התחלה// נולד וגדל באשדוד להורים שעלו ממרוקו, הכירו בארץ והתחתנו. "גדלתי בשכונה הכי טובה בעיר – שכונת חברת חשמל. גרו בה בעיקר עובדים של תחנת הכוח. הייתה לי ילדות ציונית־דתית קלאסית". אבא// יעיש וקנין ז"ל. במשך שנים רבות עבד כפועל בנמל אשדוד. בגיל 13 החל ללמוד בישיבת נובהרדוק בצרפת. "בעקבות השואה, ישיבת נובהרדוק המקורית בבלארוס נותרה בלי תלמידים. הרב גרשום ליבמן, אחד מראשי הישיבה, ניסה להקים את הישיבה מחדש במערב אירופה, והגיע למרוקו כדי לחפש תלמידים. קצת אחרי שהגיע לגיל בר מצווה, אבא עזב את המשפחה ועבר לישיבה בצרפת". בגיל 19 הוא חזר למרוקו, לקח את ההורים והאחים ועלה ארצה. "אבא היה ציוני גדול, והישיבה בנובהרדוק פחות התחברה לעניין". האב נפטר לפני כ־15 שנה. אמא// רוזה וקנין ז"ל, הייתה עקרת בית. "הקדישה את חייה לטיפול בהורים שלה, שהיו חולים". נוסף על כך התעסקה קצת בתפירה, "בעיקר הייתה תופרת לנו בגדים חדשים לחגים". נפטרה לפני כ־3 שנים. ספסל הלימודים// בית הספר היסודי ממ"ד יהלום. באותו זמן היה פעיל ב'בני עקיבא', שבט החלוץ. מקדש מעט// "הדבר הכי משמעותי בשנות הילדות היה בית הכנסת 'שאולי' של הרב משה כהן שאולי זצ"ל. לפני מנחה היינו הולכים ללמוד טעמי המקרא, פרקי אבות ותהילים. בבית הכנסת הייתה מקהלת ילדים, והייתי חבר בה. באמצע השבוע היינו עושים חזרות כדי להתכונן לשבת. היו קטעים בתפילה שרק הילדים היו שרים, למשל שיר השירים". חבר טלפוני// בחטיבת הביניים עבר לישיבת נווה הרצוג שליד אשדוד. בכיתה ט' החל ללמוד בישיבת בני עקיבא אור עציון. "ברחתי משם אחרי שנה, כי התגעגעתי לאמא שלי. הייתי בוכה המון. החבר הכי טוב שלי היה הטלפון הציבורי". בכיתה י' חזר לנווה הרצוג, אך בכיתות י"א־י"ב למד בתיכון החילוני מקיף ד' באשדוד. "רציתי ללמוד פיזיקה. הייתי האדם הכי דתי בכיתה. הייתה לי מחנכת דגולה בשם הדסה ברגר, שחינכה אותי לעשות את הדברים בצורה רצינית ויסודית". עורך// עם סיום לימודי התיכון, התגייס לצה"ל. התפקיד שקיבל היה עריכת ביטאון 'מערכות' – שעניינו אסטרטגיה צבאית והיסטורית לקציני קבע. "תמיד אהבתי להתעסק בטקסטים". לאחר השחרור הלך ללמוד כלכלה, מדעי המדינה וסוציולוגיה באוניברסיטת בר אילן. בהמשך עשה תואר שני במינהל עסקים ותואר שני נוסף במשפטים. בינתיים עבד בתור עורך בעיתון גלובס, תחילה בדסק הכלכלי ובהמשך מונה לעורך מוסף השבת של גלובס. החצי השני// יעל, לבית משפחת פרנקל־פלג. מחנכת בחינוך המיוחד. "למדה שנה מתחתיי בבית הספר והייתה חניכה בשבט מתחתיי בבני עקיבא. כשהיינו סטודנטים, התחתנו". עיתונאי משקיע// אחרי שלוש וחצי בגלובס, קיבל הצעה מעיתון מתחרה. כך הפך לעורך הכלכלי של ידיעות אחרונות. אחרי שלוש שנים נוספות חש שמיצה את עולם התקשורת והחליט לעבור לעולם