Two suspects arrested while trying to cross from Gaza Strip into Israel

כשנותר יעקב לבדו לפני מעבר יבוק, הוא זכה למפגש לילי עם איש פלאי. בפרשתנו מסופר שהוא נאבק עם האיש הזה, יכול לו, אך נפגע בירכו. האיש ביקש שיעקב ישלח אותו לפני שיעלה השחר, יעקב לא הסכים לשלחו עד אשר יברכהו. האיש לא ברך במפורש את יעקב אך הודיע לו שלא יקרא עוד יעקב אלא ישראל (בראשית לב כט). סיפור מסתורי ופלאי זה זוכה לפירוש והשלמה על ידי הנביא הושע. "בַּבֶּטֶן עָקַב אֶת אָחִיו וּבְאוֹנוֹ שָׂרָה אֶת אֱלֹהִים. וַיָּשַׂר אֶל מַלְאָךְ וַיֻּכָל בָּכָה וַיִּתְחַנֶּן לוֹ, בֵּית אֵל יִמְצָאֶנּוּ וְשָׁם יְדַבֵּר עִמָּנוּ" (הושע יב ד-ה). ראשית הושע מגלה מה טיבו של האיש הפלאי: הוא היה מלאך, על כן, נחשב המאבק הזה כמאבק עם א-להים. לכך התכוונה התורה באמרה "כי שרית עם א-להים" ולזה מכוון הושע באמרו: "באונו שרה את א-להים". החידוש הנוסף שנמצא בנבואת הושע הוא, שהמלאך בכה והתחנן ליעקב. בסיפור בפרשתנו נאמר רק שביקש שישלחנו, בגמרא העירו על כך שהפסוק בהושע מובן רק על רקע הכתוב בתורה: "'בכה ויתחנן לו', איני יודע מי בכה למי? כשהוא אומר: 'ויאמר שלחני' הוי אומר:מלאך בכה ליעקב" (חולין צב א). ה"ויאמר שלחני" התפרש על ידי הנביא הושע כבקשה של בכי ותחנונים. מסתבר שב-"שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל" שנאמר בתורה, וב-"באונו שרה את אלקים", שנאמר בנביא, גנוז הרבה יותר מכפי הנשמע מן התיאור העולה מן התורה. לא זו בלבד שיעקב יכול לו למלאך אלא שהמלאך ממש בכה והתחנן לפני יעקב שישלחנו. היו מפרשים, כדוגמת הרמב"ם ור' יצחק אברבנאל, שלא יכלו לסבול את ההגשמה שבתיאור המפגש עם המלאך בתורה, והסבירו שכל הסיפור התרחש בחלום או במראה הנבואה. התוספת של הבכי והתחנונים מצד המלאך מעצימהה את התמיהה, ובכל זאת קשה לפרש שמדובר בחלום או אפילו מראה נבואי בלבד. הרמב"ן מקשה עלהרמב"ם קושיות רבות, כשהחריפה שבהן: אם היה זה רק חלום, כיצד נקעה ירך יעקב, ומדוע צלע על ירכו? מעבר לקושיות המעשיות, עומדת קושיה פרשנית: הלא התורה יודעת לספר מתי נבואה התרחשה בחלום, כדוגמת חלום הסולם בבית אל. לא כן תיאור התורה בפרשתנו, שהוא תיאור של מפגש ממשי וחי. גם אם נקבל את הפירושים שוללי ההגשמה, ונסכים שהדבר אירע במראה הנבואה, חייבים להודות שהתורה ביקשה שנקרא ונבין את הדברים כאילו התרחשו ממש, וקריאתם כסיפור של חלום מקלישה את עוצמת המסר שלהם. גם אם אין בידינו להכריע מה בדיוק קרה בלילה ליד היבוק מבחינה ריאלית, ברורה לנו התובנה שהסיפור מחולל בנו. זו היא התודעה שהאדם יכול כביכול להתמודד עם אלקים. תודעה זו הושרשה בנו כבר בסיפור עמידתו של אברהם לפני האלקים בהתמודדותו על הצלת סדום. יש לזכור שמאידך גיסא, קיימת גם תודעה הפוכה, תודעת העקדה, שבה אברהם אבינו מגלה הכנעה גמורה בפני ה' ואינו מתווכח עם הצו הא-להי או מהרהר אחריו, ככל העולה מפשוטו של מקרא. הבחירה בין שתי התודעות הללו, מתי יש לנקוט באיזו משתי הדרכים, מתי יש לקבל בהכנעה את צו הא-להים ומתי ה' בכבודו ובעצמו מצפה שנתייצב כביכול נגדו, היא סוגיה מורכבת לעצמה, ולא נעסוק בה כאן. חז"ל מסייעים להבנת הפרשה המסתורית כולה, באמרם שהמלאך היה "שרו של עשו". דהיינו, הוא מייצג את המקור הא-להי העמוק