הרב יעקב אריאל, רב העיר רמת גן לשעבר, התייחס בכנס 'בין עולמות - בנושא הדתל"שים' של מכון 'עולמות - לדעת להאמין' לדרך שבה ניתן לעודד את הנוער הדתי להמשיך בדרך התורה והמצוות ולעשות זאת מתוך רצונם ובחירתם. "מדובר על נושא כאוב", אמר הרב אריאל, "כאשר מאחלים לאדם נחת מאחלים לו שימשיך את דרכו. מצד שני אם כולם היו יוצאים כמו שהיינו רוצים זה כישלון. כאשר כולם יוצאים באותו שטנץ סימן שלא חינכנו אלא אילפנו. זה שיש בחירה חופשית זה ערך. כאשר אתה בא לאדם ומנסה לשכנע אותו במשהו הוא נרתע. הוא רוצה להיות הוא. גם בחינוך אנחנו לא באים לכפות אלא שיבינו מתוך בחירה חופשית. האמת היא כבדה ולכן יש משקל להנאות רוחניות שמושכות את הצעירים ואת היכולת שלהם להשפיע. צריך להעניק גם חוויות רוחניות לצעירים. צריך לבחור סוגיות בלימוד שיש הנאה בהן". עוד אמר הרב אריאל כי "מותר לשאול שאלות, בתנאי שאדם גם רוצה לשמוע תשובות. אבל כאשר אתה עונה על שאלה בצורה לא נכונה אתה מוציא שם רע ליהדות. גם תלמידי חכמים חשובים עונים לא טוב לעתים. לענות שמדינת הלכה זה מדינה בה יכפו על אנשים לשמור שבת וכד'. זה נכון? זאת המשמעות? מציגים מדינת הלכה כאילו תהיה מדינה של כפייה. מה רוצים שאנשים יצאו להפגנות נגד התורה ונגד ההלכה. מה אתם רוצים? אתה אומר להם שאתה הולך לכפות עליהם דברים בניגוד לרצונם. יש חברי כנסת ויש אפילו רבנים שלא תמיד יודעים מה לומר". לסיום אמר הרב אריאל כי "כאשר יש מתחים בין ההורים או המורים לילדים, כאן הפתח לכך שהבחירה החופשית של הילד תהיה שלילית. כאשר יש הזדהות והבנה יש סיכוי יותר טוב לכך שהחוויה של הילד תהיה חיובית. צריך לחנך את הילדים אבל גם לאהוב אותם ואז התוצאות יהיו הרבה יותר חיוביות. צריך להקדיש מחשבה איך להאהיב את התורה ואת הקב"ה על ילדינו". בין עולמות צילום: לייבגיבינג - צילום ושידור חי בכנס 'בין עולמות - בנושא הדתל"שים' של מכון 'עולמות - לדעת להאמין' נערך פאנל בהנחיית הרבנית רחלי פרנקל ובהשתתפות מספר דתל"שים בהם אחיו של שר האוצר טוביה סמוטריץ, הבמאית יהודית כהנא ועוז וקסברג, אשר ביקשו להביע את התחושות והמחשבות שלהם כמי שהכנס עוסק בעולם בו הם חיים. טוביה סמוטריץ: "למה בעצם זה כל כך מטריד? למה כנס שלם סביב הדבר הזה? אני חושב שאחת הבעיות הכי קשות בעולם הזה שאנשים צריכים לקבל אישור מבחוץ. זה נכון בכל תחום. אני שלם עם עצמי לחלוטין, אני פשוט אדם לא מאמין. אני לא פסיכולוג ולא חקרתי את זה. אבל אני פשוט לא אדם מאמין. הקשת של להיות אדם דתי השתנתה מאוד לאורך השנים. הקשת היום מאוד רחבה. יכול להיות שהיום הייתי נשאר אדם דתי אבל אני לא אדם מאמין. ואין לכם מה לעשות עם זה. אפשר לעשות כנסים. אני לא אדם מאמין. למה? לא יודע". "מה כן אפשר לעשות? ההורים שלי גיבורים. אני עם המשפחה. עם ההורים. מה שבין בן אדם למקום זה בין אדם למקום. צריך לקבל את הדתלשים. אפשר לחשוב שההחלטה לא נכונה אבל צריך לראות איך חיים עם זה ביחד". יהודית כהנא: "אני יצאתי בשאלה בגיל מאוחר בגיל 28 אחרי שהוצאתי את הסרט הראשון שלי שהיה מועמד לאוסקר הישראלי. עד אז הייתי דתייה. אני חושבת שמה שהפתיע אותי זה שהבנתי שיש בחוץ כאלה אנשים טובים ואיכותיים. שהם קיימים גם בחוץ. יש להם מידות וערכים ואתה שואל את עצמך הרבה שאלות. אמרתי לעצמי שאין לי בעיה עם חברים כאלה. כשצילמתי במנהטן החלטתי שזהו. סיימתי עם הדבר הזה. העניין של השבת היה מהותי. הרגשתי שהיא איבדה את המהות שלה עם הזמן". "בחוץ הבנתי שאני נחשבת צעירה ויפה ומגיע לי כל הטוב ואילו ביישוב שלי נחשבתי כרווקה מזדקנת ומסכנה. אחת האחיות שלי עברה גירושים והתחושה שקיבלתי שכל עוד אתה לא מתחתן ומביא ילדים החברה לא יכולה להכיל את זה. הבנתי שפחות מתאים לי לחיות במקום הזה. אני מאמינה ומדליקה נרות בשבת אבל אני מאמינה בדרך שאני חושבת שהוא היה רוצה שאני אחיה את החיים הרוחניים שלי. אני מרגישה שאני בוחרת ומה שאני עושה אני עושה מתוך בחירה באמת" עוז וקסברג: "יש חבר'ה שדתל"שים כי זה הגיע ממקום של נוחות ומרגיש יותר חופשי. יש כאלה שבאו ממקום של אנטי בבית, במסגרות חינוך. אני פשוט הרגשתי שזה לא מתאים, לא התחברתי לדבר הזה. הרבה פעמים שאלו אותי מתי יצאת בשאלה, עניתי שמעולם לא הרגשתי בתשובה. מצד שני זה היה רק הצד של הדת. אני מאוד אוהב דתיים. הקהילה הדתית הייתה כור מחצבתי, המשפחה שלי. אמרתי זה לא מתאים לי אבל אני לא רוצה לעזוב את זה. ההורים שלי קיבלו בהבנה ובהכלה ודי צפו את זה. אבל עדיין לעשות משהו ולצאת נגד התלם ולא להיות חלק מהקהילה זה מקום לא פשוט רגשית ונפשית. יש הרבה מקום של בדידות". "דבר נוסף זאת השאלה אחרי שאתה עוזב זה מה אני כן? להיות לא דתי זה לא להיות חילוני. מה המשמעות של להיות לא דתי? זה היה עבורי מסע שהוא עדיין מופלא ומקסים. זה משהו שהוא מאוד מעסיק"
