650 בוגרים של המכללה האקדמית הרצוג קיבלו השבוע תואר שני בחינוך M.Ed, תואר ראשון .B.Ed ותעודות הוראה לאקדמאים. הטקסים נערכו בקמפוס היכל שלמה בירושלים וכללו דברי ברכה של ראש המכללה, הרב פרופ' יהודה ברנדס וראש בית הספר ללימודים מתקדמים פרופ' חיים גזיאל. בטקס הענקת התואר השני הרצה ד"ר משה וינשטוק בנושא "חינוך על שפת התהומות- החינוך בדור ה-Z ולאחריו". בטקס הענקת התואר הראשון הרצה ד"ר הלל מאלי בנושא "קול קורא בהיכל- על חינוך ילדים והולדת השליחות הנבואית". שני הטקסים זכו לליווי מוזיקלי של הזמר והנגן יוני גנוט, בוגר התואר הראשון והשני של המכללה. נציג בוגרי התואר השני, דביר גרינצויג, בוגר החוג לתורה שבעל פה, אמר "זכינו להיות בניה של אומה שגיבוריה הם אנשי החכמה, 'שמתוך כך יתעוררו אחרים אל החכמה', אלא שגם החכמה היא אמצעי 'כדי שיכיר בורא'. המכללה כמקום המרחיב את הלב ואת הדעת, אפשרה לנו ללמוד ולחוות את החיבור הנכון של הדברים". זהבה קליין, בוגרת התוכנית לניהול וארגון מערכות חינוך שנשאה אף היא דברים תיארה את התהליך שעברה במהלך הלימודים: "זה אולי נשמע קצת כמו קלישאה, אבל זה לא ימנע ממני לומר שעבודת הניהול שלי מתחלקת לשני חלקים, לפני לימודי התואר בניהול ולאחריו. ''פגשתי אנשים חדשים, ניהלתי סעור מוחות עם קולגות, ותוך כדי כל התהליך האינטנסיבי והארוך הזה גם הבנתי הרבה דברים על עצמי, על תפיסת הניהול המיטבית. בלימודי התואר בניהול וארגון מערכות חינוך במכללה, קבלתי את התובנה המוצקה של מנהל כמנהיג, ותפיסת הצוות כמשאב אנושי. דברים אלו הם כלים מוצקים, איתנים שנרכשו כאן". ד"ר איתמר ברנר, ראש תכניות התואר השני במכללה, אמר בטקס שנערך באיסרו חג שבועות "מה עניינו של איסרו-חג? ניתן לומר כי זהו 'היום שאחרי', זמן שתפקידו להיות מחוץ לרצף התהליך, זמן של מבט לאחור ופרספקטיבה או רטרוספקטיבה. באיסרו-חג, זהו הזמן לעצור, להביט לאחור, ולשאול את עצמינו – האם באמת יצאנו לחירות, ובאיזה מובן? מהי התורה שקיבלנו, וכיצד היא מחדשת אותנו? ''גם עבור בוגרי התואר השני, זהו עשוי להיות רגע של סיכום ומבט לאחור: מה למדנו במהלך שנות התואר? מה קיבלנו? איזה תהליך עברנו? מה ניקח איתנו מכאן והלאה, אל תוך עולמנו המקצועי והאישי? זהו רגע חשוב ומבט חשוב: לא לקבל את מה שקרה כמובן מאליו, אלא להקדיש זמן ומחשבה להתבוננות בתהליך כולו, לסכם אותו, ולהמשיך הלאה". בטקס שנערך למחרת, סיפרה נציגת הבוגרים בטקס קבלת תואר. B.Ed, אביטל פרנקל, מה עבר עליה בדרך לקבלת התואר: ''כנערה חליתי במחלה הגורמת לחולשת שרירים גדולה, חלמתי להיות מורה אבל חששתי שלא אוכל להגשים