המעשה הזה שאנו באים לספר איננו יודעים אם אמת היה או משל היה, שבאמת קשה להאמין שאירע באמת, שנמצאו בו דברים מפליאים שאי אפשר להאמין. וייתכן שכל הדברים אמת ואולי מקצתם ואעפ"כ אנו מספרים אותו לעניין מוסר ומידות טובות שיש לכל אחד לקחת ממנו. מעשה היה באיש אחד שהיה מכונה רוה"מ, והוא היה מתבקש ללכת בדרכי חסידות עליונים, שלאו כל מוחא סביל דא, ואולי זה משום שהיה עוסק בענייני ציבור והיו הכל מסתכלים עליו ועל כל תנועותיו והיו יכולים ללמוד ממנו. ואפשר מפני שהכינוי שלו דהיינו רוה"מ הוא ראשי תיבות של 'רב וחסיד הגדול מכולם' או שהיה ראשי תיבות של 'רב ובעל המעלה', יהיה כך או כך ואולי לאיזו כוונה אחרת, מכל מקום היה נדרש לדקדק בכל מעשיו ובכל דרכיו. והיו ממנים אנשים שיהיו צופים בו בכל עת, ואם לא היה מקפיד על איזה עניין ואיזה דקדוק קל של חסידות, היו מיד מוכיחים אותו בקול גדול כמו שמצינו אצל כמה מגדולי הדורות שהיו להם מוכיחים שהיו מוכיחים אותם וכו' וכדי לשבר את האוזן עד היכן הדברים מגיעים, נספר לכם שמועה ששמענו מפי מגידי אמת והם ספרו לנו מעשה ממתנות. ומעשה שהיה כך היה. אותו אחד שזכרנו היה עסוק בענייני המדינה והיו גדולי עולם באים אצלו לבקר ואף הוא היה הולך אצלם וכמקובל אצלם בכל פעם שהיו באים היו נותנים לו איזו תשורה כגון עט מכסף או איזו מדליה או ספר יקר המציאות, והיו עושים כן כדי לכבדו ולכבד את המדינה שהוא היה עוסק בעניינים שלה. כיוון שרבו המבקרים רבו המתנות ונעשו כמה מאות מתנות ואותו שהזכרנו לא ידע מה לעשות עם כל המתנות [שממון לא היה חסר לו, הן ממה שעבד בעצמו הן ממה שעסק בענייני ציבור והיו דואגים לכל צורכי ביתו בגדולה, ועוד מפרנסים אותו ברווח.] ומן הסתם הניח עט אחד נאה על השולחן, ועוד מדליה על המדף, ועוד דבר נאה בתוך ארון של זכוכית, וכל השאר שלא נותר להם מקום, הניח אותם באיזה מחסן לראות מה יעשה בהם. ואלו הממונים שהיו מסתכלים עליו ובודקים כל דרכיו, כששמעו זה מיד הוכיחו אותו בקול גדול ונשלחו שוטרים ובאו בפתע פתאום, ופתחו אותו מחסן ומצאו בו כל המתנות והוכיחו אותו ועשו לו בזיונות גדולים, שהוא היה צריך להניח אותם באוצר המדינה דווקא, ושהם ממון ציבור וכו'. מזה אנו למדים כמה כל אחד צריך לדקדק במעשיו שהרי עין רואה ואוזן שומעת וכו' ועוד שמענו שהיו מבקשים ממנו שלא ירים את קולו באמצע הלילה אפילו בשעת כעס, ולא רק ממנו אלא גם מבני ביתו. וזו מדרגה נוראה, שאמת שמענו מכמה צדיקים בדורות הסמוכים לנו שלא היו מרימים את קולם כל ימי חייהם, אבל הם היו עסוקים כל ימיהם בתורה ותפילה וגמילות חסדים, אבל שיהיה אדם שעסוק כל ימיו בעסקי ציבור ומלא טרדות, שגם הוא לא ירים את קולו באמצע הלילה זו מדרגה מופלאה מאוד ומזה ייקח כל אחד מוסר לעצמו וכו' וכו' עוד שמענו מעשה מפליא והוא מעשה מבקבוקים. שהסדר היה באותה מדינה שכל מי שקונה בקבוק משלם עליו קצת יותר ממחירו ואחר ששותה ממנו אם יחזיר את הבקבוק יקבל עליו אותו הפרש ועשו כך כדי שלא יהיו מושלכים כל אותם בקבוקים לאשפה שהם דבר שאינו מתכלה ומתוך כל עלול להיות נזק לטבע העולם והרי נצטווה האדם שלא יקלקל ויחריב את העולם. וגם אצל אותו שזכרנו [דהיינו רוה"מ הנ"ל] היו קונים הרבה בקבוקים הן לצורכי הבית הן לצורכי