מסורת יהודית קדומה אומרת שביום שחרב המקדש נולד המשיח כמו שמובא בירושלמי (ברכות פ"ב ה"ד): "מעשה היה ביהודי אחד שהיה חורש, געתה פרתו לפניו, עבר עליו ערבי אחד ושמע קולה, אמר לו: יהודי, יהודי, התר פרתך והתר מחרשתך מפני שחרב בית המקדש. געתה הפרה שנית, אמר לו הערבי: יהודי, יהודי, קשור פרתך וקשור מחרשתך מפני שנולד מלך המשיח". לפי המסורת הזו אנו לומדים שהאופציה לגאולה נוצרה מיד לאחר החורבן. ואם כך נשאלת השאלה: אם כבר לפני כאלפיים שנה נולד המשיח מדוע אין אנו זוכים להתגלותו? ואכן בשאלה זו נתחבט גם רבי יהושע בן לוי כמו שמסופר במסכת סנהדרין (צח א): "רבי יהושע בן לוי מצאו לאליהו שהיה עומד בפתח מערת רשב"י, ... שאלו ריב"ל לאליהו: אמתי יבוא המשיח? אמר לו אליהו: לך אצלו ושאל אותו. אמר לו ריב"ל: היכן הוא נמצא? אמר לו: בפתח העיר רומא יושב בין עניים סובלי חלאים, כולם מתירים כל פצעיהם כאחד ואח"כ חוזרים וחובשים את כולם, והמשיח מתיר אחד ומיד חובשו וכך שני ושלישי עד הסוף, וכל כך למה? מפני שאומר אולי תוך כדי חבישה אתבקש לגאול את ישראל ולא אתעכב. הלך ריב"ל לשם ומצאו למשיח ואמר לו: שלום עליך רבי מורי! השיב לו: שלום עליך בן לוי! שאלו ריב"ל: אימתי יבוא אדוני, השיב לו: היום! (המתין ריב"ל עד למחרת ומשיח לא בא) בא ריב"ל לאליהו ואמר לו: שיקר לי המשיח, שאמר לי היום אני בא, ולא בא. אמר לו אליהו: כך אמר לך המשיח: 'היום אם בקולו תשמעו'" (תהילים צה ז). כפי הנראה הטרידה תשובה זו את רבי יהושע בן לוי, שהרי אם הגאולה וביאת המשיח תלויים בתשובתם של ישראל, ורק לאחר שישמעו בקול ה' יבוא המשיח, הרי באופן תיאורטי, יוכל להיות מצב שלעולם לא יבוא משיח, מפני שתשובה תלויה בבחירה החופשית שעליה נאמר (ברכות לג ב): "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים". הלך ריב"ל וביקש תשובה לחששו בכתבי הקודש, ואז נתקל בספר ישעיה (ס כב) בפסוק: "אני ה' בעתה אחישנה", שנראה כסותר את עצמו, והשיב על כך: "זכו אחישנה, לא זכו בעתה". כמו כן מקשה רבי יהושע בן לוי: "כתיב (דניאל ז) 'וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתא' (פירש"י במהירות) וכתיב (זכריה ט ט): 'עני ורוכב על החמור' (פירש"י כעני הבא על חמור בעצלות)? זכו עם ענני שמיא, לא זכו עני ורוכב על החמור". בפסוקים אלה מצא ריב"ל נחמה, הוא הבין שהגאולה אינה תלויה רק בתשובתו של עם ישראל, אלא הקב"ה קבע זמן לסוף הגלות, וכשיגיע הזמן הזה הגאולה בוא תבוא גם אם ישראל לא יהיו ראויים לכך. עקרון זה מוצאים אנו גם במדרש תנחומא (בחוקותי ג) בשם רשב"י: "בין עושין ישראל תשובה ובין אין עושין תשובה, כיון שהגיע הקץ מיד נגאלין, שנאמר אני ה' בעתה אחישנה'". וכך ניסח זאת הגר"א (מובא ב'אבן שלמה' פי"א, ט) "בכל דור יש קצים לפי ענין התשובה והזכויות המיוחדות לאותו הדור. אבל קץ אחרון לא תליא בתשובה אלא בחסד, כמו שכתוב: 'למעני למעני אעשה', וגם בזכות אבות, וזה שאומרים 'וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו' ". האמונה בביאת המשיח היא אחד משלושה עשר עיקרי היהדות ואין בינה לבין ה'משיחיסטים' מימין ומשמאל כל דמיון. 'משיחיסט' הוא אדם או קבוצה המנסה לדחוק את הקץ ולכפות את "אחרית הימים" על המציאות, אם בקמפיין של 'משיח עכשיו' או ב'שלום עכשיו', פעמים תוך סיכון עם ישראל כמו הסכמי אוסלו. ולכן כל מי שתמך בהם בעיוורון, דוגמת פרופ' אבי רביצקי ושאר חברי תנועת מימד, הוא בעיני 'משיחיסט'. מה שאין כן האמונה היהודית במשיח, היא יודעת שבואו תלוי בריבונו של עולם ובהתנהגות שלנו, לא בלהיטות מה שמכונה היום 'יפי נפש' אלא בהגשמה יום-יומית, לקיים במסירות ובעקשנות את החובות המוטלות עלינו בקיום התורה, בבניין הארץ ובקיבוץ גלויות, ו"אף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא". ==================================