17201

המאבק על זהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית חשוב ונחוץ. לא הגענו לכאן אחרי אלפים שנה כדי להיות עם כשאר העמים. גם אם יש ביננו חילוקי דעות על השאלה כיצד עלינו לשמר ולבצר את זהותה היהודית של המדינה אין ספק שמדובר ביעד קריטי. עם זאת, אסור שהמאבק על תיקון המדינה ישכיח מאיתנו את הצורך לדאוג לתיקון הציבור שלנו. לצערי הרב מרוב עיסוק חשוב בשאלה כיצד לתקן את מדינת ישראל אנו מתעלמים כמעט לחלוטין מהבעיות שיש לנו בתוך הציונות הדתית. ההתבטאויות שלנו ממוקדות בציבור הכללי במדינת ישראל, איך לתקן אותו ואיך לתקן את המדינה. לצופה מן הצד עלול להיווצר הרושם שהבית שלנו בסדר גמור, אין מה לתקן בו, כל הבעיות נמצאות בתיקון העולם. והאמת צריכה להיאמר. בצד הערכה גדולה להישגים האדירים של הציונות הדתית יש הרבה דברים מטרידים שדורשים התייחסות ומענה. תופעות חמורות שבעניי לא זכיתי לשמוע אף איש ציבור, רב או פוליטיקאי, שטורח להתייחס אליהם. עוד באותו נושא: אין חצי רמטכ"ל לא להישבר - זה עוד לא נגמר ובביזה לא שלחו ידם הכל – כולל נשק גרעיני? דוגמא אחת לכך היא הפיחות הזוחל ביחס של הציבור שלנו לאיסור נגיעה. בשנים האחרונות איסור זה שחומרתו לא קטנה מאיסור אכילת בשר וחלב ביחד, הפך להיות בחלקים גדולים והולכים בציבור שלנו לאות מתה. איני מדבר על מה שקורה בין בחור לבחורה שיוצאים יחד ומתמודדים עם האתגר הגדול של שמירת נגיעה. זוהי התמודדות אישית ופרטית. אני מדבר על התרסה כללית כנגד האיסור הזה, על חילול נגיעה בפרהסיה. התופעה שהחלה לרווח במגזר, שבה אחרי האירוסין מעלים בני הזוג המאורסים תמונה שלהם מחובקים היא חמורה מאוד. בני הזוג אומרים לנו שהם הולכים לבנות בית בישראל, אבל ההלכה מעניינת אותם בעירבון מוגבל. הם ישמרו עליה רק כשזה יתאים להם. ושוב, מה שקורה בינם לבין עצמם הוא עניינם הפרטי, אבל כאן מדובר באמירה ציבורית. את הבשורה המשמחת שלהם על האירוסין הם כורכים יחד עם מסר לפיו הם ישמרו על ההלכה רק כשזה יסתדר. גם תופעת הריקודים המעורבים בחתונות, שהולכת וגוברת, נושאת בחובה את אותה אמירה בדיוק – ההלכה לא חשובה לנו. ביום הכי חשוב שלנו, ביום שבו אנו מקימים משפחה, אנחנו בועטים ברגל גסה בשולחן ערוך ובתורה והופכים את המצוות של התורה להמלצות בלבד. ושוב איני מדבר על אנשים שלא עומדים ביצרם, כל אחד וההתמודדויות שלו. כבר בגמרא יש התייחסות לקושי של רווקים להקפיד על ההלכה. זה עסק פרטי של כל אחד עם קונו. אני מדבר על האמירה הציבורית של בני הזוג כלפי הקהילה המשתתפת בחתונה. באיזה זכות מוסרית אנו באים בטענות לרפורמים על רצונם בתפילה מעורבת בכותל, כשבאחוזים גדלים והולכים בתוך חתונות המגזר יש ריקודים מעורבים. אני מתנגד בצורה נחרצת כמובן לתפילה מעורבת, אבל ריקודים מעורבים חמורים לא פחות. לפני שאנחנו באים לתקן את העולם כדאי שנבדוק מה קורה בחצר האחורית שלנו. ושוב, אדגיש את המובן מאליו, חשוב מאוד להשפיע על דמותה של המדינה ועל דמותו של העם שלנו. אבל חשוב גם להשקיע בתיקון עצמי של המגזר שלנו. חבר טוב שלי טוען שאם המצב הזה ימשיך אין שום סיבה שבעוד כמה שנים לא יהיה מקובל ולגיטימי לגמרי במגזר שלנו לגור יחד לפני החתונה. אם איסורי תורה הם רק המלצות, למה שזה לא יגיע לשם? אם אנחנו רוצים תיקון אמיתי במדינה אנחנו חייבים להבין שהתיקון מתחיל בפנים.