היזמות. "הגעתי לחברת אלרון ששייכת לקבוצת ההשקעות IDB . הצגתי בפני המנכ"ל רעיון שהיה לי. הוא פחות אהב אותו, אבל ביקש שאצטרף לחברה. בהתחלה הייתי העוזר שלו, ובתוך כמה חודשים הוא מינה אותי למנהל ההשקעות של החברה. התעסקנו בהשקעות בחברות טכנולוגיות, למשל בחברה שפיתחה מצלמה שניתן לבלוע לצורך ניתוחים במעי הדק". רפורמה בבורסה// שנתיים לאחר שנכנס לעולם ההשקעות, התבקש על ידי שר האוצר דאז, סילבן שלום, להתמנות ליועצו האישי. "תקופה מרתקת וסוערת של האינתיפאדה השנייה, חומת מגן וקריסת הבורסה בארצות הברית. השתתפתי בפרויקטים משמעותיים. הייתי נציג שר האוצר בוועדת הרפורמה למס הכנסה, והטלנו מס על הבורסה, מהלך שאני גאה בו מאוד. בהטלת מס על הון ולא רק על עבודה יש משהו ערכי מאוד". עצמאי// אחרי הבחירות של 2003, הסתיים התפקיד במשרד האוצר. "חזרתי לקבוצת IDB והתמניתי למנהל פיתוח עסקי של סלקום. כשנוחי דנקנר השתלט על החברה ופיטר את המנכ"ל יצחק פטרבורג, התפטרתי". הרצון לחזור לעולם היזמות הפך אותו לעצמאי בתחום. "הייתי שותף לצוות המייסדים של חברת תוכן סלולרי בשם 'לוגיה'. החברה ישבה בהרצליה והעסיקה בשיאה 120 עובדים. סיפקנו שירותי סלולר בכל העולם: גרמניה, יוון, טורקיה". יזם ודירקטור// בעקבות מכירת המיזם לחברה אמריקנית, המשיך הלאה. "מאז אני מתעסק ביזמות, השקעתי בנדל"ן ובטכנולוגיה. הקמתי מעונות סטודנטים במרכזייה ישנה שקניתי מחברת בזק". חוץ מזה ישב ויושב בדירקטוריונים של חברות גדולות, כמו בסניף הישראלי של דויטשה בנק ניירות ערך, קבוצת אשטרום, חברת נכסים ובניין וחברת הביטוח מגדל. כמו כן היה יושב ראש חברת הסיבים האופטיים IBC . "שם פגשתי בסיור מקצועי את שר התקשורת דאז, יועז הנדל, שהציע לי את תפקיד יושב ראש דירקטוריון חברת דואר ישראל". קצר בתקשורת// שנה וחצי כיהן בתפקיד, עד שלאחרונה הודיע לו שר התקשורת הנוכחי שלמה קרעי על סיומו. "הגעתי לחברה בפשיטת רגל. בדוחות הכספיים שפרסמנו החודש, עולה כי אחרי שהחברה הפסידה בשלוש השנים האחרונות 1.9 מיליארד שקלים, בשני הרבעונים האחרונים החברה עברה לרווח של 30 מיליון שקלים. הסוד הוא למנות מנכ"ל מוצלח: דוד לרון, שהוביל תוכנית הבראה אגרסיבית שכללה פרישה של יותר מאלף עובדים. הסברתי לשר התקשורת שההחלטה שלו אינה חוקית, ועם שאר חברי הדירקטוריון עתרנו לבג"ץ נגד ההחלטה. אני מקווה שבג"ץ יהפוך את הקערה על פיה. זאת החלטה פוליטית שפוגעת באינטרס הציבורי". מוזיאון התפילה// לקראת חודש אלול, יצא לדרך מיזם נוסף ושונה מקודמיו: 'סיור סליחות'. "לפני כמה שנים קיבלתי טלפון מזוג חברים חילונים מתל אביב. הם היו בדרך ללילה במלון בירושלים וחיפשו אטרקציה. בגלל שזה היה בעשרת ימי תשובה, החיפוש בגוגל הניב סיורי סליחות. הם ביקשו שאסביר להם במה