הקייםבאישיותו של עשו. המאבק עם האיש הפלאי היה ביטוי רזי לשורש הרוחני של המאבק הגלוי בין יעקב לעשו. הכנעתו של האיש מורה על ניצחון הדרך של יעקב על פני זו של עשו. היא מרמזת שאף על פי שבעולמו של עשו יש ממד א-לוהי בעל ערך חיובי, אף על פי שמלאך טוב מייצג אותו, הוא צריך הכנעה והמתקה וזו מושגת רק על ידי מאבק: מאבק יומיומי, גלוי, של יעקב בעשו ומאבק לילי נסתר, של ישראל במלאך, שרו של עשו. בכך מתעלה יעקב ממדרגת האח העוקב את אחיו למדרגת ישראל – השורה עם א-להים ואנשים ויכול להם.עם זאת, עשו הותיר את חותמו בפגיעה בירך יעקב, וזכר לכך, נמנעים בני ישראל לאכול את גיד הנשה עד היום הזה. התרומה הנוספת של הנביא הושע לפרשנות הסיפור שבתורה מתייחסת לשלב הברכה. לפי המסופר בתורה, הכניעה של האיש, המלאך האלקי שהובס, לא סיפקה את יעקב. יעקב דרש יותר, הוא תובע, "לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי". למעשה, המלאך לא ברך אותו אלא רק הודיע לו על שינוי שמו: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה שְּׁמֶךָ? וַיֹּאמֶר: יַעֲקֹב. וַיֹּאמֶר: לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל" ושוב, הנביא הושע תורם פריט מידע בעל ערך עובדתי ופרשני:" בֵּית אֵל יִמְצָאֶנּוּ וְשָׁם יְדַבֵּר עִמָּנוּ". הסיבה שבגללה לא מופיעה ברכת המלאך היא מפני שהוא לא ברך אותו בעת ההיא, אלא רק הבטיח לו הבטחה. הוא הבטיח לו ששמו ישונה בעתיד בהתגלות של הא-להים עצמו, בבית אל, ושם גם יזכה שה' ידבר איתו ויברכנו. המלאך משתף עצמו עם יעקב ואומר שגם הוא יהיה נוכח שם: "ימצאנו", "ידבר עמנו". הבטחה זו של המלאך התקיימה במלואה, ומתוארת בהמשך הפרשה, כאשר יעקב הגיע לבית אל, וסגר את המעגל שנפתח בצאתו מן הארץ בברחו מפני עשו. עוד באותו נושא: ולויים לשירם ולזמרם "הגבל את ההר וקדשתו" נשיאת ראש חוזה החכירה וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב קוּם עֲלֵה בֵית אֵל וְשֶׁב שָׁם וַעֲשֵׂה שָׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הַנִּרְאֶה אֵלֶיךָ בְּבָרְחֲךָ מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִיךָ ... וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ: וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל:וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ: וְאֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ: פרשה זו מתקנת את פרשת לקיחת הברכות במרמה. אז, הטעה יעקב את יצחק וקיבל ממנו את הברכה שנועדה לעשו. עשו מחה על כך ואף התנכל להרוג את יעקב בעקבות זאת. עתה, עם שובו לארץ התפייס עשו עם יעקב, ויתר על ברכת הארץ והלך לו לארץ אדום. יעקב קיבל את הבטחת הארץ והזרע ישירות מאת ה'. מדברי הנביא הושע למדנו על הזיקה הישירה בין המאבק עם המלאך ביבוק, לבין ההתגלות הא-להית בבית אל. מסתבר, שגם בפעם הזאת השיג יעקב את הברכה מתוך מאבק. רק אחרי שהכניע את המלאך, הודיע לו הלה שיזכה לקבל את שמו החדש, המעיד על נצחונו במערכה. בעקבות זאת גם יקבל את ברכת אברהם ויצחק במלואה.בבית אל, במקום בו נגלה אליו הא-להים לראשונה בברחו מפני עשו, שם יתגלה אליו שוב, אחרי שובו לארץ והשלמת נצחונו על עשו. הרב פרופ׳ יהודה ברנדס הוא נשיא המכללה האקדמית הרצוג ויו"ר מועצת החמ"ד