את החלום שלי. התחלתי לחפש מקומות ומצאתי שלושה. בשיחתי עם היועצת פרסתי בפניה את הקשיים והמחלה, אך גם את החלום הגדול שאני רוצה לנסות להגשים. ''הבנתי שבהרצוג אוכל לפרוס את התואר גם על פני 8 שנים במידת הצורך ושמחתי. הרגשתי תקווה. אולי אצליח להגשים חלום. במהלך השיחה, זרקתי בפניה משפט שאולי הייתי יכולה ללמוד יום לימודים ארוך אם היה לי מקום למנוחה באמצע היום, אך כיוון שאין לי היכן לנוח, לא אוכל ללמוד מעבר ל-3 קורסים רצופים וגם זה יהיה הישג גדול. ''יום למחר הראיון והסיור, קיבלתי הודעה שהתקבלתי, אך עדיין לא הייתי רגועה. איך אסתדר ומה יהיה. ביום שלמחרת, בדרכי לראיון במכללה אחרת, קיבלתי שיחה. היועצת, רותי מדן, חייגה אלי ואמרה לי שדאגו לי לחדר למנוחה. בחדר יש מיטה וחשמל. אוכל להביא לי לשם כלי מיטה ולהשאיר בפינה והחדר הזה יהיה פתוח עבורי בכל יום בו אזדקק למנוחה. היא אמרה לי את הדברים ופשוט הייתי המומה. נגישות, היא הרבה מעבר לרמפה ומעלית. נגישות היא קודם כל יחס והתנהגות. ''בשיחה הזו, הרגשתי כמה המכללה מתאפיינת ברגישות ובנגישות מכל הסוגים וכבר כשסיימתי את השיחה, היה ברור לנו שאין מה לחפש מקום אחר. אני את המקום שלי מצאתי לשנה הבאה. ''במהלך שנות הלימודים, הצוות כולו התגייס על מנת לעזור לי במה שאני רק צריכה. הייתה אף ישיבת צוות שהוזמנתי אליה, להסביר על המחלה כדי שאנשי הצוות השונים ידעו איך לסייע במקרה ומשהו יקרה חלילה", סיפרה פרנקל. מוריה אטינגר שיתפה אף היא בסיפורה האישי ובחווית הלימודים שלה: ''כשד"ר ברכי אליצור, ראש קמפוס הנשים, התקשרה לבקש שאדבר בטקס חשבתי שהיא התבלבלה. אני? ששיגעה את כל המרצים ולא הגישה כמעט כלום בזמן? ואז חשבתי לעצמי שאולי זה מה שה' רוצה ללמד אותנו. שיכול נוכל לה. לנצח את היאוש והפחד גם אם יש להם הסברים מלומדים למה לא יצא ממך כלום. "כן הנה גם אני הצלחתי להגשים את החלום. והיום, בחסד ה' עלי אני עושה את הדבר הכי כיף וחשוב בעולם. אני המורה המאושרת בתבל. מובילה את תלמידותיי לאמונה. בעצמן וביכולותיהן. ''בכיתי, וירקתי דם. ונלחמתי בייאוש האכזר המפעפע בנו מאז חטא המרגלים. והשתדלתי בכל כוחי להאמין. להאמין שאצליח. להאמין שיכול נוכל לה. להאמין שה' יתברך איתי. גם כששוב לא למדתי למבחן. והיו שם היהושע וכלב שלי בדמות צוות הרצוג הנדיר. כולם. אנשי המטבח הנעימים שהוציאו לי צלחת גם אחרי הזמן בחן ואכפתיות. יונינה, טלי, הודיה ותהילה. צוות הספריה המתוק בעולם. המרצים המיוחדים שלי שעוד פעם ועוד פעם עזרו לי, נתנו יד, האמינו בי. בחן, בעוצמה, הוציאו ממני את הכי טוב שבי, בלי לוותר אבל עם הרבה לעזור ולהבין".