Land Registry

אנו עומדים לאחר הוועידה הרפובליקנית בקליבלנד, ולפני רגע השיא של ועידת הדמוקרטים בפילדלפיה – נאום ההכתרה של המועמדת הילארי קלינטון. בינתיים חוזרת על עצמה תופעה שראינו בעונת הבחירות המוקדמות – נתק בין הפרשנים למציאות המתרחשת בשטח. בעיתונות הליברלית בארצות הברית - וגם בזו השמרנית המסרבת לאמץ את טראמפ לחיקה - שרר קונצנזוס: סיכום הוועידה הרפובליקנית ככישלון חרוץ, כמושב לצים, כוועידה שלא שירתה את מטרתה העיקרית – לשווק את המפלגה ובמיוחד את מועמדה לנשיאות. זה התחיל במטעמים שעשתה העיתונות מכמה קטעים בנאליים בנאומה של מלניה טראמפ ש"הושאלו" מנאום שנשאה הגברת מישל אובמה ב‑2008, והמשיך בשערורייה של הסנטור טד קרוז. קרוז זכה ל"עלייה" מכובדת בוועידה, אבל לא גמל למארגנים ב"מי שבירך" לדונאלד טראמפ. קרוז, שהיה שנוא התקשורת הליברלית, הפך פתאום לגיבור ולקדוש מעונה כאשר באי הוועידה שרקו לו בוז. זה הרגע שייחרט בזיכרון מהוועידה, צהלו העיתונאים, זו העדות שהוועידה לא הצליחה לאחד את הרפובליקנים מאחורי טראמפ. כצפוי, גם הביקורת של התקשורת על נאום ההכתרה של טראמפ הייתה קטלנית. לדעתה, היה זה נאום קודר למדי, וכל פוליטיקאי מתחיל יודע שנאום הכתרה חייב לספק תקווה מלוא החופן. הניו-יורק טיימס סיכם שהדבר היחיד שהאיר את נאומו הקודר של טראמפ היה תאורת הבמה. בשישי בבוקר שעון ישראל קראתי את הנאום שזה עתה יצא מפיו של טראמפ, וסברתי שמדובר בנאום פוליטי מצוין עם הבטחה סופר-אופטימית: "נהפוך את אמריקה לנהדרת שוב". תהיתי מה כבר שווה דעתי הצנועה בנושא, והנה התפרסמו הסקרים וחשפו כיצד הגיב הציבור: לאחר הוועידה ה"כושלת", טראמפ לא רק צמצם פערים, אלא אף עקף את קלינטון. נכון, השבוע הדמוקרטים עשויים לייצר גל נגדי בוועידתם, אם רק יצליחו להתגבר על הפרשה שהתפוצצה השבוע – הדלפת התכתובת במטה המפלגה סביב התוכניות לשריין את קלינטון ולחבל בסיכוייו של יריבה ברני סאנדרס. מכל מקום, הפרשנויות שהופרחו בזמן ועידת הרפובליקנים התגלו כבלתי מבוססות, בלשון המעטה. רשת CNN, שאינה ידועה באהדה רבה כלפי הרפובליקנים, פרסמה סקר שממנו עולה כי ועידת קליבלנד הועילה בגדול לטראמפ, שפתח פער של ארבעה אחוזים מול קלינטון. חל מהפך רציני אצל בוחרים שמגדירים את עצמם כעצמאיים. בקרב ציבור זה יש כעת לטראמפ יתרון של 18 אחוזים על קלינטון, ו‑43 אחוזים מהעצמאיים מביעים נכונות לתמוך בו. לפני ועידת הרפובליקנים, המאזן בקרב הבוחרים העצמאיים עמד על 34‑31 לטובת קלינטון. הדימוי החיובי של טראמפ עלה כתוצאה מהוועידה, והוא פתח פער משמעותי על קלינטון בשתי סוגיות חשובות: מי יטפל יותר טוב בטרור, ומי יטפל יותר טוב בנושאים הכלכליים. האירועים הביטחוניים בארצות הברית ומחוצה לה בהחלט ישפיעו על תוצאות הבחירות. טראמפ בנאום ההכתרה הגדיר את ביטחון הפנים והחוץ כנושא הראשון במעלה, ולפני הצמד המסורתי "שלום ושגשוג" הוא השחיל את המילה ביטחון. אורח החיים האמריקני, הזהיר טראמפ, נמצא תחת איום ההתקפות הרצחניות נגד המשטרה והטרור