי במכונה הזאת שנקראת מדינה טוטליטרית. ומתיאס מסביר באופן משכנע ש"שורשיה של הטוטליטריות בתהליך פסיכולוגי חתרני ומרושע של ייצור המון. הבנת הדרך שבה יוצרים המון תאפשר להבין את ההתנהגות המזעזעת של ציבור שעבר תהליך של טוטליזציה, שכולל נכונות קיצונית של היחיד להקריב אינטרסים אישיים בשם הסולידריות שלו עם הקולקטיב (ההמון), חוסר סובלנות קיצוני לדעות אחרות, והסרת ההגנה מפני אינדוקטרינציה פסבדו-מדעית ותעמולה. במהותו, התהליך של ייצור המון דומה להיפנוזה קבוצתית שהורסת את המודעות המוסרית של הקבוצה ושוללת ממנה את האפשרות לחשוב באופן ביקורתי. התהליך הזה הוא חתרני ומרושע מטבעו; אוכלוסיות שלמות נופלות לו קורבן בלי משים". ומה שמתיאס מתאר בפרוטרוט בספרו המרתק זה מה שקורה כאן, ממש עכשיו, היווצרותו של המון, טוטליטרי בכל מובן. המון שבשם המלחמה על הבית מוכן להרוס את הבית. המון שמוכן לפגוע בפרנסה שלו ושל אחרים. המון שמוכן לפגוע בזכויות אדם אלמנטריות כמו הזכות לחיים שלו ושל מתנגדיו, שזאת המשמעות של הקריאה של ההמון למלחמת אזרחים. המון שהסיר מעליו כל סייג מוסרי כדי להשיג את מטרותיו בדרכים לא דמוקרטיות. המון שרואה ביריבו הפוליטי את בן דמותו של השטן. המון שמקיא מקרבו את כל מי שחושב קצת אחרת. המון שמתכונן נפשית להתאבדות קולקטיבית במלחמה על החירות, שלו בלבד. ואם צריך לצמצם את התופעה הנוראית הזאת לשתי מלים, אז "ג'ים ג'ונס", על סטרואידים, זה מה שאנחנו רואים כאן בחודשיים האחרונים.