האורחים והמבקרים בבית וכיוון שהיה עוסק בצורכי ציבור רבו המבקרים אצלו ואצל בני ביתו ומתוך כך התרבו הבקבוקים. ואלו הבקבוקים אם היו משליכים אותם לאשפה מן הסתם לא היה אדם מקפיד בזה, שמי יבקש מאדם כזה חשוב שיטרח לילך אצל החנות ולהחזיר הבקבוקים וליטול כמה פרוטות. אלא מאי בני ביתו חשבו לנהוג כמנהג כל בני המדינה ולא לעשות עצמם שונים, והלכו גם כן והשיבו הבקבוקים וקבלו תמורתם. ויש אומרים שאמרו לאחד מהעובדים שלא היתה פרנסתו כל כך ברווח, שהוא ישיב הבקבוקים וירוויח אותם הפרוטות שאצלו יועילו לפרנסה. [מה שאין כן אצל אותם בני בית לא היה חשוב ממון זה לכלום] כיוון ששמעו אותם הממונים לפקח על כל דרכיו מעניין זה, מיד הרימו קול גדול והוכיחו אותו, שגם השכר המועט של אלו הבקבוקים צריך להשיב לאוצר המדינה, ולא ליקח ממנו או לתת ממנו כלום. ואותו החשוב [דהיינו רוה"מ הנ"ל] קיבל עליו לפנים משורת הדין, להשיב אותו הסכום שכנגד הבקבוקים לאוצר המדינה, ואלו הממונים לא נחה דעתם והיו ממשיכים להוכיח אותו ולעשות לו ביזיונות גדולים ונוראים. מזה כל אחד ילמד כמה כל אדם צריך לדקדק בכל דרכיו ובכל מעשיו, שאם זה האיש רוה"מ שהיה טרוד כל כך מענייני ציבור ומכל הממונים שהיו מטרידים אותו השכם והערב, אם הוא היה צריך לדקדק כל כך בעניינים של חסידות, מה נאמר אנחנו שיושבים בשלווה בביתנו ופנויים ללמוד וכו' שוודאי וודאי שצריך לילך בכל מעשינו במידות טובות ודרכי ישרים. ושמענו עוד שאותו רוה"מ שזכרנו היה מצטער הרבה שמכל הביזיונות שעשו לו, שאע"פ שהיה מתאמץ לשמור כל מעשיו, מכל מקום אין אדם שיעשה טוב ולא יחטא, ומי יכול לעמוד במדרגות נוראות כאלו. ועשה שאלת חלום על מה ולמה הוא מתבקש לכל זה ולא רק הוא אלא אפילו אנשי ביתו. והשיבו לו מן השמים שזה מעניין אחיו. ולפני שנספר מה שהשיבו לו אנו צריכים לספר קצת מעניין אחיו. שהיה לו אח שהיה איש בעל נפש יפה ומידות תרומיות והיה גיבור חיל והיה חולם לעשות טוב לכל העולם ונמצא מזה בכתבים שנשארו ממנו, ואהבו אותו מאוד והיה הולך מחיל אל חיל ואמרו שיגיע לגדולות. ובעוונות אותו אח נפל במלחמה של בני אותה מדינה עם האויבים. ואיך נפל, פעם אחת שבו האויבים של המדינה שבי מבני אותה מדינה, ולקחו השביה למקום רחוק ובקשו בעדם כופר גדול מאוד. ונחה רוח ד' על בני המדינה ובאו בתחבולות גדולות לאותו מקום ושחררו אותם השבויים והוציאו אותם מאפילה לאור גדול, ונתפרסם מעשה זה בכל המדינות ובכל הארצות שראו כמה גדולה כוחה של אחווה וכמה תושיה ואמץ נמצאו אצל בני אותה מדינה. אבל באותו המעשה נפל אותו האח, וזה האיש רוה"מ שזכרנו היה אוהבו כנפשו, והצטער עליו מאוד ואף הצטער בצער הוריו שהם הצטערו עליו, ועל ידי זה היה מנחם אחרים מבני המדינה שקרה להם כדבר הזה. ובכן אמרו לו מן השמים, שכיוון שאם היה אותו האח נשאר בחיים היה מגיע לגדולות ואפשר היה נעשה רוה"מ, ואפשר היה מהלך בדרכי חסידות אמתיים הנ"ל באמת לאמיתו, וכיוון שנפל אותו האח באותו מעשה מופלא, נעשה לאגדה, והגיע כל הכבוד והגדולה הזו אל אחיו שנושא את שמו. [היינו אל אותו רוה"מ הנ"ל שאנו מספרים ממנו] מתוך כך מדקדקים עליו מן השמים הרבה, האם הוא ראוי לכל הגדולה והכבוד שהיו מגיעים לאחיו. כיוון ששמע רוה"מ את כל זה נחה דעתו.