מדובר. אמרתי להם: עזבו סיור, בואו לסליחות אמיתיות. קבענו להיפגש לפנות בוקר בבית הכנסת עדס בנחלאות. לאחר סיום השיחה, חשבתי שיש צורך לתווך את הסליחות לאנשים מרקע חילוני. ישבתי לכתוב רקע היסטורי והסברים על פיוטים נבחרים. הדפסתי את המסמך ועשיתי להם תדריך כמו בכניסה למוזיאון. בשעה שש וחצי הסתיימו הסליחות, והחברים יצאו נדהמים. אמרתי לעצמי שאם זה כל כך נגע בהם – צריך לעשות מזה משהו". פיוטים מהמנזר// במשך כמה לילות ישב וכתב הסברים ורקע לפיוטי הסליחות. לאחר סיום הכתיבה, עלה הרעיון להוסיף אלמנט ויזואלי. "יצרתי קשר עם הספרייה הלאומית וביקשתי כתבי יד עתיקים של סליחות ותפילות הימים הנוראים. דרכם הגעתי לספריות ברחבי העולם, כמו הגניזה הקהירית בלונדון ומנזר בשוויץ שממנו קיבלתי צילום של הפיוט 'מחי ומסי' מהמאה ה־13. כשהספר היה לקראת סיום, הבן שלי אמר שאם אני רוצה שהספר ידבר גם אל הצעירים, כדאי להוסיף ברקוד לכל פיוט, שדרכו יהיה ניתן גם לשמוע אותו". סליחות 2023// כך נוצר האלבום המוזיקלי 'סיור סליחות', שאף הוביל למופע קונספט שרץ ברחבי הארץ. "יצרתי קשר עם יאיר הראל – המנהל המוזיקלי של אנסמבל הפיוט, שלמד איתי באור עציון. במשך כמה חודשים הקלטנו אותם כקהל, עם הקלטות שימור שנעשו לפייטן הנודע רבי חיים לוק. בסופו של תהליך הוקלטו קרוב ל־60 פיוטים, בעיקר בגרסאות ספרדיות שיצאו באלבום פיוטים בגרסת בית הכנסת. בעקבותיו יצא אלבום נוסף של פיוטים בגרסה עכשווית יותר. כך למשל לקחנו את הלחן של יאיר רוזנבלום ל'ונתנה תוקף' – בביצוע פייטן מרוקאי, ושילבנו את היצירה של ליאונרד כהן 'מי באש'". אחד המופעים בז'ראר בכר, צולם ושודר לראשונה בערוץ 12 בליל הסליחות הראשון. הנחת// ארבעה, שני בנים ושתי בנות. עומר יוסף (26) "שנקרא על שם חברי יוסי אוחנה שנהרג בלבנון", אוהד יעיש (24), שירה רוזה רחל (20) ונועה רבקה (14). אם זה לא היה המסלול// "כשהייתי ילד חלמתי להיות עורך דין. ברוך שלא עשני". במגרש הביתי בוקר טוב// "קם מוקדם בבוקר. בדרך כלל מתעורר ביקיצה טבעית בחמש, ובימי הסליחות עוד לפני כן. תפילת שחרית בבית הכנסת. חוזר הביתה, מכין כריכים לילדות, מתארגן ויוצא לפגישות עבודה". פלייליסט// "אוהב מאוד את ברי סחרוף, אביתר בנאי, אהוד בנאי ואריק איינשטיין. וכמובן פיוטים וסליחות". השבת שלי// "אנחנו מארחים המון, גם משפחה וגם חברים. אני אוהב מאוד לבשל, במיוחד דגים. יעל עובדת בימי שישי, אז השבת היא עליי". דמויות מופת// אבא שלי. "איש עמל שלא זנח את עולם התורה לרגע. הוא לא ידע מה זה להפסיד תפילה במניין". מפחיד אותי// "מלחמות". משאלה// "ברמה הפרטית – בריאות למשפחה ולקרובים. ברמה הלאומית – שנראה כל אחד מעלת חברנו". כשאהיה גדול// "מקווה להיות סבא טוב". לתגובות: yosefpr@gmail.com ***