פרופ' יוסי כץ, חושף מחדל היחס לרכוש קורבנות השואה בישראל, סבור כי יש לפתוח מחדש את הסכם השילומים עם גרמניה. זאת כיוון שלדבריו גרמניה מעולם לא פיצתה את ישראל. בספרו החדש 'על חשבון הקורבנות' בו פורס פרופ' כץ את תמצית מחקרו אודות הפיצוי שקיבלה או לא קיבלה ישראל מגרמניה, קובע כץ כי "גרמניה מעולם לא שילמה על רצח העם והאובדן שהשפיע עמוקות על מדינת ישראל והעולם היהודי". בראיון לערוץ 7 מתמצת כץ את מחקרו וקובע כי בהסדר השילומים ויתרה מדינת ישראל בעל כורחה על זכויותיה. הוא קובע עוד כי הסכום של 750 מיליון דולר אותו קיבלה ישראל הצעירה של אותם ימים "הוא סכום מגוחך" שלדבריו נועד אך ורק ליישוב מחדש של הפליטים שהגיעו מאירופה ולא כפיצוי על השמדת העם היהודי. בנוסף, קובע כץ כי המדינה השתמשה בכספים הללו לבניית כלכלתה ולא בהכרח למען ניצולי השואה. פרט נוסף המתברר במחקרו של פרופ' כץ הוא חובתה של ישראל לפצות את גרמניה על רכוש הטמפלרים ששהו בפלשתינה והיו תומכים לכל דבר של המשטר הנאצי. סכום הפיצוי לו התחייבה ישראל בהסכם השילומים 50 מיליון מארקים שהוחזרו לגרמניה. כמו כן הוא מציין כי בעקבות הסכם השילומים מי שעלה לישראל לפני שנת 1953 לא יכול היה לתבוע פיצוי. כך נוצרו בישראל הצעירה שני מעמדות. מי שהגיע לפני ומי שהגיע אחרי 53'. למדינה היה עניין רב ברנטות שהגיעו מגרמניה. לדבריו נעשתה בישראל "תעשיית עמלות", שליוו את העברת הכספים לניצולים. למדינה לא היה אז מטבע זר והכספים מגרמניה העניקה לישראל מטבע זר. הוא מציין שהמדינה נתנה למטבע שער נמוך כדי לגרוף רווח. כמו כן הוא מזכיר עורכי דין רבים שידעו "לגזור קופון" בעת הכנת המסמכים לקבלת הכספים עבור הניצולים. כץ תוהה כיצד זה הדבר הראשון שהופרט במדינת ישראל הצעירה היה ניהול המסמכים והטפסים מול גרמניה, בעוד שאר השירותים שניתנו אז לאזרחים נותרו בידי הממשלה. כץ מציין עוד בדבריו כי היעדר הפיצוי הגרמני גורם לכך שמדינת ישראל נאלצת להקצות משאבים וכספים רבים משלה עבור אותם פגעי השואה שמכים בה עד היום. לנוכח כל אלה סבור פרופ' כץ כי על ישראל להציב את הדרישה לפתיחת הסכם השילומים, בעיקר לנוכח העובדה שלדבריו לא קיבל העם היהודי כל פיצוי על הטבח שבוצע בו. לטעמו אל לעם היהודי להיכנע לניסיונות בגרמניה ובאירופה לדחות מכל וכל את החזרה לסוגייה זו של השילומים. "יש לנו זכות מלאה לדרוש את הפיצוי על הנזק, העוולה החמורה ביותר שנעשתה בהיסטוריה של העת החדשה".
לאחר פניות רבות מראשי האוכלוסייה האתיופית, בנוגע לאפשרויות השיבוץ ואופי הקידום של האתיופים בצבא, פנה דנון בדרישה לראש אכ"א בצה"ל, ליצור הליך מיון ייחודי לאוכלוסייה האתיופית, אשר יאפשר להם לממש את הפוטנציאל המלא שלהם בצבא: "אין שום סיבה שנתוני האיכות של האתיופים יהיו נמוכים במאות ואף אלפי אחוזים משל כלל האוכלוסייה, יש כאן בעיה בתהליך הקבלה לצה"ל" אמר דנון. במסגרת דו"ח מיוחד שהתקבל לפי דרישתו של ח"כ דנון וחובר על ידי צה"ל, הגיעו נתונים קשים ומטרידים במיוחד בנוגע לשילוב האתיופים בצבא. מהדו"ח עולה, כי אין תכנית ייעודית אשר שמה לה ליעד את קידום אוכלוסיית האתיופים בצה"ל. כיום, 86% מיוצאי אתיופיה מתגייסים לשירות, לעומת 74.3% בשאר האוכלוסייה. למרות המוטיבציה הגבוהה לגיוס, מהדו"ח עולה כי נתוני הקב"א- קבוצת האיכות, אשר משפיעה על המשך השירות והמיון לתפקידים בצה"ל, נמוכה משמעותית בקרב חיילים אתיופים, מאשר אצל שאר האוכלוסייה. 52.2% מיוצאי אתיופיה בעלי קב"א הנמוכה מ-47, כאשר בשאר האוכלוסייה מדובר ב- 23.2% בלבד. בנוסף, רק 1.5% מיוצאי אתיופיה בעלי קב"א הגבוהה מ-54, נתון הנמוך מה- 25.8% משאר האוכלוסייה: "פערים כה גדולים מצביעים על בעיה בשיטה ולא את הנתונים האמיתיים לגבי יוצאי אתיופיה". בנתוני כניסה לקבע עולה, כי ישנו פער ב-100% בכמות הנכנסים לקבע בין אתיופים לשאר האוכלוסייה. בכמות הכלואים ישנם נתונים דומים סדו"ח צוין כי מכלל המשרתים בצה"ל 25.4% היו בכלא, זאת לעומת יוצאי אתיופיה, שם 52.9% היו בכלא. המצב אף חמור יותר בקרב כלואות אתיופיות, שם הפער הוא 300% בין הכלואות מכלל צה"ל לבין יוצאות אתיופיה. ח"כ דנון פנה למשרד הביטחון, לקיים דיון דחוף בועדת הקליטה והעלייה, וזימן את ראש אכ"א, האלופה, אורנה ברביבאי, לדיון משותף, יחד עם נציגי העדה האתיופית, חיילים אתיופים משוחררים, ונציגי משרד הקליטה ומשרד הביטחון: "הדו"ח מצביע על כשל מערכות במערכת הצבאית, אשר לא מצליחה לתת מענה למאפיינים הייחודיים של יוצאי אתיופיה".