בערים, והוסיף כי "פוליטיקאי שאינו קולט את הסכנה הזאת אינו ראוי להנהיג את מדינתנו". אם ימי מערכת הבחירות יעברו על מי מנוחות הדבר ישרת את מועמדותה של קלינטון. אבל אם בדרך לנובמבר יתרחשו מגה-פיגועים בחו"ל או פיגוע רציני בארה"ב, ובמיוחד אם תמשכנה המתקפות הרצחניות על כחולי המדים - הדבר יעניק רוח גבית לטראמפ. כאשר גרמניה, שגילתה המון נדיבות בקליטת פליטים ומהגרים, סופגת ארבעה פיגועי דמים בתוך שבוע – הסחורה שטראמפ משווק נראית הרבה יותר מושכת. בלטה בנאומו של טראמפ גם מתקפה חזיתית על מדיניות החוץ שניהלה קלינטון, שעל פי טראמפ זוכה לציון נכשל. קלינטון סבורה שהניסיון המוכח שלה במדיניות חוץ יעמוד לה מול טראמפ, שאינו בקיא כמוה בפרטים הקטנים ולפעמים גם הגדולים. הבעיה של קלינטון היא שבמבחן הידע היתרון שלה ברור, אבל טראמפ מבקש להעביר את הנושא למבחן התוצאות - לדוגמה ההסכם עם איראן. זאת תהיה אחת ממערכות הבחירות המכוערות ביותר שידעה ארה"ב, כאשר שני המועמדים סובלים מתדמית שלילית, ולכן בשני הקמפיינים ינסו להבליט את הצד השלילי של היריב. בוועידה הרפובליקנית הסיסמה שבקעה מתוך הקהל הייתה "להכניס אותה לתא המעצר". מנגד, התקשורת הליברלית מנהלת כבר חודשים מסע נגד טראמפ, בסגנון שמזכיר את ההתגייסות נגד נתניהו בבחירות האחרונות, כולל השוואות בין טראמפ להיטלר. כפי שקרה בישראל, גם ההתגייסות הזאת עשויה לפעול כבומרנג: התפקיד שמילאו עיתונאים אחדים בשירות מנגנון המפלגה הדמוקרטית, להשחיר את סאנדרס ולשווק את הגברת קלינטון, אינו מחמיא למקצוע ופשוט מסייע לטראמפ לצייר את התקשורת כחלק מממסד רקוב ומתנשא. מההיבט היהודי, יש מקום לחשש שהבחירות הללו רק יעמיקו את הקרע בתוך הקהילה היהודית בארצות הברית. החוגים הליברליים רואים בטראמפ מוקצה מחמת מיאוס, בעוד שכמה מפעיליו המרכזיים וגם אנשי כספים בולטים של טראמפ הם יהודים דתיים. גם אם מדובר במלחמה חסרת פשרות, יש לעשות כל מאמץ לשמור על גובה נמוך של הלהבות בתוך הקהילה היהודית. יש דין, גרסת ארצות הברית הוגן או לא הוגן, אחד המשחקים ששיחקנו בשנים האחרונות היה מעקב אחרי הצלחתם או אי הצלחתם של מובילי מהלך הגירוש מגוש קטיף. בדומה לזה, שנה לחתימת ההסכם הגרעין השערורייתי עם איראן, מתחיל מעקב אחרי מי שנתנו לאובמה יד, ובמיוחד אחרי הידיים היהודיות שהורמו לטובת ההסכם. השבוע נפלה דבי וסרמן-שולץ ביום פתיחת הוועידה הדמוקרטית. שולץ, שעמדה בראש ה‑DNC - הוועידה הדמוקרטית הארצית, הייתה מחוזרת משני הכיוונים - שדולת איפא"ק מצד אחד ואובמה מהשני. בסופו של דבר הנאמנות שלה לממשל, למפלגה הדמוקרטית ולקריירה גברה על דאגתה לישראל. עתה היא משלמת מחיר על נאמנותה למפלגה, נאמנות שהיא פירשה כקידום סיכוייה של קלינטון וחבלה בסיכוייו של ברני סאנדרס. השבוע נחשפה הקנוניה שלה נגד סאנדרס, והיא הפכה לשעיר לעזאזל ואף התפטרה מתפקידה כיו"ר הוועידה הלאומית הדמוקרטית. אובמה דאג שלא תצא ריקם ושלח לה מכתב הוקרה, וכעת וסרמן-שולץ חוזרת לממדיה הטבעיים כחברת בית נבחרים מן השורה.