לצורך פרנסתו עבד שעות אחדות בחנות הבדים שלו במרכז המסחרי בעיר. את סחורותיו קיבל הרב מסוחר יהודי שמתגורר בעיר הנמל גאבס. הלה שלח אליו מדי פעם בדי משי וצמר והם התחלקו ברווחים שווה בשווה. רבי כליפא קבע לעצמו כלל ברזל אחד בראשית הדרך: הסוחר מתחייב לרשום על כל חבילת בדים שהוא שולח לו את המחיר המדויק ששילם תמורתה. רבי כליפא לא רצה להרוויח יותר מהשיעור שקבעו חז"ל - שתות (ששית מהקרן) - כדי שלא ייכשל באבק גזל. היה חשוב לו לדעת את מחיר הקרן, ועליו היה מוסיף שישית. מנהג זה נמשך כמה שנים. הסוחר הקפיד לרשום על כל חבילה את המחיר ששילם עליה. הרווח היה אמנם מועט, אבל הסחורות לא שהו אצל רבי כליפא זמן ממושך, אלא נחטפו מיד על ידי הקונים שנתנו בו אמון מלא. באחד הימים מצא הסוחר מציאה של ממש - כמות גדולה של בדי משי וצמר איכותיים במחיר מגוחך. הסוחר ידע שרבי כליפא יכול למכור בדים אלה במחיר העולה פי ארבעה על המחיר שהוא שילם תמורתם. הוא לא היה מוכן שרבי כליפא ימכור אותם במחיר כה מוזל. אז החליט, לראשונה, להפר את ההסכם בינו ובין רבי כליפא. הוא רשם על הסחורה מחיר גבוה בהרבה מהמחיר האמיתי ששילם תמורתה ושלח אותה לג'רבה, כשהוא שמח בלבו על הרווח הגדול הצפוי לו. חלפו ימים מספר והסוחר קנה חבילת בד נוספת והפעם במחיר רגיל ושלחה אל שותפו בג'רבה. כעבור זמן מה קיבל הסוחר מכתב מהרב שאליו צורפו הסכומים המגיעים לו בעבור החבילה השנייה בלבד. לתדהמת הסוחר לא הוזכר המשלוח הראשון אפילו במילה אחת. הוא החליט לנסוע לג'רבה כדי לברר את העניין. אחרי שהחליף דברי שלום ונימוס עם רבי כליפא, שאל הסוחר: "לפני כמה שבועות שלחתי לך חבילה גדולה של בדים, והייתי בטוח שנרוויח עליה סכום רב. ואני מתפלא שלא אישרת את קבלתה ולא שלחת לי את פירוט החשבונות לגביה". "אכן פלא הוא גם בעיניי", אמר הרב, "החבילה הגיעה. הבדים אמנם משובחים, ואולם משום מה הלקוחות לא רוצים אותם. הנחתי דוגמאות מהבדים על הדלפק, והלקוחות באו, ראו, משמשו בהם ולא קנו. לאחר זמן מה ארזתי את כל החבילות והנחתי אותן במחסן במדפים העליונים. בוא איתי ותראה אותן שלמות". הסוחר עלה עם הרב למחסן חנותו ונוכח לראות שאכן כל החבילות מונחות שלמות וארוזות כפי ששלח אותן. בעודו מהרהר בתופעה המשונה אמר רבי כליפא: "אולי לא הייתה העסקה כשרה כל כך?! אולי לא שמרת על התנאי שהסכמנו עליו שלא תוסיף פרוטה מעבר למחיר שבו קנית את הסחורה?!" הסוחר נבהל והודה מיד כי בפעם הזאת עבר על התנאי באופן חד פעמי ורשם סכום גדול ממחיר הקרן. הוא הסביר זאת בכך שהייתה זו מציאה גדולה וחבל היה לו למוכרה במחיר מגוחך, אלא במחיר שהיא ראויה לו בשוק. "אכן נודע הדבר!", קרא הרב, "כעת אני מבין מדוע לא שרתה הברכה בסחורה הזאת!" הסוחר הרים את הבדים ונדהם לראות שעש החל להתפשט בהם. "אם אין ברכה, אין שמירה!", הגיב הרב. "מה נעשה?!", קרא הסוחר בחרדה, "האם כל הסחורה הזאת תרד לטמיון?!" "אל תדאג", השיב הרב, "תמחק את המחיר הראשון שכתבת ותרשום על הסחורה את מחירה האמיתי, ותראה מה יקרה". הסוחר עשה כדברי שותפו, ורבי כליפא הוסיף את אחוז הרווח הקבוע שנהג לקחת. הסחורה הונחה שוב בחנות, והפעם היא מצאה חן בעיני הלקוחות, ובתוך כמה ימים נמכרה כולה. הסוחר ורבי כליפא הרוויחו עליה מחיר יפה. מאותו יום ואילך הקפיד הסוחר לרשום על כל סחורה את המחיר המדויק ששילם בעבורה, וברבות הימים עסקיו התרחבו והסתעפו מאוד, אבל הוא התמיד בקשרי מסחר עם רבי כליפא כהן, שממנו למד את סוד ההצלחה בעסקים. ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: odedm@neto.net.il