Hunter College

ארבעה פעמים אנו מצרפים בתפילה את הביטוי "שלימה": בסיום התפילה אנו אומרים: "אני מאמין באמונה שלימה", ובתפילת העמידה עצמה אנו מבקשים: "והחזירנו בתשובה שלימה לפניך", "והעלה רפואה שלימה לכל מכותינו", "וגאלנו גאולה שלימה מהרה למען שמך". (ואף סימן נתנו לדבר: אתרו"ג - אמונה, תשובה רפואה וגאולה). מדוע דווקא בארבעה אלו אנו מוסיפים את ההוספה הזו? ההסבר הוא שכל אחד מהארבעה הללו אינם באים בבת אחת אלא מתרחשים בתהליך ובהדרגה. אמונה, אין האדם הופך למאמין ביום אחד, אפילו גדול המאמינים אברהם אבינו לא הכיר את בוראו אלא בהגיעו לגיל ארבעים. תשובה, גם החזרה בתשובה היא תהליך של שלבים כמו: הכרת החטא, חרטה, עזיבת החטא וקבלה לעתיד, עד שלבסוף מגיעים לתשובה שלימה. רפואה, אין החולה מתרפא ממחלתו בבת אחת, אלא הוא מחלים בתהליך עד שהבריאות שבה לאדם במלואה. וכך גם בגאולה, על הגאולה כבר אמרו: "כך היא גאולתם של ישראל, בתחילה קמעא קמעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת". על כן אין אנו מסתפקים בהם בבקשה חלקית, אלא מבקשים שהקב"ה יזכה אותנו בהם בשלמות כבר אמר הנביא [מיכה ו טו]: "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" ומדברי הנביא משמע שהאירועים שהתרחשו ביציאת מצרים אינם אירועים חד פעמיים, אלא משמשים תקדים לכל הגאולות העתידות, כמו שהדבר מפורש במדרש [תנחומא תולדות יז]: "כך אני עתיד לגאול אתכם לעתיד לבא משעבוד אדום ולעשות לכם נפלאות, שנאמר: 'כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות'". ואכן הגאולה שהתרחשה ביציאת מצרים התרחשה בשלבים ובהדרגה, כפי שהבטיח לנו הקב"ה בארבעה לשונות של גאולה, ככתוב: "לכן אמור לבני ישראל אני ה', והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, והצלתי אתכם מעבודתם, וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים, ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים", וכל לשון מהם הוא שלב נוסף בגאולה. השלב הראשון ("והוצאתי מתחת סבלות") הוא ההקלה בקושי השעבוד למרות שעדיין הם ממשיכים להיות עבדי פרעה, (לפי הנצי"ב בפירושו 'העמק דבר' היה הדבר במכת ערוב). השלב השני ("והצלתי") הוא ההצלה בהפסקת העבדות לגמרי (במכת הברד שפרעה החל להוקיר את ישראל - הנצי"ב), אבל עדיין ישראל אינם בני חורין אלא תחת שליטת השלטון המצרי. במכת בכורות בא השלב השלישי ("וגאלתי") שבו ישראל נגאלו לגמרי, בזרוע נטויה ובשפטים גדולים ויצאו מעבדות לחירות, אבל עדיין היו שקועים במ"ט שערי טומאה ועובדים עבודה זרה, ולאחריה בא השלב הרביעי ("ולקחתי") שבו הם נלקחים להיות לעם ה' והקב"ה להם לאלוקים. דבר נוסף אנו לומדים מהתקדים של גאולת מצרים והוא שעם ישראל בבוא הגאולה עדיין לא היה זכאי לה, ואעפ"כ הקב"ה גואלם, כמו שמובא במדרש [שמו"ר טו]: "אמר הקב"ה אם אני מסתכל במעשיהם של ישראל אינן נגאלין לעולם, אלא למי אני מסתכל לאבותיהם הקדושים, בזכות אבותם אני גואלם". מניעת הגאולה יכולה להיות לא רק מפני מצבם של עם ישראל בעבר, אלא גם הצפוי להם בעתיד עלול למנוע את הגאולה, ועל כן מקדים הקב"ה לפני אמירת ארבעת לשונות הגאולה: "לכן אמור לבני ישראל אני ה'", ועל כך דרשו חז"ל [מדרש הגדול]: "אני יודע שסופן למרוד בי ולהכעיס לפני, ואעפ"כ הריני גואלן למען שמי". לימוד נוסף לומדים אנו מלשונות הגאולה של יציאת מצרים, שגם אחרי שהקב"ה היה לישראל לאלוקים במעמד הר סיני, עדיין אין הגאולה שלימה, ועל כן התורה ממשיכה ואומרת לשון חמישי של גאולה: "והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב, ונתתי אותה לכם מורשה, אני ה'". יציאת מצרים היתה תקדים ודגם לגאולות העתידות, וממנה אנו לומדים שלגאולה שלימה ישראל יזכה רק לאחר שהעם יזכה להיות בן חורין ("וגאלתי אתכם"), חי בארץ ישראל ("והבאתי אתכם אל הארץ"), כשהוא מאמין בה' ומקיים בה את מצוותיו ("והייתי לכם לאלקים"), וכך תהיה הגאולה העתידה שהיא תבוא לשלמותה לא בבת אחת, אלא בתהליך של קמעא קמעא.